פרק ד - החיפוש · אצל הצדיק מברדיטשוב
בשנים ההם, ביקר מוהרנ"ת בכמה וכמה מחצרות הצדיקים, ובכל מקום התעורר והתפעל מחדש.
והנה הוא קם באחד הימים ונוסע להרה"ק "פאר ישראל"-כפי אשר נקרא רבי לוי יצחק מברדיטשוב ברבות הימים על ידי מוהר"ן (ראה ליקו"ת ס"ז, חיי"מ מ"ה, שיהר"ן קצ"ח).
הצדיק מקבלו בזרועות פתוחות. הוא הכיר מיד במעלותיו של החסיד הצעיר ובכסופיו העזים לבוראו, ומגלה לו קירבה מיוחדת, וקורא לו, ברבות הימים, "נת'לע שלי"...
מוהרנ"ת מוצא סיפוק לנפשו במחיצת הצדיק הזה. הוא חוסה בצלו של האילן הגדול אשר גדולי הצדיקים מרכינים ראשם לפניו. האהבה שרוחש הצדיק לכל יהודי ויהודי אינה יודעת גבולות. מקיים מצוות ה' בלהט אש קודש, ותפילתו-כתפילתם של שרפי מעל. כאשר הצדיק מברדיטשוב מגיע לברכות קריאת שמע, ומסיים "הבוחר בעמו ישראל באהבה", טרם אמירת "שמע ישראל", משתנים פניו באופן מבהיל, עד שמוהרנ"ת מבחין בהם סימני גסיסה, מאותם סימנים המוזכרים בשולחן ערוך... הנה הנה מוסר הוא את נפשו בפועל ממש לבוראו... נפשו הטהורה עומדת לעזוב את גופו הקדוש. כאן נוכח מוהרנ"ת ברורות למה יכול האדם להגיע, לאיזה מדריגה של מסירות נפש ודבקות בה' יכול יהודי להגיע עלי אדמות.