הערות לפרק יב
המקורות העיקריים לפרק זה: ימי מוהרנ"ת י-יג, ו-יז-יח
1) בהשמטות לספר חיי מוהר"ן מפורטים הימים בהם ציוה עליו להתענות: "אלו הן הימים שהיו לי, אדר-כ"ב
2) בחיי מוהר"ן קע"ד נאמר שכתבי היד נמסרו לשנים ממקורבי רבינו בלי לזהות אותם אולם ראה כוכבי אור (עמ' נ"ב, ס' כ"ה) שם נקבו בשמותם כשחזרו משליחותם אמר להם רבינו: "דאנקען גאט וואס איך זעה אייך, איך האב געמיינט אז איך וועל אייך שוין מעהר נישט זעהן" (התודה לה' שאני רואה אתכם כי אני חשבתי שכבר לא אראה אתכם יותר) ועוד אמר רבינו: ב"ה ששלחתי את ר' יודל ור' שמואל אייזיק, אילו הייתי שולח את מוהרנ"ת הוא לא היה חוזר (הרב נחמן בורשטין), וזאת מכיון שמוהרנ"ת היה מתלהב כל כך משליחותו עד שלא היה יכול להחזיק את עצמו לפי גירסא אחרת סבלו ר' יודל ור' שמואל אייזיק מאד בנסיעה זו כמה פעמים חשדו בהם שהם גנבים, וגם חסר להם כסף להוצאות הדרך כתוצאה מכך לא מלאו שליחותם בשלימות מוהרנ"ת אמר: "אילו היה רבינו שולח אותי הייתי גומר שליחותי כראוי" (שיח שרפי קודש ג'-קמ"ט) וזאת ידע רבינו ברוח קדשו, ולכן במכוון לא שלחו כדי שלא יסכן נפשו בשליחות נוראה זו
3) כונת רבינו באמרו "ספרך" לא ברורה כל צרכה, האם ל"ספר הנשרף" או ל"ליקוטי מוהר"ן" יתכן שרבינו התכוון לרושם שנעשה ע"י כך שהשאירו העתקים מתורות שבליקוטי מוהר"ן בכמה ערים רבינו אמר כמה פעמים שלמוהרנ"ת חלק גדול מאד בליקוטי מוהר"ן (ראה לקמן פרק י"ז) ולכן הגדירו בפני מוהרנ"ת כ"ספרך" מחיי מוהר"ן קע"ו נראה ש"ספרך" מתכוון להעתקו של מוהרנ"ת של ספר הנשרף (כי ר"י ורש"א גילו כמה דפים של העתק מספר הנשרף שכתב מוהרנ"ת בכמה עיירות) והרושם שעשה בעולם מכוון לרושם הרוחני הבלתי נראה לעין שנעשה ע"י קריאת ספר הנשרף שרק רבינו בלבד היה מודע אליו (הרב נחמן בורשטין) עלינו לשים לב שרק חלק מספר הנשרף נכתב באותו הזמן השאר נכתב כשנה וחצי לאחר מכן, ביום רביעי תקס"ח בין יום כיפור וסוכות, ראה פרק ט"ז
4) מוהרנ"ת חפץ לקלוט את השם הק' הזה לעצמו, וכשרבינו הבחין בכך, אמר לו שהוא לא זקוק לזה [כי גם בלא זה יזכה לבוא אליו לאחר הסתלקותו-שלזה היה מסוגל שם זה] (זכורני שרלוי"צ הוסיף שעוד לפני כן ראה ר' נתן את הקוויטל שר' יהושע נתן לרבינו מונח על הרצפה מתחת השולחן, וזה היה בשביל ר' נתן סימן לא טוב אחר כך שלח רבינו את ר' נתן בשליחות לר' יהושע כמסופר בפנים והשם שהיה כתוב בפתקא היה בצורת סגול, ומוהרנ"ת ניסה לקלוט את זה ולזוכרו, ובסופו של דבר זה נשכח ממנו ועל זה אמר לו רבינו את הנאמר בתחילת ההערה הזאת
כשר' נתן חזר לרבינו, כבר נפטר ר' יהושע, ואז התבטא רבינו (בערך בזה"ל) אני יודע בכחם של הדברים שלי, אבל שהם פועלים פעולתם כל כך במהירות, זאת לא ידעתי (כי ר' יהושע הספיק לבוא לרבינו אחרי פטירתו עוד לפני שר' נתן חזר אליו-רלוי"צ)
5) מוהרנ"ת בעצמו השתמש בתורה זו של "בעל השדה" לתקן נשמות במשך ביקורו בעיר בראד בשנת ת"ר (ראה חיי מוהר"ן קנ"א, ולקמן פרק מ"ג בהערות)
6) ימי התלאות ע' קעד-קעו ספרו על כך לרבינו, והוא הכליל את המושג "מגיני ארץ" בתורה ה' בליקוטי מוהר"ן תנינא שם הוא משתמש בתואר זה לאלו ששומרים את הברית ומגינים על העולם מתאוות רעות בהזדמנות אחרת אמר רבינו שמוהרנ"ת ור' נפתלי הם צדיקים וכן אמר להם רבינו שבעולם העליון יהיו נעשים מלאכים, וגם גילה להם את השמות בהם יהיו נקראים, ורשמו זאת בפנקסיהם (הובא בביאור הליקוטים תורה ה' ח"ב הנ"ל)
פעם כשביקר הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב בטראהוויצא, דיבר על גדולת רבינו הן בזכות עצמו והן מגודל יחוסו הוא המשיך לשבח את מקורביו של רבינו בשבחים מופלגים, ואמר שכמעט כולם נדירים בלנותם ויראתם ושיש להם הרבה מצוות לזכותם ואמר בפירוש שמוהרנ"ת הוא צדיק (חיי מוהר"ן של"ג, ראה פרק י"ז)
7) אבניה ברזל עמ' ל', סי' ל'-ל"א; כוכבי אור עמ' נ"א, סי' כ"א; שיח שרפי קודש תקכ"ב עורך הספר ימי מוהרנ"ת כותב שכתב-יד זה אבד זמן קצר לאחר הסתלקותו של מוהרנ"ת (ימי מוהרנ"ת י"א) כמה עמודים מאיזה ספר שכתוב במילים בלתי ברורות ובראשי תיבות נמצאים בידי כמה חסידי ברסלב ונחשבים למגילת סתרים נמצא ב"קונטרס כת"י ר' אלתר טעפליקער"
המגילת סתרים ניתנה למוהרנ"ת ור' נפתלי בתנאי שיפקידו אותה ליחיד בכל דור מוהרנ"ת לא מסר אותה לאף אחד מכיון שר' נפתלי חי אחריו אחרי פטירת מוהרנ"ת, העביר אותה ר' נפתלי לר' אהרן ליפעווצקי, והוא העבירה לר' אברהם ב"ר נחמנ'ס (חזן) ר' אברהם היה חולה מאד ואבד את כח הדיבור לפני פטירתו בטבת תרע"ח לא ידוע אם הוא מסר את המגילת סתרים לעוד מישהו (שיח שרפי קודש א-רנ"ח)
ר' הירש לייב ליפל ז"ל סיפר שפעם אחת בליל עשרה בטבת הילולא דמוהרנ"ת, הוא היה אצל רבי אברהם שטערנהארץ זצ"ל ואף אחד לא היה עמו, מחמת שהיה אז ליל כפור ושלג שלא שייך היה לצאת החוצה ואז שמע ממנו כמה קטעים ממגילת סתרים, וכומה שגם הראה לו ספר חיי מוהר"ן בכת"י ושם היה כתוב ג"כ חלק מהמגילת סתרים (מפי הרב נחמן בורשטין)
8) שיח שרפי קודש תר"צ, שם א-ס"ז רבינו הזהיר תמיד שעתיד לבוא גל של כפירה שיציף את העולם אפילו אנשים בעלי אמונה תמימה יהיה קשה להם לעמוד בנסיון כשיעבור עליהם גל אחר גל של אפיקורסות ראה שיחות הר"ן ר"כ כך, מלחמת גוג ומגוג לא תהיה מלחמת הגוף זה גם מרומז ברש (ראה אסתר רבה ז'-כ"ג)
9) בהקדמה שניה לסיפורי מעשיות, מוהרנ"ת מבאר את "מעשה מאבידת בת מלך" על פי המושגים המובאים בתורה זו
10) בהעדר מערכת של אספקת מים ראויה לשמה כבימינו-המים היחידים שהיו בנמצא כדי לכבות את הדליקה היו, ממה שאנשי העיר שאבו ואכסנו בביתם לשימושם הפרטי כמעט כל הבתים בימים ההם היו עשויים מעץ שריפה אחת היה בכוחה להרוס עיירות שלימות, אם נוספו לה עוד גורמים כרוח סערה וכדו' בשעת הצורך כמעט כל בני העיר יכלו להיקרא "כבאים מתנדבים" לסחוב דליי מים וכו' בכדי לעצור ולכבות את השריפה
הערות לפרק יג
המקורות העיקריים לפרק זה הם: ימי מוהרנ"ת יד-טז
1) כנראה שהחולי שראה מוהרנ"ת, היה סוג של חולשה כללית
2) הזמן לקיים מצות קידוש לבנה הוא משלשה ימים שלמים לאחר הופעת המולד, עד חמש-עשרה יום מזמן הופעתו הראשונה כגון אם המולד נראה ביום ראשון בשעה תשע בערב (א' אייר), ניתן לקיים את המצוה מיום רביעי בשעה תשע בערב (ד' אייר) עד יום שני בערב (ט"ז אייר) בעוד שבועיים (ראה אורח חיים תכ"ו: ג', ד' ומשנה ברורה תכ"ו י"ז-כ"א) בימי מוהרנ"ת ס' ט"ו, כותב מוהרנ"ת שהוא חזר לברסלב ביום שלישי בערב מכיון ששבת חנוכה חל בב' טבת, אותו יום שלישי בערב היה י"ג טבת-שני לילות לפני התאריך האחרון שעוד אפשר היה לומר קידוש לבנה יתכן שהמולד נראה לראשונה ביום רביעי בערב, ל' כסלו, אולם גם אז, הלילה האחרון לומר קידוש לבנה היה ליל יום רביעי יתכן גם שמוהרנ"ת התכוון ללילה של יום רביעי, אולם לפי רצף הדברים יותר נראה שתקרית זו ארעה ביום שלישי בלילה
אולם, אנו מציעים את ההשערות הבאות: על פי רוב, מוהרנ"ת לא כתב את יומנו מיד שארעו הדברים, אלא רשם את קורות חייו יותר מאוחר, לפעמים אפילו לאחר כמה שנים דוגמא לכך נמצאת בסעיף ס"ח שם שהוא כותב על העזבון שרבינו הוריש לבתו מרים בשנת תקע"א, אך הוא מתייחס אליה כ"מרים ז"ל" מרים נפטרה בתקפ"ב ולכן ברור שמוהרנ"ת לא כתב על ירושתה עד לפחות 12 שנה לאחר המעשה כך יתכן שבשעה שמוהרנ"ת רשם את המאורע של קידוש לבנה הוא לא דקדק בתאריך הויק (אמנם זה לא נראה סביר הודות לתיאור המפורט), אפשרות שניה היא שסופת שלג השתוללה בדרך, ואילו מוהרנ"ת לא היה מקדש את הלבנה באותו לילה, הוא היה מאבד את ההזדמנות האחרונה השערה שלישית: מוהרנ"ת היה כותב מהר מאד, והאותיות בכתב ידו לעיתים היו בלתי קריאות כפי שנראה במקרים אחרים (ראה פרק מ"ה) יתכן שאותו יום היה יום הרביעי או אפילו יום החמישי אולם יתכן מאד שמוהרנ"ת התייחס ליום בשבוע עם אות בודדת (ד' ו ה') כך שהסיכויים לטעות הם יותר אפשריים אנו מגישים זאת כאפשרות אחר שמצאנו עוד תאריכים בימי מוהרנ"ת שגם אותם לא ניתן ליישב עם סיפורו שלו (ראה פרק כ"ג הערה 8)
3) אורח חיים תכ"ו, ב'; משנה ברורה תכ"ו, ג' רבינו אמר למוהרנ"ת לא להתעכב אלא לסמוך על פוסקים שאינם מחמירים, ומתירים אמירת קידוש לבנה גם אם הירח לא נראה ברור לגמרי; העיקר שניתן יהיה לראות באופן ברור את צורתו של הירח מבעד לעננים (חיי מוהר"ן תפ"ג) רבינו התבטא כמה פעמים נגד חומרות שאינן הכרחיות בקיום ההלכה הוא טען שע"י חומרות אלו, לא מקיימים את המצוות בשמחה, וזה עלול לגרום להם סוף סוף להזניח את המצות לגמרי (שיחות הר"ן רל"ה, ליקוטי מוהר"ן תנינא מ"ד)
4) ישנה מסורת בעל-פה בין חסידי ברסלב שארוע זה היה נסיון למוהרנ"ת רבינו השווה אותו ליהושע, התלמיד, המשקף את תורות רבו כפי שהירח משקף את אורו של השמש (ראה לעיל פרקים ה', ח') מכיון שמוהרנ"ת היה חייב להזריח לעצמו את הקשר שלו עם הירח, היה עליו לעמוד בנסיון קשה זה (הרב צבי אריה רוזנפלד, הרב נחמן בורשטין)
5) שיח שרפי קודש א-רצ"ו, ראה רש"י על מלכים ב', פרק ב' פסוק י"ד אנו גם מוצאים שאלישע עשה מספר כפול של מופתים מאשר אליהו רבו (רש"י מלכים ב' ג': א', סנהדרין מ"ז-א')
6) האורח היה ר' ישראל שו"ב אביו של ר' נחמן מטולטשין, ועיין בהרחבה במבוא לספר "ביאור הליקוטים" עמוד 6)
7) ישנם מקורות הטוענים שהרב דוד צבי החרים את אותו עשיר על שזלזל בתלמיד חכם, בעוד שאחרים לא מסכימים לכך (הרב אליהו חיים רוזין ז"ל)
8) כנראה שרובם מהלכות א' שבליקוטי הלכות (שכידוע תחילה כתב הלכה א' של כל ספרו, ואחר כך הלכה ב' וכו'-ראה נספח) נכתב בעת הזאת, כי רובם מיוסדים על המאמרים שנאמרו לפניו בזמן ההוא ולראיה, הרבה באו"ח וביו"ד-מהלכות א' מיוסדים על סי' י"ט לקו"א שנאמרה בשבועות תקס"ד, והרבה מאלו שבחשן משפט ואבן העזר מיוסדים על סי' ס"ט (מאמר גזילה) שיש לה שייכות עם תורות נח-נט שנאמרו בימים נוראים תקס"ו (עי' חיי מוהר"ן כ"ט)