אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף נב.

דף נא:

ד"ה גמ' טעמ' דליכא שדרה וכו'. ק"ק דילמא האמת קאמרי דקושטא הוא דאין בה שדרה ממת א' ויש ליישב כיון דאיכא למטעי הו"ל לתודוס לבאר כי היכי שלא לטעות בדבריו כיון דהוי לענין דינא ודו"ק. הק' הרב אורח מישור זל דילמא כבר היה שם גלגולת ונסתפקו אם יש שם ג"כ שדרה ואמרו אין כאן שדרה ע"ש ונראה ליישב דא"כ הו"ל לברייתא לבאר בהדיא שהביאו קופה של עצמות ויש בה עצמות של גלגולת ואע"ג דכתבו התוס' בד"ה ובקבר וכו' גבי ברייתא דקתני שדרה שגירר וכו' דמיירי כשיש כמה גלגולת וכו' לא דמי דשאני הכא כיון דמעשה הוא הו"ל לבריית' לבאר טפי אבל ה' אורח מישור תירץ דהמק' סמך משום דבתוספתא קתני אמרו אין כאן שדרה ממת אחד ולא גלגולת ממת א' עכ"ל ע"ש. וק"ק דא"כ מאי משני לא מבעיא קאמ' וכו' אלא אפי' שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' ליכא משמע אבל חדא ממת א' מיהא איכא ואפ"ה טהור ולפי לשון התוספתא משמע דליכא אפי' חדא אבל אי איכא חדא טמא כדדייק תלמודא תחלת ולפי הגירסא דקמן דגרסינן אלא אפי' או שדרה ממת. א' או גלגולת וכו' יתיישב אלא כבר כתבנו דרש"י ע"כ דלא גריס הכי וכן הגיה הר' אורח מישור עצמו בגמ' ע"ש וצ"ע:

שם גמ' על אבר מן המת שבא משני מתים וכו'. ק"ק לחכמים דמטהרי מאי שנא מרקב הבא משני מתים דאמרי' לעיל דף נ"א ע"א דתני ר' נתן רקב הבא משני מתים טמא וכן נמי מאי שנא מכזית בשר הבא משני מתים דקתני בתוספתא דמס' אהלות פ"ד דטמא כמ"ש התוס' לעיל דף ן' ע"ב ד ד"ה ת"ש ע"ש ומ"ש מכל הני דחשיב הכא דחכמים מטהרי משני מתים וצ"ל דהנהו ברייתות אתיין כר"מ דפליג אחכמים מיהו קשה על הרמב"ם דפסק פ"ד מהלכות טומאת מת דין א' ופ"ז מה' נזירות דין ב' כחכמים הכא וגבי רקב הבא משני מתים וכזית בשר מב' מתים פסק פ"ד מה' טומאת מת דין ג' ופ"ז מה' נזירות דין ד' כהנך ברייתות דטמא כמ"ש שם מרן כ"מ ז"ל ע"ש וצ"ע: ודע הא דמטהרי חכמים הכא היינו מטומאת אהל אבל מטמא במגע ומשא דהא איכא עצם כשעורה מיהא ממת זה וכ"כ הר"ש בפ"ב דאהלות משנה ו' ע"ש ואע"ג דיכול להאהיל על כולו מ"מ כיון דשני מתים הם לא מצטרפי אבל ר"ע ס"ל דמטמא בין במגע ומשא ואהל מיהו גבי רביעית דם קשה היכי מטמא ר"ע במגע דהיכי מצטרף שיעור רביעית ע"י חיבור אדם אינו חיבור ואין נוגע חוזר ונוגע כדאמרי' לעיל דף ן' ע"ב גבי כזית חלב שהיה מפורד והתיכו דאינו מטמא משום דחבורי אדם אינו חיבור ושו"ר להתוס' לעיל ד"ה ת"ש שהקשו קושיא זו ותירצו דוקא לענין אהל הוא דמטמא לפי שראוי להאהיל על כולה אבל בנגיעה לא מטמא ע"ש. ואכתי ק"ל מעצם כשעורה שנחלק לשנים דקתני דר"מ מטמא ואמאי דהא חיבורי אדם אינו חיבור ולא שייך לתרץ לענין אהל קאמר שהרי עצם כשעורה אינו מטמא באהל כדאיתא בסמוך בעבר הדף ומתני' היא בפ"ב דאהלות משנה ג' וי"ל דאיכא למימר נמי לענין משא הוא דמטמא ר"ע לפי שיכול לישא כולו דכה"ג אמרי' בפרק העור והרוטב דף קכ"ה ע"ב וכ"כ הרמב"ם להדיא פ"ד מה' טומאת מת דין ד' וז"ל עצם כשעורה מטמא במשא וכו' וכתב מרן הכ"מ ז"ל דבמגע לא והכריח מהך דכזית חלב דלעיל כמו שהקשינו ע"ש:

מיהו ק"ל מאי שנא מרובע עצמות דתנן פרק ב' דאהלות משנה ז' דרובע עצמות שנדקדקו ואין בכל א' וא' עצם כשעורה ר"ש מטהר וחכמים מטמאין וכתב שם הר"ש דחכמים מטמאין אף במגע וכ"כ ג"כ הרע"ב ע"ש ואמאי לא אמרינן דוקא לענין אהל ומשא אבל במגע לא מטמאין משום דחיבור אדם אינו חיבור כי היכי דאמרינן הכי גבי עצם כשעורה שנחלק לשנים דמטמא ר"ע וכמו נמי אבר מן החי שנחלק לשנים דקתני התם ר' יוסי מטמא וכתב הר"ש במשא ובאהל אבל במגע לא ע"ש וכן נמי גבי שדרה וגלגלת של שני מתים דמטהרי חכמים דכתב הר"ש אבל מטמא במגע ומשא דהא איכא עצם כשעורה כמו שזכרנו וכ"כ הרע"ב שם פ"ב דאהלות משנה ו' משמע אבל אי ליכא עצם כשעורה לא מטמאו במגע משום דחבור אדם אינו חבור א"כ מנ"ל לפרש גבי רובע עצמות דחכמים מטמאין אפי' במגע והתימא על הר' תי"ט ז"ל פ"ב דאהלות משנה ז' גבי עצם כשעורה דמטמא ר"ע הביא דברי רבינו ודברי מרן כ"מ ז"ל שכתבו דר"ע אינו מטמא במגע ובדבור שאחריו גבי רובע עצמות דמטמאין חכמים הביא דברי הר"ש והרע"ב שכתבו דחכמים מטמאין אפי' במגע ולא ידעתי כונתו ששתק בזה ולא נתעורר. מיהו דברי רבי' פרק ד' מהלכות טומאת מת דין ד' מדוקדקים בזה שכתב וז"ל וכן רובע עצמות שנדקדקו מטמאין באהל וכו' ע"ש משמע אבל במגע לא ומיהו במשא ודאי מטמאין וסמך אמשא דכתב גבי עצם כשעורה אלא משום דעצם כשעורה לא שייך אהל לכך גבי רובע עצמות הזכיר אהל וה"ה משא אבל דברי הר"ש והרע"ב צ"ע ועיין להר' חזון נחום ז"ל פ"ב דאהלות משנה ז':

עוד הוקשה אצלי לפי דברי רבינו והכ"מ זל דכתבו גבי עצם כשעורה שנחלק לשנים דר"ע מטמא היינו במשא ולא במגע לפ"ז חכמים דפליגי אר"ע ע"כ דמטהרי אפי' במשא וצריך טעם למה שהרי כיון דיכול לישא כולו ומשמע נמי דאינו משני מחים אלא ממת א' וכמ"ש התוס' ד"ה ועל עצם וכו' וא"כ אמאי לא אמרינן יכול לישא כולו וכן נמי בפ"ב דאהלות משנה ז' נחלקו ר' יוסי ות"ק גבי אבר מן החי שנחלק לשנים דר' יוסי מטמא ות"ק מטהר וכתב שם הר"ש דר' יוסי מטמא במשא ואהל אבל במגע לא לפי שחבור אדם אינו חבור ע"ש וצ"ל נמי דת"ק דמטהר לגמרי מטהר אף במשא ואהל ואמאי לא אמרי' דיכול להאהיל על כולו ויכול לישא כולו. שו"ר בהעור והרוטב ד קכ"ד ע"ב דר' דוסא לא ס"ל האי סברא שיכול להאהיל על כולו אלא אמרינן אין מאהיל וחוזר ומאהיל וא"כ איכא למימר דחכמים דר"ע ות"ק דר' יוסי ס"ל נמי כרבי דוסא מיהו ק"ל על הרמב"ם דגבי עצם כשעורה שנחלק לשנים פסק בפ"ד מה' טומאת מת דין ד' דמטמא במשא כר"ע כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל ואלו לגבי אבר מן החי שנחלק לשנים פסק שם דין ב' כת"ק דטהור כמ"ש ג"כ הכ"מ שם ואיך מזכה שטרא לבי תרי והתימא על הכ"מ שלא נתעורר בזה ועל מתני' גופה ק"ל כיון דת"ק ס"ל דטהור אלמא דאמרי' אין מאהיל וחוזר ומאהיל ובריש פ"ב דאהלות שם משנה א' קתני מתני' דמלא תרווד רקב מטמא באהל ע"ש אלמא דלא אמרינן אין מאהיל וחוזר ומאהיל לפי שיכול להאהיל על פני כולו כדאית' בהעור והרוטב וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' טומאת מת דין י"א וא"כ קשה סתמא אסתמא וכעת צ"ע לאפס הפנאי: רש"י ד"ה טעמא וכו' דאין מועיל הנחתו באויר וכו' עכ"ל. משמע דלא ס"ל לרש"י דהניחוהו באויר במקום שאין גג כמ"ש התוס' בד"ה מעשה וכו' אלא הניחוהו במקום שיש גג ומטמאה באהל אלא שנסתפקו אם יש בה שיעור לענין טומאת אהל מכאן ולהבא ואין מועיל מה שהניחוהו באויר לענין טומאת אהל או אין בה שיעור ומועיל מה. שהניחוהו באויר והא דהניחוהו באויר אף על גב דשמא יש בה שיעור ומטמאה באהל מכל מקום מטומאת מגע ומשא מיהא הצילוה כמ"ש רש"י ד"ה והניחוה באויר וז"ל נהי שלא והיו מטמאין באותן עצמות עכ"ל דהיינו טומאת מגע או משא אבל לפי' התוס' שהניחוה במקום שאין גג וליכא גם טומאת אהל מכאן ולהבא צ"ל דהספק הוא דמיירי כגון שכבר יש אדם אחד שהאהיל על אותן עצמות ובאו לשאול אם יש בה שיעור טומאת אהל וכן נמי קשה לאיזה ענין שמלאו קופה באותן עצמות והביאוה וצ"ע:

ד"ה לא לעולם וכו' אלא אפי' שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' דלדברי ר"ע וכו' עכ"ל ולפ"ז לא גרסי' בדברי הגמ' אפי' או שדרה וכו' או גלגלת וכו' וד"ל לרווחא דמלתא קאמר דאפי' שדרה לחוד או גלגלת לחוד ממת א' ליכא דלאיזה תכלית קא' לרבותא זו כיון דקושטא הוא דאפי' דאיכא שדרה ממת א' או גלגלת ממת א' לר"ע לא מטמא אלא גרסינן אפילו שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' דהרבותא היא לר"ע דמטמא אפ"ה ליכא ולפ"ז הו"ל דברי תודוס לפני החזרה דר' עקיבא ואף ע"ג דרש"י לעיל ד"ה ואמרו כתב וז"ל ואפי' לר"ע וכו' חזר בו ר"ע עכ"ל אלמא דמפרש דברי תודוס לפי החזרה התם לפי הס"ד דתודוס שדרה א' ממת א' ממש קא' דמשמע אבל משני מתים איכא ומשמע ליה לרש"י דמסתמא תודוס אתי ככ"ע אפי' כר"ע וא"כ איך קא' טהור כיון דאיכא שדרה משני מחים דלרבי עקיבא מטמא דהא לפום הס"ד דשדרה אחת טמא לרבנן ממילא דלר' עקיבא אפילו שדרה א' מב' מתים מטמא ולכך כתב לאחר החזרה דר' עקיבא אבל לפי המסקנא דדחי דבעינן שדרה וגלגלת ממת א' לרבנן וממילא דלר' עקיבא עד דאיכא שדרה וגלגלת משני מתים הוא דמטמא אין צורך לו' דתודוס אחר חזרה כיון דאיירי בדליכא שררה וגלגלת משני מתים דלר' עקיבא נמי לא מטמא:

מיהו קשה לפ"ז למאי נפקא מינה הביאה הבריית' המעשה בשלמא לפירש"י לפי הס"ד מייתי לה סייעתא דר"ע חזר בו ותו קשה אמאי הוצרך תלמוד' להוסיף בדברי תודוס גלגלת ממת א' וה"ל שני מתים קא' אלא בהוספת גלגלת לחוד סגי ואין צורך לו' לא מבעיא וכו' אלא ה"ק אין כאן שדרה וגלגלת ממת אחר אלא משני מתים ואפי' ר"ע דמטמא משני מתים חזר בו והוי על דרך הפי' הא' ממש והשתא שפיר דייקינן הא איכא שתיהן ממת א' טמא וניחא נמי דמייתי המעשה לסייע דר"ע חזר בו וצ"ע כעת:

ד"ה ת"ש ממניינא וכו' כגון הזרוע וכו' וקרויין אבר א' עכ"ל. לא ידעתי אמאי הוצרך לזה ואמאי לא נימא בכל האברים קא' דחציו ממת זה וחציו ממת זה מדי דהוה אשדרה וחצי קב עצמות וכל הנך דחשיב ודו"ק: ד"ה ר"ע מטמא וכו' ורביעית דם ממת א' במגע ולא באהל וכו' עכ"ל. ק"ק אי בתגלחת נזיר אפי' במגע בעי חצי לוג כדקתני מתני' לעיל דף מ"ט ע"ב וכמ"ש שם התוס' ד"ה ועל חצי לוג וכו' וכן נמי מתני' דסוף פרקין דף נ"ז ע"ב דפליגי רבנן אר"ע כמ"ש התוס' ד"ה שבא וכו' ואי לענין טומאה בעלמא אפי' באהל נמי מטמא כדקתני מתני' ריש פ"ב דאהלות אלו מטמאין באהל וקחשיב רביעית דם הבא ממת א' וכ"כ רש"י נמי לקמן ע"ב ד"ה שהרי למודו בידו וכו' וז"ל וחכ"א וכו' ה"ז מטמא באהל עכ"ל ונראה להגיה וכצ"ל ממת א' אבל משני מתים במגע ולא באהל וכו' מיהו קשה מנ"ל לרש"י דלרבנן רביעית דם משני מתים מטמא במגע אימא אפי' במגע נמי לא מטמא וכן משמע מהרמב"ם פ"ד מה' טומאת מת דין א' שכתב רביעית דם משני מתים טהורה משמע טהורה לגמרי אפי' לענין מגע מדלא ביאר מטמא במגע כמו שביאר אח"כ גבי שדרה הבאה משני מתים דאינם מטמאים באהל אלא במגע ע"ש. ותו קשה דהיכי כתב רש"י דרביעית דם הבא משני מתים מטמא במגע דהיכי מצטרפים שהרי חיבור אדם אינו חיבור וכן נמי מ"ש ולדברי ר"ע אפי' באהל וכו' משמע לא מבעיא במגע וכו' שהרי חבור אדם אינו חבור והתוס' לעיל דף נ' ע"ב ד"ה ת"ש וכו' כתבו מכח קושיא זו דר"ע דמטמא לענין אהל לפי שראוי להאהיל על כולו אבל במגע לא ע"ש והיכי כתב רש"י דבמגע מטמא בין לרבנן בין לר"ע ואולי יש להגיה עוד בדברי רש"י דהך רביעית דם הבא ממת א' דכתב אין כאן מקומה אלא צריך להגיה ולהניחה גבי עצם כשעורה ממת א' דכתב אחר כך והשתא ניחא דמ"ש רש"י דבשני מתים במגע מטמא לא קאי ארביעית דם אלא דוקא אהנך משום דאיכא עצם כשעורה כמ"ש הר"ש פ"ב דאהלות משנה ו' ודו"ק. ואחר זמן ראיתי לה' תועפות ראם למהר"א גאטיניו ז"ל בפ' אמור בד"ה לאביו וכו' דף ע"ב סוף ע"ב וריש ע"ג שהביא לשון זה של רש"י והגיה בו וכעת כבר עבר מזכרוני ע"ש: תוס' ד"ה ובקבר וכו' דילמא כשיש גלגלת וכו' עכ"ל הוכרחו לזה ולא פירשו בפשיטו' דהתנא גופיה מספקא ליה ונקט מאי דפשיטא ליה וכה"ג דחי לעיל דף נ"א ע"א דפריך ונפשטו מדרבה ב"ב חנה ודחי דרבה ב"ב חנה גופיה מבעיא ליה כמ"ש שם התוס' וכן משמע מסתמיות פירש"י הכא משום דהוק' לו שהרי מדקתני ובקבר טמאה מפני שהקבר מצרפה מבואר להדיא דהיכא דשלימה היא טמאה ולכך הוכרחו לפ' דדחי דילמא בשיש עמה גלגלת ותלמודא ה"ה דה"מ למפשט מינה אלא דעדיפא ליה למפשט מרי שא ואע"ג דמדיוקא הוא וכה"ג כתבו התוס' בפרק לא יחפור דף כ"ז ע"א ד"ה הא שלשה וכו' ועיין במקובצת ודו"ק:

ד"ה מעשה וכו' דהכי איתא בספרי וכו' כצ"ל:

בא"ד נעמוד למנין. וכו' עכ"ל פירוש נעמוד למנין העצמות אם הם ממת א' או משני מתים ונבא למחלוקת ר"ע וחכמים וק"ל:

בא"ד הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת וכו' עכ"ל משמע דר"ע אחר שחזר בו הוא דטיהר וק"ק דלים דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דקאמר אפי' שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' איכא וכו' וא"כ אפי' קודם חזרה אינה מטמא ר"ע כיון דליכא שדרה וגלגלת משני מתים וכפירש"י וצ"ע:

ד"ה טעמא וכו' והא מסתמא דתניא היתה מפורקת ומשוברת ואמרינן לעיל וכו' עכ"ל הקשה ה' אורח מישור ז"ל הא מבואר לעיל דוקא רוב עלעין אבל מיעוט עלעין נשתברו טמא וכאן יכול להיות לא נשתברו רק מיעוט צלעות וכו' ע"ש ונראה דאין ה"נ דלענין שבירה הדין עמו דאין סברא כלל לומ' דמסתמא נשתברו רוב עלעין אבל לענין פריקה סברא הוא דמסתמא מפורקין כולן דהכי משמע לישנא מלאה עצמות ועיקר קושיית התוס' שהיתה מפורקת ואגב נקטו משוברת וק"ל:

ד"ה שבא משני מתים וכו' חסרון נפל בקביעותם וכצ"ל ד"ה ועל רביעית דם שבא משני מתים וכו' וק"ל:

בא"ד דאלו בא ממת א' לר"ע מגלח וכו' עכ"ל הוקשה להו דהו"ל למתני מת א' רבותא לרבנן דאפי' ממת א' מטהרין ותירצו משום דלר"ע מגלח פי' דממת א' ר"ע לא הדר ביה והכא קתני מאי דהדר ביה ולכך לא שייך למתני מת א' משום דלא הדר ביה כדתנן במתני' לר"ע וכו' פירוש לקמן בסוף פרקין דף כ"ו ע"ב תנן דרביעית דם לר"ע הנזיר מגלח עליי וע"כ דמיירי של מת א' מדלא קתני אפי' שני מתים ועוד דקאי ארביעית דם דקתני מתני' דף נ"ד ע"א והתם מסתמא של מת א' איירי אלמא דבמת א' לא חזר ודוקא בשני מתים הוא דהדר ומ"ד לקמן לא תשנה רביעית דם בחזרה ס"ל דר"ע לא חזר בו כלל דאפי' רביעית משני מתים מגלח כמ"ש רש"י והתוס' לקמן ד"ה ואב"א וכו' אבל למ"ד דחזר ס"ל דבשני מתים הוא דחזר ובהא פליגי: וק"ק מאי ק"ל להתוס' דהו"ל למתני מת א' לרבותא לרבנן שהרי ע"כ דניחא ליה למתני רבותא לר"ע טפי דמה"ט נמי לא קתני חצי לוג וכו' כמ"ש התוס' גופייהו בזה הדבור בסיום דבריהם וכן ראיתי לה' אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל אין לומר דתוס' באו לתרץ דהו"ל למנקט ממת א' לרבותא דרבנן דצ"ל כדפי' התוס' הואיל דלר"ע אפי' בשני מתים מגלח ע"ש שפי' דבריהם בע"א ולע"ד נראה דכונת התוס' שכתבו אח"כ איידי דלר"ע וכו' אין כונתם משום רבותא דר"ע שהרי אדרבא ה"ל למתני רבותא לרבנן דכח התירא עדיף ותו מאי ק"ל כלל בדין הוא למנקט חצי לוג וכו' שהרי לא שייך למתני חצי לוג דהא ע"כ לא חזר בו ר"ע שהרי כיון דלא חזר בו מרביעית ממת א' ממילא דלא חזר מחצי לוג משני מתים שהרי בכלל חצי לוג משני מתים איכא רביעית ממת א' לכן נראה דבאמת זהו כוונת תירוצם דר"ל כיון דלר"ע דאף ברביעית מגלח כלומר ולא הדר ביה לכך לא שייך נמי לומר חצי לוג משני מתים ובזה ניחא נמי דקתני עצם כשעורה שנחלק לשנים דשל מת א' הוא וע"כ דנקט רבותא לרבנן דאף ממת א' טהור וכמ"ש התוס' ד"ה ועל עצם וכו' וז"ל אף כי הוא ממת א' וכו' ואמאי לא קתני משני מתים לרבותא דרע"ק כי היכי דנקט רביעית דם ולא חצי לוג משום רבותא דר"ע אלא ודאי כדכתיבנא משום דכח התירא עדיף וכונת תירוצם כדפירשנו ודלא כה' אורח מישור ז"ל ועיין לחידושינו לקמן דף נ"ג ע"ב בתוס' ד"ה התם לאפוקי וכו' ודו"ק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה