פרק טז - הספר הנשרף · סוד נסיעותיו הקדושות
"אחר כך בבוקר" כותב מוהרנ"ת "עמד רבינו בזריזות ולא רצה לדבר עוד עם שום אדם. ונסע בזריזות מיד. ואנחנו עדיין היה בוער לבבנו לחזור ולהשביע עינינו בראיית פניו הקדושים, ולשמוע עוד דיבורים מפיו הקדוש, והוא נסע במהירות מהאכסניא, ואני התחלתי לרדוף אחר העגלה, אף על פי שבודאי קשה להשיג ברגליים עגלה עם סוסים חזקים, אף על פי כן אמרתי ויהי מה... ארוצה, אולי יסבב השם יתברך שאזכה להשיג העגלה... וכן הוה, שרצתי אחר העגלה כברת ארץ. ואחר כך הגיעו לאיזה הר, והורידו העגלה לאט כנהוג, ואחר כך עברו איזה גשר, ושם הקדים עצמו אחד מאנשי שלומינו, ועמד שם כדי לחזור ולהתראות פנים עם רבינו ז"ל, כי ידע שרבינו ז"ל לא ירצה לדבר עמו בהאכסניא, על כן הקדים עצמו לשם, ומחמת זה נתעכב רבינו ז"ל מעט שם, וגם מחמת עיכובם מההר והגשר כנ"ל, על ידי זה השגתי אותם וחזרתי ובאתי לפני הדרת קדושתו ז"ל, וחבירי ר' נפתלי, כשראה שאני רץ אחריו רץ גם כן אחרי, ובא גם כן לפני רבינו ז"ל, ועמדנו שם לפניו אנחנו שלושה, והסביר לנו פנים"...
"ענה ואמר: מה אתם רוצים, או שאברך אתכם, או שאומר לכם תורה?. עניתי ואמרתי: הברכה, תברכו אותנו אם ירצה השם כשתחזרו לביתכם, אך תורה, תאמרו לנו מיד! כי ידעתי שאם לא נשמע מיד הוא הפסד שאינו חוזר, על כן בחרתי שיאמר תורה"...
רבינו הסכים, ומיד אמר את המשך תורתו "אזמרה" שהתחיל בשמיני עצרת. "ענה ואמר" כותב מוהרנ"ת "אספר לכם מה שאני נוסע, ואז גילה לנו הסוד מהצדיקים שכל אחד בונה משכן וכו'". ואח"כ אמר המשך התורה מענין הבל פיהם של תשב"ר ומענין המשכנות וכו' שזה מרמז על סוד הנסיעה שלו. והוא דבר נפלא ונשגב להבין מרחוק עד היכן נגע סוד נסיעותיו של רבינו (ועיין בפרפראות לחכמה על תורה זו דברים נפלאים בענין הנסיעות של רבינו).
"וכשסיים התורה" כותב מוהרנ"ת "קבלתי רשות, ונשקתיו בידו, וכן חברי רבי נפתלי אחרי קבל רשו"ת ונשקו בידו, ואז נסע מאתנו לדרכו ללמברג, ואנחנו רצנו אחריו, וכל זמן שראיתי בעיני העגלה, רצתי אחריו עד שנתעלמה מעיני, ואז חזרתי. ועדיין לא התפללתי שחרית, והיינו רחוקים מהעיר, והזמין לנו השי"ת עגלה שהלכה להעיר, וחזרנו עמה להעיר והתפללנו. ברוך ה' שגמל עמי חסדו לנצח, וזכני לכל זה".