באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף ס:
גמ' ותעלה לימי צרעתו וטומאתו ופירש"י לימי צרעתו של ימי ספירו וכו' והדין עמו דאי ימי חלוטו בסמוך הוא דפריך לה קאמ' ותעלה לו לימי חלוטו וטומאתו וכו' וה"ה דה"מ להשיב להם דימי ספירו להעביר וימי טומאתו לגדל כמו שהשיב גבי חלוטו וטהרתו אלא דבלא"ה השיב זה לפני ביאת מים וכו' מיהו ק' על תלמידיו דקרי לה מאי קרי לה ששאלו כיון דכבר השיב להם תשובה זו דלגדל ולהעביר גבי מוחלט ונזיר טהור וצ"ע: שם גמ' ותעלה לו לימי חלוטו וטומאתו וכו' גם בכאן ק"ק נמי דקרי לה מאי קרי לה כיון דכבר השיב להם דזה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים גבי ספירו וטומאתו א"כ ה"ה נמי גבי חלוטו וטומאתו וכמו שהשיב להם עכשיו וצ"ע:
רש"י ד"ה ה"ג וכו' לאחר ל"ז וכו' עכ"ל לאפוקי הגי' שכ' ה' המאירי לאחר מ"ד ע"ש:
בא"ד דכיון שהוא טמא ודאי מגלח לסוף ז' וכו' עכ"ל אבל הרמב"ם פרק עשירי מה' נזירות דין י"א כתב מונה ימי נזירותו שלימה ואח"כ מגלח וכו' ע"ש וצריך טעם למה כיון דודאי טמא אמאי אינו מגלח לסוף ז' וכפירש"י וה' לח"מ ז"ל הק' על רבינו דאיך יגלח בימי טומאתו כיון דלא הזו עליו ג' וז' וכו' ע"ש וק"ק עליו דגם אתגלחת א' נמי שאחר שמנה נזירותו שלימה ק' נמי איך מגלח כיון דלא הזו עליו וכו' וכן נמי לפי מה שצדד ואם הזו עליו וכו' א"כ בתגלחת א' וכו' ע"ש ק"ק ג"כ עליו דגם אתגלחת אחרונה נמי קשה ודו"ק:
ד"ה אלא תעלה לו לימי ספירו וכו' וכבר גדל לו לכוף ראשו לעיקרו עכ"ל אף ע"ג דגבי נזיר בעינן גידול שיער של שלשים כדמוכח לעיל פ"ו דמ"ד ע"א דקאמר תגלחת תסתור שלשים משום דבעינן גידול שיער וכתבו התוס' ד"ה חומר וכו' דבעינן כדי גידול של סתם נזירות דהיינו שלשים יום וכ"כ נמי רש"י לעיל דל"ט ע"א במשנה ד"ה סותר שלשים לפי שאין גידול שיער פחות משלשים עכ"ל וכ"כ עוד התוס' לעיל דנ"ו ע"א ד"ה אבל וכו' בתוך דבריהם וז"ל בתר גילוחו צריך לחזור למנות שלשים דבבציר משלשים לא הוי גידול שיער וכו' עכ"ל היינו היכא דגילח בתוך ימי נזירותו כיון דסותר בעינן כדי גידול שלשים של סתם נזירות אבל הכא דגילח ביום שראוי לו לגלח לנזירותו אלא שאין עולה לו לנזירותו משום תגלחת חלוטו ולכך תגלחת ספירו שהיא אחר ז' ימים לתגלחת א' עולה לו לנזירותו דבגידול שיער כדי לכוף ראשו לעיקרו סגי מיהו מלישנא התוס' דלעיל דמ"ד ע"א שכתבו דבעינן בשעת תגלחת של מצוה גידול שלשים ע"ש משמע דכל שהוא תגלחת של מצוה בעינן כדי גידול שלשים וכן התוס' לעיל דף ט"ל ע"א ד"ה סתם וכו' כתבו נמי וז"ל וטעמא דסותר שלשים משום דבעינן בשעת תגלחת של מצוה וכו' שיהא שערו גדול וכו' עכ"ל כצ"ל ע"ש משמע דבתגלחת של מצוה תליא מילתא כיון שיהא של מצוה בעינן שיערו גדול שלשים וא"כ ה"נ הכא כיון דהוי תגלחת של מצוה בעינן כדי גידול שלשים ודוחק לומר דהכא אליבא דר"א דס"ל דהיכא דגילח לאחר מלאת ז' הוא דסותר כדי לכוף ראשו לעיקרן כדאיתא לעיל דף ס"ל ע"ב ע"ש וצ"ע:
תוס' ד"ה הני ארבעה וכו' ונזיר טמא נמי גמרינן ליה מנזיר טהור וכו' עכ"ל הכי איתא לעיל פ"ו דמ"ב ע"א ע"ש: