מוהרנ"ת על רבינו ז"ל
בברסלב הי' איש אחד משוגע ודרכו הי' לצעוק "מיין זיידע האט גיהאט טוזינט רענדלאך = לסבי היה אלף רענדלאך" ופעם אחת כשישב מוהרנ"ת בסעודה שלישית בא המשוגע הנ"ל, והתחיל לצעוק כדרכו הנ"ל ומחמת זה נתבלבל השולחן, ואז התחיל לדבר מוהרנ"ת מהרש שהשי"ת יש לו אוצר משוגעים והזכיר אז מאמר האריז"ל שכ"א מחמת העבירות שלו הי' ראוי להיות משוגע וכמובא בהתו' אשרי תמימי, ובהתורה כי מרחמם, אך נשארו בו ניצוצי הדעת ואמר אז בזה הלשון, די גאנצע וועלט איז משוגע "און איך אויך" נאר איך האב גיקאנט א קלארין לבסוף סיים, אז פון א משוגענעם קאן ווערין אזא שמועס דארף מען משוגעים אויך = כל העולם משוגעים וגם אני, רק אני הכרתי אחד שהיה צלול אם ממשוגע יכול לצאת כזו שיחה כנראה שצריך להגיע גם למשוגעים (אבניה ברזל נ"ג סעיף יד)
*
אחד שאל למוהרנ"ת מי יותר גדול, הקטן שמקורב לצדיק, או הגדול שאינו מקורב? אמר לו: הלא בימי משה רבינו ע"ה שאם אחד היה עושה דבר גדול להמשכן ולא הביאו למרע"ה בוודאי לא היה שום חשיבות כלל אבל מי שעשה דבר קטן והביאו אל משה בוודאי היה חשוב מאד ואמר אז התורה ב' הנ"ל שדייקא משה יוכל לעיילא שייפא בשייפא (אבניה ברזל ע"ד סעיף סב)
*
מוהרנ"ת אמר: "נהוג בעולם שכשמזכירים את משה רבנו להזכיר גם את תלמידו יהושע: וכשמזכירים את רשב"י מזכירים את תלמידו רבי אבא, וכשמזכירים את האר"י הקדוש מזכירים את תלמידו רבי חיים וויטאל, וכשמזכירים את הבעל שם טוב הקדוש מזכירים את תלמידו המגיד, וכשיזכירו את רבנו יזכירו גם אותי (שיח שרפי קודש א-תשא)
*
מוהרנ"ת אמר פעם: "בנות ישראל צריכות לכוון בעת שליקות נרות לכבוד שבת ויום טוב-שכמו כן יאיר אורו של רבנו בכל העולמות, "אזוי זאל דעם רעבינ'ס אור לייכטן אין אלע עולמות" (שיח שרפי קדש א-תרלא)
*
פעם אחת אמר מוהרנ"ת ז"ל: הגם שהחן האמת שהי' על הבעש"ט הק' ועל רבינו הק', זה החן לא נמצא בי, אבל מחן של שקר אני נקי והוסיף ר' אברהם ב"ר נחמן: ומי שנקי מחן של שקר, ממילא מאיר לו החן של אמת און איבער דער התנוצצות אלקות וואס איז דא אין מיר, איבער דעם איז מיין דאוונען אנדערש און מיין לערנען אנדערש און מיין עסין אנדערש און מיין רעדין מיט מענטשין איז אנדערש = בגלל ההתנוצצות אלוקות שיש בתוכי, בגלל זה התפילה שלי אחרת והלימוד שלי אחרת והאכילה שלי אחרת והדיבורים שלי עם אנשים היא אחרת (אבניה ברזל ס"ז עמ' מה)
*
מוהרנ"ת אמר: וואויל דיא אויגין וואס האבין גיזעהן דעם רעבין'ס אויגין, און וואויל דיא אויגין וואס זעהן דיא אויגין
*
אמר מוהרנ"ת: "כל מי שרק יתחבר לרבינו, יהיה מי שיהיה, שוב לא יעזבנו רבינו לעולם עד שיתקנו" (שיח שרפי קודש א-תשיג)
*
פעם אחת אמר אחד למוהרנ"ת אומרים עליכם שאתם אומרים מ'וועט שמייסין על שלא הי' [יענשו למי שלא היה] ברסלבר חסיד ויאמר אליו: איני אומר כן, אלא שילקו על הפגמים אם תראה פגמיך הגדולים, ותבין אם היית ברסלבר חסיד לא הי' לך הפגמים האלה
*
אחד מאנ"ש שהיה סוחר ונסע עם סחורה, ובדרך נפל גשם ופירש האיש יריעה (פאלאטקע) אוהל וישב ללמוד, ובין כך עבר מוהרנ"ת ז"ל וקרא אותו אח"כ סיפר מוהרנ"ת שראה שהאיש נהנה מאוד מהגשם שעי"כ יכול לעבוד את הש"י כי בודאי אי אפשר עתה לסחור (אבניה ברזל ע"ב)
*
אמר פעם אחת בזה"ל: הלימוד של דיני התורה נתן לנו הש"י ע"י משה רבינו ע"ה, והלימוד של קיום התורה נתן לנו הש"י ע"י אדמו"ר זצ"ל, וע"ז מרמז הפסוק ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, ומתרגם יונתן: ותקבלין אולפן חדת בחדוה מבחירי דצדיקיא (כוכבי אור ע')
*
מוהרנ"ת אמר שרבינו זצוק"ל חיבר יחד הטוב מן הפרושים והטוב מן החסידים, היינו שהפרושים העיקר אצלם הוא התורה הקדושה אבל מהתפלה הם רחוקים והחסידים העיקר אצלם הוא התפלה, אבל מהתורה הקדושה הם רחוקים ורבינו זצוק"ל כללם וחיברם יחד דהיינו לעסוק בתורה ותפלה יחד (אבניה ברזל נ"ב)
*
אמר, וואס מיר שמועסן אדורך אין א פראסטין מיטוואך וועט קיין אנדערער גוטער יוד ניט משיג זיין אין גן עדן = מה שאנחנו משיחים ביום רביעי פשוט לא ישיג מפורסם ואדמו"ר אפי' בגן עדן (אבניה ברזל נ"ד)
*
ספרו למוהרנ"ת, שפעם הלכו החבריא של הבעל שם טוב לנחם איזה אבל, והתחילו לדבר ביניהם בעבודת ה' יתברך כדרכם, עד ששכחו, שבאו לנחם את האבל, והתחילו לרקוד, לרוב ההתלהבות שבא להם בוריהם, וגם האבל שכח שהוא אבל, ורקד עמהם אמר מוהרנ"ת: "כשברים מרבינו, יכול להיות גם כך" אז מ'רעדט פון רעבן, קען אויך אזוי זיין" (שיח שרפי קודש א-תקכט) * * *