פרק ה - כאשר ישא האומן את היונק... · תורה ותפילה
מוהרנ"ת, כתלמיד חכם וגאון מופלג מכח עצמו, אמנם התפעל ונרעש כולו מעומק תורותיו של רבינו, כמו כן כיון רבינו אל לבו בעצותיו המעשיות, שהיו מכוונות היטב לפי רוחו ונשמתו של התלמיד המשתוקק והלוהט לאביו שבשמים. כל השנים בהם דרש וחיפש והתגעגע למצוא את הדרך הנכונה לעובדו ית' היה חסר למוהרנ"ת הדרכה והנהגה כיצד לתרגם את לימודו ואת רצונותיו הפנימיים הלכה למעשה. ועכשיו עם התקרבותו לרבינו מצא את הצדיק שיורה לו את הדרך להתעלות ולעלות מעלה מעלה כפי תיקונו הפרטי. בעיקר מצאה חן בעיניו, והתפעל מאד מדרך התפילה בהתבודדות בינו לבין קונו כדבר איש אל רעהו.
ועוד יותר מכך: הרי רבינו לימד דרך של לעשו"ת מתורות תפילות, ועל כל דבר שילמד, יבקש מבוראו ויתפלל אליו, ורק ע"י שילוב של תורה ותפילה יוכל מוהרנ"ת להגשים את חשקו ולעלות על הדרך הנכונה השייכת לו.
רבינו היה אומר: "המתנגדים טוענים שהלימוד הוא העיקר והחסידים טוענים שהתפילה היא העיקר ואני אומר, להתפלל וללמוד ולהתפלל!". 1 כמו כן אמר: "מה יש להאדם לעשו"ת בזה העולם, אין צריך כי אם להתפלל וללמוד ולהתפלל" (שיחות הר"ן רפ"ז).
תועלת גדולה היתה לדרכו הטהורה של רבינו שתתפרסם בעולם, ורבים ישתו מאותו מעין טהור בזכותו של מוהרנ"ת, כפי שרבינו התבטא כמה וכמה פעמים על התקרבות תלמיד זה: "איצטער בין איך שוין נישט העלנד", "עכשיו אינני בודד יותר".
וכן סיפר מוהרנ"ת על התבטאותו של רבינו לאחר התקרבותו: "ב"ה שהזמין לי רך בשנים אחד, שאפילו דיבור אחד מדיבורי לא יהיה נאבד עוד-וכוונתו היתה עלי, שאזכה לכתוב כל דבריו היוצאים מפיו הקדוש, הן תורות, הן שיחות, שגם הם תורה, ואפילו דיבור אחד בעלמא לא יהיה נאבד עוד" (חיי מוהר"ן שס"ז).
* * *