באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף ס.
גמ' וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה וכו' וז"ל המקובצת תפס דברי ר' יהודא והניח דברי רבנן דאמרי בשריפה בפרק בתרא דתמורה ובפ' כל שעה אמרו לו לר' יהודא אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק יוכיחו שאני אומר בשריפה ואתה אומר בקבורה עכ"ל מיהו מדברי רש"י פ' כ"ש דף כ"ח ע"א שכתב בד"ה ואתה אומר בקבורה אאשם תלוי קאי וכו' עכ"ל משמע דס"ל אף לר' יהודא נמי אינה בקבורה והכרחו משום דבפ"ב דתמורה דל"ד ע"א לא אמר ר"י בקבורה אלא אאשם תלוי אבל גבי חטאת אמר יטילנה לאמה וא"כ לא ידעתי מה יענה בסוגיא דהכא דקאמר בקבורה דלא כמאן וצ"ל דגירסתו הכא בשריפה אבל מדברי התוס' שם בפ' כ"ש ד"ה ואתה אומר בקבורה וכו' משמע דס"ל דחטאת העוף נמי הבאה על הספק לר"י בקבורה והכי מוכח הך דרשת ת"כ שהביאו בדבריהם ע"ש ולפ"ז הא דקאמ' ר' יהודא יטילנה לאמה צ"ל דהטלתה לאמה חשיבא קבורה ומשום דעור העוף רך סגי בהך קבורה וכן משמע נמי דעת רש"י במתני' דלעיל דנ"ט ע"ב ד"ה וסופרין וכו' שכ' וז"ל אינה נאכלת ואזלא לקבורה ועיין לה' שושנים לדור ז"ל שם והרמב"ם פ"ז מה' פסולי המוק' דין י' ופי"ט מה' הנז' דין ו' פסק בשריפה ע"ש: רש"י ד"ה והא קבעי אחויי אשם וכו' ודאי מעכב באכילתו כדקי"ל וכו' וכו' אמאי לא תני ליה אשם עכ"ל לא ידעתי לפ"ז מאי משני הא מני ר"ש דאמר מייתו ומתנה ופירש"י בדבור שאח"ז בס"ד וז"ל ה"נ מייתי אשם מצורע ומתנה עכ"ל ש"ס עדיין הקושיא במקומה עומדת אמאי לא תני ליה אשם ולילי דברי רש"י היה אפשר לומר דהכי פריך והא בעי אשם דמעכב וכיון דלא מצי מביא על תנאי א"כ אין לו תקנה ומשני הא מני ר"ש דאמר מצי להביא על תנאי ווש לו תקנה אבל לעולם דלא חש למתני אבל לת"ק דר"ש אין ה"נ דאין לו תקנה אבל לפירש"י דפריך אמאי לא תני אשם א"כ לא משני מידי וראיתי לתוס' לעיל דנ"ה ע"ב ד"ה אוכל וכו' שכ' וז"ל ואשם נמי יביא לר"ש דאמר מצי לאתנויי בשלמים ולרבנן דר"ש אית להו דאשם אינו מעכבו לאכול בקדשים וכו' עכ"ל ולא ידעתי לפ"ז מה היא פרכת הגמ' אם ר"ל אמאי לא תני. אשם כפירש"י א"כ לא משני מידי דהקושיא במקומה עומדת ואדרבא ה"ל לשנויי הא מני רבנן דאמרי אינו מעכב ולכך לא קתני ליה משום דאין צריך להביאו ואם פריך משום דאשם מעכב ואין לו תקנה ומשני דאפי' מעכב מצי לאתויי על תנאי בר"ש וכמו שפירשנו א"כ כ"ש דאתייא כרבנן דאמרי אינו מעכב ואינו צריך להביאו והיכי קאמר הא מני ר"ש ואפשר לדחוק דר"ל דאתייא אפי' כר"ש דאמר מעכב משום דמצי לאתנוי ודוגמא לזה ראיתי לה' לח"מ ז"ל פ"ד מה' תמורה דין ט' דעל מאי דקאמר תלמודא ריש פ"ג דתמורה ואליבא דר"א וכו' כתב דר"ל ואפי' אליבא דר"א ע"ש אלא דמ"מ כולי האי ה"ל לתוס' לבאר:
והנה ראיתי להלח"מ ז"ל פרק עשירי מה' נזירות דין ח' שפי' לדעת התוס' דהכי פריך והא בעי אשם דמעכב וצריך להביא ולהתנות ואמאי לא תני ליה הברייתא ומשני הא מני דס"ל מעכב ר"ש הוא משום דס"ל אית ליה תקנה דמצי מתנה ולכך ס"ל דמעכב אבל לרבנן דלא מצי מתנה משום דאין מביאין קדשים לבית הפיסול ס"ל דאינו מעכב וא"ץ להביא אשם משום דאי מעכב נמצא דאין לו תקנה את"ד ע"ש וגם זה דחוק דלשון הא מני משמע אברייתא קאי וגם א"א לפרש הכי לדעת רש"י שהרי כתב בהדיא וז"ל ה"נ מייתי אשם מצורע ומתני עכ"ל משמע דקאי אברייתא אלמא דמפרש דברייתא ר"ש היא ותו כיון דבקושיא פי' דאשם מעכב וכתב דהכי קי"ל וכו' א"ב איך המתרץ חזר בו דלרבנן דהילכתא כוותיהו אינו מעכב וא"כ לא ידעתי לשיטת רש"י מאי משני הא מני ר"ש שהרי אכתי אמאי לא תני אשם ונראה במאי דאיכא למידק עוד דהיכי מצינן למימר דברייתא ר"ם שהרי דברי ר"ש הם סיפא דהך ברייתא עצמה דספק נזיר טמא וספק מצורע וכו' וקתני ר"ש אומר למחרת וכו' כדמשמע מדברי רש"י פ' י"ג דמנחות דק"ה סוף ע"א ד"ה למחרת וכו' עיין שם א"כ משמע דרישא לאו ר"ש מדפליג בסיפא לכן נראה דהכי משני הא מני ר"ש. היא כלומר כולה ר"ש והכי קתני שר"ש אומר וכו' והשתא ניחא דהא קתני ליה אשם וכו' אבל צ"ע מהא דכ' רש"י ד"ה תגלחת שנייה וכו' וז"ל וא"ת הא בחטאת בהמה הוא דמחייב וכו' לפי שאין חטאת בהמת באה על הספק וכו' לפי שאין מביאין קדשים לבית הפיסול וכו' עכ"ל ואיך תירץ לפי שאין מביאין קדשים לבית הפיסול שהרי כיון דברייתא ר"ש היא ולר"ש ע"כ ס"ל דמביאין קדשים לבית הפיסול דמש"ה ס"ל דמייתי ומתני אף על פי דממעט בזמן אכילתו וכמ"ש התוס' ד"ה והא בעי אשם וכו' וכדאיתא בהדיא פרק כל הזבחים דע"ה סוף ע"ב ויש מי שחילק דס"ל לרש"י דלא קאמר ר"ש מביאין קדשים לבית הפיסיל אלא כגון אשם בשלמים דהוי דבר דליכא אלא הפסד מועט דהקרבן נאכל אלא משום דאיני נאכל שני ימים ושמא יבא לידי נותר אבל כל הבהמה כולה כי הכא דהולכת כולה לבית הפיסול והוי הפסד מרובה אף לר"ש אין מביאין לבית הפיסול וצריך חיפוש ועיין להרב שע"ה ז"ל הל' פיסולי המוק' דף ן' ע"ב ד"ה עוד ראיתי וכו' ודו"ק:
ד"ה תגלחת שנייה וכו' לפי שאין מביאין קדשים לבית הפיסול וכו' עכ"ל וצ"ע דמאי שנא בהמה מחטאת העוף דבאה על הספק ומביאין קדשים לבית הפיסול ואי הא דאין מביאין קדשים לבית הפיסול מדאורייתא הוא ניחא משום דגבי חטאת העוף גלי קרא דבאה על הספק כדאיתא לעיל פ"ד רכ"ט סוף ע"א דיליף לה מהיקשא ע"ש ואם כן ע"כ הא דאין מביאין קדשים לבית הפיסול היינו בבהמה וגזרת הכתוב היא גבי עוף מיהו מדברי התוספות בפסחים דף פ"ט ע"א ד"ה ה"מ וכו' משמע דאינו אלא חומרא דרבנן כמ"ש הרב שע"ה הל' פיסולי המוקדשין דף ן' ע"א ד"ה ולע"ד וכו' עיין שם וכ"כ עוד הל' ק"פ דנ"ז ע"א ע"ש אם כן מ"ש דהיקלו בחטאת העוף ולא גזרו טפי מבהמה וראיתי להרמב"ם פי"א מהלכות שגגות דין ב' שכ' טעם אחר דחטאת העוף דבאה על הספק מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק עכ"ל ל וק' גם כן שהרי מצורע נמי מחוסר כפרה הוא ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ק מה' מחוסרי כפרה דין א' ואם כן תקוני גברא נמי הוא כמו המביא חטאת העוף ואמאי לא התירו לו להביא בהמה מספק אלא חטאת העוף וצ"ע:
תו קשה לי על רבינו איך כ' אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק שהרי נזיר טמא אינו מחוסר כפרה ולא מתסר לאכול בקדשים אע"פ שעדיין לא הביא קרבנו דדוקא מי שטומאה יוצאה מגופו הוא דמקרי מחוסר כפרה כמ"ש התוספות לעיל דנ"ה ע"ב ד"ה אוכל בקדשים וכו' בתחילת דבריהם עיין שם ואפ"ה מביא חטאת העוף מספק כדקאמר הכא חטאת העוף ספק וכו' וכך פסק רבינו פרק עשירי מה' נזירות דין ה וכן נמי במתניתין לעיל גבי מת א' מהן קתני מביא חטאת העוף ואומר וכו' ואם טהור הייתי וכו' החטאת ספק וכו' ופסקה רבינו פ"ט מה' נזירות דין ט"ו עיין שם. וראיתי להרב שע"ה זל הל' שחיטה ד קמ"ז ע"ד ד"ה ודרך אגב וכו' שהרגיש בקושיא זו עיין שם שה שהניח בצ"ע מיהו לע"ד נראה הא ל"ק דנזיר נמי חשיב מחוסר כפרה לענין יין ותגלחת דכל זמן שלא כיפר אסור ביין ותגלחת כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה דף ח' ע"ב ואף על פי דאם גילח על א' מהדמים הותר ביין כדאיתא לעיל פ"ו דמ"ו ע"א מכל מקום כיון שנטמא אינו יכול למנות נזירות טהרה עד שמביא חטאתו כדכתב רבינו פ"ו מהלכות נזירות דין זב וא"כ הוי מעוכב ביין ולכך מביא חטאת העוף מספק דחשיב נמי תקוני גברא וכן מוכח מדברי הרב שע"ה זל עצמו הל' עכו"ם ד"ח ריש ע"ד דשתיית היין חשיב תקוני גברא וזה פשוט ולקושיא קמייתא עיין לחי' לעיל פ"ד דכ"ט ע"א בתוס' ד"ה לזכר וכו' שכתבנו ליישב ע"ש: ודע דמהכא מוכח דחטאת בהמה אינה באה בנדבה דאל"כ אמאי הכא גבי מצורע מביא חטאת העוף וכותב נכסיו לאחרים משום דחטאת בהמה אינה באה על הספק וכפירש"י שהרי ליתי חטאת בהמה על תנאי דאם אינו מצורע הויא נדבה א"ו אינה באה נדבה וכן חטאת העוף נמי הבאה על הספק אינה באה נדבה אלא לקבורה אזלא כדקאמר מר תלמודא בהדיא הכא ומכאן ק"ל על הרב כ"מ ז"ל פ"ז מה' נזירות דין י"ו שכ' גבי הא דכתב רבינו זבחיו לא עלו לו כתב וז"ל איכא למידק היאך יעשה וכו' ונראה שיתנה ויאמר אלו זבחי נדבה וכו' עיין שם והשתא קשה דאיך שייך לומר יתנה אלו זבחי נדבה שהרי החטאת אינה באה נדבה והתימא על הלח"מ ז"ל דבפרק עשירי מה' נזירות דין י"ב הביא בסוף דבריו לקושית מרן כ"מ הלזו וכתב לתרץ דאחר כך יביא חטאת העוף דבאה על הספק וכו' עיין שם ואיך לא נתעורר בדברי הכ"מ דאיך כתב דמהני תנאי בחטאת בהמה שוב מצאתי דהכ"מ לשיטתיה אזיל שכתב בהדיא פי"א מה' שגגות דין ט"ו דחטאת בהמה באה נדבה עיין שם וכבר ראיתי להרב מש"ל זל שתמה עליו וכתב וז"ל ובעיני יפלא שאין חטאת באה נדבה עיין שם ונראה שלא ראה לדברי הלח"מ שזכרנו מדלא הזכירו ועיין לחידושינו לעיל פ"ב די"ג ע"א במשנה שהוכחנו עוד מכמה מקומות בהש"ס דאין חטאת באה נדבה עיין שם וזה פשוט:
בא"ד שחטאת העוף הבאה על הספק וכו' אע"פ שאינה נאכלת וכו' עכ"ל טעמא דאין חטאת העוף נאכלת כ' רש"י פ"ו דמסכת כריתות דכ"ו ע"ב ד"ה אסירה וכו' וז"ל שאסורה באכילה שמא חולין היא ונבלה היא וכו' עכ"ל וטעם זה אינו מספיק אלא גבי חטאת העוף דבמליקה היא ולכך הוי נבלה אבל גבי חטאת בהמה דבשחיטה היא צ"ל דטעמא דאינה נאכלת שמא חולין בעזרה אבל גבי חטאת העוף ליכא למימר חולין בעזרה דלא אסרה תורה אלא שחיטה ולא מליקה כמ"ש רש"י שם בכריתות ד"ה קודם וכו' עיין שם וראיתי לרש"י פ"ק דכריתות דף ז' ע"ב ובשלהי מסכת תמורה דף ל"ד ריש ע"א שכתב עוד דבחטאת העוף משום חולין על המזבח ליכא כיון דאינה נקטרת לא חשיב אכילת מזבח עיין שם וק"ק אכתי איכא איסור הכנסת חולין בעזרה כמ"ש רש"י פ"ד דתמורה דכ"ג ע"א ד"ה יאכלו וכו' דאין מכניסין חולין בעזרה וי"ל דמשום אסור הכנסה לא מתסר באכילה אם עבר והכניס אלא דוקא באיסור אי כמ"ש הרב מש"ל זל פ"ב מה' שחיטה דין ג' עיין שם מיהו יש לתמוה דלעיל פרק מי שאמר דכ"ט ריש ע"ב קאמר תלמודא בהדיא דטעמא דאין חטאת העוף נאכלת משום דיש בה שני איסורין איסור נבילה ואיסור חולין בעזרה אבל בהמה שאין בה אלא איסור אחד של חולין בעזרה לכך נאכלת ע"ש ואם כן היכי כתב רש"י הכא דחטאת בהמה אינה נאכלת והא אין בה אלא איסור אחד של חולין בעזרה וכן נמי איך כתב בכריתות ובשלהי תמורה דטעמא דחטאת העוף אינה נאכלת משום איסור נבלה לחוד אבל איסור חולין בעזרה לית בה וצ"ע אבל אין להק' מהא דאמרינן בפרק כל הגט דכ"ח ע"ב וצריכא וכו' אבל חטאת העוף מספיקא לא ליעול חולין בעזרה וכו' עיין שם די"ל דלא ליעול קאמר דהיינו איסור הכנסה ודו"ק:
תו ק"ק בדברי רש"י הכא שכתב דטעמא דאין חטאת באה על הס' משום דאין מביאין קדשים לבית הפיסול משמע מדרבנן הוא דאינה באה שהרי הא דאין מביאין קדשים לבית הפיסול אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרב שע"ה הל' פיסולי המוקדשין דף ן' ע"א ד"ה ולע"ד וכו' וכמו שזכרנו למעלה ואע"ג דמן התורה אשם תלוי הוא דבא על הספק ולא חטאת כמ"ש רבינו פז מהלכות פיסולי המוק' דין י' התם בספק חטא אבל חטאת ספק מצורע באה אלא רבנן הוא דגזרו ואלו מלישנא דברייתא דלעיל פ' מי שאמר דקתני מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק ת"ל וכו' משמע אבל חטאת בהמה אינה באה על הס' מדאורייתא והתימא שרש"י עצמו הזכיר להך סוגיא דפרק מי שאמר הכא ולעיל דף נ"ט ע"ב ד"ה סופרין וכו' ונראה להוכיח דדעת רבינו נמי דאין חטאת בהמה באה על הספק כדפסק פרק עשירי מה' נזירות דין ד' כמ"ש שם הכ"מ משם ההוספתא ע"ש אינו אלא מדרבנן כסברת רש"י הכא שהרי כיון דפסק דחטאת העוף דבאה על הס' היינו מדרבנן דהתירו לו כדי לאשתרויי בקדשים כמ"ש שם הכ"מ וכמ"ש רבינו בהדיא פרק י"א מה' שגגות דין ב' אם כן יש להבין אי מדאורייתא חטאת העוף אינה באה על הספק היכי מצו רבנן להקל לומר באה על הספק דהוי חולין בעזרה אלא ע"ב לומר דמדאורייתא באה על הס' אלא ר"ל דרבנן אוקמוה אדאורייתא מטעם כדי לאשתרויי בקדשים ואם כן לא ידעתי לאיזה תכלית קאמר טעם זה דמהי תיתי שלא יוקמוה אדאורייתא אלא ע"כ משום דגזרו גבי בהמה דאינה באה על הספק לכך קאמר אבל גבי חטאת העוף אוקמוה אדאורייתא ומעתה תחול נמי על רבינו קושיא זו דלישנא דברייתא דפרק מי שאמר לא משמע הכי ועיין עוד בזה לחי' שם בתוספות ד"ה מתקיף וכו':
ודע דלפ"ז דחטאת בהמה דאינה באה על הס' אינו אלא מדרבנן אפשר ליישב מה שהק' ה' לשון למורים הביאו ה' שע"ה ז"ל הל' מעשה הקרבנות דף מ"ו סוף ע"ג על דברי רש"י פ"ק דנדרים דף ו' ע"א דמשמע מדבריו דאם אמר הרי עלי חטאת דבריו קיימין דהא קי"ל אין חטאת באה נדבה ע"ש די"ל דנהי מדרבנן לכתחילה אינה באה נדבה מ"מ אם אמר בדיעבד כיון דמדאורייתא באה נדבה הילכך דבריו קיימין לענין שתחול הקדושה ולמיתה אזלא מדרבנן והשתא ליכא להקשות כמו שהק' ה' שע"ה על תירוץ ה' לשון למודים ע"ש אבל זה אינו דע"כ דחטאת אינה באה נדבה מדאורייתא הוא כדמוכח פ"ו דכריתות דכ"ה ע"א דקאמר אשם תלוי עיקרו בחובה כתיב פי' ולכך אינו בא נדבה וא"כ מינה נמי ה"ה נמי חטאת דעיקרא נמי בחובה כתיבא וצ"ל דלענין היכא דאיכא ס' חטא הוא דבאה נדבה כיון דאיכא סרך ס' חטא ועיין לחי' שם פ"ו דכריתות ודו"ק:
תוס' ד"ה ה"ג תגלחת וכו' וחטאת לספק נזיר טמא וכו' כצ"ל:
בא"ד כדין נזיר טמא שמא וכו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג שנייה וכו' לאו משום דנזירות טומאה. דבנזיר טמא וכו' כצ"ל והשאר נמחק ור"ל בתגלחת שנייה ליכא לספוקי בנזיר טמא משום דממ"נ שאם היה טמא א"כ כבר יצא ידי חובתו בתגלחת א' ואם היה מוחלט א"כ שנייה לספירו וק"ל:
בא"ד ואף עולת בהמה דשמא מוחלט ולא טמא עכ"ל כצ"ל ור"ל דמביא עולת בהמה בשביל נזירות טהרה ועיין לדבריהם דנ"ה ע"ב ד"ה אוכל וכו':