אור ברסלב
באש ובמים פרק טו - האש שלי תוקד עד ביאת המשיח

באש ובמים

פרק טו - האש שלי תוקד עד ביאת המשיח

פרק יד - בעיר זאסלב

המחלה הנוראה

במשך אותו קיץ של שנת תקס"ז (1807) השתדך רבינו עם זיווגו השני, עם בתו של אחד מנכבדי ונגידי העיר בראד בשם רבי יחזקאל טרכטנברג. החתונה נערכה בחודש אלול בעיר וואטשאק שהיא קרובה לברסלב. מוהרנ"ת מציין שלא זכה להיות בחתונה. רבינו אמר אז שכל מי שהיה אצל החופה נמחלו כל עוונותיו.

בין השידוכין לחתונה, בדרכו חזרה לברסלב, החלה לקנן ברבינו מחלתו האיומה על ריאותיו, מחלת ה"הוסט" (שיעול) שהתבטאה בשיעול כבד מאד מלווה עם דם רח"ל (מחלת השחפת), שבזמנם נחשבה למחלה חשוכת מרפא.

שיעול פקד אותו, ומיד עם השיעול הראשון נענה רבינו ואמר למלוהו רבי שמואל מטשעהרין: "רואה אני כי הנני קרוב להסתלקותי!", והחל לדבר אודות הסתלקותו. החסיד הזדעזע עד עמקי נפשו מדברי רבינו הנוראים, מבלי יכולת להוציא הגה מפיו.

בהגיע רבינו לברסלב עיר משכנו לאחר מסע ארוך ומפרך-גברה עליו מחלתו. בריאותו של רבינו התדרדרה בקצב מדאיג, ומאותו זמן והלאה התחיל לדבר יותר ויותר מהסתלקותו הקרבה.

רבינו אמר אז לחסידיו כי הוא רוצה שיבואו על קברו ללמוד ולהתפלל ולומר תהילים, והוא יראה לפעול למען ישועתם בכל אשר יצטרכו.

"אני רוצה להשאר ביניכם"

"אני רוצה להשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי"-אמר רבינו. החסידים הזדעזעו וחלחלה אחזתם למשמע דברי רבם הנערץ. "איך אתם יכולים לעזוב אותנו? למי נלך?", זמן מועט בלבד עבר מאז שזכו לאורו, וכבר הוא אומר לעזבם לאנחות.

רבינו דיבר לא אחת, שכמה וכמה צדיקים גדולים מאד התחילו לעשו"ת ולתקן, אולם אחר שנסתלקו נפסק הענין, ובאשר לו, אמר: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח".

רבינו לא הפסיק לדבר, להדריכם ולהכינם לקרא הבאות בעת אשר הוא כבר לא יהיה ביניהם: ראשית כל דבר עליהם להיות מאוחדים והאהבה תשרור ביניהם. אין להם ממה לפחד- עודדם. הם יוכלו להמשיך להתקדם בעבודתו יתברך על פי דרכו, עד שיהיו צדיקים כפי שהוא חפץ שיהיו. גם אלו שלא הכירו אותו בחייו יוכלו להתחבר אליהם, והתלמידים הללו יעשו עוד תלמידים, והם יקרבו עוד ועוד... "כי גמרתי ואגמור"!

פלצות ביעתתני

בעת שדיבר רבינו אודות מחלתו והסתלקותו, לא היה מוהרנ"ת נוכח אצלו אלא רק חבירו ר' נפתלי, כפי שמוהרנ"ת כותב:

"ורבינו דיבר הרבה מענין החולאת שלו שהוא מסוכן מאד, וציוה להתפלל עליו, ואני לא הייתי אצלו כי הייתי עצור במאהליב, ור' נפתלי חבירי הודיע לי תיכף את עוצם הצרה המרה הזאת, וכשמעי עמדתי מרעיד ומשתומם... נעויתי משמוע... פלצות ביעתתני..."

אויביו ישלימו עמו...

אלול שנת תקס"ז. בסוף ימי אלול מתכונן מוהרנ"ת לנסוע לרבינו לראש השנה. בדעתו להגיע לרבינו כבר ליום ראשון דסליחות, שחל אז ביום כ"ד אלול-שבוע לפני ראש השנה שחל בשבת קודש ויום ראשון.

אם כי בתחילה ניסו בני משפחתו, ביניהם גם אשתו, להניאו מהנסיעה, אך מיד שבו אחור, ונתנו לו לנסוע. הם ידעו היטב כי שום כח שבעולם לא יוכל לעכבו מלנסוע לראש השנה, בהיות שהוא אחד מעיקרי הדברים בדרכו של רבינו, ומוהרנ"ת לא יוותר על זה.

מוהרנ"ת יצא ממאהליב לנמירוב הסמוכה לברסלב, ונשאר אצל אחותו, בשבת שלפני סליחות. הוא גם ביקר אצל אביו. בתקופה האחרונה החל אביו להתפייס עמו, ולא היה איפוא בדעתו כלל למנעו מהנסיעה.

צריך אמונה בעצמו

"במוצאי שבת" כותב מוהרנ"ת "נסעתי מיד לברסלב, ובאתי קודם הסליחות לברסלב, וזכיתי לראות את פני קדשו בעת שנכנס לבית המדרש לומר סליחות עם הציבור. אחר הסליחות נכנסתי אצלו, ודיבר עמי הרבה בחסדי השי"ת, וישבתי כל השבוע בברסלב, עד שהגיע ראש השנה של שנת תקס"ח, שחל אז להיות בשבת קודש".

אחד הדברים שגילה אז רבינו למוהרנ"ת היה, מה שנדפס אחר כך בליקוטי מוהר"ן חלק ב' בסימן פ"ו, שם מתבאר שהענין שהעולם נצרך לעבודות קשו"ת של תעניות וסיגופים, הוא מחמת שהם מקטני אמנה, והסמיך זאת על מאמר הגמרא (סנהדרין עד ע"ב) ש"בשעת השמד, אפילו על ערקתא דמסאני (שרוך נעל)-יהרג ואל יעבור", שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על זה במצב רגיל, אך מחמת שהיא שעת השמד, שעה של כפירות-על כן הוא מוכרח למסור נפשו אפילו על דבר קל, אבל למעשה אפשר לעבוד את השי"ת אפילו באופן קל, לבלי להזדקק לעבודות קשות, וזאת אם אמונתו תמימה ושלימה.

מוהרנ"ת התפעל מאד מדברי רבינו, כפי שהוא עצמו כתב אחר כך בספרו "שיחות הר"ן":

"כשאמר לי הענין הנדפס בליקוטי מוהר"ן (ח"ב סי' פו) על הפסוק 'מקוצר רוח ומעבודה קשה'-שעל ידי קטנות אמונה צריכים לעבוד קשות-עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהין בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת. ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה-אין לך אמונה בעצמך!" (האסטו אין דיר קיין אמונה נישט). והזכיר מיד מאמר רבותינו ז"ל (סוטה מח:) על הפסוק "מי בז ליום קטנות"-מי גרם להם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא-קטנות שהיה בהם בעצמם, שלא האמינו בהם בעצמם" (שיחות הר"ן אות קמ"ו).

אור צדיקים ישמח

על ראש השנה של שנת תקס"ח נתקבצו אצל רבינו חסידים רבים, כנהוג להתקבץ אליו כל הסרים למשמעתו, איש בל ייעדר!

סמוך לראש השנה גילה אז את התורה אודות מעלת חשיבות הענין לנסוע לצדיקים על ראש השנה (נדפסה בליקוטי מוהר"ן סימן רי"א).

בסעודה שלישית של יום הראשון דר"ה, שכאמור חל בשבת קודש, אמר רבינו את התורה הנוראה "חדי ר' שמעון" (סימן ס"א) אף שם האריך לדבר בענין הנסיעה לצדיקים על ר"ה. רבינו מסיים שם: "וזה בחינת שנוסעים על ראש השנה לצדיקים... שכולם באים ונכללים בתוך צדיק הדור... ועל ידי זה נעשה שמחה בבחינת 'אור צדיקים ישמח', ומזה בא בחינת 'חדי ר' שמעון', היינו בחינת השמחה שנעשה על ידי הכללות והאהבה, בבחינת 'אור צדיקים ישמח'".

צוואה לחסידים

אותה תורה, סימן ס"א, נחשבת כאחת התורות היסודיות בדרכו של רבינו. במבט לאחור היא נראית כמעין צוואה של רבינו לחסידיו ולדורות הבאים. היא נאמרה כאמור מיד לאחר שפקדה את רבינו החולאת שממנו נסתלק, ואז התחיל לדבר בגלוי מהסתלקותו, וכן יש בה הדרכות והוראות לחסידיו לעתיד. בתורה זו מרמז רבינו גם על האסון שאיים על העם היהודי, כתוצאה מהתנפלות הגויים והתקפתם על דת ישראל, ולגלים גלים של יהודים נודדים כתוצאה מגירושם מאיזורים שונים ברוסיה, ע"פ גזירת השלטון.

רבינו הצביע והתריע על התעוררות של מנהיגים שאינם הגונים. אחד הענינים המרכזיים בתורה זו הוא לחזק את האמונה בצדיקים אמיתיים על ידי הלימוד בספריהם, ועל ידי כך ניתן להוציא עצות מעשיות ולהתנהג על פיהם כל אחד בחייו הפרטיים מבלי לסור ימין ושמאל מדבריהם בתנאי שמחזיקים עצמם בכל דור ודור עם גדולי התלמידים של הצדיק, (ועיין דברים חוצבים בענין זה בביאור הליקוטים תורה ס"א אות י'). וכאמור, הכוונה בדבריו היתה שגם בהעדר מנהיג חי עלי אדמות-אם יש אמונה תמימה בצדיקים אמיתיים-יכול האדם לקבל את ההדרכה הנכונה שאליה זקוק בתקופות שונות של חייו על ידי לימודיו בספרי הצדיק.

רבים מהרמזים בתורה ס"א לא היו מובנים כל צרכן בשעת אמירתה, אולם חלקם התבהר מאוחר יותר. באותה שנה בעת שהליקוטי מוהר"ן נדפס, והחסידים החלו להגות בו, אז עמדו על כונת רבינו בכל אמריו ורמזיו בתורתו. כי אצל חסידי ברסלב, הדפסת ספרי רבינו והלימוד בהם היה החלק החשוב בהשארת החסידות והשרדותה לדורות. ובתורה זו מרבה רבינו לדבר אודות המעלה בהדפסת ספרים.

תורה זו (ס"א) שכאמור היתה כעין צוואה, היתה מכוונת בעיקר למוהרנ"ת. רבינו מביא שם שמחלוקת נובעת מחסרון האמונה בצדיקים, אולם יש לפעמים שהאמונה בצדיקים היא ללא פגם, ובכל זאת יש עליהם מחלוקת ללא סיבה, ולכן הסיבה האמיתית היא "מחמת שאין להם אמונה בעצמן, ואינם מאמינים בחידושי תורה שלהם שהם מחדשים... עי"ז הם מתרשלים בחידושין שלהם ועל כן בא עליהם מחלוקת, ועי"ז הם שבים בתשובה, וחוזרים ונחשבים אצלן החידושים שלהם". בכך רמז רבינו למוהרנ"ת שהסיבה לסבלו הרב מהתנגדות היא בגלל חוסר האמונה בעצמו ובחידושים שלו, וכאמור שעוד לפני ראש השנה אמר לו זאת רבינו במפורש בקשר למאמר פ"ו ח"ב כמצוין בשיחות הר"ן הנ"ל.

הסמכת מוהרנ"ת למנהיג

בתורה זו רימז רבינו על הסמכתו של מוהרנ"ת להנהיג את עדת החסידים לאחר הסתלקותו, כפי שאכן היה. רבינו מזכיר בתורה זו את ענין ה"סמיכה", כפי שנעשה על ידי משה רבינו ליהושע. רבינו מסתמך על הפסוק (דברים לד ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו". וכנזכר (בפרקים קודמים), בתחילת התקרבותו של מוהרנ"ת לרבינו-השוה רבינו את הקשר בינו לבין תלמידו זה לאותו קשר שבין משה רבינו לתלמידו יהושע. ובתורה-צוואה זו בה ציטט רבינו פסוק זה השתמע כסמיכת מוהרנ"ת למנהיג חסידות ברסלב לאחר הסתלקותו של רבינו.

לכתוב ספרים ולהפיצם בישראל

ועוד מענין ההשארה של עניני רבינו בידי מוהרנ"ת נרמז בזאת התורה. רבינו מקשר שם בין ענין "הסמכת הידים" לענין ה"יד הכותבת". סמיכתו של מוהרנ"ת התבטאה גם כהסכמה שהוא יוריש את עניני רבינו על ידי כתיבתו. עובדא זו באה לידי ביטוי בכתביו של אחד מגדולי וגאוני תלמידי מוהרנ"ת, הרב מטשעהרין, הכותב בספרו "פרפראות לחכמה" כדברים הבאים:

"כל חיותו והתחזקותו (של מוהרנ"ת) בעבודת ה' אחר פטירת רבינו ז"ל הוא רק ע"י הכתבים שציוה עליו רבינו ז"ל לחדש תמיד חידושי תורה ולכותבן בספר, וגם נשמע מפיו הקדוש שחכך הרבה בדעתו במה לזכות את העולם ולהאיר להם קצת מהרשימה הקדושה שקיבל מרבינו ז"ל, ונתברר לו שהוא רק ע"י שיכתוב ספרים רבים בענין זה ויפיצם בישראל... ובאמת כי כל הכח הזה של 'ידי הכתיבה' שלו הוא רק בכח ההארה הגדולה של הרוח חכמה שהאיר עליו רבינו ז"ל, ע"י בחינת הסמיכה".

מוהרנ"ת-מנהיג הכולל לאנ"ש

ובענין מנהיגותו של מוהרנ"ת אחר הסתלקות רבינו-כותב הרב מטשעהרין:

"נמצא מבואר שאחר פטירתו של רבינו ז"ל עדיין נשאר איזה בחינת 'מנהיג הכולל' לאנ"ש, היינו הר"ר נתן ז"ל. רק שממילא מובן שהזקנים המקורבים לרבינו ז"ל מכבר קודם התקרבותו של הר"ר נתן ז"ל, בודאי היה קשה להם לקבל עליהם את הר"ר נתן ז"ל למנהיג, וע"ד שאמרו חז"ל לענין משה ויהושע ממש, 'זקנים שבאותו דור אמרו פני משה כפני חמה, פני יהושע וכו'', בפרט כי רבינו ז"ל לא ביאר בפירוש. וגם להר"ר נתן ז"ל היה קשה לקבל השררה והמנהיגות ולהשתרר קצת על זקני מקורבי רבינו ז"ל. אך עכ"פ לבני הנעורים הרוצים להתקרב אל ה' ית'-אליהם בודאי היה הר"ר נתן ז"ל לרועה נאמן ומנהיג אמיתי" (פרפראות לחכמה סי' ס"א אות ח').

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה