אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף סא.

דף ס:

גמ' בעי רמי בר חמא וכו' לא ידעתי לכוין פי' השמועה לשיטת רש"י דנראה דהבעיא היא גם אתגלחת רביעית ואם כן לא ידעתי איך צדדי הבעיא שייכי בתגלחת ד' שהרי כיון דבנזירות טהרה ואין בה אעבורי טומאה וכמ"ש רש"י עצמו גבי המפשיט וזל והא ליכא עבורי שיער טומאה ואמאי מגלח וכו' עכ"ל ותו קשה כיון דהבעיא גם אתגלחת ד' היכי פשיט מינה שהרי כיון דהיא גופה קמבעיא ליה ואם נאמר דהבעיא אשלש תגלחיות אבל תגלחת ד' לא מבעיא ליה ופשיטא ליה בתער כיון דליכא עבורי טומאה אכתי ס"ס היכי פשיט מינה כיון דהמבעה עצמו ידע לה ואפ"ה מבעיא ליה אהנך ג' ותו לשיטת המפשיט דפשיט ליה מתגלחת ד' דליכא עבורי שיער טומאה ש"מ משום מצוה אמאי הוצרך כלל לברייתא הלזו שהרי בלא"ה מקרא מפורש להדיא דנזיר טהור מגלח בתער אלמא לאו משום עבורי טומאה ואם נאמר דהפשיטות הוא מדביילנהו ביחד ש"מ כולהו כי הדדי דוקא בתער ומשום מצוה וכמו י"מ שכתבו התוספות זה אינו שהרי רש"י כתב בהדיא וז"ל והאי דהדר מגלח וכו' ואמאי מגלח וכו' וכן משמע לושנא דתלמודא דקאמר בפי' בשלש נמי סגי וכו' משמע דר"ל דאמאי מגלח תגלחת ד' ותו קשה מאי מבעיא ליה שהרי לעיל פ"ו ד"מ ע"א מייתי תלמודא תנן התם דג' תגלחתן מצוה נזיר ומצורע וכו' ופריך פשיטא דהא קראי כתיבי ומשני מ"ד דקרא דכתיב תער לאו לעכובא אלא משום אעבורי שיער ואפי' סך נשא קמ"ל מצוה ע"ש הרי דמתניתין דקתני בהדיא מצוה לאפוקי סך נשא ואיך הכא מבעיא ליה ואם נאמר דשאני התם דמצורע ודאי או נזיר טהור ודאי אבל הכא דספק טהור ספק מצורע לכך מבעיא ליה דאפשר לעבורי טומאה סגי מנ"ל זה ואמאי לא אמרינן כיון דאם הוא ודאי מצוה בתער היכא דהוי ספק נמי הוי בתער דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא לעשותו כמו הודאי ותו קשה דאם כן משום דספק לכך ס"ד למבעי אם כן מי הכריחו לעשות צדדי הבעיא משום אעבורי טומאה אדפשיט ליה מתגלחת ד' דלית בה אעבורי טומאה ואמאי לא קאמר בפשיטות משום אעבורי שיער לבד כדקאמר תלמודא לעיל מהו דתימא משום אעבורי שיער וכו' וה"ל הבעיא גם אתגלחת ר' נזירות טהרה דשייך בה נמי צדדי הבעיא ולא מצי פשיט ליה מידי אבל שיטת התוספות מתיישבת שפיר דלא מבעיא ליה אלא אנזיר טמא ואפי' נזיר טמא ודאי ואגב קבע בעייתו הכא ואע"ג דתלמודא לעיל דמ"ב ע"א קאמר דיליף טמא מטהור מ"מ לרמי בר חמא הכא מבעיא ליה ופשיט שפיר כמו שני הפירושים שכתבו עיין לדבריהם אבל שיטת רש"י צ"ע:

סליק פירקא

במשנה הכותים וכו' דע שהתוס' ריש פ"ק דקדושין גבי הא דקתני האשה נקנית וכו' כתבו דקתני בה"י משום דאקרא קאי וה"ק האשה המבוררת בקרא וכו' והק' ה' זרע יצחק זצ"ל דהכא דקתני הכותים בה"י אהיכא קאי ונדחק ליישב כיון דכל התורה כולה לישראל נאמרה ולא לגוים חשיבי מבוררים וה"ק אותם גוים המבוררים אע"פ דמקריבים נדרים ונדבות מ"מ אין להם נזירות אח"ד ע"ש פי' דלא תימא מהך טעמא גופיה דחשיב מבוררים משום דכל התורה כולה לישראל ולא לגוים א"כ ממילא דאין להם נזירות ומאי קמ"ל ואהא כתב וה"ק וכו' ולע"ד נראה דא דאין צורך לכל התורה כולה אלא כיון דגבי נזיר גופיה כתיב בני ישראל ולא גוים כדדרשינן נן בגמ' א"כ אקרא דנזיר גופיה קאי וה"ק אותם גוים המבוררים שנתמעטו לא תימא לא אמעטו אלא מעריבין בניהם בנזיר כדפריך תלמודא לקמן אבל לעולם יש להם נזירות אלא לגמרי אמעטו ואין להם נזירות כלל ודו"ק נ"ל ואחר זמן ראיתי בכתבי הקדש לה' המופלא ח"ק כמהר"ר יוסף זרקא זצ"ל בחי' לפ"ק דקדושין שתירץ כעין זה כיון דכתיב איש איש לרבות גוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל הילכך חשיבי מבוררים בקרא ועוד תי' דלגבי רבים שאני דחשיבי מבוררים וידועים אע"ג דלא כתיבי בקרא כיון דרבים הם ודו"ק: שם נשים ועבדים וכו' אע"ג דנשים כתיבי בהדיא בקרא דכתיב איש או אשה כי יפליא וכו' דרך התנא שונה מה שבפסוק בהדיא וכה"ג כתבו התוס' פרק החולץ דף ן' ע"א ד"ה שנה רבי וכו' ומיהו רש"י התם לא ס"ל הכי וכן נמי הר"ן בחי' לפ"ב דסנהדרין די"ח ע"א גבי הא דפריך דן פשיטא וכו' לא ס"ל נמי הכי והעתקתי לשונו בחי' שם עיין שם ויש מי שיישב דקתני נשים משום דבעי למתני חומר בנשים מבעבדים וכו' ועיין להרב קול הרמז ז"ל:

לעיל שם במשנה הכותים אין להם נזירות וכו' דקדק הרב קהלת יעקב ז"ל למהרי"מט אלגזי ד"ע ע"ב וז"ל דנראה פשוט דוקא גוים הוא דאמעיטו אבל גרים איתנהו בנזירות ועוד כיון דעבדים איתנהו בנזירות כ"ש גרים דעדיפי ואם כן צריך לדעת מאיזה רבוי מרבינן לגרים דהא בכמה דוכתי דכתיב בני ישראל הוצרך רבויא לרבות הגרים הא לא"ה הוה ממעטינן להו מבני ישראל כדאמ' פרק כל המנחות דס"א ע"ב גבי תנופה בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מנין ת"ל המקריב וכו' עכת"ק עין שם ור"ל ונימא דואמרת אליהם לרבות הגרים אבל עבדים מנ"ל ועלה בדעתי לומר דלק"מ ומהך ברייתא גופא דפרק כל המנחות דגבי תנופה מינה חברא שהרי התם בהך ברייתא מיעט לנשים דקתני בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפין ע"ש ואם כן כיון דמיעט קרא נשים וריבה גרים אלמא מוכח דגרים עדיפי מנשים והילכך הכא גבי נזירות דכתיב בהדיא נשים ע"כ דכ"ש גרים אלא שהוקשה לי לפ"ז על התוספות שם ד"ה אין לי וכו' שהק' מבני ישראל מטמאין בזיבה וכו' ומבני ישראל מעריכין וכו' ונדחקו ליישב שמא יש שום רבוי לרבויי גרים ע"ש ומאי ק"ל כלל שהרי התם כתיב נשים בהדיא ואם כן כ"ש גרים וכמו כן ק' ג"כ על התוספות פרק הנחנקין דפ"ו ע"א ותוספות דפרק הישן דכ"ח ע"ב ע"ש וצ"ע כעת לאפס הפנאי:

שם במשנה שהוא כופה עבדו וכו' גרסינן בירוש' היה יכול למחות על דברי רבו אומרין לו הלכה היא שמע לדברי רבך ע"כ ופי' המפרש ה' פני משה היה יכול למחות על דברי רבו שיש כח בידו שלא לשמוע לו ורוצה לקיים נזירותו אומרין לו הלכה היא כך ושמע לדברי רבך שכשאינו מתרצה אין עליך נזירות א"ד ע"ש והנה רבינו פ"ב מה' נזירות דין י"ז לא הביא דין זה ואפשר דרמזו במ"ש בסוף לשונו ואם לא כפה אותו נוהג נזירותו עכ"ל דלשון מיותר הוא כיון שכבר כתב דעבדים יש להם נזירות אלא לאשמעינן דוקא דלא כפה הוא דנוהג נזירות אבל בכפה לא משכחת לה שינהוג בשום ענין ודו"ק נ"ל:

שם גמ' ואמרת אליהם לרבות העבדים וכו' ק"ק דילמא להזהיר גדולים על הקטנים וכה"ג דרשינן גבי אמור אל הכהנים ואמרת אליהם כמ"ש רש"י בחומש ואע"ג דלר' יוחנן ס"ל מדיר בנו בנזיר הל"מ כדאמ' לקמן ואם כן לא צריך קרא מ"מ לר"ל דס"ל לעיל פ"ד דכ"ט ע"א דמדרבנן הוא דילמא מדאורייתא הוא מקרא דואמרת אליהם ותו קשה דשם בפ' אמור הביא הרא"ם מאי דדרשו במכילתא גבי קרא דכתיב דבר ואמרת דבר ותחזור ותאמר עיין שם וא"כ ה"נ נדרוש הכי תחזור ותאמר ומנ"ל למדרש לרבות העבדים והרא"ם הקשה כה"ג על דרשת רשי בחומש להזהיר גדולים וכו' אימא דבר ותחזור ותאמר ותירץ ה"מ כשהא' בלשון דבור והאחד בלשון אמירה שהלימוד של פעם א' נקרא בלשון דבור והלימוד של פעם שניה נקרא בלשון אמירה אבל כששניהם בלשון אמירה א"א לומר אמור ותחזור ותאמר דאם כן דבר ואמרת מבעי ליה עכ"ל ע"ש ואם כן הכא דכתיב דבר ואמרת אם כן שפיר נדרוש דבר ותחזור ותאמר ומנ"ל לרבות העבדים ואפשר לומר דהיכא דאיכא למדרש דרשינן ולא אמרינן דבא ותחזור ותאמר והרא"ם שהק' על דעת רש"י בחומש אימא דבר ותחזור ותאמר ה"ה דה"מ לתרוצי הכי אלא עדיפא מינה תירץ דא"א לומר אמור ותחזור ותאמר וכו' אבל קושיא קמייתא עדיין קשה שו"ר להרמ"ז שנתעורר בה ותירץ מדאצטריך לכתוב בהדיא בנזיר אשה אע"ג דלא אצטריך דמהיכא תיתי דלא תדור בנזיר שהרי אין הזמן גרמא ע"כ לגלויי דדרשת ואמרת היא לרבות העבדים דהוקשו לנשים את"ד ע"ש ובזה ניחא נמי גם קושייתנו השנייה דאימא דבר ותחזור ותאמר משום רגלי קרא דנדרוש לרבות העבדים ודו"ק:

ואחר זמן ראיתי לה' שושנים לדוד ז"ל פ"ב דזבים משנה א' ד"ה אף וכו' שנתעורר בקושיא זו וכ' דהיכא דאיכא למדרש דרשי' ואח"ך סיים וזל וממוצא דבר ק"ט על הרא"ם שרצה לחלק ולומ' דלא מצינן לדרוש לרבות אלא כשהם בלשון א' או דבור או אמירה הא לא"ה ליכא למדרש דמבעי ליה לכדדרשי' במכילתא והא קמן דההיא דנזיר שהם בשתי לשונות דבור ואמירה ואפ"ה דרשי' וצ"ע עכ"ל ע"ש ולא ידעתי מאי מקשה שהרי הרא"ם לא כתב הכי דהיכא דאיכא דבור ואמירה ליכא למדרש אלא תחזור ותאמר אלא היכא דשניהם בלשון אמירה א"א למדרש אלא להזהיר וכו' וכמו שהעתיק לשונו ה' עצמו לעיל מזה וכמו שיע"ש ואם כונת ה' משום מדלא מקשה הרא"ם להפך מצא ליה למכילתא לדרוש תחזור ותאמר אימא אתא להזהיר גדולים וכו' כמו אמור ואמרת אלא ע"כ משום דמשמע ליה להרא"ם דבר ואמרת א"א לדרוש אלא תחזור ותאמר אם זה כונת ה' אם כן היכי כתב על דברי ה' ק"א וז"ל ול"ק מההיא דמכילתא דמ"מ היכא דאיכא למדרש וכו' עכ"ל והא אכתי קשה מנ"ל למכילתא דבר ותחזור וכו' דילמא להזהיר גדולים וכו' ותו עיקר קושיא זו אינה קושיא דלהזהיר גדולים נילף מאמור ואמרת וכמ"ש הרא"ם עצמו דאיכא תלתא קראי דם ושרצים וצריכי וכו' ע"ש ודוקא גבי נזירות הוא דמצינן להקשות הכי דלא שייך למילף מהתם משום דשאני התם דהוי דבר איסור אבל נזירות חינוך מצוה הוא ותדע שהרי פליגי ר' יוחנן ור"ל אי חינוך דרבנן או הל"מ אלמא ראינו ענין למאי דאמרינן בעלמא להזהיר גדולים וכו' ואפשר שלשון ה' ז"ל בא שלא בדקדוק וכונתו מדהקשה הרא"ם על רש"י בחומש אימא תחזור ותאמר אלמא לא ש"ל איכא דאיכא למדרש דרשינן אלא ס"ל דבר ותחזור ותאמר דרשה היא ושקולים הם ומ"מ כבר כתבתי דאינו מוכרח אלא דהרא"ם עדיפא משני ובר מן דין עבר מזכרונו דברי הרמז שכרנו דלפי דבריו ניחא דברי הרא"ם וה' עצמו הזכירו בחי' במכילתין הכא ואעתיק דבריו ע"ש ודו"ק:

שם שאני הכא דאמר קרא לאביו ולאמו במי שיש לו אב וכו' והאי דכתיב איש איידי דכתיב אשה לצורך כתב איש שלא לצורך כן למדתי מדברי רש"י לקמן עבר הדף ד"ה אבל הכא גבי נזירות וכו' בסוף דבריו ע"ש וק"ק דאשה נמי שלא לצורך דהא קי"ל מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות ואפשר ליישב משום דכתיב בני ישראל וה"א בני ישראל ולא בנות ישראל דכנה"ג דרשינן פ"ק דקדושין דף ל"ו ע"א בני ישראל סומכות ולא בנות ישראל וכן דרשינן נמי בני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש וכ"ת לא לכתוב אלא ישראל לחוד י"ל דאורחיה דקרא לכתוב בני ישראל ומיהו בעיקר דברי רש"י לקמץ נראה דאין צורך לאיירי אלא דאורחיה דקרא לכתוב איש ואע"פ דלא כתיב אשה דכה"ג אמרי' פרק הגוזל דק"ט ע"ב ועיין לחי' שם ודו"ק ואכתי ק' ציון דמלאביו ולאמו מיעט כותים א"כ בני ישראל לא כותים ל"ל שהרי כיון דלאביו מיירי בטומאה וה"ה נמי יין וא"כ מסתמא כיון דאמעטו מן הטומאה ומן היין ואין עליהם תורת נזיר ה"ה נמי דאין מביאין קרבן ותדע מדקאמר תלמודא לקמן עבר הדף מיעוטא דבני ישראל לקרבן ורבויא דאיש ליין ולטומאה וכפירש"י ותוס' הכא ולא קאמר איפכא דמיעוטא ליין ורבוייא לקרבן אלא משום דאין סברא דמותר ביין ובטומאה ומביא קרבן וא"כ לא לכתוב אלא לאביו ולאמו ול"ל בני ישראל וליכא למימר דמלאביו לא אמעיט אלא טומאה ואצטריך בני ישראל למעוטי יין דא"כ אימא דאהני איש לרבויי יין ובני ישראל למעוטי קרבן ונראה דהאי דרשה מי שיש לו אב יצא כותי וכו' לא מוכחא כ"כ בפסוק אלא דבתר דכתיב בני ישראל ולא כותים מצינן למדרשיה מי שיש לו אב יצא כותי לאפוקי רבוייא דאיש ושו"ר שכ"כ במקובצת עיין שם:

שם אלימא לענין ירושה והאמ' ר' חייא וכו' כותי יורש את אביו דבר תורה וכו' עיין בפ' הבא על יבמתו דף ס"ב ע"א דקאמר תלמודא דכותים לאו בני נחלה נינהו וכתבו שם התוס' כלומר נחלת בכורה אבל נכרי יורש את אביו דבר תורה וכו' וכ"כ נמי רש"ז שם ע"ש וק"ק דא"כ אמאי לא משני נמי הכא לענין נחלת בכורה דכה"ג נמי מסיק בסמוך ד' אחא בר יעקב לענין נחלת עבדים וצ"ע:

רש"י ד"ה חומר בנשים וכו' ולא הפר לה ושמע לה וכו' עכ"ל אבל התי"ט פי' בע"א וז"ל ואינו כופה את אשתו פי' הכפייה לחודה לא מהני אלא צריך שג"כ יבטלנו בלבו וכו' עכ"ל וכ"ה ג"כ במקובצת משם הרא"ש וז"ל ואינו כופה אם לא שאמר לה בלשון הפרה עכ"ל ונראה שנעלם מהתי"ט פי' רש"י הכא וק"ל:

ד"ה קתני הכותים אין חייבין בנזירות וכו' עכ"ל הא ודאי דנזירות מצוה התלויה ברצונו של אדם אלא ר"ל דאם נזרו אין מתחייבין לקיים הנזירות היכא דצייתי לן כגון שבאו לימלך וק"ל:

ד"ה שאני הכא וכו' משום דא"ק גבי נדרים לאסור וכו' כצ"ל:

ד"ה ואין הכותים מעריכין שאם אמר ערכי עלי וכו' עכ"ל משמע דערכי עלי הוי בכלל מעריכין כלומר מעריך עצמו וכן משמע מדברי התוס' ד"ה והא גבי ערכין וכו' אבל רש"י ריש פ"ק דערכין דף ב' ע"א במתני' ד"ה נערכין וכו' כתב וז"ל אם אמר ערכי עלי וכו' עכ"ל משמע דערכי עלי בכלל נערכין מיהו התם דף ה' ע"ב במשנה ארכביה אתרי ריכשי שכתב בד"ה אבל לא מעריך וז"ל אבל אם אמר העכו"ם ערכי עלי וכו' ובדבור שאחריו אבל לא נערך כתב שאם אמר ערכי עלי וכו' וצ"ע וע"ש בחילופי הגירסאו' מר' גרשון כפירש"י דהכא ע"ש:

תוס' ד"ה שאני הכא וכו' ואע"ג דאכתוב לגבי נדרים מ"מ וכו' מקשינן נזירו' לנדרי' וכו' עכ"ל ק"ק דהא קי"ל לחומרא מקשינן וא"כ לא הוה מקשינן אלא לאשה לחומרא דילפינן לה לה מאשה וי"ל כיון דנזירות מקרי נדר כמ"ש התוס' ד"ה מנה"מ וכו' וכ"כ נמי הרמב"ם ריש הל' נזירות וז"ל הנזירות הוא נדר וכו' ע"ש ולכך הוה ילפי' טפי מנדרים אע"פ דלקולא ומיהו גבי ערכין כתב רבינו ג"כ האי לישנא הערכין הם נדר וכו' בריש הל' ערכין ע"ש והתם ע"כ דאינו ר"ל נקראו נדר אלא ר"ל דדינם כנדר כמ"ש ה' חק נתן ז"ל ריש פ"ק דערכין ד"ה סד"א נדר וכו' ע"ש ועיין לחי' שם ודו"ק:

מיהו בעיקר קושית התוספות לולא דבריהם נראה משום דהך טעמא גופיה יצא עבד שאין נפשו קנויה לו ולכך אינו יכול לידור משום דמפסיד לרבו איתיה נמי גבי נזירות וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמ' הואיל ואין נפשו קנויה לו אימא גבי נזיר נמי ולא קאמ' הואיל דגבי נדרים אינו נודר אימא גבי נזיר וכו' וכן משמע מדברי ה' המאירי וז"ל והתורה אמרה על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא זה וכו' דאלמא דכל נדר שיש בו ענוי נפש או בטול מלאכה אינו חל עליו כלל כמו שיתבאר ושמא היה עולה על דעתך לומר שאף בנזירות כן קמ"ל וכו' עכ"ל ע"ש:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה