באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף נב:
גמ' סימן יחיד חי גלח וחזר וכו' כצ"ל:
שם גמ' שהרי לימודו של ר"ע בידו וכו' ופירשו רש"י ותוס' לימוד ערוך בפיו וכו' ר"ל בכל פעם חוזר על לימודו והוא לימוד ערוך בפיו כמו שהיה אומר בתחלה ולא שממנו חזר ועיין במקובצת:
שם גמ' משנים או משלשה וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ח מה' לולב דין ז' ד"ה ויש לדקדק וכו' שרמז בתוך דבריו להאי שנים או ג' דהכא שכונתו להקשות על דברי התוס' שהביא ד"ה ודע וכו' שכתבו דהיכא דהוי זו ואצ"ל זו פריך תלמודא השתא שנים וכו' שלשה מבעיא וה"נ הוי זו ואצ"ל זו את"ד ע"ש באורך ומיהו לפי דברי ר' יהושע שאמר יכולני לפרש דברי ב"ש וכו' ליכא קושיא משום דלאו דוקא שנים קאמרי ב"ש אלא כלומר בעינן רובע מרוב הבנין או משום דקרי לשני שוקים עם ירך שנים ולא נחית אלא ארוב בנין כמ"ש התוס' ד"ה אמר ר' יהושע וכו' וכ"כ הראב"ד בפי' לפ"ק דעדיות והוסיף עוד שהכרח ר' יהושע הוא מחמת האי קושיא ע"ש: שם גמ' וב"ה אומרין רובע מרוב הבנין או מרוב המנין וכו' והכי תנן נמי ריש פ"ב דאהלות משנה א' אלו מטמאין באהל וכו' רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין וכו' ע"ש ועיין לב"ש פ"ב מה' טומאת מת דין ט' שכתב דרבי' מפ' רובע עצמות שאין בהם מרוב הבנין וכו' ע"ש ועדיין קשה מי הכריחו לרבינו לפרש הכי ולהוציא המשנה מפשטה וראיתי הר"ש שם פ"ב דאהלות שכ"כ נמי להדיא וז"ל רובע עצמות מרוב הבנין כלומר אעפ"י דליכא רוב מנין ולא רוב בנין עכ"ל ולא ידעתי מי הכריחו ונראה משום דקתני סיפא ורוב בניינו ורוב מניינו אעפ"י שאין בהם רובע משמע דרוב בנין לחוד סגי בלא רובע א"כ היכי קתני רישא רובע מרוב הבנין וכו' דכיון דאיכא רוב ל"ל רובע לכך פי' דרישא ה"ק רובע אעפ"י דליכא רוב ונראה דהכונה ליכא רוב שלם מיהו איכא קצת מכל עצם ועצם של הרוב כגון שנשתברו עצמות של רוב ורובע זה מהם קצת מכל עצם ועצם וזהו דקתני מרוב הבנין כלומר מעצמות של רוב הבנין אעפ"י דליכא רוב שלם וזהו ע"ד מה שפירשו התוס' לעיל במתני' גבי חצי קב עצמות ע"ש וזהו כונת הכ"מ ז"ל בפירושו הראשון אבל מה שפי' עוד לפי דקדוק דברי רבינו דאעפ"י שאינו מרוב הבנין כלל אלא משאר עצמות זולתם וכו' ע"ש והיינו משום דרבינו בדין ט' כתב שאר עצמות המת וכו' ולפ"ז לא ידעתי לכוין לשון המשנה דקתני מרוב הבנין היכי מתיישב דמשמע דבעי רוב בנין גם יש לתמוה על הרב כ"מ ז"ל שלא כתב הכרח לרבינו ועיין לחידושינו לעיל דף ן' ע"א בתוס' ד"ה רבא אמר וכו' ודו"ק:
ועיין להרע"ב בפ"ב דאהלות משנה א' ד"ה מרוב הבנין ופ"ק דעדיות משנה ז' ד"ה וב"ה ועיין להרב חזון נחום פ"ב דאהלות ודו"ק. עוד כתב הכ"מ ז"ל לדעת רבינו דר' יהושע דאמר יכולני לפ' וכו' לפי האמת אינו מפרש כן וכו' ע"ש וק"ק לפ"ז דא"כ לפי האמת מאי איכא בין ב"ה לב"ש וצ"ע: שם גמ' הואיל וישנן במפרקי ידים וכו' נראה דר"ל ולכך רוב מנין הוי חשוב משום דידים ורגלים הם נמי עיקר צורך הגוף ומיהו חשבון הרוב בעי נמי עד דאיכא עשרה בקורסל ולא חש לפרש ודו"ק:
שם שמאי אומר וכו' עיין לה' יד מלאכי ז"ל אות בי"ת סימן ת"ך: שם גמ' שאני שמאי דמחמיר וכו' עיין להכ"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין ב' שתמה על רבינו דפסק בפשיטות או שדרה או גלגלת ועיין בפ"ב מה טומאת מת דין ח' מ"ש מהר"י קורקוס ועיין לה' תי"ט פ"ב דאהלות משנה א' ד"ה והשדרה וכו' שתמה עליו מאי אולמיה האי דחייה וכו' ע"ש. ואחר המחילה תימא על תמיהתו שהרי מהר"י קורקוס כתב בהדיא כיון דלא אשכחן פלוגתא לחדושי פלוגתא וכו' מה"ט הוא דלא חיישינן להך דחייה לענין שדרה וגלגלת כי היכי דלא לחדש פלוגתא אבל לענין עצם א' דפליגי תנאי להדיא על שמאי ודאי דנקטינן כמשמעות הדחייה דמשמע דלית הלכתא כוותיה וכ"כ הר' חזון נחום ז"ל פ"ב דא דאהלות וזה ברור ועיין לה' שושנים לדוד שכ"כ נמי ע"ש:
ולעיקר קושיית הכ"מ ז"ל על רבינו לכאורה היה נראה לו' דס"ל לרבינו כיון דר' קאמר לבר קפרא לא תשנה רביעית דם בחזרה וכן נמי ר"ש הכי ס"ל דר"ע לא חזר ברביעית דם כוותייהו נקטינן וא"כ ע"כ דששה דברים דקתני היינו או שדרה או גלגלת ומיהו זה אינו דא"כ היכי פסק רבינו פ"ד מה' טומאת מת דין ד' דעצם כשעורה שנחלק לשנים טמא וכתב הכ"מ דפסק כר"ע ע"ש שהרי כיון דע"כ דר"ע חזר בו מעצם כשעורה דחשיב בהך ששה דברים שהרי כיון דמרביעית דם הוא דלא חזר הא בכולהו חזר גם אין לומר כיון דע"כ דס"ל לרבינו דגבי עצם כשעורה לא חזר בו ר"ע ולהכי פסק כמותו כמ"ש הכ"מ אם כן ממילא ע"כ דהששה דברים הם או שדרה או גלגלת וא"כ מאי ק"ל להכ"מ זל דזה אינו דסוף סוף היא גופה קשיא על רבינו מנ"ל בפשיטות דר"ע לא חזר בו בעצם כשעורה שהרי תלמודא דקא' דר"ע לא חזר אינו אלא כדי לדחות הפשיטות אבל לפי המבעה אין ה"נ דחזר בכלהו הששה וממילא דשדרה עם הגלגלת קתני כדפריך ז' הוו וכו' וא"כ כיון דנשארה בבעיא אימא דחזר בכולהו אבל לפי דברי מהר"י קורקוס א"ש כיון דמשמע ליה לרבינו או שדרה או גלגולת א"כ ע"כ לא חזר בחד מנייהו דאל"כ הוו ז' וס"ל לרבינו דמסתמא לא חזר מעצם כשעורה ואיהו הוא דלא קאמר לה משום דאיתנהו ביה תרי טעמי חדא דיחיד פליג עליה ועוד דאין נזיר מגלח על אהלו כדקאמר תלמודא וק"ק כיין דס"ל לרבינו דגבי עצם כשעורה הוא דלא חזר אבל בהינך חזר א"כ היכי כתב הכ"מ ז"ל ריש פ"ד מה' טומאת מת דין א' גבי רביעית דם דפסק רבינו טהור דפסק כחכמים שהרי ת"ל אפי' ר"ע דפליג חזר בו וכן גבי אבר מן החי דין ב' דפסק רבינו טהור כתב נמי הכ"מ ז"ל דפסק כחכמים וכ"כ ג"כ פ"ז מה' נזירות דין ב' וכ"כ נמי גבי שדרה וגלגלת ות"ל דאפי' ר"ע חזר בו ואמר טהור וכעת צ"ע:
שם גמ' בעי רמי בר חמא רובע עצמות מן שדרה וגלגלת מאי וכו' ק"ק לפי מ"ש התוס' לעיל במתני' דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי קב וכו' וז"ל וליכא לפרושי חצי קב משאר עצמות שאינו מרוב בניינו וכו' ע"ש א"כ אמאי לא מבעיא ליה ברובע עצמות דאיברין גופייהו וכגון מרוב בניינו דחשיבי משאר איברין שאינו מרוב בנין ויש ליישב דכוונתם להק' אתלמודא גופיה מנ"ל דמתני' מיירי מרוב בניינו ומ"מ הו"ל להביא ראיה לפי' דמיירי מרוב בנין מתלמודא דהכא ועיין לחידושינו בתוס' לעיל:
ומיהו מפירש"י בסמוך דף נ"ג ע"א בד"ה אין ה"נ וכו' משמע דס"ל דקושטא הוא דחצי קב דמתני' מיירי נמי בשאר עצמות דלא כהתוס' לעיל שכתבו וז"ל ש"מ דלכ"ע חצי קב בעי' בין בשאר עצמות בין וכו' עכ"ל אלמא דמתני' מיירי בשאר עצמות וכן משמע דעת הרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין ב' וא"כ אמאי לא מבעיא ליה ברובע עצמות ברוב בנין ול וצ"ע ועיין מה שאכתוב עוד ברש"י לקמן ודו"ק:
רש"י ד"ה שהרי לימודו בידו וכו' עד שיהא חצי לוג עכ"ל כצ"ל: רש"י ד"ה ליתני וכו' מן השדרה של שני מתים וכו' ע"כ לא ידעתי מי הכריחו לפרש כן משדרה של שני מתים ולא פירש בפשיטות מן השדרה דקתני מתני' גופה ואעפ"י דהכי משמע ממאי דמסיק תלמודא בתר דשמעה מר"ע וכפירש"י בסמוך מ"מ אתלמודא גופיה ק' ותו ק' אמאי הוצרך רבא לומר ת"ש השררה והגלגלת וכו' בפשיטות הו"ל למפשט מדקתני חצי קב וא"א ליתני נמי רובע מן השדרה וכו' ולמאי הוצרך למייתי השדרה והגלגלת ואי משום דאיכא למימר דקתני חצי קב שאינו מן השדרה וה"ה רובע מן השדרה א"כ השתא נמי נימא דקתני השדרה והגלגלת אף שאין בה רובע וה"ה רובע הבא ממנה ובשלמא לפי' התוס' דקס"ד דליכא שדרה שאין בה רובע ופשיט דל"ל למתני שדרה וגלגלת דמשמע שלימה ת"ל דאפי' שאינה שלימה אלא רובע ממנה סגי א"ש דאין ה"נ דהוה מצי למפשט מדקתני חצי קב ולא קתני נמי רובע אלא עדיפא מינה פשיט מהשדרה וגלגלת לאלימותא דהוי בהכרח וליכא למימר דה"נ דרש"י מפ' כפירוש התוס' דפריך מהשדרה משום דקס"ד דליכא שדרה שאין בה רובע וכו' דא"כ איך מסיק בתר דשמעה מר"ע ופירש"י אין ה"נ דמעיקרא ס"ל וכו' אלא דלבתר דשמעה מר"ע ש"מ חצי קב עצמות וכו' משמע דחזר מהך קמייתא ואמאי חזר בו מקמייתא מכח ר"ע שהרי כיון דעיקר הכרחו מר"ע היינו משום דס"ד דליכא שדרה שאין בה רובע ולפי דבריו בקמייתא דאיכא שדרה שאין בה רובע א"כ תו ליכא הכרח מר"ע שהרי לא שייך קס"ד וכו' ואדרבא הו"ל לחזור מבתרייתא כיון דליכא הך קס"ד וכסברת המקשה דפריך והא רבא הוא דאמר וכו' לפי פירוש התוס' אלא ע"כ דרש"י אינו מפרש כפירוש התוס' אלא דדייק ואי ס"ד וכו' ליתני נמי רובע מן השדרה וכו' וא"כ ליפרוך בפשיטות מדקתני חצי קב ואם איתא ליתני נמי רובע מן השדרה וכו' וגם על התוס' נמי עדין קשה דנהי דעדיפא מינה דפשיט משדרה מ"מ לפי מאי דדחי ליה והא רבא הוא דאמר וכו' אמאי לא פשיט לה אם איתא ליתני נמי רובע וכו' וכה"ג כתבו התוס' לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי קב וכו' דחצי קב שאינו מרוב בנין לא מטמא באהל מדלא קתני ליה פ"ק דאהלות בהדי הנך וכו' וצ"ע:
תוס' ד"ה אמר ר' יהושע וכו' בנינו של אדם במס' אהלות חשיב וכו' כצ"ל:
בא"ד לכאורה משמע וכו' עכ"ל. נראה דכתבו כן הצעה למ"ש אח"כ די"מ וכו' שהשוקים דקים וכו' והיינו כיון דמשמע ממתני' דאהלות דשוק למטה מהארכובה אלמא דקטן הוא מהירך דאי לאו מתניתין דאהלות היה מקום לומר דמה שהוא למטה מהארכובה הוא דנקרא שוק ועיין במקובצת:
ד"ה וב"ה אומרים וכו' ק"ך אברים וכו' עכ"ל. והיינו עד דאיכא נמי עשרה בקורסל ולישנא דתלמודא נקטו ותלמודא לא חש לבאר כמו שכתבתי בגמ' ועיין לה' א"מ ז"ל:
ד"ה שמאי אומר וכו' דמשמע ליה דלא פליגי אלא על האי וכו' ודחי שמאי דמחמיר אבל לרבנן וכו' עכ"ל. ק"ק אימא דאף דמחמיר גם רבנן מודו לו ולא פליגי אלא גבי עצם א"נ לאידך גיסא אף אי אינו מחמיר מ"מ רבנן פליגי עליה ומאי אולמיה האי מהאי וי"ל דאי מחמיר אמרי' מסתמא כיון דלא קפדי להחמיר גבי עצם א' לא קפדי נמי להחמיר בשדרה א' אבל אי אינו מחמיר ודינא קאמר מהיכא תיתי דנימא דפליגי עליה ודו"ק: ד"ה ולפשוט מינה לאידך גיסא וכו' הא לרבנן דלא תנן או או אלא השדרה וכו' עכ"ל. הוכרחו לזה דאי כפשטא דתלמודא דבעי למפשט לאידך גיסא מדשמאי מחמיר מכלל דלרבנן לא מחמרינן ובעי תרוייהו מאי פריך ודקרי לה מאי קרי לה שהרי ודאי הא דקאמר שאני שמאי דמחמיר אינו אלא דחייה בעלמא והיכי פריך נפשוט מינה לאידך גיסא כיון דדחייה בעלמא היא לכך פירשו דתלמודא סמך עצמו מדלא קתני או או כדקאמר שמאי וק"ק דאמאי לא פשיט ממתני' גופה דקתני בכוליה הנך חלוקות על על אבל גבי שדרה וגלגלת לא קתני על השדרה ועל הגלגלת אלא השדרה וגלגלת משמע דבעי תרוייהו מדלא קתני על על כמו בהנך דאי גרסינן נמי על השדרה ועל הגלגלת א"כ מאי מבעיא ליה לתלמודא כלל שהרי על על משמע דכל חדא באפי נפשה כמו או או עיין לתוס' במסכת קמא בפרק מרובה דף ס"ג ע"א ד"ה דהא וכו' ואם נאמר אע"ג דלא קתני על על מ"מ איכא לצדד ולו' מסתמא דומיא דהנך חלוקות דקתני בהו על על א"כ מאי פריך לפשוט לאידך גיסא מדלא קתני או או כדקאמר שמאי דהא גבי מהני איכא למימר מסתמא דומיא דהנך חלוקות דאיירי בהו מתני' אבל גבי שמאי דלא איירי בהך חלוקות לכך הוצרך לפ' בהדיא או או וצ"ל דתלמודא לא גריס נמי בהנך חלוקות על על ולכך לא מצי למפשט מדלא קתני על על גבי שדרה וגלגלת כיון דבהנך נמי לא קתני על על וס"ל נמי לתלמודא דאע"ג דבהנך חלוקות אע"ג דלא קתני בהו על על מ"מ קושטא הוא דאו או קתני מ"מ לא אמרינן שדרה וגלגלת הוי נמי מסתמא כוותייהו דאו או קתני ולכך פשיט לאידך גיסא מדלא קתני או או כמו שמאי וכו' ודו"ק:.
ולולי דבריהם היה נראה הא דפריך ולפשוט לאידך גיסא משום דלישנא דקאמר שאני שמאי וכו' משמע דזה דבר ידוע הוא מדלא קא' דילמא שמאי דמחמיר וא"כ אינה דחייה בעלמא ולכך פריך דא"כ לפשוט לאידך גיסא ומשני ליה מ"מ כונתי דחייה בעלמא וכו' ודו"ק:
בא"ד דב"ה לא חשו לפרש וכו' עכ"ל. קושייתם היא לרבנן דמתניתין ומה ענין ב"ה לכאן ונראה להגיה לרבנן במקום ב"ה וכן יש להגיה עוד בדבריהם וכצ"ל לא חשו וכו' או דסמכי אמילתא דשמאי וכו' ומשמאי נשמע לרבנן וכו' עכ"ל:
ד"ה אמר רבא וכו' וקס"ד וכו' עיין לחידושנו לקמן דף נ"ג ריש ע"ב בגמ' ודו"ק: