אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף נט.

דף נח:

גמ' ותנא קמא וכו' מבעי ליה לכדתניא וכו' פי' כיון דקרא אצטריך לשלא ילבש איש וישב וכו' ולא להעברת בית השחי אם כן אינה דאורייתא מיהו ראב"י דדריש שלא יתקן איש בתיקוני אשה אפשר דהעברת שיער בית השחי חשיב נמי בכלל תיקוני אשה דקרא וה"ל אסור מדאורייתא מיהו מפירש"י שכתב שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה ולא כתב נמי העברת שיער משמע דהעברת שיער אינם בכלל תיקוני אשה ואינם אלא מד"ס וכ"ה דעת הכ"מ זל בפשיטות פי"ב מה' עכו"ם דין ט' שעל דברי רבינו שכתב העברת שיער אינה מדאורייתא כ' וז"ל ויש עוד טעם לדבר דלראב"י שמשנתו קב ונקי לא מפרש קרא אלא לענין שלא תלבש האשה כלי זיין וכו' עכ"ל עיין שם מיהו ראיתי להרא"ם פרשת תצא בפסוק לא ילבש גבר ד"ה דבר אחר וכו' דס"ל בפשיטות לאידך גיסא דלראב"י העברת שיער בית השחי מדאורייתא ובכלל תיקוני אשה דקרא שכתב וז"ל וההיא אדר' יוחנן דפ"ב נזירין דקאמר המעביר בית השחי לוקה כראב"י והך דתניא מד"ס כת"ק דראב"י עכ"ל וכ"ה נמי דעת מהרש"ל בפרק החולץ רמ"ח ע"א בד"ה לא עשה רגליו וכו' עיין שם:

ודע דמ"ש הכ"מ ז"ל דראב"י משנתו קב ונקי וכ"כ עוד שם דין י' וז"ל ופ' רבינו כראב"י דמשנתו קב ונקי וכו' עכ"ל דבריו סותרים למ"ש הוא עצמו פ"ב מה' בית הבחירה דין י"ח שכ' וז"ל ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר ה"מ במשנה אבל לא בברייתא עכ"ל ועיין שם לה' מש"ל ז"ל ועיין לה' יד מלאכי ז"ל אות מ"ס סי' תט"ו שלא הזכיר דברי ה' מש"ל זל ע"ש:

שם זמן יש לו כל זמן שהוא גדל נושר וכו' דחזייה לר' יוחנן דלית ליה איכא למימר נמי מחמת שגדל יותר נשר מאליו מיהו אפשר דאינו נושר מאליו אלא אותו היתרון שגדל יותר ממה שיוכל לסובלו ושו"ר כן בהדיא במקובצת וז"ל גבול יש לו וכו' כל היתרון הגדל נושר וכו' עכ"ל ע"ש: רש"י ד"ה מהו לגלח במספריים וכו' עכ"ל נקט מספרים ולא תער עיין לתוס' ד"ה בעי מניה וכו' ומה שאכתוב שם:

ד"ה בר פחתי בנו של ת"ח עכ"ל נראה מפירושו דר' חייא קרי לרב בר פחתי כלומר בנו של ת"ח ולשון פחתי כמו הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א) שהוא לשון שררה ומלכות ומאן מלכי רבנן ולא ניחא ליה לפרש פחתי שם חכם משום דפשטא דתלמודא משמע דר' חייא עצמו הוא שהשיב לרב ולא אחד אחר וק"ל:

ד"ה נזיר מהו לחוך בבית השחי בידו וכו' עכ"ל נ"ל דתיבת נזיר של קביעתם ט"ס הוא והנה מה שנקט רש"י בית השחי ולא בית הערוה וכן בדבור שאח"ז לא הזכיר נמי אלא בית השחי לכאורה נראה משום דבית הערוה בלא"ה אסור משום הרהור אבל זה אינו שהרי לעיל בבעיא מהו לגלח נקט נמי בית השחי והתם ודאי הבעיא גם אבית הערוה אלא ודאי דרש"י חדא מנייהו נקט אבל משום הרהור ליכא למיחש אלא א"כ אוחז באמה ועיין ש"ך י"ד וט"ז סי' קפ"ב וק"ל:

תוס' ד"ה בנזיר אחרי שנזיר מעביר כל שיער לא חשיב נוי ותקין וכו' עכ"ל הא"מ ז"ל הבין דר"ל דגידול שיער הוי נוי לאדם כדאיתא ריש פ"ק דף ד' ע"א מה ראית לשחת שיער נזיר זה גם בדף כ"ט ע"א כל חינוך דלא חשיב וכו' פירש"י דבזיונא הוא דמגלח ראשו וא"כ כיון דהאי גברא מגלח ראשו ולא אכפת ליה בנוי א"כ מגלח נמי בית השחי כיון דלא קפיד אנוי וע"פ זה הקשה דילמא הא דמגלח כל ראשו לאו משום דלא אכפת ליה בנוי אלא משום דלא ניחא ליה בשיער ואע"פ שגידול שיער נוי הוא וכ"ש דניחא ליה בהעברת שיער בית השחי דאיכא נמי נוי כשמעבירו ע"ש שהאריך ונראה דאין כונת התוס' משום דלא אכפת ליה בנוי אלא היכא דמעביר לתרוייהו שיער ראשו ושיער בית השחי אין זה יפיו אדרבא מכוער הוא ודוקא היכא דמעביר בית השחי לבד הוא דהוי נוי וזהו שכתבו לא חשיב נוי ולא כתבו לא אכפת ליה וכה"ג כתבו התוס' פ' החולץ דמ"ח ע"א ד"ה לא עשה וכו' בסוף דבריהם משם תשו' הגאונים דהיכא דמעביר כל גופו אין זה יפיו אלא ניוול ע"ש וא"כ זהו נמי כונתם הכא דאפי' לא העביר כל גופו אלא ראשו ובית השחי הוי נמי ניוול כיון דה דהעביר שניהן ומיהו בזה הוא דמסיק לית הילכתא כוותיה אבל מעביר כל גופו חשיב ניוול כמ"ש בפרק החולץ ודו"ק ומה שק"ל בזה אהך דאמר ליה מה ראית לשחת שיער נאה זה דמשמע דגידול שיער חשיב נוי וכמ"ש רש"י דכ"ט ע"א מהא דאמרי' לעיל פ"ק דף ה' ע"א שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע"ש לע"ש משמע דהגילוח חשיב נוי וכן נמי ק"ל מצוה לגלח ע"ש וערב י"ט אלמא דהגילוח חשיב נוי ויפוי עיין לחי' לעיל פ"ד דף כ"ח ע"ב בתוס' ד"ה ואין האשה וכו' בסוף דבריהם בד"ה בא"ד וצריך לחלק וכו':

ד"ה ההוא גברא וכו' אסור אף במספרים וכו' עכ"ל דמשמע כיון דמחברייא הוא לא מצי מגלח דידע הדין דאסור כפירש"י והילכך לא גילח ואמאי והא יכול לגלח במספרים אלא משמע דאסור אף במספרים וק"ל:

בא"ד ואומר ר"י דפריך משום דברייתא קתני סתמא וכו' עכ"ל ק"ק כיון דרב אמורא הוא ודרכו לפרש ואפ"ה מוקמינן ליה בשאר אברים דוקא ומה גם דנקט כל גופו דמשמע גופו כולו א"כ כ"ש וק"ו דנוקי לברייתא דוקא בית השחי ובית הערוה ותו ק' דלמאי דמשני נמי ע"כ ברייתא בתער דוקא ולא במספרים ואע"ג דסתמא קתני וא"כ ה"נ נימא דלא מיירי אלא בבית השחי דוקא ומאי אולמיה האי מהאי ואדרבא הא עדיפא דקתני בהדיא בית השחי ולולי דבריהם נראה דפריך משום דבית השחי ובית הערוה דקתני באידך ברייתא דקתני לוקה משמע מן התורה א"כ ע"כ בהך ברייתא דקתני מד"ס בשאר אברים כי היכי דלא תיקשי להו אהדדי די ודו"ק וק"ק לפי דברי ר"י דברייתא סתמא קתני א"כ תק"ל ברייתות אהדדי דהך דקתני לוקה משמע דבית השחי דאורייתא וי"ל דבלא"ה ק' ג"כ לפי גי' הספרים שלנו דלשאר אברים לא מצינו איסור כמ"ש התוס' וע"כ דברייתא דקתני אסור מד"ס מיירי בבית השחי וע"כ נמי בתער דמספרים שרי לרב אפי' בית השחי א"כ תיקשי ברייתות אהדדי לרב דבאידך קתני לוקה משמע מן התורה וצ"ל דתלמודא ידע לשנויי מאי לוקה מדרבנן והא דפריך בתר הכי לר' יוחנן מסוש דס"ד דלוקה דר' יוחנן מדאורייתא דאי מדרבנן ה"ל לפרש דאמור' דרכו לפרש ומשני דאפ"ה מדרבנן קאמ':

בא"ד ובית הערוה ובתער דקאמר רב וכו' כצ"ל:

בא"ד אמר ר' חייא אמר רז וכו' משמע ליה דמיירי אף וכו' מדקאמר סתמא וכו' עכ"ל גם בכאן ק"ק שהרי מ"ש מרב דקאמר נמי סתמא ואפ"ה הוה בעי לאוקמיה בשאר אברים דוקא וכל דכן גבי ברייתא דשפיר נוקי לה בשאר אברים דוקא אבל ר' יוחנן קאמר בהדיא בית השחי ובית הערוה וצ"ל דעדיפא ליה טפי שנויא דמשני מאי לוקה מדרבנן ולא מפקינן לה לבריית' מסתימותא דמשמע סתמא אף בית השחי וק"ל:

בא"ד וכפי גי' הלכות גדולות משמע דאפי' בשאר אברים אסור להעביר שיער וכו' עכ"ל פי ובתער דוקא לרב אבל מהספרים אפי' בית השחי שרו לרב וק"ל:

בא"ד יש כמו בהלכות שלנו וכו' עכ"ל פי' בהלכות גדולות שלנו וק"ל: בא"ד והא דבעי רב וכו' במספרים פרים קמבעיא ליה וכו' עכ"ל פי' דלפי הגי' דלא גרסי' אלא א"ש הא דבעי רב מהו לגלח והשיב לו דאסור ומשמע דהבעיא היא במספרים מדפריך ליה והא קא גדל וכו' ולפי הגי' דגרסינן אלא וכן לפי' גי' הספרים שלנו דלרב מספרים שרי אפי' בית השחי איך לא קבל מר' חייא בהשיב לו אף מספרים אסור אבל לפי הגי' של הר"ר יוסף טוב עלם דלא גרסי' לא א"ש דר' לא שרי מספרים אלא שאר אברים אבל בית השחי אסור אף במספרים והא הוא דבעי מניה והשיב לו דאסור במספרים כלומר בבית השחי ורב קבלה ועיין מה שאכתוב בדבור שאח"ז ץ ודו"ק: ד"ה בעי מניה לפי גי' הספרים שלנו הבעיא בתער ממש וכו' עכ"ל פי' דאי במספרים איך רב שרי במספרים אפי' בית השחי ולא קבל מר' חייא דהשיב לו אסור מיהו ק' דבתער מאי מבעיא ליה שהרי אסרינן בהדיא בהנך ברייתות דמייתי תלמודא ושו"ר במקובצת שכ' וז"ל דר' לא שאל מר' חייא רק לידע טעמו של דבר משום דבעי למפרך והא קא גדל וכו' ע"ש מיהו ראיתי לתוס' פ' החולץ דמ"ח ע"א ד"ה לא עשה וכו' שכ' שלא היה יודע ברייתא דלעיל וע"ש שכ' נמי ליישב דשמא רב לא קבלה מר' חייא ע"ש ולעולם אף לגי' ספרים שלנו הבעיא במספרים ונראה דזה נמי דעת רש"י הכא שפי' מהו לגלח במספרים דקאי נמי לגי' שלנו והכרחו משום דאי בתער ת"ל דהברייתא אסרה וכן נמי מאי פריך והא קא גדל וכו' ודו"ק: בא"ד ולפי' הלכות גדולות הבעיא במספרים וכו עכ"ל היינו לפי' גי' הר"ר יוסף טוב עלם דלא גריס אלא וכו' ומיהו לפי מ"ש בדבור זה דאע"ג דלא כתוב אלא מ"מ הוי כמו אלא א"כ ע"כ נמי דהבעיא היא בתער ודו"ק: בא"ד ומאי קושיא יטלנו במספרים עכ"ל הס"ד ואחר כך ד"ה והא קא גדיל וכו' עכ"ל גם קושיא זו עיין לתוספות פ' החולץ שכ' ליישב משם ר"ת כיון דאין בה משום יפוי אלא משום צער אית לן למשרי אפי' בתער עיין שם ואפשר להגיה נמי דבריהם הכא וכצ"ל יטלנו במספרים ור"ת מפרש והא קא גדיל וכו' אף כשיגלחנו בתער אין זה קרוי תקון וכו' עכ"ל והוא ממש תירוץ ר"ת התם ולפ"ז ניחא מה שהוצרכו לומר אין זה קרוי תקון ונוי וכו' שהרי לפי גי' ה"ג דהבעיא היא במספרים ואינו אסור אלא מדרבנן לא הוו צריכין לפרש כן דאינו קרוי נוי אלא דאם כן קרוי נוי מ"מ פריך שפיר שהרי ודאי במקום צער לא גזרו רבנן וכן נראה סתימות דברי רש"י שכתב וז"ל והא קא גדל ומצער ליה לאיניש עכ"ל והיינו לשי' שפי' דהבעיא במספרים וע"כ דהוצרכו לפרש כן משום גי' ספרים שלנו דהבעיא היא בתער ואיכא למ"ד דאסור מן התורה ולא שרינן איסור תורה משום צער ואפי' במקום חולה אי לית ביה סכנה ואם כן כז ה"ל לתוספות לבאר דהיינו לפי גי' ספרים שלנו אבל לפי הגהתנו א"ש דר"ת קאי ליישב לפי אותה גי' דהבעיא בתער ודו"ק:

ודרך אגב ראיתי לתוס' בפרק החולץ שכתב בס"ד וזל ובתשו' הגאונים שרי לגלח בית השחי ובית הערוה כי מגלח כל גופו מראשו ועד רגליו ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא אלא דמגלח לרפואה כיון דמגלח כל גופו אין זה יפוי אלא נוול וכו' עכ"ל הנה מ"ש ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא היינו משום דמצורע מצוה לגלח כל שערו אפילו בית השחי ובית הערוה עד שנעשה כדלעת כמו שכתב הרמב"ם פי"א מה' צרעת דין א' ולכך כתבו דמגלח לרפואה ומה שהוצרכו לומר לרפואה משום אורחא דמילתא הוא דמסתמא אין מי שמגלח כל שערו אי לאו משום רפואה א"נ משום דמסתמיות דברי תשו' הגאונים משמע דגילוח גמור שרי לשאר גופו אפי' בתער וזה אסור מד"ס כדקתני העברת שיער מד"ס ומשמע סתמא אפי' שאר אברין כמ"ש התוספות וע"כ דמיירי בתער דאי מספרים שרי כדמשני כי קא' רה במספרים ולכך הוצרכו לומר לרפואה כיון דאיסור דרבנן הוא שרי אפי' חולה שאין בו סכנה כתבו עוד וז"ל ותדע דלא משתמיט בשום דוכתא גבי מצורע שיהא עשה דמצורע דוחה לאו דלא ילבש גבר אלא לאו דהקפת הראש וזקן גרידא עכ"ל ר"ל דאי בעלמא אסור בית השחי ובית הערוה אף למי שמגלח כל גופו אם כן הא דמצורע שרי אפי' בית השחי ובית הערוה לאו משום דגילח כל גופו אלא משום דאתי עשה ודחי לאו דלא ילבש גבר ולא אשתמיט בשום דוכתא שא שאמרו כן בהדיא ולא הזכירו אלא לאו דהקפה לבד א"ו משום דאין צורך לדחייה דבעלמא נמי שרי אלא דבמצורע אצט' קרא למצוה וק"ל: והנה בעיקר דין זה של תשו' הגאונים נראה דכן משמע נמי מדברי התוס' הכא ד"ה בנזיר וכו' שכ' וז"ל אחרי שהנזיר מעביר כל שיער ראשו לא חשיב נוי להעביר בית השחי וכו' עכ"ל וא"כ כ"ש מי שמגלח כל גופו דלא חשיב נוי למה ש מעביר בית השחי וכו' מיהו יש לדחות למאי דמסקינן לית הילכתה כוותיה ה"ה נמי בעלמא אף למי שמגלח כל גופו ומ"מ לתשו' הגאונים צ"ל דס"ל דוקא גבי נזיר משום דאינו מגלח אלא ראשו לבד ובהא הוא דאמרי' לית הילכתא כוותיה אבל היכא דגלח כל גופו מותר לגלח אפי' בית השחי:

ודע דבש"ע י"ד סי' קפ"ב כתב נמי דין זה של תשו' הגאונים משם יש אומרים ע"ש והן אמת שאני תמיה בעיקר דין זה דא"כ מאי פריך לרב מהך ברייתא דהמעביר בין השחי לוקה שהרי רב קאמר להדיא כל גופו ולכך קאמר דשרי אבל ברייתא קתני בית השחי דוקא ולא כל גופו והיא קושיא אלימתא בעיני והתימא שלא ראיתי לשום אחד מהמפרשים או מהפוסקים שנתעוררו עוררו בקושיא זו שו"ר למהרש"ל על הסמ"ג לאוין מצוה ס' שנתעורר בזה וכן ראיתי למהריט"ץ סי' נ"ו דנ"ח ע"ד שנתעורר בקושיא זו ע"ש ומה שנ"ל לע"ד דקושיא זו בלא"ה תיקשי לך בפשטא דשמעתא גופה דפריך והא קא גדל וכו' דר"ל כיון דמצער ליה מותר וכ' התוס' משמע כשאין אדם מתכוין לנוי אלא לינצל דלית ביה משום כלי גבר א"כ מאי פריך לרב אימא דרב מיירי כגון לינצל מצער ועשה כן לרפואה אלא ודאי משום דא"כ מאי קמ"ל רב דמילתא דפשיטא היא דהיכא דלרפואה לא חשיב נוי וליכא משום כלי גבר ומעתה ניחא נמי דברי תשובות הגאונים דמגלח כל גופו נמי מילתא דפשיטא היא נמי דלא חשיב נוי להעברת בית השחי ואע"פ שהתוס' הוצרכו להביא ראיה ותדע וכו' היינו לדידן אבל מ"מ תלמודא קים ליה דמילתא דפשיטא היא ומש"ה פריך שפיר ודו"ק נ"ל: ודע שהתוס' בפ' החולץ אחר שכ' דמשמע ההיא ברייתא אף בשאר אברים סיימו עוד וז"ל אע"ג דבבית השחי ובית הערוה נמי איירי כדמוכח בתר הכי וכו' עכ"ל והם דברים סתומים כספר החתום שו"ר למהרש"ל התם שמחק אותם מדברי התוס' ע"ש:

ואגב ראיתי עוד למהרש"ל התם דעל מאי דפריך הכא לרב לגי' הלכות גדולות והתניא העברת שיער אינה מד"ת אלא מד"ס כ' וז"ל ברייתא זו כת"ק דראב"י וכו' ומכח כ"ש פריך מהאי ברייתא ובביאורי הסמ"ג ביארתי יפה עכ"ל ודבריו סתומים עד שראיתי ביאורו לסמ"ג לאוין מצוה ס' שכ' וז"ל אע"ג דס"ל לרב בראב"י דלוקה אבית השחי וזאת הברייתא אתיא כת"ק ודלא כהילכתא מ"מ דייק שפיר דאפי' לברייתא שסוברת כת"ק דאפי' בית השחי אינו לוקה אפ"ה שאר אברים אסורים ק"ו מי שסובר שלוקה אבית השחי ובית הערוה שיהא שאר אברים לכל הפחות אסור עכ"ל ולע"ד נראה דאין צורך לא לק"ו ולא לכ"ש דפשיטא ודאי דלענין שאר אברים דאסור מד"ס מהיכא תיתי לאפושי פלוגתא ולמעבד מחלוקת בין ראב"י ובין הך ברייתא וזה פשוט:

בא"ד הגה"ה משמע כשאין אדם מתכוין וכו' כצ"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה