אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף סו.

דף סה:

גמ' אפי' ר' יהושע לא אמר וכו' אבל בעיניה לא אמר וכו' פי' אבל דשייך בעיניה בלא צחצוחי זיבה לא אמר אלא דא"א בלא צחצוחי זיבה ור"ל אבל מתני' סתמא משמע דאף בעיניה וכ"כ התוס' וק"ק דבפ' כיצד הרגל דכ"ה ע"א גבי מתני' דמס' כלים דקתני למעלה מהם שכבת זרעו וכו' פריך תלמודא ודילמא ה"נ לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה ואע"ג דסתמא קתני והוצרך לשנויי ע"ש א"כ מתני' הכא נמי נימא הכי לפי שא"א וכו' וצ"ע: שם אלא אמר ר' ארא בר אהבה לומר שאין תולין בה וכו' לא ידעתי לפ"ז היכא רמיזא במילתא דמתני' דקתני ש"ז טמאה ואולי דכונת ר' אדא לומר דה"ל מתני' חדא קתני כלומר ספיקו של ש"ז וכו' אבל הא דמשמע מתלמודא לעיל דתרי מילי נינהו היינו לרבא ודו"ק ועיין לה' א"מ ז"ל במתניתין: שם במשנה נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי וכו'. ופירש"י וז"ל כך דברי ר' נהוראי עכ"ל משום דהאי לישנא משמע כדברי ר' נהוראי שאמ' כן במקום אחר ובעי רבינו הקדוש להסכים כותיה דכה"ג אמרי' פ"ה דמנחות דס"א ע"א דקתני התם מתניתין והבכורים טעונין תנופה כדברי ר"א ן' יעקב ופירש"י כדברי ר"א ן' יעקב דשמעי' ליה בעלמא דאמר בכורים בעו תנופה והוצרך תלמודא התם למייתי שאמר כן ר"א בברייתא ע"ש אבל הכא ודאי דלא שמעי' לר' נהוראי אלא הכא במתני' ולכך כ' רש"י דר"ל כך דברי ר' נהוראי לאפוקי דאין לפ' כמו הך כדברי ר"א ן' יעקב דמנחות והא דלא קאמ' בפשיטות דברי ר' נהוראי בלא כף נראה דכן דרכו של רבינו הקדוש לפעמים אומר כדברי בכף דאשכחן נמי פ"ק דראש השנה ד"ב ע"א כדברי ב"ש וכו' וכן בדוכתי טובא ועיין לה' שושנים לדוד:

שם נזיר היה שמואל וכו' עיין לחי' לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב במשנה גבי אין האשה מדרת בנה בנזיר וכו' ע"ש:

שם והלא אין מודה אלא של בשר ודם וכו' כ' מהרש"א בחי' אגדות וז"ל אין ר"ל מלשון יראה דלא מצינו לו ה"א בסופה אלא אלף בסופה אלא מלשון מרות ושררה כדמתרגם ומרות איניש לא תהא עלוהי עכ"ל ומיהו ראיתי לה' המאירי שכ' וז"ל והה"א במקום אלף וכמו שתרגם יהונתן ומרות איניש לא תהא עלוהי עכ"ל ע"ש:

עוד כ' מהרש"א וז"ל ומלישנא דקאמר אין מורה אלא של בשר ודם וכו' משמע דההוא דכתיב גבי שמשון נמי הכי מתפרש והא דכתיב ביה נתינת טעם כי נזיר אלהים יהיה וכו' ה"ק כל זמן שנזיר אלהים והיה לא יעלה עליו מרות של בשר ודם אבל כשתבטל נזירות יעלה עליו מרות בשר ודם כמפורש בקרא אם גלחתי וסר כחי משא"כ בשמואל שלא תלה מרות שלו בנזירות כלל עכ"ל ויש להבין לפ"ז דר' יוסי אמורה דכתיב גבי שמשון נמי קאמר א"כ מאי פריך כלל דמה בכך אי הוה של בשר ודם ס"ס הג"ש מיהא במקומה עומדת מה מורה דשמשון נזירות אף מורה דשמואל נזירות. ותו מי גילה לו לר' יוסי דר' נהוראי ס"ל פי' מורה תער אימא דאין ה"נ ס"ל דיראה של בשר ודם ושפיר קעביד ג"ש בשלמא אי ר' יוסי לא קאי אלא אמורה דכתיב גבי שמואל וכן ראיתי לתי"ט שפי' כן לדעת הרא"ם דס"ל דבכל מקום שאומר כיוצא בזה לא בא לשלול כל המקומות אלא מקום שאומרים עליו כך וה"נ ר"י לא קאי אלא אמורה דשמואל דוקא משום דהכי משמע פשטיה דקרא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו דר"ל ונתתיו לה' שיהא עול ה' דוקא עליו ולא עול מורה בשר ודם יהיה עליו את"ד ע"ש א"ש דה"ק דע"כ דג"ש לא נתקבלה שהרי שתי תיבות הללו אין פירושם שוה דשמשון ר"ל תער (על שם שמשליך השיער מלשון ירה בים כ"כ ה' המצודות) ודשמואל ר"ל יראת בשר ודם ואיך אפשר למילף על ידם ג"ש אבל לדברי מהרש"א דר' יוסי קאי נמי אמורה דשמשון א"כ עוד היום קושטא הוא דהתרי תיבות שוין הם דתרוייהו יראת בשר ודם ושפיר נילף על ידם ג"ש ונ"ל דס"ל למהרש"א דר' נהוראי לאו ג"ש ממש קא יליף אלא ילפותא בעלמא לענין פי' המילה מה התם פי' מורה ר"ל תער מדכתיב בתריה כי נזיר אלהים יהיה וכו' ואהדר ליה ר' יוסי דאפי' מורה דשמשון גופה אין פירושה תער אלא יראה וה"ק קרא כל זמן שנזיר אלהים לא יעלה עליו יראת בשר ודם וכו' ובזה ניחא נמי מה שהק' התי"ט על רבינו דפסק פ"ג מה' נזירות דשמואל נזיר עולם היה ומנ"ל הא דהא כיון דיליף משמשון נימא כמו נזירות שמשון וכתב דזהו בכלל פלוגתא דון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרא ורבינו ס"ל כמ"ד אוקי באתרא וכו' עש"ב דהשתא ניחא דר' נהוראי לאו ג"ש ממש יליף אלא לענין פי' המילה יליף והאי כדיניה והאי כדיניה אבל ק' לדברי מהרש"א דר יוסי קאי נמי אמורה דשמשון א"כ למאי שהשיבו ר' נהוראי והלא כבר נאמר וכו' אכתי מה השיבו על שמשון וע"כ דהשיבו דשל שמשון גופיה ילפינן לה משמואל דאינה של בשר ודם וא"כ ק' שהרי ר' נהוראי אדרבא קאמר להפך דשל שמואל נילף משמשון וא"כ נמצא דדברי ר' נהוראי סתרי אהדדי וי"ל דבלא"ה תיקשי לך בפשטא דמתניתין למאי דהשיב ר' נהוראי והלא כבר נאמר א"כ אמאי הוצרך למילף משמשון דמורה דשמואל נזיר תפוק ליה מניה וביה מוכח כיון דלא שייך לפרש מורא של בשר ודם וצ"ל דנהי דהוה ידעינן שאינה של בשר ודם מ"מ עדיין לא ידעינן מאיזה לשון היא ומהו פירושה ולכך הוצרך לילף משמשון דר"ל תער ומעתה גם לדברי מהרש"א נמי דר' יוסי פריך נמי אמורא דשמשון יש לפרש נמי הכי דלמאי שהשיבו ר' נהוראי והלא כבר נאמר וכו' ר"ל וממילא דנילף שמשון משמואל לענין דאין פי' מורה יראה מ"מ אכתי לא ידעינן מהו פירושא והילכך הדרינן לסברתין דמסתמא דפי' מורה דשמשון הוא תער כיון דכתיב סיפיה דקרא כי נזיר יהיה וכו' ושוב נילף שמואל משמשון דהוי נזיר מיהו אין זה מספיק למאי דמשמע מדברי התי"ט דר' נהוראי ג"ש ממש קיליף וכן משמע ממ"ש עליו ה' א"מ ז"ל ע"ש א"כ ל"ל ג"ש למילף משמשין דהא כיון דמורה דשמואל מינה גופא מוכח דאינה של בשר ודם ובודאי דממילא נפרש דהוי תער כמו מורה דשמשין ולא אצט' ג"ש לזה כיון דאינו אלא פי' מילה וצ"ע עוד אני תמיה בזה איך מילתא דנביא חשיבא ג"ש ובכמה דוכתי אמרי' דברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' ועיין לעיל פ"ק דף ה' ע"א דקאמר יליף ימים ימים מבתי ערי חומה ועיין מאי דכתי' בחי' שם משם מהרימ"ט ע"ש:

ודע שראיתי בירושלמי דמכלתין דמייתי ר' ינאי על מתני' קרא דכתיב לא תבוא שמה יראת שמיר ושית וקאמר מה הדין פיזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין שערא דחיל מן פרזלא ופי' המפרש ה' פני משה מה הדין פיזרא מה הזרע הזה מתיירא מן הברזל אף השיער הזה מתיירא מן הברזל שהוא מגלחו ומכאן רמז דמורה דקרא על התער קאי שלא יעבור תער על ראשו לגלחו ומסייע ליה לר' נהוראי דמורה האמור בשמואל נזיר עכ"ל ע"ש והנה מן הירושלמי הלז סיוע לדברי מהרש"א דר' יוסי פריך גם אמורה דשמשון נמי דלא אשכחן מורה אלא של בשר ודם ולכך מייתי סייעתא דמורה הוא על התער אבל לדעת התי"ט שכ' משם הרא"ם דעל מורה דשמואל דוקא הוא דקפריך ר' יוסי ומשום דהכי משמעותיה דקרא אבל מורה דשמשון מודה ר' יוסי דהוי תער משום דכתיב סיפיה דקרא כי היה נזיר וכו' א"כ מהו הסייעתא דמייתי הירוש' לר' נהוראי שהרי ר' יוסי נמי מורה דמורה דשמשון הוא תער וצ"ל דכונת הירושלמי לאו למייתי סייעתא קאמר אלא נחית לאתויי על לשון מורה דלמה נקרא התער מורה ואהא מייתי על שם דדחיל מן פרזלא והא דקבע דבריו אמתני' ולא אקרא גופיה משים דאיכא לפרושי לשון יראת בשר ודם אבל מדברי ר' יוסי דקאמר והלא אין מורה אלא של בשר ודם דמשמע דלא בא לשלול כל המקומות אלא המקום שאומרים עליו כמו הכלל שכ' התי"ט משם הרא"ם אלמא משמע דמודה דמורה דשמשון הוא תער ואהא מייתי ג"ש דדחיל מן פרזלא:

דע עוד דמהירושלמי הלז משמע דלשון מורה הוא מלשון יראה דקאמר ג"ש דדחיל מן פרזלא וזה דלא כמהרש"א שכ' דלא מצינו לו ה"א בסופא אלא הה"א במקום אלף וכדברי ה' המאירי וכמו שזכרנו למעלה גם לפי דברי הירושלמי הלז אין צורך למ"ש ה' המצודות שזכרנו שהוא על שם שמשליך השיער מלשון ירה בים וכו' אלא לשון יראה ע"ש שדחיל מן התער ולענין פסקא הרמב"ם פ"ג מה' נזירות דין טז פי' כר' נהוראי דשמואל היה נזיר וכתב מרן כ"מ ז"ל משום דמשמע דהלכה כר' נהוראי ע"ש אע"ג דאדרבא קי"ל ר' יוסי נמוקו עמו כונתו כיון דר' נהוראי השיב לר' יוסי ונצחו משמע דהלכה כותיה ודו"ק:

כתב הרמב"ם וז"ל לפיכך האומר הריני נזיר כשמואל ה"ז נזיר עולם וכ"כ עוד בפי' המשנה וז"ל תועלת ידיעתנו כשמואל אם הוא נזיר למי שאמר הריני כשמואל וכו' עכ"ל והעתיקו הכ"מ ז"ל ע"ש ומכאן ק"ל על ה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ב שנתעצם להקשות על פירש"י פ"ק דמכלתין דף ה' ע"א שפי' דפליגי תנאי גבי אבשלום אם היה נזיר דמאי נ"מ דמאי דהוה הוה עש"ב ומאי קושיא שהרי נ"מ למי שאומר הריני כאבשלום כמ"ש רבינו גבי שמואל וצ"ע ועיין עוד לחי' שם לעיל פ"ק דף ה' ע"א ודו"ק: שם במשנה אמר לו ר' נהוראי והלא כבר נאמר וכו' עיין לה' א"מ ז"ל שהק' מפ"ק דפסחים דף ח' ע"ב דקאמר מר גבי שלוחי מצוה אינם נזוקין היכא דשכיח הזיקא שאני ויליף לה מהאי קרא גופיה ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני אע"פ דשליח של מצוה אלא היכא דשכיח הזיקא שאני וא"כ מאי מקשה הכא ר' נהוראי דילמא אע"ג דכתיב ומורה לא יעלה על ראשו מ"מ היכא דשכיח הזיקא שאני כי היכי דאמרינן הכי גבי שלוחי מצוה אינן ניזוקין ותירץ וז"ל בשלמא התם היה מתיירא דילמא במקום דשכיח הזיקא לא מהני שלוחי מצוה שלא להיות ניזוק משא"כ הכא אי מקיים בו מורה לא יעלה על ראשו לא היה לו לירא וכו' את"ד ע"ש ולא ידעתי מה לי דברי חנה שאמרה ומורה לא יעלה. על ראשו מה לי דברי חכמים שאמרו שלוחי מצוה אינן ניזוקין דה"נ אי מקויים בו שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא היה לו לירא כלל עוד תירץ וז"ל דס"ל לר' נהוראי אע"ג היכא דשכיח הזיקא שאני מ"מ גבי שמואל דהוו תרתי למעליותא ומורה לא יעלה על ראשו וגם שליח של מצוה והילכך לא היה לו לירא אפי' במקום דשכיח הזיקא את"ד ע"ש גם תירוץ זה אינו נראה בעיני דמאן פלג לך אימא היכא דשכיח הזיקא אפי' תרתי ותלת למעליותא לא מהני ולעיקר הקושיא נראה לע"ד דל"ק כיון דחנה דרך תפלה קאמרה ובודאי דלגמרי התפללה אף היכא דשכיח הזיקא ובודאי דתפלתה מתקיימת כדאמרינן שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים וכ"ש אם בדרך נבואה קאמרה ובודאי שתתקיים נבואתה וכן משמע מלשון ה' המאירי וז"ל אמר לו ר' נהוראי והלא מצינו שנתיירא שנאמר איך אלך וכו' ואם כדבריך היאך נתאמתה נבואתה וכו' עכ"ל ע"ש ולא דמי לשלוחי מצוה דהתם משום דעצם סגולת המצוה גופה לא מהניא אלא היכא דלא שכיח הזיקא ע"ד דאמרינן מצוה בעידנא דעסיק בה מגינה בעידנא דלא עסיק בה אינה מגינה וה"נ דוקא היכא דלא שכיח הזיקא הוא דמהניא ואינו ניזוק ודו"ק:

רש"י ד"ה מי גרע וכו' ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע או לרבות וכו' עכ"ל מה שציינו בדפוסים על האי קרא ויקרא ט"ו טעות הוא דויקרא ט"ו היינו פ' מצורע ושם לא כתיב הכי אלא ואיש כי תצא ממנו ש"ז אלא בויקרא כ"א והוא בפ' אמור וק"ל:

ד"ה א"ל רבא וכו' בד"א בזמן שנתגייר כש כשהוא מהול וכו' עכ"ל הוצרך לאתויי ברייתא זו כדי ליישב שנוייא דתלמודא דאמר אין לך חולה גדול מזה והוצרך לידחק רש"י ולא חולה ממש וכו' כדמסיים ואזיל וא"כ ק' דס"ס איכא חולה ממש מחמת צער המילה ולכך הוצרך להביא הברייתא דכבר היה מהול דהשתא שנתגייר ליכא צער מילה וברייתא גופה כחה נמי מה"ט משום דצער המילה הוי אונס ואינו מטמא בזיבה וכו' ולפ"ז צ"ל דרש"י לא היה גורס בגמ' ותני עלה וכו' דלא משמע דתלמודא מייתי לה בשביל שנויא דקא משני אלא רש"י הוא דהביאה כדי ליישב שנויא דתלמודא אבל מדברי הר"ש משמע דגרסינן לה בגמ' ותני עלה ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה א"ל רבא וכו' ודו"ק:

ודע שהראב"ד פ"ב מה' מחוסרי כפרה דין ד' השיג על רבינו מהאי תוספתא הלזו וכתב עליו הכ"מ ז"ל ואיני יודע וכו' ע"ש וראיתי לה' חזון נחום ז"ל פ"ב דזבים משנה ג' שכתב וז"ל ולע"ד כונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם שדין זה שכתב הרמב"ם מי שמל ואח"כ ראה זוב בין כותי בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער הוא למוד מהתוספתא והתוספתא לא חילקה בזה בין מל ולא מל אלא בגוי דגוי בשעת קבלת המילה מקבל עליו עול מצות ובא לו דאגה ע"ז ולכן מל ואח"כ ראה תולין לו באותה דאגם של עול המצות ופוטר הזיבא אבל בישראל המילה אינה עושה כלום ודלא כהרמב"ם שכתב דין זה בין גוי בין ישראל עכ"ל ע"ש משמע מדברי ה' היכא שנתגייר כשהוא מהול לית ביה עול מצות ולכך לא תלינן בעול מצות ולא ידעתי למה. לית ביה עול מצות דאף דנימא כיון שמל בגיותו ולאו אדעתא דגירות א"כ לא קבל עול מצות מ"מ השתא מיהא ש נתגייר אח"כ ע"כ קבל עול מצות וא"כ אמאי מטמא בזיבב ולא תלינן בעול מצות ואולי דכונת ה' דוקא היכא שמל אחר הגירות אז מוכחא מילתא דנתכוון לקבל עליו עול מצות כיון דקבל צער המילה א"כ מוכח דסבר וקביל עול מצות אבל כשמל בגיותו ואח"כ נתגייר לא מוכח מהגירות לחוד דקבל בלבו עול מצות והנה לפי דברי ה' לא א"ש קביעות השגת הראב"ד גבי עכו"ם שראה קרי וכו' אלא לעיל מניה בדברי רבינו גבי מי שמל וכו' ה"ל לקבוע השגתו ועור ק' דמשמע מדברי ה' דצער המילה לא חשיב אונס ולא ידעתי מאי שנא מחולה דחשיב במתני' דהוי אונס ופסקה רבינו ומלבד זה יש לתמוה על ה' דלפי דבריו נמצא דעול מצות גורם לפוטרו מזיבה משום דהוי אונס וכן נמי היכא דנתגייר כשהוא מהול לא תלינן בעול מצות לפוטרו וזה הפך מאי דמשני תלמודא לפי גי' רש"י דמשני אין לך חולה גדול מזה ופירש"י ולכך מטמא בזיבה דתלינן בעול מצות אלמא דעול מצות גורם לפוטרו מזיבה וגם משמע נמי דתלינן בעול מצות אף היכא שנתגייר כשהוא מהול שהרי כיון דמיירי כשנתגייר כשהוא מהול כדקתני התוספתא בד"א שנתגייר כשהוא מהול וע"ז משני אין לך חולה גדול מזה דהיינו דתלינן בעול מצות ורבינו ע"כ אית ליה כגירסת רש"י ופי' כמו שהוכיח ה' לח"מ ז"ל ע"ש וצ"ע:

בא"ד והא הכא דליכא חולשא ואפ"ה וכו' עכ"ל ק"ק בלא ר' פפא ליפרוך מתני' אהדדי הך מתני' דזבין דקתני הרואה קרי אינו מטמא בזיבה עם ההיא דגר שנתגייר וי"ל דאיכא לשנויי דגזירת הכתוב היא דקרי דישראל פוטר זיבה שאחריו אבל לא קרי דגוי אבל לר' פפא דיהיב טעמא משום דתלינן הזיבה בקרי א"כ קרי דגוי נמי תלינן הזיבה בקרי ודו"ק: ד"ה אלא תנאי אדלעיל קאי וכו' עכ"ל לשון אלא אינו מיושב כלל לפי' ונראה להגיה ואב"א במקום אלא בין ברש"י בין בגמ' ומ"מ הוכרח לומר אדלעיל קאי דלא תימא קאי לשנויי אפירכת רבא אלא קאי אפירכא דלעיל מינה דקאמר ואפי' ר' יהושע וכו' מיהו מדברי הר"ש פ"ב דזבין משנה ג' משמע דגריס אלא וס"ל דמדברי רבא והשתא מתיישב קצת אבל מפי' רש"י לא משמע כן אלא מדברי סתמא דתלמודא היא ולכן נראה להגיה ואב"א כדכתי' וק"ל:

ד"ה ר' יוסי אומר וכו' ובכי הא דשמואל קמפלגי וכו' ויצא אל מחוץ למחנה אלמא מדשנה בדבוריה ש"מ בטומאת קרי אחר זיבה קאמר עכ"ל כצ"ל נ"ל ור"ל למה לי ליכתוב אשר לא טהור שהרי כיון דכתיב מקרה לילה ע"כ ידעינן דאינו טהור לא מדחזר ושנה לכתוב תרי זימני אלמא דה"ק אשר לא טהור שהוא זב ומקרה לילה שראה קרי אחר הזוב והוא כפי' התוס' ודו"ק: אבל ראיתי להר"ש פ"ב דזבים משנה ג' שכ' בס"ד וז"ל דשמואל רמי וכו' והשתא הנך קראי קשו אהדדי וכו' דהכי משמע קרא וכו' מקרה לילה שעד הלילה מושכת וכו' (כצ"ל) וכתיב וכו' א"ו טומאה אחריתי אתא לרבויי כגון קרי הבא מחמת דוחק הזוב וכו' עכ"ל משמע מפירושו דמכוח קושית קראי אהדדי הוא דידעינן דקרא מיירי בקרי אחר זיבה ולא ידעתי היכי מתרצא רומיא דקראי בהכי שהרי ס"ס אף דמיירי בקרי אחר הזוב מ"מ אכתי רומיא דקראי במקומה עומדת וע"כ לא מתרצא אלא אם נאמר דחדא עיקר וחדא אורחיה דקרא כדמסיים הר"ש א"כ אף דנימא דלא מיירי בקרי אחר הזוב איכא לשנויי נמי הכי ודבריו צ"ע:

תוס' ד"ה אמר רבא וכו' פי' ר"י כדאמ' וכו' עכ"ל באו לאפוקי משום דפשטא דתלמודא משמע דספק חזא מחמה ש"ז דהיינו מחמת אונס הקרי ספק מחמת ראיה כלומר שמא ראיית זוב היא בלא שום אונס וא"כ ק' דהא אפי' ודאי מחמת אונס הקרי מ"מ חשיב זוב כדקתני אונסו טמא ולכך פירשו דהספק הוא כגון שמצא על הבגד ש"ז וזוב מעורב יחד ספק יצאו ממנו מעורבין ואינו סותר אלא יום א' ספק יצאו כל חד לחודיה ויסתור ז' מחמת הזוב ועיין להר"ש פ"ב דזבים משנה ב' שכ"כ ע"ש אלא שלא יכולתי ליישב לפ"ז לישנא דתלמודא ס' מחמת ש"ז ס' מחמת ראיה וכו' וסיים עוד הר"ש וז"ל ולפי מה שאפרש בסמוך מתני' דהרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת בנזקק לטומאה צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזוב קודם הקרי או לאחריו וכו' עכ"ל ע"ש כונתו דהוקשה ליה משום דספק טמא משמע דהספק הוא היינו אם יצא מעורב יחד או יצא בזה אח"ז אבל כשיצא בזה אח"ז סותר ז' בין אם יצא הזוב קודם הקרי בין שיצא אחר הקרי דכיון שנזקק לטומאה כבר אנן הקרי פוטר זוב שאחריו ולכך קתני ספיקו טמא משום דתלינן להחמיר שיצא בזה אח"ז כיון שנזקק לטומאה ולזה הוקשה ליה דלחד פירושא שמפרש דקרי פוטר אפי' נזקק לטומאה א"כ אף דתלינן שיצא בזה אח"ז מ"מ בעינן דוקא שיצא הזוב קודם הוא דחשיב זיבה וא"כ הוי ס"ס שמא יצא מעורב יחד ואת"ל בזה אח"ז שמא הקרי קודם ופוטר דלא חשיב זיבה ולכך כתב דהספק הוא כגון שיצא בזה אח"ז וליכא אלא חד ספיקא דמספקא לן אם הזוב קדם או דקרי קדם ודו"ק נ"ל ונראה דמכאן מוכח דס"ל להר"ש דאע"ג דאתחזק איסורא כי הכא דכבר נזקק לזיבה אפ"ה מהני ס"ס ועיין לה' שע"ה הל' ט"מ ר"ע סוף ע"א ד"ה עוד וכו' שהביא מחלוקת כזה בין התוס' והרמב"ם ע"ש ואנכי הרואה שגם הר"ש נמי ע"כ כדעת הרמב"ם ס"ל דמהני כמו שהוכחתי ודו"ק:

ד"ה א"ל רבא וכו' דאין לך חולה גדול מזה וכו' עכ"ל בלא"ה ה"מ למפרך שפיר מה לי קרי דישראל מה לי קרי דגוי כדסיימו התוס' אלא לרבותא נקט אין לך חולה גדול מזה דבגר איכא טפי אונס וכן משמע בהר"ש וגריס נמי בגמ' ותני עלה בד"א שנתגייר מהול וכו' ע"ש ונראה דהוצרך תלמודא למייתי ותני עלה לרבותא נמי כלומר אף למאי דתני בברייתא בנתגייר מהול וליכא אונס חולה של צער המילה מ"מ אין לך חולה גדול מזה של עול המצות ואיכא טפי אונס בגר וכו' וק"ל:

בא"ד אלא משום גזירת הכתוב וכו' עכ"ל פי' וגזירת הכתוב דוקא ישראל ולא גר והנה לכאורה לסברת התוס' דאין לך חולה גדול מזה הוא סיום הקושיא אין צריכין לדברי רש"י שכ' ולאו חולה ממש קאמ' וכו' דרש"י לשיטתו דשנוייא הוא ולכך הוקשה ליה דמאי משני והוצרך לידחק דלאו חולה ממש וכו' אבל לדברי התוס' אין ה"נ דחולה ממש מיהו ק' דמאי משני גזירת הכתוב פי' לאו מטעם אונס לא ל"ש נזקק לטומאה ול"ש לא נזקק וגזירת הכתוב ס"ס אכתי ק' דע"כ דטעמא דמתני' דפטרה בחולה היינו משום אונס וא"כ כיון דטעמא משום אונס מה לי חולה דישראל מ"ל חולה דגר כיון דאין לך חולה גדול מזה כי היכי דפריך מ"ל קרי דישראל מ"ל קרי דגוי ותו ק' הך ברייתא דתני עלה בד"א שנתגייר מהול אבל מל עכשיו אינו פוטר משום דהוי צער המילה אונס א"כ השתא נמי איכא אונס דאין לך חולה גדול מזה וצ"ל דאין ה"נ דלדברי התוס' נמי לאו חולה ממש קאמר אלא בצירוף אונס הקרי הוא דהוי הך חולה אונס מיהו מדברי הר"ש משמע דהוי חולה ממש וחשיב אונס גמור שכתב וז"ל והא דמטמא בזיבה היינו בראיה ראשונה דמטמאה באונס וכו' עכ"ל הרי דהוקשה ליה קושית רש"י והוצרך להעמידה בראיה א' לפי דרכו עש"ב וא"כ איך ניחא ליה בתירוץ התוס' שכתבו וז"ל ומיהו קצת בזה יש לתרץ משים דתנא בספרי וכו' ע"ש דהיינו משום גזירת הכתוב וצ"ע:

ודע שראיתי להר"ש שהק' לפי' התוס' ליתני בשמנה דרכים וכו' ע"ש ויש לתמוה עליו דגם לפי' נמי שהוא כפירש"י תיקשי נמי שהרי כיון דקרי פוטר זיבה מטעם דתלינן בקרי כדקתני מתני' דזבים א"כ ליתני שמונה דרכים שהרי דבודקין נמי אם ראה קרי קודם הזיבה וי"ל דלא קחשיב אלא מאי דתלינן משום אונס אבל מאי דתלינן שהזיבה היא עצמה קרי לא קחשיב וכן נמי לפי' התוס' דתלינן משום אונס הקרי ל"ק ג"כ לפי מאי דמסיק גזירת הכתוב ול"ש נזקק ל"ש לא נזקק וכו' די"ל נמי לא חשיב אלא מידי דעדין לא נזקק וכו' ולא תחול הקושיא אלא למאי דס"ד דר' פפא דטעמא משום אונס ודוקא עד שלא נזקק וכו' כן היא כונת הר"ש נ"ל ואכתי ק' למאי דפי' הר"ש דרבא ס"ל כפי' שני דהיינו טעמא דמתני' דזבים דקתני קרי פוטר זיבה משום מחמת חולשא דקרי ובראיה שנייה וכו' במבואר בתחילת דבריו א"כ תק"ל נמי ליתני שמונה דרכים ולעיקר קושיתו נראה לע"ד כיון דבמס' זבים מחלוקת ר' יוסי ורבנן לכך בפלוגתא לא קמיירי ועיין עוד לתי"ט באורך ודו"ק:

בא"ד וש"ז דמתני' ני' לאו בזיבה איירי וכו' עכ"ל פי' לאו לענין שאין פוטר זיבה שאחריו ודו"ק:

ד"ה ר' יוסי אומר וכו' וי"ל שרגלים לדבר וכו' עיין לתוס' שם פ' כיצד הרגל דכ"ה ע"א ד"ה אלא האי תנא וכו' ששם דבריהם מבוארים יותר ע"ש: ד"ה במאי קמפלגי וכו' ונראה לומר דאידך דורש וכו' דקרי פוטר וכו' עכ"ל יש לתמוה שהרי האי תנא דדריש הכא מקרה לילה היינו ר' יוסי ור' יוסי גופיה ס"ל בפ"ב דזבים משנה ג' דקרי אינו פוטר מעת לעת אלא יומו היא דפוטר ע"ש וכבר נתעורר על דבריהם התי"ט שם בפ"ב דזבים ע"ש והיותר תימא שהתוס' עצמן הכא בד"ה אלימא וכו' הזכירו רישא דהך מתני' וה' א"מ ז"ל כתב לתרץ דחדא ר' יוסי וחדא ר' יוסי בר יהודא דכה"ג משני תלמודא פ"ק דמכות דף ו' ע"ב ע"ש והוא רחוק ויותר נראה דהתוס' גירסתם היתה בחדא ר' יוסי וחדא ר' יהודא וקרוב לשמוע דהתם בזבים היתה הגי' ר"י והם ר"ת ר' יהודא דאיהו פליג נמי התם במשנה שלפניו ע"ש מיהו ק' ס"ס מה תי' אכתי תק"ל מהך מתני' דזבים למ"ד התם יומו מאי דריש בלפנות ערב דמשמע מעת לעת וצ"ל דס"ל דלפנות ערב כדדרשינן הכא דמטמא בקרי שאחר זיבה מיהו ק' דא"כ מאי פריך תלמודא הכא למ"ד לפנות ערב הכתיב מקרה לילה והוצרך לשנויי אורחיה דקרא וכו' א אמאי לא משני בפשיטות דדריש מקרה לילה לקרי קודם זיבה דאינו פוטר אלא יומו כמו שכן ס"ל התם מ"ד יומו ונראה ליישב במאי דאיכא למידק בעיקר תירוץ התוס' דאידך דורש לפנות ערב לקרי פוטר וכו' דהיינו לקרי קודם זיבה אבל מקרה לילה דריש לקרי אחר זיבה וק' מנ"ל להאי מ"ד למדרש הכי אימא איפכא דמקרה לילה לקרי קודם זיבה דאינו פיטר אלא יומו ולפנות ערב לקרי אחר זיבה דמטמא במשא מעת לעת וצ"ל כיון דכתיב אשר לא טהור וע"כ דר"ל שהוא זב א"כ מסתברא מקרי לילה דסמיך ליה היינו קרי אחר הזב אבל לפנות ערב דקרא אחרינא הוא איכא לאוקומיה בקרי קודם זיבה ולכך למ"ד לפנות ערב מעת לעת דמוקי ליה בקרי אחר זיבה כ"ש דמקרה לילה דמוקי ליה נמי בקרי לאחר זיבה הוא ולכך פריך שפיר מאי עביד ליה ומשני משום דאורחיה דקרי וכו' ולפ"ז הך דפ"ב דזבים דקרי אינו פוטר אלא יומו לאו משום דדריש מקרה לילה שהרי כיון דע"כ דדריש לפנות ערב לכדדרשינן הכא לקרי אחר זיבה דמטמא כ"ש דמקרה לילה נמי דמיירי בהכי אלא מסברא דנפשיה קאמר אבל מקרה לילה משום דאורחיה דקרי וכו' כדמסיק הכא למ"ד לפנות ערב ודו"ק נ"ל: וראיתי לה' חזון נחום ז"ל פ"ב דזבים משנה ג' שתירץ על קושית התי"ט דכונת התוספות לומר דהוו תרי תנאי אליבא דר' יוסי דתנא דברייתא ס"ל דר' יוסי דריש מקרה לילה לראה קרי אחר זיבה שאינו אלא יומו וקרא דלפנות ערב דמשמע מעת לעת לראה קרי קודם זיבה וכת"ק דר' יוסי דמתני' דידן ותנא דמתני' דס"ל דלר' יוסי מקרה לילה דריש לראה זיבה אחר הקרי דאינו אלא יומו וקרא דלפנות ערב דהיינו מעת לעת דריש לראה קרי אחר זיבה דהוי מעת לעת וכת"ק דברייתא א"ד ע"ש והנה מלבד שגם דבריו דחוקים דכולי האי ה"ל לתוס' לבאר זאת ועוד הנה מבואר בדבריו דר' יוסי דזבים דריש מקרה לילה לקרי קודם זיבה דאינו פוטר אלא יומו ולפנות ערב דמעת לעת דריש לקרי אחר זיבה כדדריש הכא ת"ק דברייתא א"כ מאי פריך הכא תלמודא לת"ק דהכא דדריש לפנות ערב הכתוב מקרה לילה וכו' שהרי אימא דאתא לקרי קודם זיבה דאינו פוטר אלא יומו כמו ר' יוסי התם וצ"ע:

מה שתירץ התי"ט לעיקר קושית התוספות דלפנות ערב לא נחית קרא למע"ל אלא דינא קאמר משום דרואה קרי בעי הערב שמש כדכתיב פ' מצורע ולכך כתיב לפנות ערב ירחץ משום דעד הערב שמש טמא ע"ש נלע"ד דזהו כונת הר"ש פ"ב דזבים משנה ג' בסוף דבריו שכתב ולפנות ערב אורחיה דקרא ע"ש דלכאורה אינו מובן מה שייך אורחיה דקרא גבי לפנות ערב אבל לפי מ"ש התי"ט נתבארו דר"ל אורחיה דקרא לכתוב כפי מה שהוא הדין אף ע"ג דכבר ידעינן ליה בפרשת מצורע דבעי הערב שמש ודו"ק נ"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה