פרק טז - הספר הנשרף · השמחה לראות שוב את רבינו
"ותיכף כשחזרנו ונסענו לברסלב נתעורר עלי שמחה, ובכיה מחמת שמחה. ובאתי לרבינו ז"ל בערב, ופניו הקדושים היו מאירים באור נפלא. והשבעתי בצחצחות נפשי כשזכיתי לחזור ולראות פניו המאירות, מה שבדעתי היה לבלי לראותו עוד זמן רב, כי ממאהליב לא הייתי יכול לבוא אליו בתמידות כנ"ל, בפרט שידעתי שרבינו ז"ל מוכן לנסוע ללמברג תיכף אחר יום טוב, על כן היה לי לשלל גדול יקר מכל הון, מה שזכיתי עוד לבוא לפני הדרת קדשו הנורא. וגם מצאתי אצלו חברינו רבי נפתלי, שנתעכב עדיין שם ועוד איזה חברים, והיה עת רצון, ואכלנו עמו יחד בשמחה והתקרבות גדול".