פרק טו - האש שלי תוקד עד ביאת המשיח · המחלה הנוראה
במשך אותו קיץ של שנת תקס"ז (1807) השתדך רבינו עם זיווגו השני, עם בתו של אחד מנכבדי ונגידי העיר בראד בשם רבי יחזקאל טרכטנברג. החתונה נערכה בחודש אלול בעיר וואטשאק שהיא קרובה לברסלב. מוהרנ"ת מציין שלא זכה להיות בחתונה. רבינו אמר אז שכל מי שהיה אצל החופה נמחלו כל עוונותיו.
בין השידוכין לחתונה, בדרכו חזרה לברסלב, החלה לקנן ברבינו מחלתו האיומה על ריאותיו, מחלת ה"הוסט" (שיעול) שהתבטאה בשיעול כבד מאד מלווה עם דם רח"ל (מחלת השחפת), שבזמנם נחשבה למחלה חשוכת מרפא.
שיעול פקד אותו, ומיד עם השיעול הראשון נענה רבינו ואמר למלוהו רבי שמואל מטשעהרין: "רואה אני כי הנני קרוב להסתלקותי!", והחל לדבר אודות הסתלקותו. החסיד הזדעזע עד עמקי נפשו מדברי רבינו הנוראים, מבלי יכולת להוציא הגה מפיו.
בהגיע רבינו לברסלב עיר משכנו לאחר מסע ארוך ומפרך-גברה עליו מחלתו. בריאותו של רבינו התדרדרה בקצב מדאיג, ומאותו זמן והלאה התחיל לדבר יותר ויותר מהסתלקותו הקרבה.
רבינו אמר אז לחסידיו כי הוא רוצה שיבואו על קברו ללמוד ולהתפלל ולומר תהילים, והוא יראה לפעול למען ישועתם בכל אשר יצטרכו.