פרק ד - החיפוש · עבודותיו של רבי זוסיא מאניפאלי
מוהרנ"ת לא נח ולא שקט, תבערת לבו לא היתה כרוח סערה הגדולה בשעתה, כל כולו חדור היה יראת ה' טהורה ורצון כביר להתקרב אל ה', אך עדיין לא ידע איך לנהוג בארחותיו היום יומיים. הוא החל להתעניין יותר ויותר אודות דרכי הצדיקים והנהגותיהם בקודש.
ויהי היום ולעיר הגיע אורח מאניפאלי, מחסידיו של הצדיק הקדוש רבי זוסיא מאניפאלי. מוהרנ"ת וחברו קיימו בו הכנסת אורחים.
מוהרנ"ת החל עוקב אחר האורח והנהגותיו. התפעלותו לא ידעה גבולות, הוא ראה כיצד מקיים הוא מצוות בוראו בדבקות ובהתלהבות, במיוחד התפעל בעת נטלו את ידיו לאכילה (כידוע, נטילת ידים היתה אחת מההבחנות אצל הצדיקים לדעת איש מעשהו).
מוהרנ"ת וחבירו ר' ליפא נכנסו עמו בשיחה: "ודאי מכירים הנכם את הצדיק רבי זוסיא ואת אורחותיו בקודש". "ודאי-השיב האורח-מבאי ביתו הנני, ואת ההתעוררות בעבודתו ית' אצלו קבלתי".
החסיד מאניפאלי המשיך לתאר בפניהם את ההתלהבות המתלוית לעבודת רבו: התפילה, קימתו בחצות הלילה, בכיותיו על גלות השכינה הממיסים אף לב אבן...
מדי לילה בהגיע זמן חצות, ניעור ר' זושיא ומפיל עצמו מעל גבי המיטה תוך שהוא זועק:
"זושא, זושא, קום לעבודת הבורא! ישנת כבר דייך! את המותר תשלים בקבר"!...
הוא תיאר בפניהם עוד מעבודותיו הקדושו"ת של רבו ר' זוסיא, ומוהרנ"ת יושב ואזנו כאפרכסת, ולבו מתעורר מאד, ואז הוא מחליט לנסוע לצדיקי הדור מתלמידי הבעש"ט.
מוהרנ"ת גמר אומר כי אכן זוהי הדרך הנכונה, ואף הוא מנסה להתנהג כן, וכבר הוא חש ומרגיש שינוי לטובה במצבו.
אך עדיין הוא רק בתחילת הדרך, נפשו הצמאה שואפת לעוד ועוד.