פרק ב - מולדתו-נמירוב · חשבונו של עולם...
לכאורה יושב לו מוהרנ"ת על התורה ועל העבודה בחברתם של לומדי תורה ומתחמם לאורם, כשעל הכל מנצח חותנו הדגול, ונפשו שקטה ושלוה עליו. אך לא כן הדבר... לבו ונפשו של מוהרנ"ת נמשכים למקום אחר, הוא אינו מוצא מנוח לנפשו, מוחו העמוק כמו לבו הרחב יכולים לקלוט הרבה יותר, והוא חש היטב כי עדיין חסר לו... ה"מבקש" הצעיר אינו מוציא את הסיפוק המלא מתוך לימודו ותפילתו, וככל כמה שהוא עולה ומתעלה בתורה ועבודה, גובר בו הצמאון פי כמה למשהו יותר גדול יותר נעלה... נפשו סוערת בקרבו... לומד הוא למעלה מן המידה, עובד הוא את ה' עבודה רבה, אך בטבעו הוא "בעל מחשבה" וכל אימת שהוא מחשב חשבונו של עולם, הוא יוצא נסער יותר, צמא יותר, ואינו מסוגל בשום פנים ואופן להגיע לשלוה פנימית... הוא אמנם מנצל כל רגע מרגעיו להתעלותו הפנימית, אך שאלת נפשו מציקה לו, אותה שאלה הבוערת בקרבו מיום עמדו על דעתו: "מה היא התכלית האמיתית הפנימית יותר של החיים עלי חלד, ומה הוא יכול לעשו"ת יותר כדי להגיע אליה?!---"
* * *