פרק טז - הספר הנשרף · לשרוף הספר ולהשאר בחיים
בין פורים לפסח של אותה שנה תקס"ח, שהה עדיין רבינו בלמברג. מצב בריאותו התדרדר מאד. באותה עת התרחש הסיפור הנורא משריפת ספרו הנקרא "ספר הנשרף". מוהרנ"ת מתאר כל פרטי הסיפור הנורא באריכות בספרו חיי מוהר"ן:
"בלמברג בין פורים לפסח בשנת תקס"ח, הלך רבינו אל חדר מיוחד ובכה הרבה מאד שם, וקרא לרבי שמעון, ודמעתו על לחייו, ונאנח ואמר: 'אין עם מי להתייעץ'. וסיפר לו אז מענין באשר שיש לו ספר בביתו, שאבד אשתו ובניו בשביל זה, כי נסתלקו עבור זה, ומסר נפשו על זה, ועכשיו אינו יודע מה לעשות. והענין הוא כי ראה שמוכרח להסתלק שם בלמברג, אך אם ישרף זה הספר יוכל לחיות, ועל כן היה רבינו ז"ל מסופק ולא ידע לתת עצה בנפשו מה לעשות. כי היה צר לו מאד לשרוף זה הספר הקדוש והנורא מאד אשר מסר נפשו על זה... השיב לו רבי שמעון: 'בודאי אם יש איזה סברא שחייכם תלוי בזה, בודאי טוב יותר לשרוף הספר כדי שתשארו בחיים'. השיב רבינו ז"ל: 'על כל פנים יתארך הזמן בודאי', היינו אם ישרוף זה הספר על כל פנים יהיה לו ארכא לחיות בעולם הזה עוד איזה זמן, אבל אף על פי כן צר לי מאד לשרפו..."
רבינו התלבט מאד בעצמו וחזר כמה פעמים והדגיש את יסוריו הקשים מהתלבטויותיו בענין שחיים ומות תלויים בו. תוך כדי השיחה נכנס הרופא, ורבי שמעון סיפר לו על צערו הקשה של רבינו. רבינו קיבל בלית ברירה את דעתו של רבי שמעון וכה אמר לו:
"...אם כן איפוא, הא לך המפתח של הקאמאדע (ארון נמוך) שלי, ולך מהרה, חושה אל תעמוד, ותשכור עגלה לברסלב, ואל יעצרך הגשם והשלג, ורוץ מהרה חושה לברסלב, ותבוא לשם, ותיקח שני ספרים, אחד מונח בהקאמאדע, והשני מונח בתוך תיבה של בתי אדל, ותיקח אותם ותשרוף אותם (ושני הספרים היו אחד, כי היה אחד מועתק מחבירו. מוהרנ"ת מציין כי ההעתקה היתה על ידו "שזכיתי להעתיק אצלו, אך תיכף אחר שהעתקתיו לקח שניהם, היינו ספר כתיבת ידו הקדושה והספר שהעתקתי, וטמנם שניהם אצלו, ואלו שני הספרים שציוה לשרוף") והזהיר את רבי שמעון מאד לבל יהיה חכם בזה, היינו שלא יתחכם לשנות דבריו ח"ו לבלי לשרוף איזה ענין ולגנזו אצלו, רק יקיים דבריו בזריזות גדול..."