פרק יא - הסופר · אלף אדומים עבור תורה אחת...
ביום שני ה' בתשרי תקס"ה נכנס רבינו לפתע פתאום אל אנשיו שישבו בבית מדרשו ואמר בפניהם את התורה "חותם בתוך חותם" (ליקוטי מוהר"ן סימן כ"ב).
מוהרנ"ת כותב:
"בתחילה ישב ודיבר עמנו כדרכו, ומקודם ציוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר שמן זית, ואח"כ הדליק את הנר בעצמו, כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאום מדליק נר של שמן זית, והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך להדלקה, והנר היה דולק סמוך לשולחנו, והוא דיבר עמנו באימה גדולה, ובתוך כך ציוה להביא לפניו סליחה, והביאו לפניו, ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כיפור. והכל היה בפני כולנו, שהיינו עומדים סביבו, והוא ישב על כסאו סמוך לשולחנו בחדר. בתוך כך התחיל לדבר מהגן עדן והגיהנום, שהגן עדן והגיהנום הם בזה העולם וכו'".
תוך כדי שיחת רבינו אודות הגן עדן והגיהנום: "נכנס מענין לענין עד שגמר את התורה "חותם בתוך חותם" הנ"ל, ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות!".
מוהרנ"ת התפעל מאד מגודל עומק תורתו של רבינו, כפי שהוא מתבטא: "...ומה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה! אשרי הרגעים שזכינו לעמוד לפניו!...
אחר כך בשבת אחר סוכות אמר רבינו שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדומים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם...
תורה זו, שמוהרנ"ת כה התפעל ממנה היתה למוהרנ"ת נקודת מפנה בהערכתו את תורות רבינו, כפי שהוא עצמו מספר: "כששמעתי מרבינו את התורה 'ראיתי מנורת זהב' שבליקוטי מוהר"ן סימן ח', חשבתי שתורתו של רבינו היא כתורתו של הגאון הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל, אולם כששמעתי את התורה "חותם בתוך חותם" ראיתי שאלה הם באמת תורות רבי נחמן" (שיח שרפי קודש א'-תר"צ).