אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף סא:

דף סא.

גמ' דאמר קרא וכו' מתוך הקהל במי שיש לו קהל וכו' ק"ק אמאי לא מייתי קרא דלעיל מניה דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מישראל ונדרוש כמי שהוא מישראל שמעתי:

שם בני ישראל נוזרין ומביאין קרבן וכו' עיין לה' קהלת יעקב לה' אלגאזי זל דס"א ע"א ומ"ש וז"ל די"ל כיון דמלת איש אצטריך לגופיה וכו' ע"ש לאו דוקא אלא כלומר איידי כמ"ש רש"י ותוס' לקמן ד"ה כי יפליא וכו' מיהו עיקר דבריו אינם מובנים אצלי שהרי עיקר קושיתו לפום דברי התוס' שכתבו בריש שמעתא דאצטריך קרא משום דאתרבו גוים מאיש איש לנדרים וה"א נזיר נמי נדר הוא כמו שמבואר בדבריו להדיא ואיך תירץ משום דה"א דאיש לרבות וכו' שהרי התוספות לא פירשו כן ועק"ל עליו דאם כן הדק"ל דאמאי לא קס"ד דתלמודא דבני ישראל הוא למעט שאינו מוזהר משום דה"א דאתרבי מאיש לגמרי ואיך תירץ משום דלמעט מאיסורא לא אצטריך דפשיטא לן דליתיה בבל יחל וכו' כמו שמבואר בדבריו שהרי ה"א דמרבינן מאיש לאיסורא וגלי בנזירות דאיכא איסורא לכך אצט' בני ישראל למעט מאיסורא ואיש לרבות קרבן סוף דבר שכונת דבריו שגבו ממנו וצ"ע: שם בני ישראל מגלחין על נזירות אביהם וכו' מתני' היא לעיל סוף פ"ד דף ל' ע"א ור"ל מביא קרבן נזירות אביו אם מת אביו על תגלחת של נזירות עצמו כמ"ש רבינו פ"ח מה' נזירות דין ט"ו ועיין לחי' לעיל שם במשנה ודו"ק:

שם דברי ריה"ג וכו' פי' וכ"ש לר"ע כמו שאכתוב בתוס' ד"ה א"ה וכו': רש"י ד"ה ר' אחא בר יעקב וכו' לא ה"ל טומאה וכל שאין לו טומאה אין לו תורת נזירות עכ"ל משמע מפי' דר' אחא תרי היקשי קיליף תחלה נילף דאין לכותים טומאה דמי שיש לו נחלה יש לו טומאה וכו' ושוב נילף מי שיש לו טומאה יש לו נזירות וכו' וק"ק דבחד היקשא סגי דמי שיש לו נחלה ישנו בכלל לאביו ולאמו לא יטמא דהיינו תורת נזיר וכ"כ התוס' וא ולי יש להגיה בדברי רש"י וכצ"ל לא ה"ל טומאה כלומר אין לו תורת נזירות עכ"ל והשאר נמחק והוא כדברי התוס' ודו"ק:

תוס' ד"ה ודילמא וכו' ועי"ל וכו' עכ"ל ולפ"ז הא דקאמ' טהרה הוא דלא ה"ל טומאה ה"ל ר"ל טהרה דחטאוי הוא דלא ה"ל אבל טומאה וטהרה דטבילה אית ליה ודו"ק:

ד"ה א"ה וכו' וכ"ת דעבדים אתדבו מאליהם כותים נמי ליתרבו מאיש וכו' עכ"ל אע"ג דגבי איש איכא למימר איידי דכתיב אשה כפירש"י במסקנא מ"מ טפי הוה דרשינן ליה לרבות כותים משום דהך היקש כל שיש לו נחלה וכו' אינו היקש גמור דאל"כ לפי המסקנא למאי אצטריך ודו"ק נ"ל:

בא"ד וה"ה דאשנויא קמא וכו' עיין להרב קהלת יעקב לה"ר י"ט אלגאזי ז"ל דף ס"ט ע"ג וריש ע"ד:

בא"ד וא"ת ל"ל לעולה וכו' עכ"ל לא ידענא מאי קושיא שהרי לבתר דכתיב לעולה פרט לנזירו' הוא דידענא דבני ישראל לגמרי וכבר ראיתי לה' א"מ ז"ל שנתעורר בדבריהם עיין שם והתימא על ה' ק"א ז"ל פ' אמור דף ר"ך שנתכוון לקושית התוספות ותירוצם והזכירו ה' חק נתן ז"ל פ' ואלו מנחות דע"ג ע"ב ע"ש ולא ידעתי מאי קשיא להו וצ"ע:

ואגב ראיתי לרש"י התם פ' ואלו מנחות ד"ה אי וכו' שכ' וז"ל מאשר יקריבו לה' לעולה עכ"ל והנראה שהוצרך להוציא פשטא דתלמודא ממשמעותיה דפשטא דתלמודא משמע דקאמר אי מהתם ר"ל אי מבני ישראל וכו' דהכי פריך מתחלה מהכא נפקא מהתם נפקא דבר אל בני ישראל וכו' משום דלא אתי שפיר מאי דמסיק תלמודא אבל נזירות חיילא קמ"ל דמשמע דקרא דלעולה אתא לנזירות וזהו שכ' שם רש"י קמ"ל כי יפליא דאפי' אל נזירות לא חיילא וכו' עיין שם ומיהו אינו מוכרח דהכי משני קמ"ל לעולה פרט לקרבן וממילא דבני ישראל אצט' לנזירות וכמו דמשני הכא ודו"ק:

בא"ד שלא יביא כותי וכו' כדי לפטור ישראל וכו' עכ"ל תימא דבירושלמי דפרקין הלכה א' משמע דמצי מביא דפריך כותי איך אפשר נזיר אם ישראל מזירו אינו שומע לו אלא כשאמר מר הישראל הריני נזיר ושמע הגוי ואמר מה שאמר זה עלי פי' עלי להביא קרבנותיו ופריך אינו אלא כפורע חובו של ישראל פי' ולא שייך לומר נזיר עיין להמפרש הפ"מ אלמא משמע דקושטא הוא דמצי להביא קרבנותיו אלא דפריך משום דלא שייך לשון נזיר ואפשר לומר דתוס' אליבא דר' יוסי הוא דקאמרי משום דדריש לעולה פרט לנזירות ולכך הוכרחו לומר דאצטריך קרא שלא יביא וכו' אבל ר"ע פליג עליה ודריש לעולה אינו מביא אלא עולה בלבד ולא שאר הקרבנות כדאיתא פ' אלו מנחות דע"ג ע"ב ולדידיה לא שייך קושיית התוס' משום דאצט' קרא בשביל שאר הקרבנות דה"א דוקא קרבן נזירות לא מייתי משום דלא חל עליו נזירות אבל שאר קרבנות. מייתי מש"ה אצטריך קרא למעט שאר הקרבנות וא"כ אליביה אין ה"נ דמביא קרבן כדי לפטור ישראל. נזיר וא"כ י"ל דהירושלמי אליבא דר"ע דהילכתא. כוותיה כדפסק רבינו פ"ג מה' מעשה הקרבנות דין ב' כמ"ש שם הכ"מ ואע"ג דסתם מתני' הכא אוקי לה תלמודא כר' יוסי ופסקה רבינו פ"ב מה' נזירות דין ט"ז י"ל דכ"ש דאתייא נמי כר"ע דדריש אינו מביא אלא עולה לבד וממעט אפי' שאר הקרבנות וכ"ש קרבנות נזיר. אלא חלמודא נקט ר' יוסי וכ"ש ר"ע מיהו ק' אמאי השמיט רבינו דין זה של הירושלמי דמצי כותי להביא קרבן לפטור ישראל נזיר פ"ב מה' נזירות דין ט"ז דפסק העכו"ם אין להם נזירות וה"ל לבאר דיוכל להביא קרבן כדי לפטור ישראל נזיר כמו שאמרו בירושלמי כיון דלא פסק כר"ע וצ"ע:

גם בעיקר תירוץ התוס' ק"ל דא"כ מאי משני אי משום קרבן מהתם נפקא לעולה פרט לחירות שהרי אימא דאצטריך בני ישראל דאי מקרא פרט לעולת נזירות הו"א דאתא דאין הגוי מביא קרבן נזירותו אבל לפטור ישראל נזיר מקרבנו ה"א דמביא לכך אצטריך בני ישראל דאינו מביא קרבן נזירותו וא"כ ע"כ דעולה פרט לנזירות אתא למעט דאינו מביא לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו ולעולם דאיש אתא לרבויי דיהיו נזירין ונאסרין ביין ובטומאה וצ"ע:

ד"ה ואימא וכו' הלכה היא בנזיר א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל אי נמי אין סברא וכו' כצ"ל ודו"ק:

ד"ה הניחא וכו' אבל כותי שאינו ראוי לבוא לכלל לא יחל וכו' עכ"ל והא דא דאמרי' פ"ז דסוטה דל"ו ע"ב דא"ל פרעה ליוסף זיל אתשיל אשבועתך וכו' אע"ג דגוים אינם בבל יחל וא"ץ התרה וכן נמי מה הועיל בשבועה שהשביע ליוסף כיון דאינם מוזהרין בלא יחל י"ל לשיטת יוסף קאמר דיוסף ודאי איתיה בבל יחל ועיין לה' מש"ל ז"ל פרק עשירי מה' מלכים דין ז' ד"ה ודע וכו' ודו"ק:

דע שראיתי לה' קהלת יעקב להר' י"ט אלגאזי ז"ל דף ס"ח ע"ג שהק' לדברי התוס' הכא דכותים אינם בבל יחל א"כ מאי אצט' בני ישראל למעוטי כותים דאין נוזרין דאם לאשמעינן דאם נהגו נזירות כדין אין מקבלין מהן קרבן ת"ל מדכתיב לעולה פרט לנזירות ואי לאשמעי' דאינן חייבין לקיים נזירותם לא אצט' נמי שהרי כיון דלא אצט' אלא משום דבשאר נדרים נודרין נדרים ונדבות כישראל כמ"ש התוס' לעיל ד"ה מנה"מ וכו' וא"כ ת"ל בנדרים גופייהו אינם בכל יחל ואם נאמר דמהך קרא גופיה דממעט כותים. אינן נוזרין הוא דשמעינן עינן דכותים אינן בבל יחל דהוקשו נדרים לנזירות א"כ אימא דלא אמעטו אלא מלאו דנזירות דהיינו לא יאכל ולא ישתה האמורין בענין אבל איסורא דבל. יחל איתנהו מרבויא דאיש ואם עבר על נזירותו עובר על בל יחל לבד אבל ישראל עובר משום בל יחל ומשום לא יאכל ולא ישתה את"ד עש"ב ונראה דודאי דאצטריך בני ישראל ולא כותים משום דכתיב איש וה"א דאתא לדרשא ולא משום איירי כמ"ש רש"י אלא ה"א אתא לרבות כותים דחייבין לקיים נזירותם ואע"ג דבנדרים אינם בבל יחל מ"מ גבי נזירות גלי קרא דחייבין לקיים נזירותם לכך אצט' בני ישראל לגלויי דאיש איידי וכו' והתוס' לעיל שכתבו משום דה"א כמו נדרים לא כתבו כן אלא לפום סברת המקשה דלא ידע דרשת איש אלא עד דמייתי גבי ערכין כדקאמר והא גבי ערכין וכו' משמע דלדידיה בני ישראל לאו משום איש אצטריך וא"כ לדידיה ל"ל בני ישראל למעט גוים דבלא"ה כל התורה לישראל נאמרה ולא לכותים ולזה הוא דהוצרכו לומר משום דה"א כמו נדרים וכו' וא"כ י"ל דלדעת המקשה אין ס"נ אצטריך בני ישראל לאשמעי' דאם נהגו נזירותן אין מקבלין מהם קרבן כיון דאכתי לא שמיע ליה הא הא דדרשי' לעולה פרט לנזירות וכו' ודו"ק כנ"ל ליישב:

ודע דמה שכתבתי דאצטריך בני ישראל דאיש איידי וכו' ראיתי כה"ג למהר"א ז"ל בפ' כל שעה דמ"א ע"א ד"ה רבי אומר במים וכו' שכתב דאצטריך קרא לגלויי אאידך קרא דאורחיה דקרת הוא עיין שם ונראה להביא ראיה לזה מדברי התוספות פ"ע דמציעא דקי"א ע"ב ד"ה מגרך וכו' שהקשו וז"ל וז"ל תימא אמאי אצטריך גר צדק דמאחיך נפקא. ותירצו. דה"א מאחיך ממובחר שבאחיך וכו' עיין שם וע"כ דלפי תירוצם צ"ל דמ"ם דמאחיך אורחיה דקרא הוא ואפ"ה. אצטריך מגרך דלא תימא לדרשא מובחר שבאחיך וכו וכו' ודו"ק נ"ל:

ואגב דאתא לידן יש מי שהק' לי לדברי התוספות הללו מהא דאמרינן פ' הנחנקין דפ"ר ע"א ורבנן מאחיו לאפוקי עבדים לא משמע להו דהא אחיו במצות בני ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבד וחד למעוטי מי שחציו עבד וכו' עיין שם והשתא אמאי אצטריכו תרי קראי למעוטי עבד ומי שחציו עבד ת"ל מקרא דמאחיך ממובחר שבאחיך ונראה. על פי מ"ש התוס' ד"ה בני ישראל וכו' דשמא דיש שום רבוי דמרבינן מניה גריס וכו' עיין שם ואם כן כיון דאיכא רבוי דמרבינן גרים ולא אמרינן ממובחר שבאחיך לגבי גרים תו לא אמרי' ממובחר שבאחיך כלל גם לגבי עבד. ומי שחציו עבד דמדהא ליתא הא ליתא אבל קשה. דאמאי הוצרכו התוס' לומר דשמא יש שום רבוי דמרבה גרים ח"ל מדאצטריך תרי קראי חד למעוטי עבד וחד למעוטי מי שחציו עבד ע"כ שמעינן דמרבינן גרים דאי ממעטינן אפי' גרים נמי לא לכתוב מיעוטא כלל והוה דרשינן ממובחר מבאחיך ולמעט אפי' גרים נמי ולכן נראה לומר דלא אמרינן ממובחר שבאחיך משום דאצט' תמ"ם לכדרשינן התם תני תנא קמיה דר' ששת מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו וכו' עיין שם ודו"ק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה