אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף סו:

דף סו.

גמ' חטוף ובריך וכן א"ל ר' הונא וכו' אגב דבמתניתין מזכיר ר' נהוראי ור' יוסי לכך מייתי האי עניינא הכא משום דבברייתא דמייתי מזכיר נמי לר' נהוראי ור' יוסי ודו"ק נ"ל ועיין למהרש"א בח"א מה שנדחק ע"ש: שם אלא שממהרין למברך תחלה וכו' ר"ל שממהרין ליתן שכר תחילה למברך אבל מדברי ה' שער יוסף ז"ל על הוריות בסוף ספרו בתשובותיו סי' ז' דכ"ב ע"ד משמע דתיבת תחילה קאי למברך ר"ל לאותו שברך תחילה וז"ל ומוכח מהש"ס דהא דעדיף היינו דממהרין לתת לו שכר משום שהוא מברך תחילה קודם שיענה אמן וכו' עכ"ל מפירש"י ותוס' הכא אין הכרע ואין להאריך ודו"ק:

רש"י ד"ה חטוף כוס של ברכה וכו' עכ"ל משום דלשון חטוף לא שייך אברכה אלא אמידי דחפץ ולכך כתב חטוף כוס וכו' ובמסכת ברכות דף נ"ג ע"ב כתב עוד רש"י וז"ל חטוף ובריך כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך עכ"ל בא לתקן עוד דאינו חטיפה ממש דמשמע אף לאחר שכבר זכה חבירו בכוס חטוף מידו דבודאי דלא יתכן שרב ור' הונא מלמדין לבניהם לעשות כן דרך חטיפה ותו דא"כ יתחייבו בעשרה זהובים כדאיתא פרק כסוי הדם דף פ"ז ע"א מעשה בא' ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים וכו' ע"ש אלא ר"ל הוי זהיר לחזור אחריו שיתנהו לך והיינו טעמא כיון שממהרין למברך תחילה ליתן לו שכר לכך מצוה לחזר אחריו וכן פסק בש"ע א"ח סי' רצ"ו וז"ל צריך לחזר שיתנהו לו כוס של ברכה עכ"ל אבל הרמב"ם פ"ק מה' ברכות דין י"א השמיט זה ולא ידעתי למה כיון דפסק כאידך ברייתא דעונה כמברך וצ"ע:

בא"ד ובריך ברכת זימון וכו' עכ"ל הוצרך להוסיף ברכת זימון ולא הספיק לו בכוס של ברכה בלבד נראה משום דס"ל דהלכה כמ"ד פרק ערבי פסחים דף ק"ג ע"ב דא"ץ לברך אכסא דברכתא אלא אכסא קמא ותו לא ע"ש אלא נקרא כוס של ברכה על שם שמברכין עליו ברכת זימון ודו"ק ועיין לתוס' פרק כסוי הדם דפ"ז ע"א או מזהובים וכו' ע"ש ולפ"ז ק"ל מ"ש הש"ע א"ח סי' קפ"ג וז"ל נכון הדבר שכל א' מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי' החתימות וסיים הגה"ה ויקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן ע"ש והשתא ק' כיון דהשומעין עצמן מברכין נמי עם המברך בלחש א"כ מאי עדיפותיה דמברך ואדרבא השומע עדיף דתרתי אית ביה דמברך ועונה אמן והש"ע סימן ר"א פסק כאותה ברייתא דאחד המברך ואחד העונה אמן במשמע וכעת צ"ע:

ד"ה השמים כך הוא בשבועה ע"ש וירם ימינו אל השמים וישבע בחיי העולם וכו' עכ"ל וכה"ג אמרינן לעיל ריש פ"ק דף ג' ע"ב גבי האומר ימין ה"ז שבועה מה"ט גופיה משום דכתיב וירם ימינו וישבע וגו' והיינו משום דמתפיס אדם בדבר הסמוך לשבועה מיהו פלוגתא היא התם ר"מ ורבנן דלרבנן לא מתפיס איניש במידי דסמיך וכו' ולא הוי שבועה וצ"ל דר' נהוראי הכא כר"מ ס"ל ולכך הוי שבועה ושמעתי דיומתק טפי ע ע"פ דאמרינן פ"ק דעירובין דף י"ג ע"ב תנא לא ר"מ שמו אלא נהוראי ולמה נקרא שמו ר"מ שמאיר עיני חכמים בהלכה ע"ש והשתא ניחא טפי דר' נהוראי לשיטתיה אזיל ונכון מיהו אכתי ק' דלעיל ס"ל לר' יוחנן דלכ"ע לא מתפיס איניש בדבר הסמוך ע"ש וא"כ תיקשי ליה ברייתא דהכא ושמא י"ל דלעיל מיירי כגון באדם שאומר דעתי כפי מה שידונו חכמים כונתי ע"פ הלשון שאמרתי אבל מן הסתם אמרינן כונתו התפסה דר"מ לטעמיה אזיל דס"ל ריש פ"ק דערכין אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכה"ג ראיתי במקובצת ריש פ"ק לעיל דף ב' ע"ב גבי דפריך תלמודא ודילמא אהא בתענית קאמר וכו' ומ"מ ק"ק על רש"י דכולי האי ה"ל לבאר דמשמע דמסברא דנפשיה קאמר וצ"ע:

שם גמ' אר"א וכו' ת"ח מרבים שלום בעילם וכו' מייתי הא דר"א הכא אע"ג דכבר סיים בכי טוב שממהרין למברך תחילה נראה ע"פ דאיתא במדרש שהנוזר לש"ש זוכה לתורה והטעם נראה מפני שהיין גורם הטעות ומריבות ולכך מדה כנגד מדה הוא הרחיק עצמו מן היין וחפץ בשלום זוכה לתורה שמשימה שלום כדאמר ת"ח מרבים שלום וכו' ולכך מייתי הא דר"א לרמוז זה ועוד נראה דמייתי לה הכא משום דמייתי בברייתא דלעיל גוליירי מתגברין במלחמה וגיבורים ניצחין ולכך מסיים לרמוז דעיקר הגבורה לנצח המלחמה היא התורה דכיון דת"ח מרבים שלום בעולם וליכא מחלוקת וקטטות ממילא ליכא מלחמה וכן אמרו איזהו גבור הכובש את יצרו ודו"ק נ"ל ועיין למהרש"א בח"א:

הדרן עלך פ"ק הכותים וסליקא לה מסכת נזיר:

אתן שבח ושיר לאל העוזר שזכני לגמור מסכת נזיר אנס"ו:

בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען:

סוף הספר

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה