פרק ד - החיפוש · "עכשיו אהיה איש כשר"
הבאים מהיריד בברסלב אף הוסיפו לומר, שהמנהיג החדש סולד מהנהגת הרבה חסידים העושים מהתוועדויות של אכילה ושתיה עיקר במקום עבודת ה'.
כי זאת לדעת שבימים קדומים כשהיו ההחסידים נפגשים לדבר דברי תורה ולשוחח בעניני עבודת ה'. נהגו לשתות מעט יי"ש, כדי לגרום לקרוב הלבבות ולהתרוממות הדעת, והיו שיחות הקודש לעיקר ומעט ה"משקה" לטפל... אך במשך הזמן הפך היי"ש כמעט לעיקר בהתוועדויות אלו ונטל את מקום השיחות להתעוררות בעבודת ה' (אבניה ברזל עמ' נ"א, ס' ז'). רבינו התריע מאד נגד תופעה זו.
מוהרנ"ת עצמו, בתחילת התקרבותו לחסידות והתלהבותו מאורחותיה, חשב שאסיפות אלו הינם לתועלת. הוא לא הסכים עם חבירו מנמירוב, החסיד שנקרא ר' זלמן "דער קליינער" שהתנגד למנהג זה. אולם בחלוף הימים השתכנע אף הוא כי לא זו הדרך...
וכשמוהרנ"ת היטה אוזן להתרשמויותיהם של החוזרים מהביקור אצל רבינו, נקלט גם זה במוחו, כי רבינו אינו מחשיב כלל את ההתוועדויות הללו אם אינן אך ורק לעניני תורה ועבודה וחיפוש עצות להנצל מהיצר. ובחושיו העדינים סיכם אז בדעתו כי את זאת הוא מבקש...
ואף מוהרנ"ת הוסיף אז ואמר: עכשיו יתכן שאני אהיה איש כשר...