פרק ה - כאשר ישא האומן את היונק... · לביטול הגזירות
תורת רבינו בראש השנה הזאת נסבה אודות גזירות קשו"ת המתרחשו"ת לבוא, ועל העצות להמתיקם ולבטלם.
כבר זמן מה לפני ראש השנה התהלכו שמועות מחרידות בקרב ריכוזי היהודים באוקראינה על דבר גזירות שונות שעומדת הממשלה לגזור נגד התורה והיהדות, וביניהם הגזירה הנוראה של חטיפת ילדים מהוריהם ולגייסם לצבא הצאר תוך ניתוקם המוחלט משרשם היהודי רח"ל. גזירה קשה זו נכללה ב"גזירת הפונקטין" (פונקטין ביאורה "נקודות" ע"ש שהגזירה הכילה נקודות וסעיפים רבים באופן ביצוע הגזירה) כבר השתוללה שנים מספר קודם לכן, עם עליית הצאר לשלטון באוקראינה, אך עם כניסת הקוזאקים לרוסיה וכיבושה על ידם, נתבטלה הגזירה. עתה התעוררה מחדש, ויהודי האזור עמדו נגדה אין אונים, ולבותיהם נקרעים מאימה. רבינו לא פסק מלבכות ולהתחנן לפני השי"ת שיציל את ילדי ישראל מגזירת השמד הקרבה ובאה.
המצב קשה היה מאד, וגם כי הרבה רבינו לפעול לביטול הגזירה-נראה כי לא עלה בידו, היות והגזירה המרה כבר כתובה וחתומה היתה למעלה.
ובאותו ראש השנה, שעת השיא של הפחד מפני המתרחש לבוא, אמר רבינו את התורה הנקראת "בחצוצרות וקול שופר" (ליקוטי מוהר"ן סימן ה') שם פותח רבינו בזה הלשון: "כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי. נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם... ולהתפלל בעבורם... וענין תפילה הוא בשני אופנים: אחת קודם גזר דין ואחת לאחר גזר דין..."
"מדברים אלו" כותב הרב מטשעהרין בפירושו על ליקוטי מוהר"ן (פרפראות לחכמה) "הבינו כי לדאבון הלב כבר נכתב גזר הדין, אעפ"כ לא פסק רבינו כל אותה שנה תקס"ג להמתיקו". ואכן לבסוף פעל בתפילותיו להמתיק הדינים.
התלמידים הקרובים לרבינו שמעו יוצא מפיו הקדוש: "דחיתי זאת לעשרים וכמה שנים!" וכך היה. מאז אמירת התורה, בשנת תקס"ג, ועד התגשמותה של הגזירה בשנת תקפ"ז (1827) חלפו כעשרים וחמש שנים.
התורה נאמרה על ידי רבינו כדרכו בבין השמשו"ת שבין יום טוב ראשון לשני של ראש השנה. רבינו מדבר בתורה זו על גודל מעלת התפילה בכח, וכן על החשיבות של קיום המצוות בשמחה. רבינו כותב שם שצריכים להוציא את תיבות התפילה בכח גדול, שעי"ז נעשה רעמים במוח ומפשיטים העקמימיות שבלב. מתוך דברעו הק' שם יוצא גם שעל ידי כך נמתקים הדינים. מניעה גדולה לתפילה אמיתית הן המחשבות הזרות במח. רבינו מקשר פגם זה עם הספקות באמונה בהן מתייסרים אנשים רבים כתוצאה מהמחלוקות שבין הצדיקים בעצמם.
רבינו אימץ את כל כוחותיו בתפילה, והמתיק את הדינים, ועל ידי כך נדחתה הגזירה בינתיים.
"הלואי היו מצייתים אותו-כותב מוהרנ"ת (חיי מוהר"ן אות ו)-להרעיש ארץ ומלואה מקודם, לעסוק הרבה בתפילות וצעקות להשי"ת כרצונו, בודאי היו מתבטלין לגמרי".
תלמידו של רבינו וחברו הקרוב של מוהרנ"ת, ר' נפתלי מנמירוב, התריע וזעק על כך כי הסיבה הגורמת לגזירות על עם ישראל היא המחלוקת על יהודים כשרים וצדיקים, ובפרט על הצדיקים הגדולים, שמכך מתעוררים קטרוגים קשים.
* * *