אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף נג.

דף נב:

בא"ד ולעולם אימא לך דאפי' על רובע עצמות ומתני' וכו' אצטריך לאשמעינן וכו' עכ"ל. ק"ק מ"מ אכתי נפשוט מדלא חשיב נמי רובע הבא מן השדרה וכפירש"י ומאי שייר דהאי שייר וצ"ע:

שם גמ' ת"ש שמאי או' וכו' ואע"ג דשמאי מיירי בטומאת אהל דקאי ארובע עצמות דקתני רישא וע"כ בטומאת אהל דבנזיר בעי חצי קב ותו ק' מאי דחי שאני שמאי דמחמיר אבל לרבנן בעי חצי קב משדרה וכיון דאיירי בטומאת אהל איך בעי חצי קב שהרי בטומא' אהל סגי ברובע הבא מרוב בנין כדקתני רישא ב"ה אומרים וכו' וסתם משנה נמי ריש פרק שני דאהלות ב"ש ברובע מן השדרה דחמיר וצ"ל דמשמע ליה לתלמודא כיון דשמאי מחמיר כוליה האי דאפילו ברובע הבא מעצם א' מן השדרה לענין טומאת אהל מסתמא חות דרגא לענין תגלחת נזיר דרובע הבא מב' עצמות או ג' מן השדרה מהני ולכך פשיט משמאי דמסתמא לא פליגי אלא לענין עצם א' אבל רובע הבא משני עצמות מהשדרה מודו לו דמהני אפילו לתגלחת נזיר דאין סברא דפליגי כוליה האי כמ"ש התוס' ודחי שאני שמאי דמחמיר אבל לרבנן דלא מחמירין בעו חצי קב פי' לענין תגלחת נזיר ועיין במקובצת ודו"ק:

רש"י בד"ה והא רבא הוא דאמר וכו' אלמא וכו' עכ"ל. לא ידעתי מנ"ל לדייק האי אלמא דאינו מוכרח וצ"ע:

ד"ה אין ה"נ וכו' בין בשאר עצמות בין ברוב בניינו וכו' עכ"ל. משמע דס"ל לרש"י דלא כמ"ש התוס' לעיל במתני' דחצי קב דקתני מיירי מרוב בניינו וכו' אלא כמו וליכא לפרושי שכתבו דמיירי בשאר עצמות שאינו מרוב בנין וכו' מיהו אפשר להגיה בדברי רש"י בין בשאר עצמות ברוב בניינו וכו' ונמחק תיבת בין שבנתים והשתא אין ה"נ דרש"י ס"ל כדברי התוס' לעיל ועיין עוד מ"ש בדברי הגמרא לעיל גבי בעיא דרמי בר חמא:

מיהו קשה לפירש"י דא"כ ע"כ דנפשטה הבעיא ך ואיך קא' תלמודא בתר הכי ת"ש שמאי אומר וכו' שהרי כיון דכבר נפשטה ותו אדרבא פשט משמאי דנזיר מגלח וא"כ תקשה ליה מתני' דפשיט מינה רבא דאינו מגלח ויש ליישב דאין ה"נ הא דקא' ת"ש ר"ל ותקשה לך מתני' דפשיט מינה רכא והא דמסיק לפשוט טעמא דמחמיר וכו' לאו משום דנשארה בבעיא אלא ר"ל וא"צ פשיטות רבא ודו"ק:

ד"ה מכדי וכו' ששוקל דברי שני יותר מא' וכו' עכ"ל. ק"ק דלגבי מקצת נמי שוקל דברי שני לגבי אותו מקצת יותר מאחד ואמאי לא הוי הכרעה וכן ראיתי לרש"י בפרק ראשית הגז דף קל"ז ע"א ד"ה והאמר מר אין הכרעה ג' מכרעת וכו' שכתב דאף בחציו כזה וחציו כזה הוי הכרעה ע"ש. ותו ק' דפרק ג' דשבת דף ט"ל ע"ב אפליגו ברחיצה ר"מ אוסר בין בחמין בין בצונן ר"ש מתיר בין בין ר' יודא אוסר בחמין ומתיר בצונן ואמרינן התם הלכה כדברי המכריע אלמא אפי' במקצת כדברי זה הלכה כדברי המכריע שו"ר לה' יבין שמועה כלל רס"ד דף נ"ד ע"א ד"ה ועזר וכו' שהרגיש בדברי רש"י ע"ש מה שפי' ולפי דבריו ניחא נמי הך דפ"ג דשבת ודו"ק: רש"י ד"ה על אלו וכו' וצריכא לפרושי וכו' עכ"ל. משמע מדברי רש"י דאורחיה דתנא למתני רישא ומפרש לה בסיפא אע"ג דלבתר דתנא סיפא לא אצטריך רישא אבל מ"מ בעינן שתהא סיפא צריכה לפרושי אבל מדברי התוס' דסתמו משמע דל דלעולם אורחיה דתנא לפרושי ואע"ג דסיפא נמי לא אצטריך ודו"ק:

ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל הלכות ביאת מקדש פ"ג דין ג' שכתב בתוך דבריו וז"ל ומה שלא תירצו בגמ' לו' דמתני' דמס' זבים אשמעינן דבעל קרי ראשון ואינו אב משום דכבר שמעינן דין זה מדיוקא דמתני' דריש מס' כלים וכו' את"ד ע"ש אשר מבואר מדבריו דדבר דשמעינן ליה מדיוקא דמתני' לא אצט' לאשמעי' בהדיא במסכתא אחריתו ואין להקשות מדברי רש"י ותוס' הכא דתני רישא דלא אצטריכא וכן סיפא דלא אצטריכא והלא אפי' במסכתא אחריתי אמרינן דלא אצטריך משום דכבר שמעינן וכו' לדברי המש"ל ז"ל י"ל דשאני הכא דהיכא דנחית תנא לפרושי למלתיה אמרי' דאורחיה דתנא דתני והדר מפרש ועיין לתי"ט ז ל פ"ה דזבים משנה י"א ד"ה ב"ק וכו' שהרגיש בדברי ה' מש"ל וכתב משם התוס' דריש פ"ק דברכות וז"ל ואע"ג דכבר שמעי' לה רגילות הוא שהתנא לאשמעינן בקיצור מה ששנה כבר בהדיא וכ"ש הכא דלא שמעינן אלא מכללא וכו' עכ"ל והנראה שה' מש"ל אשתמיט מניה דברי התי"ט הללו:

ומיהו מצאתי חבר לה' מש"ל פ"ק דגיטין דף ד' ע"ב דפריך תלמודא הא בהדיא קתני סיפא וע"כ דר"ל ול"ל אותה סיפא הא כבר שמעינן לה מדיוקא דרישא כפירש"י שם ד"ה אי מההיא וכו' ע"ש וזה בהדיא כדברי ה' מש"ל ומעתה ק' על דברי התי"ט וצ"ל דה' מש"ל כונתו אינו אלא משום דכל היכא דאיכא לשנויי משנינן והתי"ט משום דאיירי דליכא שנוייא אחריתי כמו שיעו"ש ותשכח וכן תלמודא פ"ק דגיטין משום דאית ליה נמי שנוייא אחרינא מיהו ק' דלקמן בעבר הדף דאפליגו ר"ל ור' יוחנן דר"ל מדייק מדלא קתני בסיפא ור' יוחנן ס"ל כל היכא דמשמע מכללא לא קתני בסיפא וא"כ נמצא מחלוקת אמוראי היא דלר' יוחנן כל היכא דמשמע מדיוקא לא אצטריך למתני סיפא ולר"ל לא רי דלא קפדינן אלא אדרבא נפרוך ה"ל לסיפא למתני ואף דאיכא למימר דטעמיה דר' יוחנן נמי משום דהיכא דאיכא לשנויי דלא תני משנה יתירה ניחא טפי מ"מ לר"ל מיהא משמע דפליג ולא ס"ל האי כללא וא"כ מחלוקת אמוראי היא וי"ל דכח ר"ל אינו אלא משום דסמך אמאי דפריך והא חצי קב עצמות וכו' ורביעית דם וכו' וכיון דבהך משנה גופא קתני סיפא בהדיא הנך דשמעינן להו מכללא דרישא א"כ הו"ל למתני נמי בשר כראוי אבל בעלמא מודה דכל היכא דאיכא לשנויי משנינן וצ"ל דר"ל לא נראה בעיניו תירוץ ר' יוחנן גבי הך דחצי קב עצמות ורביעית גופייהו דה"א וכו' ולאפוקי ר"ע וכו' מאיזה שום טעם דאל"כ הו"ל לשנויי הכי טפי עדיף ודו"ק:

ובזה ניחא מה שהקשה המקובצת לקמן לר' יוחנן מהך דפ"ב דאהלות גבי טומאת אהל עי"ש די"ל דר' יוחנן הכא אינו אלא משום דהיכא דאיכא לשנויי משנינן ואין צורך למה שדחקנו לקמן ד"ה ורבי יוחנן אמר וכו' ודו"ק:

ד"ה למעוטי אבן הסוככת אבן מסמא וכו' עכ"ל. נראה דנקראת נמי סכוכית ע"ש שמוטלת על המת דהוי כמו סכך והא דלא ניחא לפרש למעוטי סככות ופרעות דקתני סיפא כמו שפירשו התוס' משום דא"כ אמאי שינה למנקט אבן הסוככת ולא נקט לישנא דמתני' גופה דקתני סככות ופרעות ותלמודא גופיה דלא קאמר הכי נראה משום דלא אצטריך סיפא בשלמא עצם בשעורה אצט' סיפא לפרושי משום דה"א דאפי' על מגעו ועל משאו אינו מגלח כפירש"י בדבור שלפני זה אבל סככות ופרעות לית בהו אלא טומאת אהל ולא אצטריך סיפא לפרושי ותו את"ל דאית בהו נמי טומאת מגע ומשא מ"מ לא שייך לו' דאצטריך לפרושי שהרי סתמא קתני דאין הנזיר מגלח משמע דקושטא הוא דאינו מגלח אפי' על מגעו ועל משאו אבל התוספות לשיטתייהו דס"ל דמ"מ אורחיה דתנא הוא ואע"ג דלא אצטריך סיפא לפרושי כדכתיבנא לעיל בדבור שלפני זה:

מיהו אכתי קשה לפירש"י אמאי לא קא' למעוטי רובע עצמות דסיפא ושפיר אצטריך לפרושי דוקא על אהל רביעית אינו מגלח אכל על מגעו ועל משאו מגלח כי היכי דאמרי' גבי עצם כשעורה בשלמא לפי' התוס' חדא מנייהו נקט וקמא נקט ותו קשה דאף לגבי סככות ופרעות נמי שפיר אצטריך סיפא לפרושי משום דאי מרישא הו"א דאפילו טומאה ליכא קמ"ל סיפא דאינו מגלח אבל טומאה איכא וכ"כ רש"י לקמן עבר הדף ד"ה אי לא הדר תני ליה בסיפא וכו' ולכן נראה משום דהיכא דאיכא לשנויי משנינן ולא אמרינן תנא והדר מפרש ודו"ק:

בא"ד ל"א וכו' דקי"ל כל המטלטלין וכו' חוץ מכלי גללים עכ"ל. פירוש חוץ מכלי אבנים דאין מביאין טומאה משום אהל ולכך אבן הסוככת דכלי אבנים היא אינה מביאה טומאה ולפי האי לישנא ניחא טפי דלמעוטי דאפי' טומאה ליכא דהוי דומיא דעל אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה דאפי' טמויי לא מטמא באהל כדאיתא פ"ג דאהלות משנה ג' וכ"כ התוספות לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל משאו וכו' מיהו לא ידעתי מהיכא קי"ל לרש"י חוץ מכלי גללים וכלי אבנים וכו' דהא בריש פרק י"ו דאהלות תנן כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע והובאה פ"ק דשבת דף י"ז ע"א אבל לא קתני חוץ מכלי גללים וכו' ואדרבא מדברי הרמב"ם פי"ג מה' טומאת מת דין ד' משמע דמביאין הטומאה שכתב וז"ל וריחים של יד שהרי היא בכלל כלי אבנים כל אלו מביאין ואינן חוצצין עכ"ל ומשמע מדברי הכ"מ ז"ל שם דה"ה נמי גבי כלי גללים וכלי אדמה ע"ש ואפי' הראב"ד דהשיג שם על רבינו היינו לענין חציצה אבל מודה דמביאין טומאה וכעת צ"ע לאפס הפנאי:

תוס' ד"ה בתר דשמעה וכו' הגיה רש"י בזבחים בפ"ק שהיה כתוב בספרים הקושיא וחסר התירוץ מן הספרים והגיה רש"י התירוץ וכו כצ"ל. ר"ל שהיה כתוב בספרים כמו הכא שכתוב וקושיא דפריך והא רבא הוא דאמר וכו' וחסר התירוץ. של מר עוקבא וק"ל:

בא"ד גבי שמעתין דקידוש ידים וכו' עכ"ל. ענין קי קידוש ידים איתא התם פ"ק דף י"ט ע"ב ודף ך' ע"ב ודף כ"א ע"א ולא מצאתי התם הגהת רש"י ואפשר דאיזה גירסא נזדמנה להם וק"ל:

בא"ד רבא לא אמר על מתני' אלא על משנה דאהלות וכו' עכ"ל. ר"ל דרבא קאי לתרץ משנה דפ"ב דאהלות משנה ו' דחשיב רובע עצמות משני מתים וחשיב נמי שדרה וגלגלת משני מתים ול"ל למתני שדרה וגלגלת דמשמע ש שלימה שהרי כיון דאפי' אינה שלימה אלא רובע ממנה סגי ואהא משני לא נצרכה אלא לשדרה שאינה שלימה שאין בה רובע והשתא אתפרש מילתא דרבא היכא אתמר דלא כמ"ש בדבור שלפני זה דלא אתפרש וכו' וק"ק דמשמע מדבריהם דהמקשה ס"ד דרבא אמתני' דידן אמרה ולכך משני ליה דרבא לא אמרה על מתני' וכו' ולא ידעתי דאם כן לפ"ז אמאי לא הניח המתרץ סברת המקשה דאמתני' דידן והו"ל לשנויי בפשיטות בתרייתא אמרה מקמי דמשני לעיל לא נצרכה וכו' ולבתר דמשני הכי חזר מהא דבתרייתא והיותר ק"ל מנ"ל להתוס' כלל לו' דהמקשה ס"ד דרבא אמתני' דידן מי גילה להם רז זה אימא דידע נמי דאמתני' דאהלות ופריך שפיר דאלמא דרבא גופיה ס"ל דאיכא שדרה וגלגלת שאין בהם רובע ומשני שפיר בתר דשמעה מר"ע ואפשר משום דלישנא דתלמודא והא רבא הוא דאמר וכו' משמע טפי דאמתניתין דידן דקא פשיט מינה קאי והמתרץ לא רצה להניח לו סברתו דהאמת משני ליה משום דקושטא הוא דלא קאי אמתני' כמו שהוכיחו התוס' לעיל דף ג' ע"א ד"ה רבא וכו' ותו קשה אמאי אמר רבא מלתיה אר"ע ולא אסתם מתני' דלעיל מינה דריש פ"ב התם משנה א' דקתני נמי רובע עצמות וחשיב נמי שדרה וגלגלת וע"ב דצריך לשנויי נמי עלה לא נצרכה אלא לשדרה שאין בו רובע וכן ראיתי במקובצת שהרגיש בקושיא זו ע"ש. ותו קשה היכי משני דרבא הכא אכתי לא שמעה מר"ע שהרי כיון דמתני' היא איך לא שמיע ליה. ואם נאמר אכתי לא שמיע ליה התירוץ דמשני לא נצרכה אלא לשדרה שאין בה רובע וכו' מ"מ ס"ס היכי פריך ואי ס"ד רובע חמיר ליתני וכו' שהרי הנך משניות:

דאהלות יוכיחו דחשיב רובע וחשיב נמי שדרה וגלגלת וא"כ אף מתני' נמי דידן איכא למימר דרובע מן השדרה חמיר ואע"ג דחשיב נמי שררה וגלגלת ואפשר דלא שמיע ליה הנך משניות דמשניות דטהרות אינם שגורות בפי הכל מפני שאין בהם גמ' וזכורני שכ"כ התוספות בכמה דוכתי וצ"ע:

ושוב אחר ימים ראיתי לתוס' במציעא פ' המקבל דף קי"ד ע"ב ד"ה וכו' שאדרבא כתבו להפך המשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה דוכתי ע"ש וכ"כ עוד בפרק כל הבשר דף ק"י ע"ב ד"ה דתנן וכו' ע"ש ועיין להתוס' בפ"ק דמנחות דף ט' ע"א ד"ה חסר וכו' וכעת צריך חיפוש ועיין לחידושנו לקמן פ"ט דף ס"ג ע"א ברש"י ד"ה מהו וכו' ע"ש: ד"ה ת"ש וכו' מכלל דלרבנן שיעורא דבית הלל כמו וכו' עכ"ל. תיבת בה אין לה מובן ונראה להגיה שיעורא רבא בעו וכו':

בא"ד הו"ל לפרושי חומרייהו וכו' הוצרכו לפרש כן עיין מה שכתבתי לעיל דף נ"ב ע"ב בתוס' ד"ה ולפשוט וכו':

ד"ה בית דין וכו' והא אין הכרעה ג' וכו' מכלל דהכי הלכתא ומשום דה"ל מכריע וכו' עכ"ל. נראה מדבריהם דפירכת תלמודא היא דמקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל כהנך סתמי משניות וקי"ל אין הכרעה ג' הכרעה ומשני מפי חגי וזכריה אמרו ולכך הלכתא כוותייהו וק"ק בלא"ה הלכתא כוותייהו כיון דהתם מתני' כוותייהו וכה"ג הקשו התוס' פ"ק דפסחים דף י"ג ע"א ד"ה רבן גמליאל וכו' גבי דקאמר התם רבן גמליאל לאו מכריע ופירש"י דהכרעה ג' היא והקשו התוס' דלימא הלכה כר"ג דסתם לן תנא כוותיה וכו' ע"ש אלמא אע"ג דאין הכרעה ג' הכרעה מ"מ קי"ל כוותיה משום דסתם משנה כוותיה אבל רש"י כתב וז"ל ומה ראה ר"א לו' כך ב"ד שלאחריהן וכו' עכ"ל משמע דפריך מדאמר ר"א ב"ד של אחריהן וכו' משמע דבעי לפסוק כמותם ומה ראה לפסוק דהא קי"ל אינה הכרעה ולפ"ז ניחא דפריך משום דמשמע מצד עצמן הלכה כמותם ולא משום סתם משנה כוותייהו ולכך פריך שהרי מצדם אין הלכה כוותייהו ומשני דמצדם נמי הלכה כוותייהו משום דקבלו מחגי וזכריה וכו' אבל דברי התוס' צל"ע. ודע דלפירש"י ע"כ צ"ל דר"א הכא אמורא הוא דאי תנא היכי פריך ומה ראה ר"א וכו' שהרי הוא עצמו ס"ל דב"ד של אחריהן כיון דתנא הוא ודו"ק נ"ל:

בא"ד והא אין דעת ג' מכרעת וכו' נראה דלאו מסיום י"מ אלא דבור אחד הוא בפני עצמו שהרי כבר כתבו לי"מ ופריך והא אין הכרעה וכו' ועוד לי"מ הכרעה ג' היינו הכרעת תלמיד והיא סברת ר"ח שכתבו התוס' בפ"ג דשבת דף מ' ע"א ד"ה הלכה וכו' וז"ל דהכרעה ג' היינו דור ג' וכו' ע"ש והיינו הכרעת תלמיד וכ"כ להדיא ג"כ התוס' סוף פ"ק דפסחים דף כ"א ע"א ד"ה אי הכרעה וכו' בסוף דבריהם ע"ש אבל לפי דבריהם הכא הכרעה ג' היינו דעת ג' וכו' והוא כפירוש התוס' בפ"ג דשבת ופ"ק דפסחים ע"ש ודו"ק:

בא"ד כי הראשונים לא גילו דעתם שיהא ראוי לחלק בין נזיר ועושה פסח לתרומה וקדשים וכו' עכ"ל. ואע"ג דאמרו לכל ולא לכל מ"מ לא הזכירו בהדיא ממש קדשים ונזיר ועושה פסח ומיהו ראיתי לה' יבין שמועה ז"ל כלל רס"ד דף צ"ד ע"א ד"ה ויראה וכו' שכתב דאיכא למימר דלכל קאי אכל דברים הנז' במתני' על מגען ועל משאן ועל אהלן ע"ש. והנה לכאורה יש לדקדק על ה' ז"ל דס"ל דתיבת לכל הוי גילוי משום דהכא איכא למימר דקאי על מגען ומשאן וכו' מדברי הר"ן פ"ק דקידושין גבי יציאת עבד בראשי אברים והביאו הלח"מ פ"ה מהלכות עבדים דין ה' שהק' על הרי"ף דבלא"ה קי"ל אין הכרעה ג' מכרעת ע"ש והיכי כתב דהוי הכרעה ג' דאי מפרש הכרעה ג' הכרעת תלמוד כפי' ר"ח לא אתי וכמ"ש שם הלח"מ ע"ש ואי כפי' התוס' דלא גילו דעתם וכ"כ הלח"מ לא אתי נמי דהא קתני בכולם עבד יוצא לחירות וכיון דבכולן הוי גילוי דעת א"כ לא הוי הכרעה ג' וא"כ לפי דברי ה' י"ש דברי הר"ן לא ידעתי מאי אידון ביה שהרי אינו מתיישב לפי שום מפרש מהמפרשים וצ"ל דס"ל להר"ן דה"נ איכא למימר דלא קתני בכולן אלא משום דקתני עבד יוצא בהם לחירות כיון דלא קתני בהדיא ובכולן צריך גט שחרור ולכך לא הוי גלוי דעת לענין גט שחרור וכן נמי גבי שאר תנאי התם דפליגי צריך ואין צריך לא הזכירו תיבת בכולן ומיהו מ"מ להרי"ף מיהא י"ל דס"ל דלשון ובכולן משמע דקאי נמי אמאי דקתני וצריך גט שחרור והוי גילוי דעת נמי גם לענין גט שחרור ולכך לא הוי הכרעה ג' ודו"ק:

ודע שראיתי להמש"ל ז"ל פ"ק מה' בית הבחירה דין א' שהקשה על מרן שכתב דהכרעת רבי אינה הכרעה מפני שהיא הכרעה ג' דאמאי הוצרך לזה שהרי אפילו הוי מכריע וקי"ל הלכה כדברי המכריע מ"מ כלל זה לא נאמ' אלא במשנה ולא בברייתא את"ק ע"ש באורך ונראה דקושיא זו תחול נמי על תלמודא הכא דפריך מכדי אין הכרעה ג' מכרעת וכו' ואמאי לא פריך עדיפא מינה דאפי' הוי מכריע מ"מ כיון דאינו אלא ברייתא אין הלכה כדברי המכריע בברייתא ומה שתירץ ה' לקושייתו דמרן אזיל בשיטת התוספות דס"ל הלכה כדברי המכריע אף בברייתא אינו מעלה ארוכה לקושייתנו הלזו שהרי הרי"ף ורבי' ס"ל דבברייתא לא כמ"ש ה' עצמו בתוך דבריו ע"ש ואם כן מה יענה לקושיא הלזו וי"ל משום דרך כלל דלא בברייתא לא נא' אלא בדרך ספק כדקא' בפ"ק דשבת דף מ' ע"א דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא וכמ"ש ה' עצמו בתוך דבריו ע"ש וא"כ א"ל דר"א הכא פשיטא ליה דאפילו בברייתא הלכה כדברי המכריע ולכך פריך מהכרעה ג' דבכוליה תלמודא פשיטא לן דאינה הכרעה וליכא מאן דפליג ועיין עוד לה' מש"ל ז"ל פ"ט מהל' ברכות דין ג':

ואגב דאתא לידן אכתוב שראיתי לה' מש"ל פ"ק מה' בית הבחירה שהקשה על דברי התוס' פ"ג דשבת דף מ' ע"א ד"ה ודילמא וכו' וכתב וז"ל וכ"ת דס"ל לתלמודא וכו' הא ליתא דהא פ"ק דפסחים וכו' וא"כ ע"כ כי אמרינן ה"מ במתניתין הוא היכא דליכא סתם דאי איכא סתם קי"ל כסתם וכו' את"ד ע"ש באורך. ואחר המחילה נראה דל"ק מהך דפ"ק דפסחים שהרי כיון דתוס' שם לעיל חילקו לפי האמת דהלכה כדברי המכריע אף בברייתא אף היכא דהוי נגד הסתם היינו משום דסתם דהכא גרוע מסתם דפסחים וכו' ה"נ נימא לפי הס"ד דקא' ה"מ דמתני' לעולם בדאיכא סתם ומשום דגרוע הוא ולעולם מאי דקאמר אבל בברייתא לא היינו משום דאיכא סתם במ"ש התוס' ואף עפ"י דגרוע הוא כיון דהמכריע בברייתא ומלבד זה אני תמיה עליו דמה שהקשה עוד וז"ל דא"כ נמצאו סברת המקשה והמסקנא סברות הפוכות שהרי לפי המסקנא קי"ל הלכה כדברי המכריע בבריית' אף דאיכא סתם דלא כוותיה והיכא דהמכריע במתני' קי"ל כסתם וכו' את"ד ע"ש באורך. ואחר המחילה לא ידעתי איך לא השגיח בדברי התוס' לעיל שם שהקשו מהך דפ"ק דפסחים דמשמע סתם עדיף והכא קא' מכריע עדיף וחילקו בין סתם הכא דגרוע לסתם דהתם ולפי דברי ה' מאי ק"ל שהרי הכא המכריע בברייתא והתם המכריע במשנה א"ו דס"ל להתוס' דלפי האמת ליכא חילוק כלל בין מתני' וברייתא אלא החילוק הוא היכא דסתם גרוע ולעולם מכריע דמשנה ומכריע דברייתא. שוין הם וא"כ לפ"ז ליכא מן הקצה להקצת בין המסקנא לס"ד כיון דהמסקנא ברייתא ומתני' שוין והתימא על ה' שהזכיר בדבריו לתחלת דברי התוס' הללו וא"כ איך לא סיימו קמיה הך סיום דבריהם וצ"ע:

ומעתה שפיר יש לקיים הך וכ"ת שכתב הרב אבל בברייתא לא היינו כיון דאיכא סתם אבל במתני' אף דאיכא נגד הסתם והיינו משום דסתם גרוע הן אמת עיקר פירוש זה של ה' כמה דחוק בעיני שהרי לים לישנא דתלמודא דקא' דילמא ה"מ וכו' משמע דקאי אמילתא דר' יוחנן דאמר הלכה כדברי המכריע וכיון דע"כ דאיירי אף בברייתא מדלא קא' במשנתינו היכי מסיים עלה אבל בברייתא לא וא"כ דברי התוס' צ"ע ועיין לתוס' במנחות פרק הקומץ רבה דף ל"א ע"ב ד"ה מי קא' במשנתנו וכו' ודו"ק:

ואגב אכתוב עוד שראיתי להרב יבין שמועה ז"ל כלל רס"ד דף צ"ד ע"א ד"ה ה"ע וכו' שהק' על הרי"ף קושיית התוס' דלעיל מדאמר ר' יוחנן בפי' שמיע ליה וקא' דהלכה כסתם משנה וצ"ל כדתרצו התו' שאני הכא משום דמכריע ותירץ וז"ל וי"ל דמספקא להו משום דאפשר דוקא לאידך גיסא מדאצטריך לרבי יוחנן לו' הלכה כדברי המכריע וגם הלכה כר' יודא ש"מ דהלכה כדברי המכריע דקא' לאו בברייתא קא' דאי בברייתא נמי קא' א"כ אמאי אצטריך לפסוק הלכה כר' יודא פשיטא כיון דמכריע הוא ומ"מ צ"ע עכ"ל ע"ש לכאורה מה תירץ ס"ס קושיית התו' עדין במקומה עומדת דאיך פסק כר' יודא וע"כ משום דמכריע בברייתא כמו שתירצו התוס' ונראה דכוונת הרב ר"ל ממ"נ תקשה או קושיית התוס' או קושיית ה' דלפי תירוץ התוס' נמי תקשה אמאי אצטריך לפסוק הלכה כר' יודא אלא ש"מ דלאו בברייתא קאמר ודחיקא לים לה' לומר דפסק כר' יודא לגלויי דהלכה כדברי המכריע אף בברייתא אלא מסתמא דמעיקרא כשאמר הלכה כדברי המכריע או אף בברייתא אמרה או דוקא במשנה אמרה וא"כ כיון דממ"נ איכא קושיא לכך הוי ספיקא וכן נמי דחיקא ליה לה' לומר דהוצרך לפסוק כר' יודא אעפ"י דהפך סתם משנה משום דהוי סתם גרוע כמ"ש התוס' דא"כ מסתמא מעיקרא כך אמרה למלתיה ולא הוצרך לו' הלכה כר' יודא ומשום דמ"מ הקושיא חלושה כ"כ וכדכתי' מש"ה סיים ה' וכתב ומ"מ צ"ע ודו"ק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה