פרק ט - המניעות להגביר החשק · עצת ההתבודדות
בסיימו את התפילה, החליט מוהרנ"ת, שטרם שיסע ליריד באותו יום, יסע לרבינו לברסלב, לשאול בעצתו אם אכן עליו לקיים את הבטחתו ולהמשיך ליריד.
הוא דחה את הנסיעה לברדיטשוב לאחר הצהריים, וכך קבע עם בעל העגלה שיבוא לקחתו אז. ולעצמו עשה את החשבון, כי במשך שעות היום עד אותה שעה שקבע עם בעל העגלה לנסוע לברדיטשוב עוד יספיק לנסוע לברסלב ולחזור לנמירוב, ולצאת לפנות ערב לברדיטשוב.
הוא יצא לשוק, אך לא מצא עגלה שתובילהו מיד לברסלב. מרוב השתוקקות וכסופים, לא המתין לעגלה, והחל לפסוע רגלי לכיוון ברסלב. עודו הולך, עברה עגלה על פניו, שכיוון נסיעתה לברסלב, מוהרנ"ת עלה עליה והמשיך עד ברסלב.
כאשר נכנס מוהרנ"ת לרבינו ושיטח לפניו מצוקתו, השיב לו תשובה מספקת על כל בעיותיו ושאלותיו.
עודם מדברים, נטל רבינו את מוהרנ"ת ויצא עמו החוצה לטייל, עד שהגיעו לפלג מים. הם התיישבו לצדו, ורבינו החל ללמד למוהרנ"ת את אחד מיסודות דרכו בעבודת השי"ת והיא עצת ההתבודדות, לשפוך שיחו לאביו שבשמים, וכי הוא המפתח לכל התקרבות האדם לאביו שבשמים. אמנם כבר בתקופת ראש השנה גילה רבינו לתלמידו עצה נפלאה זו, אך כאן אמר תורה שלימה ומיוחדת לנושא זה, וכי על ידי עצה זו אפשר להתבטל לגמרי להשי"ת. תורה זו נדפסה לאחר מכן בליקוטי מוהר"ן סימן נ"ב. תורה זו היא אחת התורות היסודיות והידועות בבית מדרשה של ברסלב, הנקראת "הניעור בלילה", וכדאי להעתיק כמה קטעים מאותה תורה: