אור ברסלב
באש ובמים הערות לפרק מח

באש ובמים

הערות לפרק מח

הערות לפרק מו

המקור העיקרי לפרק זה הוא עלים לתרופה עמ' תתלט-תתמג, שם נמצא תוכן מכתב מהחסידים בברסלב לחסידים בטשהערין כשהם מודיעים על פטירת מוהרנ"ת ומתארים את ימיו האחרונים

1) תיכף לאחר שהאדם נפטר נוהגים להשכיב אותו על הרצפה כשרגליו לכיוון הדלת, רמז שהנה מוליכים אותו החוצה

2) מוהרנ"ת הכליל זאת להלן בהלכה

3) "אידרא" בארמית 'מעגל' 'גורן' או 'מערה' האידרא היה המקום שם גילה רבי שמעון בר יוחאי כמה מהסודות העמוקים ביותר של הקבלה הנמצאים בזהר ג': קכז ב' עד קמה א'

4) ליקוטי הלכות, הלכות ראש חודש, הלכה ז', אות נ'

5) 'דומה' מוזכר בתהילים קטו יז הוא המלאך הממונה על קבלת הנשמה בקבר ונתינת העונשים לאחר המות (זהר ג' רפז-ב'

6) כעין זה אנו מוצאים בגמרא: "הא דרבא כי הוה חליש, יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה, פוק אכריז: רבא חלש, מאן דרחים לי לבעי עלי רחמי ומאן דסני לי לחדי לי" (כשחלה רבא, אזי ביום הראשון לחליו לא היה מפרסם הדבר, מכאן ואילך אמר לשמשו, צא והכריז: רבא חלה, ומי שאוהב אותי יבקש עלי רחמים, ואילו שונאי ישמח) (ראה ברכות נה-ב')

7) לשני הסיפורים הללו נושאים דומים, אולם כל אחד בנוי בצורה אחרת לחלוטין במעשה "מאבידת בת מלך", הבת מלך נאבדת והמשנה למלך יוצא לחפש אותה חיפושיו נמשכים שנים רבות, עד שלבסוף הוא מוצא אותה על הר של זהב ומבצר של מרגליות ב"מעשה ממלך וקיסר" בן המלך ובת הקיסר מאורסים אולם לפני שהם יכולים להתחתן, נאבדת בת הקיסר על המעשה הזאת כותב הרב מטשעהרין ב"רמזי המעשיות": "סוד המעשה לא נמצא עליה עדיין שום פשר דבר"

8) רבי אברהם שטערנהארץ; הרב נחמן בורשטין; ראה שיח שרפי קודש א' תרנט

9) בהערה על שאלתו הפתאומית של מוהרנ"ת ותשובתו המיידית, כותב הרב נחמן מטשהערין תלמידו של מוהרנ"ת:

"ובזה תבין קצת דבריו הקדושים שאמר ביום הסתלקותו הק' שהיה ביום ו' עש"ק, י' טבת שנת תר"ה וקודם אור הבוקר עו לפניו קצת מאנ"ש, ושאל אותם מה היו שלשת הצרות שאירעו לישראל בחדש טבת, והתחיל בעצמו לחשוב אותם, היינו מה שסמך מלך בבל על ירושלים, ומה שמת עזרא הסופר ומה שנכתבה התורה יוונית"

"כל ג' הצרות הם מבחינת אחת, כי עזרא הסופר היה כותב ספרים הקדושים היינו ספרי התורה הק', והיה ממשיך הארה גדולה בכתב לישראל וכשמת ונסתלק אזי נחלש כתב ידינו וניתן תוקף לכתבים שלהם עד שגם התורה הק' נכתבה בכתב יוונית ועי"ז נתגרשין ישראל מארצם כנ"ל, שע"י פגם אמונת חכמים אין שלימות לתורה כביכול, ואין יכולין להמשיך ההמתקה מבחינת קודש הקדשים, ועי"ז נחלש כתב ידינו וניתן תוקף לכתבים שלהם וגוזרין גירוש על ישראל שזה בחינת הג' צרות הנ"ל כי יש גם עכשיו אנשים צדיקים שעוסקים בזה לכתוב ספרים ק' הבנויים על יסוד תורתינו הק' ועל יסוד אמונת חכמים בשלימות, וע"י ספרים אלו נשלמת התורה בשלימות גדול עד שמקבלת מחכמה עילאה בחינת אבן שתיה קודש קדשים ומשפעת לכל החכמות וכשנסתלקין ח"ו אלו הצדיקים, אזי מתחילין להתגבר ולהתפשט החיבורים של החכמות חיצוניות אשר נתחברו ע"י הקלי עולם אשר הם בהיפוך ממש מבחינת אמונת חכמים עד שרוצים להטות גם דעת תורתינו הק' אל שטות חכמתם הרעה והמוטעית שנקראת בלשון חז"ל חכמת יוון שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית

"ע"כ למען השם תראו להתחזק ולהתאמץ בזה בכל האפשר להדפיס את הספרים הק' הנ"ל, ולפרסמם בישראל למען יוכלו הכשרים לעמוד ולהתחזק באמונתם הק' בשלימות

10) במכתב אמנם נדפס "סיים הש"ך הגדול", אבל הוא טעות דמוכח וכוונתו על שולחן ערוך הגדול

11) עיין בביאור הליקוטים (סי' קנ"ה) בשם מוהרנ"ת, שהאר"י הק' כותב שהצדיקים בהסתלקותם נכללים בקדושת ארץ ישראל ובית המקדש, עיי"ש, ויתכן שעל כן אמר הרחמן וכו'

12) י"ל שלכן סיבב הקב"ה שאמנם יאכל-בכדי שיברך ברכת המזון ועל ידי כך נתאפשר לו לסיים ב'הרחמן' את תפילתו זו שימשיך לנו קדושת ארץ ישראל, להראות בכך שמאז היותו באר"י עד הסתלקותו היה צרוף אחד של ארץ ישראל

) ראה ליקוטי הלכות, ראש חדש ז' בסופה

"תיכף אחר הסתלקותו התחילו להתפשט ולהתגבר הגזירות של לימוד נערי ישראל כתבם ולשונם בבית ספריהם שהם ה"שקאליס", וההכנסה ע"ז היה שהטילו מס על ישראל לשלם בעד הדלקת נר של שבת, שמזה דיבר גם כן ביום הנ"ל סמוך להסתלקותו, ורימז שנוגע ג"כ לענין מאמר זה הנ"ל, וכמבואר קצת בהלכות ראש חדש הלכה ז' גם הגזירה של שינוי המלבושים ועוד כהנה וכהנה והרוח סערה של האפיקורסות הולך וסוער בכלליות ובפרטיות מה שא"א לבאר כלל אך זאת נחמתנו בענינינו מאחר שרואין שנתקיימו ראש דבריו, בודאי בעז"ה יתקיימו כל דבריו הקדושים ז"ל, שהספרים הקדושים הבנויים ומיוסדים על יסוד אמונת חכמים בשלימות, בפרט הספרים הק' הבנויים על יסוד התגלות הדעת וחידושי תורתו של רבינו הק', אור האורות, זצ"ל, המה יעו בעזרתינו סלה ולא יאשמו כל החוסים בו" (פרפראות לחכמה סא ח')

14) וכן אנו מתפללים בכל יום בתפילת י"ח בברכת 'על הצדיקים'-"ושים חלקנו עמהם"

15) ר' אברהם ב"ר נחמן כותב שהוא שמע מאביו ומשאר אנשים שעו בעת הסתלקותו שמוהרנ"ת חזר על תיבות אלו 'חנון המרבה לסלוח' פעמים רבות (כדלהלן) כמה רמזים נאמרו לביאור אמירת תיבות אלו ע"י מוהרנ"ת לפני פטירתו ראה בכוכבי אור (עמוד קכ"ב): "כאשר נראה ונודע לכל מביט ומסתכל בספריו הקדושים [של מוהרנ"ת] שאע"פ שמרבה לדבר מכל המידות טובות וישרות, אבל עיקר ורוב דבריו יסובבו על ענין התחזקות, לחזק ולאמץ כל הנחשלים והעייפים והיגעים אשר עמלק רודף אחריהם לבל יתייאשו עצמם מן הרחמים, כי הוא ית' 'חנון ורב לסלוח', וכאשר נשמע ונראה גם בעת יציאת נשמתו הק', שעד נשימה האחרונה כפל ושילש 'חנון המרבה לסלוח' פעמים אין מספר ועל כן חשבתי גם שמו הקדוש ז"ל, וראיתי כי הוא במספר 'חנון המרבה לסלוח' מכוון ממש (ע"כ מכוכבי אור) (500 = כשמו 'נתן') "מובן מכל זה כי נמצא בו מצד נשמתו גם כל הסליחה והכפרה" (ימי התלאות עמ' קלג) עוד יש להוסיף כי מרומז בהברכה הזאת חנון 'המרבה' לסלוח שלא נאמר חנון הסולח אלא 'המרבה' וזה מכוון מאד לדרכו של מוהרנ"ת שהשי"ת מרבה לסלוח גם לאלה שמונחים במקומות הנמוכים ביותר (הרב יעקב מאיר שכטר) ויש להוסיף כאן ברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות (תפילת המנחה ז') מה שדורש שם עה"פ "ואל אלקינו כי 'ירבה' לסלוח", עיי"ש שדורש ע"ז התחזקות נורא ונפלא עד א"ס מהלשון כי "ירבה" דייקא וזה שייך ביותר ללשון חנון "המרבה" והבן (הרב משה קרמר)

16) בקשר לסיפור זה והתבטאותו של מוהרנ"ת "אני ישר לרבינו"-היה אומר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל: אם האדם נוהג כן בחיים חיותו "אני ישר לרבינו" כלומר ללא התחכמויות וכדו' אלא מתנהג ישר, בתמימות ובפשיטות כפי רצון רבינו, אזי הוא זוכה שגם אחר כך לאחר אריכות ימים ושנים יתקיים בו "ישר אל רבינו"-גלייך צום רבי'ן"

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה