הערות לפרק כ
המקורות העיקריים לפרק זה הם: ימי מוהרנ"ת נ', נ"א, חיי מוהר"ן קפ"ה-רכ"ט, וסיפורים נפלאים עמ' ג'-ח'
1) כפי המקובל, הבטיח מושל העיר אומאן להגן על היהודים במבצרו ואמנם כשהגיעו הקוזקים עשה כהבטחתו, ולא נתן להרע להם, גם כשאיימו עליו הקוזקים שאם לא יתן את היהודים בידם יהרגו את בתו סופיא, לא נענה להם לאחר מכן פרצו את המבצר והרגו את היהודים, וגם את סופיא הרגו לזכרה הוקם הגן הנפלא הזה רבינו התבטא פעם "זיין אין אומאן און אין סופיא נישט זיין?" להיות באומאן ולא להיות בסופיא? אנשי שלומינו דרשו אף על שיחת חולין זו של רבינו, ואמרו שכוונתו היתה מכיון שכל עצם הגן הוא עדות לקידוש ה' שהיה שם ועוד רמז נתנו לאימרה זו: להיות באומאן ולא לחשוב מ"סופו" של האדם, כלומר כשבאים לאומאן צריכים בהכרח לחשוב על התכלית
2) ישנן דעות שהירש בער היה בנו של חייקל ולא חתנו, ושחותנו של הירש בער היה נחמן נתן רפפורט, בביתו התארח רבינו בתחילת ביאתו לאומן, כמסופר להלן
3) ראה פרק י"ט נפתלי הרץ ויזל, תלמיד עיקרי של מוזס מנדלסון היה משכיל מפורסם בראות רבינו את ספרו, הבין שקוראים לו מלמעלה להסתלק, מכיון שידע שיקבר באומאן ואולי אפשר להוסיף כפי שמבואר למעלה בפרק ט"ז ענין העלמת ספרי קודש לבטל ספרי המינות, כך גם בהתפשטות ספרי המשכילים והאפיקורסים, שזה גורם להעלמת הצדיקים ועיין עוד בליקוה"ל הל' הכשר כלים ה"ד י"ב ההסתלקות הצדיק מאפשרת לו לפעול תקונים גדולים יותר
4) אין מידע ברור מי היה אותו איש מבית לוקאטש לפי הנראה היתה לו איזו משרה רשמית, שעל שמה נקרא ה"לוקאטשער" או על שם העיר בה דר "לוקאטש"
5) בימי מוהרנ"ת (נג) מובא שר"ד ישב ליד רבינו והיה תפסן נפלא, ועמו חזר את המאמר (לקו"ת סי' ח) תקעו תוכחה יש מאנ"ש שאמרו שר"ד הוא ר' דוב חיילעס מחשובי תלמידי רביז"ל שנתגלגל זכות על ידו שרביז"ל גילה את הספר הות אבל בסיפורים נפלאים (דף ז) מובא בפירוש שזה היה הירש בער, אבל זה קצת תמוה, דהרי רבינו לא היה רוצה לומר תורה לפני האפיקורסים הללו
6) את המוזכר מפטירת הירש בער הוא מסיפורים נפלאים דף י אמנם יש הוכחות חזקות שהירש בער פשט רגל וברח לאנגליה לעיר קיימבריטש ונהיה פרופסור ללימודי יהדות יש גם הוכחות שהוא השת בסוף ימיו ושינה את שמו (קברו נמצא בלונדון בבית קברות נוצרי) (עי' אוהל רחל-ספר איוב שנכתב ע"י הרמן ברנרד-1864; רשומות, ח"א תל-אביב 1925) אולם ע"פ מקורותינו הנאמנים מקובל שהוא מת בתשובה כששפתותיו מרחשו"ת "אוי דער רבי! אוי דער רבי!"
7) ראוי לציין שה"לא יודע" של רבינו היתה רגה גבוהה מה"יודע" שלו כפי שכתב מוהרנ"ת: "ענינו הקדוש, בפרט בענין האינו יודע שלו, הוא ענין עמוק עמוק ונסתר מאד" (שיחות הר"ן קנ"ג)
בהזדמנות מסויימת נשבע רבינו בשבת קודש שהוא לא ידע כלום אפשר להבין זאת מכתביו של האר"י, שבשעה שאדם מגיע לרגה גבוהה מאד ורוצה לעלות לרגה עוד יותר גבוהה, הוא חייב קודם להניח בצד את כל השגותיו הקודמות בכדי להגיע לרגה החדשה (ראה שיחות הר"ן ו', ועץ חיים, שער מוחין דצלם א', הענין מבואר היטב במאמר שרביז"ל גילה בשבת חנוכה תק"ע ליקוטי מוהר"ן תנינא ז' מענין המקיפין וכו')