פרק טז - הספר הנשרף · "אזמרה"
באותו שמיני עצרת אמר רבינו כמה וכמה תורות נפלאות, ביניהם התורה הידועה והמפורסמת, תורה רפ"ב על הפסוק "אזמרה לאלקי בעודי", והוא אחד מהיסודות בדרך רבינו, כיצד להגיע לשמחה-על ידי שהאדם מוצא גם בעצמו נקודות טובות. מוהרנ"ת כותב שרבינו הזהיר מאד ללכת עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשי"ת, לבל יאבד את עולמו לגמרי, כי רוב בני האדם הרחוקים מהשי"ת הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, שנופלים בדעתם מכך שרואים גודל קלקול מעשיהם... על כן צריכים להתחזק מאד לילך עם התורה הזאת, לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות, ועל ידי זה יחיה וישמח עצמו ויצפה לישועה עדיין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה', בבחינת "אזמרה לאלקי בעודי", ועל ידי זה יזכה לשוב באמת אל ה'.
פעם אח בעת שמוהרנ"ת דיבר מתורה זו, הבחין על תלמידו רבי נחמן מטולטשין שהיא כישנה בעיניו שכבר שמעה הרבה פעמים, ואמר מוהרנ"ת: "ביי מיר איז זי שפיגל ניי" (אצלי היא תמיד חדשה ורעננה). והוא ניצל כל הזדמנות ללמד אותה לאחרים.
* * *