באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף נט:
במשנה מת א' מהן שידור כנגדו כנזיר וכו' עיין פ"ח דמנחות דפ"א ע"א דאמרי' התם התורה אמרה טוב אשר לא תדור וכו' וכ' התוס' שם וז"ל והא דאמרי' פרק שני נזירין ידור כנגדו תקוני גברא שאני והאיש מדיר בנו בנזיר היינו נמי כדי לחנכו במצות עכ"ל ע"ש הא דלא הוקשה להו מעיקר דין הנזירות דהיכי איכא נזירות הא עובר אטוב אשר לא תדור י"ל דאיכא למימר היינו בדיעבד ולכך הוק' להו מהכא ומהך דמדיר בנו בנזיר דלכתחילה הוא מיהו לעיל פ"ב די"ג ע"א במשנה גבי הפילה אשתו קתני ר"ש או' אם היה ן' קיימא הרי אני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה אלמא דלכתחילה יזיר עצמו בנזירות נדבה י"ל דהתם ודאי פשיטא להו מהום תקוני גברא כי היכי דמתקן עצמו ולא הוי מקולקל כל ימיו אבל הכא דאינו אלא בשביל תקון אחרים ולכך הוק' להו שפיר ותירצו דאפ"ה כיון דתקוני גברא מיהא ויש מי שהק' לי דאין תירוץ זה מספיק שהרי אכתי ק' דהא קי"ל אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ואע"ג דתקוני גברא הוא דכה"ג הקשו התוס' פ"ד דגיטין דמ"א ע"ב ד"ה כופין וכו' גבי הא דקתני התם תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם אלא כופין. את רבו וכו' והק' התוס' וכי אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכו' אלמא אע"ג דתקוני גברא הוא אמרי' אין אומרים לאדם חטא ואדרבא התם חמיר טפי דאיכא נמי תיקון העולם כדקתני אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו וכו' ואפ"ה הוק' להו לתוס' וכי אומרין לאדם חטא וכו' ולא שייך תירוצם שהרי ה"נ פושע הוא בנזירות ונראה ע"פ מ"ש התוס' פ"ח דזבחים דף ע"ז ע"א ד"ה תקוני גברא שכ' וז"ל תימא אי דאורייתא היכי שרי משום תקוני גברא וכו' עכ"ל הנה מבואר מדבריהם דבאיסור תורה לא שרינן משום תקוני גברא ולפ"ז הא דכ' התוס' במנחות קוני גברא שאני ע"כ משום דס"ל דקרא טוב אשר לא תדור אינו איסור תורה אלא דברי קבלה הוא ועוד דאי ס"ל דהוי איסור תורה איך תירצו גבי מדיר בנו בנזיר היינו כדי לחנכו וכו' שהרי לא אתי חינוך דרבנן ודחי איסור תורה כדאמ' לעיל פ"ד דף כ"ט ע"ב א"ו דהוי איסור דרבנן ומעתה ניחא דע"כ לא הוק' להו לתוס' פ"ד דגיטין דאין אומרים לאדם חטא ואפי' גבי תיקון העולם אלא משום דאיכא איסור תורה עשה דלעולם בהם תעבודו אבל באיסור דרבנן אמרי' תקוני גברא שאני ואע"פ כדי שיזכה חבירו ודו"ק נ"ל:
והא דלא הוק' לתוספות בגיטין בלא חבירו אפי' גבי עצמו לא מהני תקוני גברא משום איסור תורה י"ל משום דהתם איכא תקון העולם כדקתני החם מפני תיקון העולם ועדיפא מתקוני גברא וכעין זה כתבו התוס' פ"ד דמנחות דמ"ח ע"א ד"ה חטא וכו' דתקוני קרבן עדיף מתקוני גברא ע"ש: מיהו אכתי קשה דע"כ דגבי נזירות איכא נמי איסור תורה כדאמ' פ"ד דנדרים דכ"ב ע"א כל הנודר כאילו בנה במה ואמרינן נמי התם אמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע דכתיב וכי תחדל לנדור וכו' ומסתמא דרשה גמורה היא וכן מוכח מדברי התוספות דפ"ד דגיטין דמ"א ע"ב ופי"ו דיבמות דק"ט ע"ב ד"ה הנודר עיין שם ואם כן כי היכי דקרא דטוב אשר לא תדור משמע להו דקאי נמי אנזירות והיינו משום דאתקש נזירות לנדרים לענין דעובר בבל יחל ובל תאחר כדאיתא פ"ק דנדרים דף ג' ע"א ואין היקש למחצה אם כן ה"נ גבי נזירות איכא בהו נמי. איסור תורה דכל הנודר כאילו בנה במה ומקיימו נקרא רשע ואם כן קשה איך תירצו תקוני גברא שאני שהרי באיסור תורה לא שרינן משום תקוני גברא ועור איך תירצו דגבי חינוך משום כדי לחנכו וכו' שהרי לא אתי חינוך דרבנן ודחי איסור תורה ובלא"ה מה לי קרא דתורה מה לי קרא דנביא דדוקא גבי איסור דרבנן הוא דאמרינן שרו לתקוני גברא תשום דהיקילו ביה רבנן. גם לעיקר קושיתם לא ידעתי מאי מקשו שהרי תק"ל בפשי' דבלא"ה איכא חטא בנזירות משום דציער עצמו מן היין כמ"ש התוספות ריש פ"ק דמכלתין דף ב' ע"ב ד"ה וכו' דאפילו נזיר טהור חוטא מקרי וכ"ת משום דהתם חוטא קצת הוא דמקרי אבל המצוה רבה על החטא כמ"ש שם התוס' דלעיל אבל טוב אשר לא תדור משמע דחטא גמור הוא דאם כן תק"ל קושית התוספו' דלעיל דהיכי קאמר תלמודא לעיל דנזיר טהור לאו חוטא הוא שהרי כיון דעבר אטוב אשר לא תדור חוטא גמור הוא אלא ע"כ צ"ל דלאו חוטא גמור אלא קצת אבל המצוה רבה ולכך חשיב לאו חוטא כיון דהמצוה רבה ועוד ק"ל אמאי לא הק' בפשי' מהא דאמרינן רפ"ק דמכילתין יריש פ"ק דסוטה דף ב' ע"א כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וכו' משמע דלכתחלה מצי לנזור ואדרבא משמע דמצוה לנזור כמו שהוכיחו התוספות פ"ק דתענית די"א ע"א ד"ה אמר שמואל וכו' עיין שם ולא שייך תירוצם א"ו משום דגלי קרא כדרשינן למה נסמכה פרק סוטה לפ' נזיר לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והיינו טעמא משום שהמצוה רבה על החטא דמצוה הוא לעשו' סייג וגדר מן היין כדי שלא יבא לקלקול סוטה כמ"ש התוס' לעיל דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי וכו' ובכמה דוכתי ולכך מצוה לנזור לכתחלה וכן נמי גבי מדיר בנו בנזיר שתירצו כדי לחנכו וכו' אכתי תק"ל למ"ד הל"מ ולא מטעם חינוך כדאיתא לעיל דכ"ט אם כן איך ידור בנזיר אלא ע"כ משום דמצוה רבה על החטא ועוד דלפי דבריהם דהכא דנזיר חשיב פושע א"כ היכי קא' בפ"ג דמ"א ע"א דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת דנזיר שהרי כ' התוספות בעירובין דף ק' ע"א ד"ה מהן וכו' דלא אתי עשה ודחי לאו הבא ע"י פשיעה עיין שם אלא ודאי כיון דהמצוה רפה על החטא לא חשיב פושע וצ"ע ועיין עוד לחי' רפ"ק ד"ב ע"ב ד"ה ואמאי וכו' ולחי' בתחלת הספר בענין אי התרת נזיר חשיבא לדבר מצוה ודו"ק:
ואגב ראיתי לתוספות פ"ד דמנחות דמ"ח ע"א ד"ה חטא יכו' שהק' גבי אין עשה דואכלו את הבשר דוחה לאו ועצם לא תשברו בו אמאי לא אמרינן עמוד וחטא בשביל ל שיזכה באכילה עיין שם וק"ק דמאי קושיא שהרי התם בכיצד צולין דף פ"ה ע"א מפיק לה מקרא יתירא דאחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ונראה דכונתם להקשות דנילף מינה דלא אמרינן חטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת והיכי אמרינן התם חטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת ודו"ק שהוא ברור:
שם במשנה אלא מביא וכו' וחטאת מספק וכו' עיין להרב שע"ה הל' שחיטה דקמ"ז ע"ד ד"ה ודרך אגב וכו' ועיין לחי' דף הסמוך ע"א ברש"י ד"ה תגלחת שניה וכו' ודו"ק:
שם גמ' מאי לעביד ר' יהושע לדקים דלא ליסרו וכו' כתב במקובצת משם הר"ר עזריאל וז"ל ויש גורסין לרוקיה דלא ליסריה ר"ל מה יעשה רבי יהושע לרוק פיו שלא יסריח אם לא היה מדבר כלומר רוצה היה לדבר כשאמר זה שאין בדבריו ממש דודאי לא איכפת לן אם מביא לחצאין עכ"ל ותמיהא מילתא טובא שרב נחמן ידבר כן בדרך זילותא כולי האי על ר יהושע ולעיל פ' כ"ג דנ"ב ע"ב אמרינן דר"ש הושחרו שיניו מפני תעניותיו על שדבר גנאי על ר"ע וכ' שם המאירי זל וז"ל לעולם יזהר אדם בהזכרת ת"ח דרך כבוד בכל ענין מעשה וכו' והושחרו שיניו וכו' עכ"ל וכה"ג איכא בכמה דוכתי דאמרי' הושחרו שיניו מפני תעניותיו על מי שמדבר בכך גנאי על מי שגדול ממנו כ"ש שרב נחמן אמורא מדבר כן על ר' יהושע מגדולי התנאים וכבר ראיתי בס' פתח עינים למהר"י אזולאי זצ"ל בנמוקיו למכלתין שנתעורר בזה ע"ש:
רש"י ד"ה וסופרין וכו' ואזלא לקבורה וכו' עכ"ל והכי אמרינן לקמן ד"ס ע"א דאזלא לקבורה אבל הרמב"ם פרק י"ט מה' פיסולי המוקדשין דין י' פסק דנשרפת ועיין מה שאכתוב לקמן ד"ס ע"א בגמרא ודו"ק:
בא"ד מנין לחטאת העוף וכו' שאינה נאכלת וכו' עיין לחי' שם פרק מי שאמר דף כ"ט ע"א בגמרא ע"ש ודו"ק:
תוס' ד"ה ועולת בהמה וכו' כדי לגלח על א' מהדמים וכו' עיין ללח"מ פ"ט מה' נזירות דין ט"ו ועיין להרב א"מ זל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם השייכים למסכת נזיר דף ט"ל ע"ג:
ד"ה נמצא וכו' דתניא פ"ב דנזיר שכלו ימיו לוקח על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת עכ"ל כן מוגה בדבריהם בדפוסים חדשים והיא מימרא דריב"ח די"ד ע"ב ולפ"ז ראית התוספות משום דמשמע דאינו לוקה על התגלחת אבל איסורא מיהא איכא משום דעדיין לא הביא קרבנותיו אבל זה אינו שהרי לעיל דף ט"ו ע"א מייתי תלמודא ברייתא בהדיא דקתני סופג הארבעים ואתותב מינה ריב"ח דאמר אינו לוקה לכן נראה להגיה דתניא פ"ב נזיר שכלו ימיו לוקה על התגלחת עכ"ל כמו שנראה שכך היתה הגי' בדבריהם והך הוספת שהוסיפו בנתיים יש למחוק וק"ל:
ד"ה אמר ר' נחמן וכו' לא אתפרש עכ"ל הס"ד ואחר כך ד"ה הגה"ה מאי ליעבד וכו' כצ"ל:
בא"ד אם כן יסריח החלב במה שיאחרו וכו' עד שתי תגלחיות וכו' עכ"ל יש לתמוה איך יסריח בשיעור מועט כזו כדי תגלחת ראש אחד והלא עינינו הרואות אפי' שוהא כמה שעות מהיום אינו מסריח ונראה דלאו דוקא מסריח ממש אלא לדוגמא בעלמא כלומר דומה כמו שמסריח מפני שאינו דרך כבוד שיהא שוהא ותדע דאי מסריח ממש היכי כתבו דנהי לא מת א' מהם לכ"ע שמביאין דא"א בע"א וכו' אטו משום דא"א בע"א מקריבין אע"פ שהסריח והלא הקריבהו נא לפחתך וכו' וכה"ג פריך בזבחים דפ"ה ע"א היכי נעביד נקריבנהו בפרתייהו הקריבהו נא לפחתך וכו' ופירש"י בפרתייהו בפרש שלהם ע"ש א"ו דאינו סרוח ממש ועיין במקובצת:
בא"ד פי' אחר לדקיה וכו' כצ"ל:
שם גמ' לחדד ביה התלמידים וכו' עיין פירש"י ודע דאיתא נמי כה"ג פ"ק דזבחים די"ג ריש ע"א דקאמ' לא אמר ר' הונא אלא לחדד בה תלמידיו ופירש"י שם שני פי' הא' לחדר בה תלמידיו שיקשו לו תשובה עליו והשני שיתנו לבם להיות חריפין לדרוש ק"ו מאליהן ע"ש וס"ה דה"מ לפרש נמי שלא ימנע מלשאול וכו' בפי' הכא וכן נמי ה"ה דה"מ נמי. לפרש הכא שיקשו לו תשובה עליו כפי' התם הא' מיהו פי' השני התם לא שייך הכא וכן נמי לא שייך גבי לחדר תלמידיו דאיתא ריש פ"ק דנדה דף ד' ע"ב ע"ש ודו"ק: