הערות לפרק לג
המקורות העיקריים לפרק זה הם: ימי מוהרנ"ת קז קיא ועלים לתרופה ל, לג, מ, נא, עא, עה, עז, פח, צג, קז, קט, קכב, קכד, קלב, קלו, קלח
1) כל זה מבוסס על הכתוב בימי מוהרנ"ת ק"ז, שם מוזכר שהם התפללו בבית הכנסת "שומרים לבוקר" משנת תקע"ב עד תקפ"ב (1811-1822), ובביתו של ר' מרדכי עד תקפ"ו (1826) בערך, ושאחר כך חזרו לביתו של נחמן נתן, שם התפללו בהאמבאר עד תקפ"ט (1829) אולם ב"שיחות וסיפורים" עמ' קמ"ב כתוב, שמבית הכנסת "שומרים לבוקר" חזרו להאמבאר שם התפללו עד שנגרם נזק למקום, והבינו שיצטרכו לבנות קלויז משלהם זה לא בהכרח סתירה לגירסה שבימי מוהרנ"ת שיחות וסיפורים מתרכז בעיקר במאמציו של מוהרנ"ת לגייס כספים לבניית הקלויז, ולא לכתוב את ההסטוריה של ראש השנה של חסידי ברסלב
2) ביום ו' ערב שבת, פ' לך לך כתב מוהרנ"ת לר' יצחק בנו והזכיר לו שבילה את כל השבוע בעיר שרוויץ לשבע ברכות (עלים לתרופה ל') מוהרנ"ת לא מציין מי היו החתן והכלה, אולם אנו משערים שאלה היו בתו של משה חינקע'ס ור' אברהם בער, וזאת מהטעמים הבאים: אפשר להוציא מכלל אפשרות שהיתה זו חתונה של אחד מצאצאי מוהרנ"ת, מכיון ששני בניו הגדולים כבר היו נשואים, בעוד שר' דוד צבי בנו השלישי לא התחתן עד שנת תקצ"ה באם היה ובר על נישואיה הראשונים של בתו חנה צירל, הרי שהחתונה היתה צריכה להערך בברסלב, לא בשרוויץ, וגם ר' יצחק, בתור אחי הכלה, היה יודע היכן אביו נמצא לשבע ברכות מצד שני, משה חינקע'ס בא משרוויץ, כפר קטן סמוך לברסלב גם לא יתכן שמוהרנ"ת יבלה שבוע שלם לשבע ברכות למישהו אחר חוץ מאחד מבני משפחתו של רבינו לכן אנו מסיקים שובר בחתונת בתו של משה חינקע'ס עם ר' אברהם בר, לפיכך ניתן לציין את תאריך החתונה בתחילת החורף של תקצ"א
3) ר' אברהם בער נקרא על שם סבו, ר' אברהם דב (בער) מחמלניק שנסתלק כחצי שנה אחרי רבינו, בב' אייר תקע"א לא ידוע בדיוק מתי נולד ר' אברהם בער, אולם היה כנראה בן חמש עשרה כשהתחתן (על אף גזירת הצאר שמותר להתחתן רק אחרי גיל 18; מכיון שלא חילקו תעודת לידה, היה קשה לשלטונות לדעת את הגיל הויק) בתו של משה חינקע'ס, מרים רייצה, נולדה ככל הנראה בסביבות תקע"ז (ראה לעיל פרק כה הערה 7)
4) אנו מוצאים בימי מוהרנ"ת ב' סז, שר' יוסקה היה באודסה בשעה שמוהרנ"ת התחיל את נסיעתו לארץ ישראל בתקפ"ב את השידוך לאדל עם הרב מסאווראן הציעו עד תקפ"ז (1827) לפיכך, ר' יוסקה נפטר בין שני תאריכים אלה רבינו ניבא שר' יוסקה לא יאריך ימים (אבניה ברזל עמ' כב, סימן ז)
5) שיח שרפי קודש ג' קסא יש מסורת בין זקני חסידי ברסלב שהשידוך הובר היה עם הרב מסאווראן (ר' יצחק מאיר קורמן)
6) בעלים לתרופה ס"ב ס"ג, אנו מוצאים כמה שורות המזכירות ויכוחים מסויימים במכתב ס"ב כותב מוהרנ"ת: "וכבר שמעתי בלדיזין, אשר חזר הכסיל על קיאו להוציא רוח שטות" במכתב ס"ג כותב מוהרנ"ת על אחד ששאל וע לא הכניסו את המילה "להבדיל" במקום שרבינו כותב על "משה עו בין ש לרצון" מתכוונים ככל הנראה ליקוטי מוהר"ן רט"ו, שם נאמר שמשה עו "בין" ש לרצון אותו חולק חשב שהמילה 'להבדיל' מתאימה יותר בהקשר של הדברים מהמילה 'בין'
דוגמא טיפוסית לבעיות שסבלו חסידי ברסלב היא זו של יהודי בשם ר' יעקב מטולטשין הוא התחתן עם בת של איש שהיה בתחילה תומך בחסידי ברסלב, אך במשך הזמן התנגד להם ר' יעקב היה סמוך על שלחן חותנו והלה התחיל למרר לו את החיים ר' יעקב סבל קשו"ת ורצה להתגרש, אולם מוהרנ"ת יעץ לו להמנע מגט מי יודע כמה זמן יקח לו למצוא שידוך אחר?, הוא טען, ומנין לו לדעת שאשתו החדשה והוריה יהיו טובים מהראשונים מוהרנ"ת אמר לר' יעקב לעשו"ת כל מאמץ למנוע ויכוחים, ולנסות לעבור לדירה משלו בכדי שיוכל לנהל את ביתו כרצונו (עלים לתרופה ס"ג)
7) בין תלמידי מוהרנ"ת שנפטרו בתקופה זו היו: ר' ישראל וגיסו ר' מנדל זליג (קיץ תקפ"ז-1827), ר' יצחק אייזיק יוסף הסופר (חורף תקפ"ח-1828), ר' שאול מטפליק (חורף תק"ץ-1830), ור' אברהם הירש כהן (חורף תקצ"א-1831), ר' מנדל מלדיזין שתרם את שני הרובלים הראשונים למען הקלויז, נפטר מחולירע בחורף תקצ"א 1831 (שיחות וסיפורים עמ' קמג), זו היתה כוונת אויבי מוהרנ"ת (עי' שיח שרפי קודש א' תש"ע)
8) החתונה הזאת גררה אחריה עוד שמחה בשנה הבאה, בנה של שרה, ר' שמחה ברוך, התחתן עם בת דודתו, בתו של אדל, מרים רבקה אולם ר' אייזיק נפטר בחנוכה תקצ"ד ואדל התאלמנה בפעם השניה אחרי כן היא חזרה לברסלב כמו אביו ר' לייב דוברובנר, ר' אייזיק היה עשיר לי והשאיר עזבון גדול הוא ביקש שיתנו סכומי כסף גדולים עבור בניית הקלויז באומאן ולתמוך בחסידי ברסלב אבל לא השאיר צוואה כתובה מוהרנ"ת נסע לקרימנטשוק עם ר' אהרן רבה של ברסלב, להשגיח על חלוקת הכספים, אבל האפוטרופסים על נכסיו לא קיימו את בקשותיו של ר' אייזיק, ומוהרנ"ת חזר עם מעט מאד בהעדר צוואה כתובה, לא היה לו מה לעשו"ת כתוצאה מנסיון הזה ל מוהרנ"ת את חשיבותה של צוואה כתובה (ראה לקמן פרק לד)
9) בעלים לתרופה פ', מזכיר מוהרנ"ת ששילב את ענין הקשיים שעוברים על חסידי ברסלב בהלכה שכתב אז, בה נאמר שתכלית כל המניעות היא בכדי לברוא חשק של קדושה, שזה היסוד של עבודת ה' במכתבו מזכיר את התורה בליקוטי מוהר"ן סימן ס"ו סביר להניח שאותה הלכה שאליה התכוון, היא בליקוטי הלכות, הל' ברכות הראיה ה', המבוססת על התורה הנ"ל שם מפרט מוהרנ"ת את המאמצים הדרושים להוציא מחשבה של קדושה מהכח אל הפועל זה מתקשר היטב עם בניית הקלויז מוהרנ"ת מקשר בין המניעות שמונעים מהאדם לגמור את תכניותיו ובין המניעות שמתגברים על האדם ברגע שהוא רוצה להתקרב לצדיק האמת שוב אנו רואים איך שההלכות שכתב מוהרנ"ת משקפות את מצבו בו היה שרוי בזמן שכתב אותן
10) ראה שיח שרפי קודש א' תרנ"א ובר פה על נישואיה השניים של חנה צירל (ראה פרק כה הערה 4) שנערכו באביב תקצ"ג 1833 (ראה עלים לתרופה קו) יתכן שגם אצל ר' ברוך היו אלה נישואים שניים
11) שיח שרפי קודש א' תר"ן כמה שנים היה ר' ברוך מרוחק מחסידות ברסלב עד שנות הסבל, בשעה שהיה גר באותו בית של מוהרנ"ת, הוא נוכח אז במו עיניו שלא היה שום קשר בין ההשמצות והעלילות לבין מוהרנ"ת הצדיק דוקא אותה התנגדות שהיתה אמורה להרחיק אנשים מחסידות ברסלב היא שקרבה את ר' ברוך (ר' אליהו חיים רוזין)
12) עלים לתרופה קמ"ח השם המופיע שם הוא אסתר שיינצה, אבל ידוע שקראו לה אסתר שיינדל המשמעות של גיל התינוקת תתברר בחלק הבא "שנות הסבל"
) הספר תורגם לכמה שפות: אנגלית, צרפתית
14) הוא היה אחי אמה של אסתר שיינדל, מרת הניה כץ, אשתו של הגאון רבי דוד צבי אוירבך, חותנו של מוהרנ"ת ראה לעיל פרק ב' הערה 4 כ"ץ ראשי תיבות "כהן צדק" ומוכיח על משפחת כהנים ולכן זה שמוהרנ"ת מתייחס לר' חיים בשם 'כהן' לא מהווה שום סתירה לכך ששם המשפחה הוא כץ
15) אעפ"כ, הרה"ק רבי גדליה מליניץ כבר חזה מראש שעידן המופתים יגמר ועל כן הצדיקים של אותה תקופה רשמו את הניסים שנעשו ע"י הבעש"ט ותלמידיו בספר "שבחי הבעש"ט" מי היה מחבר שבחי הבעש"ט לא ידוע, מקובל כי רבי דוב בער שוחט מליניץ העלה על הכתב את הדברים ששמע מפי חותנו רבי אלכסנדר שוחט, ששימש כסופרו של הבעש"ט במשך כמה שנים אולם בספר אבניה ברזל מובא בשם רבינו על סדר חיבור הספר, שלאחר הסתלקות הבעש"ט נתקבצו התלמידים וכל אחד סיפר מה שידע, והתקבצות זו היתה אצל רבי גדליה מליניץ, והוא ידע את כל המעשיות מהבעש"ט, ושו"ב אחד היה ג"כ יודע מעשיות, ומזה נעשה שבחי הבעש"ט ומסיים, שכומה רבי גדליה מליניץ עשה את שבחי הבעש"ט
16) רבי אברהם ב"ר נחמן כותב: "אם היה מותר לרבינו לחולל מופתים היתה מתבטלת הבחירה" (מסורת בעל פה, ראה גם אבניה ברזל עמ' סג סימן לד) כל פעם שרבינו היה עושה איזה מופת, היה מתפלל שיישכח במהרה (ראה שיחות הר"ן קפז, לקמן פרק לד הערה 11) מעניין לציין, שלמרות שרואים שמוהרנ"ת רשם כל מה שזכר על רבינו, לא החסיר דבר, הוא היסס לכתוב על המופתים שעשה ועל נבואותיו לעתיד מוהרנ"ת הבין שמטרת רבינו לא היתה זאת, אלא לעורר את עם ישראל לדעת את ה' ולעבדו כמה מופתים יחידים רשומים בשיחות הר"ן וחיי מוהר"ן אחרים מופיעים בכוכבי אור עמ' לה-לו ומוהרנ"ת כותב שעיקר כח הצדיק הוא לא במופתים אלא להטות הבחירה של כל אחד ואחד לעבדו ית' (ראה לקוה"ל ברכת הפירות הל' ה ז-יז)
ראבר"נ כותב שמה שמוהרנ"ת לא השתדל להדפיס את המופתים של רבינו, זה עצמו היה מחמת תפילתו של רבינו שלא רצה שיתפרסמו מופתיו, כנ"ל
פעם ביקשו מרבי נחמן מטולטשין לספר מופת של רבינו הוא התלהב וקרא: "מופת?! מופת?! אני מופת!!" (הרב אליהו חיים רוזין) או בנוסח אחר: היה זה כאשר שמע שברים ממופתים של צדיקי הדור, נענה ר' נחמן ואמר: "א מופת בין איך! אם איש כמוני יכול להתעלות בעבודת ה' הרי זה המופת הגדול ביותר שיכול להיות" אגב הדבר מעיד על ענוותנותו הגדולה של ר' נחמן מטולטשין, שכל כך לא החשיב את עצמו עד שהעובדא שהוא זכה להתקרב לה' היה המופת הגדול ביותר בעיניו
17) לבסוף נולדו לר' שמשון כמה ילדים בתו נישאה לר' ישראל מענדל אחד מהם התחתן עם נכד רבינו ונולד לו בן שקראו על שמו, הוא ר' שמשון בארסקי, מגדולי חסידי ברסלב באומאן בדור העבר (ראה גידולי הנחל עמ' קח, מז) גם רבי נפתלי הערץ סופר, אביו של מורינו ר' אברהם סופר שטערנהארץ היה חתנו בזיווג שני (וכומה שגם ר' מיכל'ע נכד מוהרנ"ת היה חתנו)
18) מסורת בע"פ
19) הגמרא מספרת שגם לרבי יהודה היו פנים מאירות, ואינשי דלא מעלי חשדו בו שהוא שיכור רח"ל (נדרים מט ב') כשנודע למוהרנ"ת על העלילה הוא אמר: "תהלה לאל, שממשקה התם (המובא בספורי מעשיות במעשה בחכם ותם) אי אפשר להשתכר" (התם היה שותה רק מים אולם הוא טעם בהם את הטעם של כל סוגי משקה) (שיח שרפי קודש א' תרסט)
20) בשנת התרכ"ו (1866) נבנה הקלויז מחדש ע"י ר' סנדר מטראוויצע ובסביבות שנת התרס"ג (1903) חידשו ר' אייזיק מאומאן בבנין נפלא לתפארת, ושיפצו באבני גזית הקומוניסטים הפכו את הקלויז לבית חרושת בשנת תש"ו (1946) ובמשך הזמן בנו עוד בנין צמוד להקלויז, ובכך נתרחב בהרבה, והוא עדיין עו במצב זה בקיץ תשנ"ב (1992) הסכימו השלטונות האוקראינים עקרונית להחזיר את הקלויז וכל האיזור מסביב הסמוך לציון הקדוש לחסידי ברסלב, אך עדיין מצפה הוא לגאולה