אור ברסלב
באש ובמים פרק ו - בקי בשוב

באש ובמים

פרק ו - בקי בשוב

פרק ה - כאשר ישא האומן את היונק...

בלתי לה' לבדו

כשהמגיד הקדוש ממזריטש הגיע בפעם הראשונה לבעש"ט, הוא התעכב אצלו ארבעה חדשים. גם מוהרנ"ת רצה בכל נפשו להשאר אצל רבינו לזמן ממושך ולהתהלך בגן עדן זה שעלי אדמות שגילה זה עתה בברסלב, אך למען כבוד אביו ולמען שלום ביתו הוא ידע שהוא חייב לחזור לנמירוב.

ואמנם מיד למחרת יום הכיפורים נפרד מוהרנ"ת מרבינו והגיע לביתו עוד באותו יום.

קרוב לשבועיים נעדר מוהרנ"ת מביתו. כמסופר, היה אביו ר' נפתלי הירץ בטוח שיחזור לביתו לפני החג להיות עם בני משפחתו. כשמוהרנ"ת לא חזר, החל אביו להבין, שכנראה טעם משהו מיוחד במינו בברסלב, ידוע ידע היטב האב את מעלותיו של בנו, כי ענק מוח הוא, וממביני המדע, אשר לא ירשה להונות את עצמו, ואם החליט להשאר שם, כנראה מצא שם את המעיין שירווה את צמאונו הלוהט... אף על פי כן, כשסוף סוף חזר מוהרנ"ת הביתה, לא ציפתה לו קבלת פנים נלהבת, אביו לא הראה לו פנים שוחקות בשובו.

ואילו זוגתו מלאה עליו תרעומת. בהעדרו נפל כל עול בית המסחר על שכמה, למרות שהיא היתה רגילה למכור בחנות לעיתים קרובות, בכל זאת היה מוהרנ"ת דואג לניהול החשבונות ורשימת הקונים בהקפה וכיוצא באלו, ועתה סבלה בכפליים. בנוסף לכך חזר מוהרנ"ת מברסלב נלהב כולו, התורות והעצות החדשו"ת ששמע מפי רבינו הציתו את נשמתו באש קודש, ובשובו לביתו לא ענינו אותו יותר עסקי העולם הזה, ובהתעוררות רבה החל לעסוק אך ורק בעבודת השם.

בני המשפחה מביטים בו בעינים קמות מתמהון ולא מבינים מה ארע לו, מה קרה לאותו ר' נתן הנכבד, הלמדן והעובד, אמנם תמיד חשקה נפשו בעבודת ה', אך עד כדי כך, לעזוב עולם ומלואו ולעסוק רק בעבודת ה' ללא שייכות לעניני העולם, לזאת לא הסכינו כלל...

אף אנשי העיר שכיבדו אותו מאז ומקדם, בהיותו מהעילית שבבני העיר, לא הבינו אותו כלל, הם פנו לאביו הנגיד והזהירו אותו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: עליכם למנוע אותו מנסיעות תכופות לברסלב, עלול הוא עוד להסחף עם ה"וידוי'ניקים" ואין זה לפי כבודכם... ובפרט לא לכבוד חמיו הגאון הגדול רבי דוד צבי.

כאלו ומעין אלו היו דברי ההסתה שהרבו האברכים, שהקנאה דברה מתוך גרונם, להשפיע על לב אביו, שבעצמו היה מלא זעם על הנהגת בנו.

ה"מנין" שבקע רקיעים

חג הסוכות עמד בפתח, ומוהרנ"ת נכסף בכיסופי קודש להקביל את פני רבו ברגל. אך בשל מניעות בני משפחתו נאלץ לשהות בביתו בחג. אולם, מציינים זקני החסידים: "רבינו נתן למוהרנ"ת כל כך הרבה סדרים ושעורים ללמוד, וממילא לא היה לו זמן אפילו לשמוע את טענות בני משפחתו..." (שיח שרפי קודש א-תרח"צ).

ואמנם כל ימי החג בשהותו בין האברכים, היה מידי פעם חומק לחדרו ומשלים את שיעוריו שרבינו הועיד עבורו, עליהם שמר מכל משמר, במיוחד לימוד שמונה עשר פרקי המשניות שרבינו קבע לו מידי יום לתיקון נפשו.

בנמירוב מצויים היו באותה עת יותר מעשרה 'חסידי ברסלב', הם החליטו ביניהם להתאסף ולהתפלל בצותא חדא במשך ימי החג. הם התפללו בסוכתו המרווחת של ר' נפתלי הירץ ואף השתמשו בספר תורה שלו. הם התפללו בהתלהבות עצומה, ע"פ דרך רבינו בקולות ומחיאות כפיים, כאשר מידי פעם הם מתוועדים ביניהם ושרו את הזמירות והניגונים שכבר הספיקו ללמוד אצל רבינו בתענוג עילאי.

אודות ה"מנין" הלזה התבטא לאחר מכן רבינו לפני אנ"ש מנמירוב, וכה אמר: "מי יודע מה היה אם היה מתקיים דבר המנין שלכם, המנין שלכם היה בוקע רקיעים" (חיי מוהר"ן של"א).

בחג שמחת תורה התאספו שוב בני החבורה הקדושה לשמוח עם מוהרנ"ת בבית אביו. כאשר החלו לרקוד ולשמוח עם התורה הקדושה, אפפה אותם התלהבות עצומה. פזזו וכרכרו בכל עוז. וכששרו מניגוני רבינו יצא לבם מרוב כסופים לעלות ולהתראות אליו, הם ממש "טיפסו על הקירות" מרוב דביקות וגעגועים. או אז דאב לבם בקרבם על כך שלא זכו לקבל פני רבם ברגל ולו פעם אחת.

הם נדברו ביניהם והחליטו שתיכף לאחר מעריב של מוצאי החג ישכרו עגלה ויסעו לברסלב לרבינו. הם ידאגו כי נסיעה זו והעיכוב שם לא יתארכו יותר משעות ספורות, ובבית יסברו כי ההתוועדות במוצאי יום טוב נמשכה-כדרך החסידים-זמן רב, ובין כה וכה ישובו לביתם.

"אם תיסע-אל תחזור לביתי"

גם במשך יום החג שמחת תורה, היה מוהרנ"ת מתחמק מידי פעם ויוצא לחדרו בכדי להספיק את שיעורו היומי של שמונה עשר פרקי משניות. הדבר הטריד מעט את אביו, שלא ראה בעין יפה את התנהגותו הבלתי נימוסית לעזוב את אורחיו ולצאת החוצה פעמים רבות מבלי לדעת על מה ולמה. הוא שאל את משרת הבית שמא יודע הוא לשם מה עוזב מוהרנ"ת חליפות את הבית. "מוהרנ"ת לומד את שמונה עשרה פרקי המשנה שלו שצווה על ידי רבו החדש"-השיב המשרת, בהוסיפו כי הגיע לאזניו שמוהרנ"ת וחבורתו מתכוננים לנסוע לברסלב במוצאי החג.

לשמע כל זאת נדהם האב ר' נפתלי הירץ ונתמלא רוגז: "הרבי נותן לבני שהוא למדן גדול ללמוד ח"י פרקים משניות?!" הוא גם כעס מאד על נסיעתו המתוכננת לברסלב במוצאי החג.

"אם אתה נוסע", קרא בזעם למוהרנ"ת: "אל תחזור לביתי!"

אולם מוהרנ"ת שכבר ראה וטעם את התועלת הגדולה שיש לו בעבודת השי"ת על ידי דרך רבינו, וכי היא הדרך אליה שאף והשתוקק מיום עמדו על דעתו-החליט לנסוע ויהיה מה, הוא רק ישתדל לא להכעיס את בני ביתו שלא יגיע לידיעתם לא נסיעתו ולא חזרתו.

במוצאי החג, מיד לאחר תפילת ערבית והבדלה, יצאו בני החבורה לשכור עגלה לנסיעה. מוהרנ"ת אף לא עלה לביתו להחליף את בגדי החג, אין עתה הזמן הראוי להפגש עם משפחתו פנים בפנים, תכנית הנסיעה עלולה להתבטל אם יעלה לביתו. הוא יצא עם חבריו להשיג עגלה לנסיעה.

מבוקשם נמצא להם מיד, הם נדברו עם בעל עגלה להסיעם לברסלב לזמן קצר ביותר, כי כאמור, בכדי למנוע חיכוכים מיותרים עם משפחתו, חפץ מוהרנ"ת לשוב לביתו עוד באותו ערב.

מניעות בדרך

ובכן, בני החבורה יצאו לדרך. ויהי בדרך, הם לא עברו אלא את מחציתה, והנה החל לרדת מטר עז, עד שנאלצו לרדת מהעגלה ולתפוס מחסה באחת האכסניות בצידי הדרך. בגדיו היקרים של מוהרנ"ת, בגדי החג נתטנפו בבוץ בטרם נכנסו לאכסניה.

הגשם התגבר, והם נאלצו לשהות באכסניה במשך שעתיים, בזמן שכל רגע יקר להם מפז... גם לאחר מכן כשהמשיכו בדרכם, נסעו לאט מפאת הדרכים המשובשות, והדרך נמשכה להם שעתיים. בהגיעם לפרברי ברסלב כבר היתה השעה קרובה לחצות.

צהלי ורוני יושבת ברסלב...

כאשר הבחינו הנוסעים בבתיה של ברסלב, רחב לבם מרוב גיל, הם ירדו מהעגלה, כאשר האושר על הפגישה הקרובה עם רבינו ממלא את כל ישותם, והחלו לשיר בהתעוררות:

"צהלי ורוני יושבת ברסלב"---

וכך תוך שהם שרים ומזמרים בקול, נכנסו לחצר רבינו.

כי לקח טוב נתתי לכם...

כאשר נכנסו לרבינו מצאו אותו יושב עדיין במסיבת בעלי הבתים שהתוועדו בשירה וריקודים. רבינו קיבל את הבאים באהבה רבה, כיבדם במשקה ומיני תרגימא, והגיש לפניהם מיני מזונות הנקראים "לעקיך", ותוך כדי כך אמר: הכתוב אומר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"...

רבינו אמר אז לפניהם תורה על ענין סוכה (ליקוטי מוהר"ן סימן מ"ח).אמנם חג סוכות כבר חלף, אך רבינו שמר, כנראה, את התורה הזאת לאמרה בפני מוהרנ"ת.

מרוב דבקות ועונג דקדושה לא הרגישו בני החבורה בחלוף השעות, עד שנכנס העגלון וזרזם שהגיע הזמן לשוב לנמירוב. החסידים ניגשו בלב קשה להפרד מרבינו.

רבינו נפרד מעמם לשלום, ואילו למוהרנ"ת פנה ואמר:

"טרם שלמתי לך דמי הוצאות, וכן עדיין לא סיכמת לפני החשבון מאז שובך לביתך..."

מוהרנ"ת הבין שהוא צריך להשאר אצל רבינו. ואכן, בעוד שאר החסידים נסעו לבתיהם, נשאר מוהרנ"ת אצל רבינו בברסלב.

* * *

עוד בימי חול המועד נדברו ביניהם מוהרנ"ת עם אביו ושותפיו שמיד אחר החג יסע עמהם לברדיטשוב לקנות סחורה, כי מיד מתחיל החורף האוקראיני הקשה, והיה צורך לרכוש סחורה בדחיפות עבור כל תקופת הקור והשלגים והבוץ שאז היה מן הנמנע לצאת ליריד בעגלות של הימים ההם.

אולם מכיון ששמע מוהרנ"ת את הרמז מפי רבינו להשאר אצלו, עזב בשמחה את כל עניניו הגשמיים, ונשאר לחסות בצלו של רבינו.

מוחין חדשים

כל אותו לילה-שהיה אצל מוהרנ"ת בבחינת לילה כיום יאיר-ישב רבינו עם מוהרנ"ת ושוחחו. לפנות בוקר הלכו למקוה לטבילה שלפני התפילה, עם אור היום התפללו בבית הכנסת שנקרא ע"ש הבעש"ט שהיה קרוב לביתו של רבינו. והיות שמוהרנ"ת לא הביא עמו את התפילין, נתן לו רבינו את תפיליו-כי שני זוגות תפילין היו לו-וכן נתן לו את טליתו של ימות החול.

לימים התבטא מוהרנ"ת, כי מאז שהניח את התפילין של רבינו הרגיש שקיבל מוחין זכים וחדשים.

לאחר התפילה סעד מוהרנ"ת פת שחרית בבית רבינו, ולאחר מכן פנה רבינו ואמר לו: "הבה נצא ונשוחח ליד בית המדרש של הבעש"ט".

שניהם יצאו לעבר בית המדרש, שם נתיישבו על קורת עץ שבלטה מן הבנין.

זרע של קיימא

מוהרנ"ת בראותו את החיבה העמוקה שרבינו רוחש אליו, פתח פיו, והחל לשפוך לפניו את ליבו, וסיפר את כל מה שעבר עליו מאז התקשר אליו. כשמוהרנ"ת סיפר אודות המנין בסוכת אביו ואיך שהתפללו שם בחיות, בכח ובהתלהבות, הפכו פני רבינו להבים, והתחיל לחזור על התורה שאמר אמש, שם רימז רבינו גם ענין זה, כי שם מובא שתפילה בכח היא בחינת סוכה, כמרומז בפסוק (ישעיה נא): "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך". כמו כן הוסיף רבינו כי הבחינה של סוכה ותפילה מסוגלת לבנים...

מוהרנ"ת לא הפסיק מלהתפעל מהרוח הקודש הגלויה שרואה אצל רבינו, כיצד הוא מכוין בדבריו הקדושים אל כל הענינים הנצרכים לו, כי על מוהרנ"ת כבר עברו קרוב לעשר שנים מנשואיו וסבל צער רב על שלא זכה לזרע של קיימא, כי אשתו הפילה כמה פעמים, ועדיין לא הזכיר זאת כלל בפני רבינו.

מוהרנ"ת הבין שרבינו מרמז לו שיזכיר עצמו ויבקשו אודות זרע של קיימא. ובכן, הוא ביקש מיד שיוושע בבנים, ורבינו כאילו המתין לבקשה זו-השיבו מיד: "עבור זה אתה חייב לתת פדיון". מוהרנ"ת ענה שבין כה וכה היה בכונתו לתת מתנה לרבינו, בקשר לתורה ששמע ממנו בשבת שובה. ובכן, רבינו הציע לו להביא ששה כיסאות כמספר אות "וו" המקשרת בין הנקודה העליונה והתחתונה של האות "אלף", שרבינו הזכיר בתורה של שבת שובה, בחינת שש מעלות לכסא.

ובכן, מוהרנ"ת הזמין ששה כסאות עבור רבינו, ולבסוף זכה לששה צאצאים: חמישה בנים ובת אחת. ילדו הראשון שנולד לו כעבור חדשיים בתחילת כסליו, שלא כבעבר, נשאר חי וקיים להוריו.

ברבות הימים התבטא מוהרנ"ת בנימה של צער: "אם הייתי יודע אז שמספר הילדים תלוי בפדיון-הייתי מביא לרבי "א טוץ", כלומר תריסר כסאות"...

"בקי בשוב"...

לאחר שמיעת התורה הנפלאה (ליקו"מ סי' מח) נכנסו לבית רבינו. בראות רבינו עד מה נפעם לבו של מוהרנ"ת מדברי התורה ששמע זה עתה, וכי אין בדעתו לשוב הביתה בקרוב-פנה אליו ואמר: "עכשיו אתה צריך לקיים את הבקיאות השניה "בקי בשוב"- הנזכר בתורה "קרא את יהושע" שנאמרה בשבת שובה, (כלומר לדעת גם לשוב לעניניו ולעניני משפחתו) "חייב אתה לחזור הביתה".

"הרי לבוש אני עדיין בגדי יום טוב, וכיצד זה אוכל לשוב הביתה בבגדים אלה?"- ניסה מוהרנ"ת להתחמק מהחובה לשוב לביתו, ברצותו להשאר עוד אצל רבינו.

רבינו הרגיעו: "יכול הנך לנסוע לאחר מנחה, כך שכאשר תגיע לנמירוב כבר יהיה לילה ולא יכירו כל כך כיצד הינך לבוש..."

ומוהרנ"ת עדיין בשלו, מנסה כל מיני סיבות ואמתלאות כדי שיוכל להשאר יותר ויותר אצל רבינו... הוא סיפר אז לרבינו על נסיעתו המתוכננת לברדיטשוב מיד לאחר החג. הוא חשש שמא האחרים כבר נסעו בלעדיו, וזה רק יוסיף לעגמת נפש ולחיכוכים השוררים עתה בינו לבין משפחתו ומכריו בנמירוב.

"מי יודע?" ענה רבינו. "אולי לא הסתדרו עם בעל העגלה וגם הם לא נסעו"...

כשמוהרנ"ת נוכח שרבינו עומד על כך שיחזור לביתו, לא היתה לו ברירה אחרת אלא לקום ולנסוע. הוא נפרד מרבינו ושב לביתו.

לעירו הגיע מוהרנ"ת לאחר שכבר החשיך היום. וכשנכנס הביתה לא היתה אשתו בבית, היא שהתה אז בבית סבו. הוא החליף בזריזות את בגדי היו"ט שלו, והחל להתפלל ערבית במתינות ובהתלהבות.

כאשר חזרה אשתו ונכנסה הביתה, עמד מוהרנ"ת באמצע שמונה עשרה. מכיון שהאריך מאד בתפילתו חטפתה השינה ונרדמה.

מאז התקרב לרבינו היתה דרכו של מוהרנ"ת לקום בחצות הלילה, תחילה הלך לטבול במקוה, ומשם היה פונה לבית המדרש לעסוק בתורה ותפילה עד לאחר שחרית. אף באותו לילה לא שינה ממנהגו.

להפתעתו שמע בבית המדרש, כי הסוחרים, עמם היה אמור לנסוע לברדיטשוב מיד למחרת החג, לא יצאו עדיין לדרך. הוברר, כי בעל העגלה שהיה צריך להסיעם, התחרט ברגע האחרון, ולעת עתה נדחתה הנסיעה...

עיניים צופיות

לאחר התפילה, מיד בשוב מוהרנ"ת לביתו, כבר הקדימוהו הסוחרים, וזרזו אותו לנסוע, היות וכבר הצליחו להשיג בעל עגלה אחר שעומד לצאת מיד לדרך...

אשתו שחפצה לשאול אותו היכן היה, מה עשה, וכיוצא בזה-כבר לא הספיקה- הסוחרים אלצוהו להזדרז, כך שהיא כבר היתה עסוקה להכין לו מיד צידה לדרך.

מוהרנ"ת עמד נבהל ונשתומם מרוח קדשו של רבינו שיעץ לו לנסוע בדיוק בזמן הרצוי, וכי אמנם הסוחרים לא נסעו כפי שצפה רבינו, ועתה הוא מוכרח לצאת מיד לדרך מבלי שיתפתחו דברי ריב וקנטורים מיותרים, והכל על מקומו בא בשלום. הוא ראה כיצד נתקיים בו הפסוק: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו"... (משלי טז ז), ואמרו רז"ל (ב"ר נד) 'אויביו' זה אשתו.

בכל מה שנוכח כעת נתחזקה אצלו יותר ויותר ההחלטה, כי רבינו הוא המנהיג הראוי בשבילו, וגמר שוב בדעתו כי את דרכו לא יעזוב, ועליה יפסע לנצח.

תפארת לעושיה ותפארת מן האדם

מוהרנ"ת שב מעט לעניני הבית והמסחר שקבל על עצמו. הוא אכן יצא ליריד בברדיטשוב, ורכש את הסחורות הנצרכות לימי החורף. בשובו מברדיטשוב טעון סחורות-דאג גם לרשימה ברורה ומוכנה ממחיר כל סחורה וסחורה שרכש, כדי שזוגתו תדע היטב איך להסתדר עם הסחורות וכך יוכל לעבוד את עבודתו לקונו מבלי להטרד בעסקי המשא ומתן.

לכאורה היה נראה שאכן הכל על מקומו יבוא בשלום. בני ביתו הרי נוכחו לדעת כי מוהרנ"ת על ידי התקרבותו לרבינו לא רק ששלא הופרע מלימודיו ומהתקדמותו בעבודת ה', אלא אף גם הוא נעשה מיושב יותר, והתמיד בלימודו ובתפילותיו יותר ויותר מתוך התעלות ודבקות בבוראו, כשלבו מלא שמחה וסיפוק. אך כנראה שהבעל דבר ושלוחיו חרקו שינים, הוא לא יתן למהפכה הגדולה שמוהרנ"ת עתיד לחולל בעולם בהפצת דעת הקדושה שתעבור בקלות, ולכן נכונו למוהרנ"ת עוד הרבה רדיפות ויסורים עד שיגיע אל המנוחה ואל הנחלה. עדיין לא נפגש עם חותנו המתנגד מאז נתקרב לרבינו, כי כאמור עדיין דחה את עקירתו מנמירוב בכדי לחכות לחותנו, כמסופר, וביקורו של חותנו בנמירוב נדחה שוב ושוב, אך הוא היה אמור להגיע כל יום. מה יגיד הרב דוד צבי הגדול, המתנגד התקיף, על חתנו שהפך לחסיד נלהב?.

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה