אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף נא.

דף נ:

גמ' נקבר בכסותו בארון של עץ וכו' הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ג' הוסיף נמי נקבר בארון של מתכות וכתב מרן הכ"מ וז"ל מאחר שאמרו של שיש דוקא ממילא נתמעט של מתכות כמו שנתמעט של עץ עכ"ל ואף ע"ג דאיכא למידק נמי מסיפא להפך דוקא של עץ אבל של מתכות הוי רקב וא"כ קשה דיוקא אדיוקא י"ל דנעשה דיוק דרישא כמו סיפא ואפשר דלזה כיונה הברייתא דקתני זהו מת שיש לו רקב היתירא היא אלא למעוטי של מתכות וכה"ג משני תלמודא לקמן דף נ"ג סוף ע"א גבי על אלו הנזיר מגלח דקתני מתני' מיהו הרמב"ם לא הזכיר רצפה של אבנים שהזכירה הברייתא ואפשר דהוה גריס מתכות במקום לבנים מיהו רצפה של אבנים דקתני הברייתא אף על גב דלא הזכירה הרמב"ם בפרק ז' מהלכות נזירות מ"מ בפ"ג מהלכות טומאת מת כתב ארון של זכוכית וא"כ היא היא וק"ל:

שם נקבר בארון של עץ וכו' עיין לרש"י לקמן בפרק בתרא דף ס"ה ע"א ד"ה והשאר וכו' ובתוס' בד"ה מיתיבי וכו' וז"ל המאירי שם ומה שאמרו בגמ' שהנשאר מן המת מצטרף למלא תרווד רקב אין הלכה שהרי פסקנו שכל שנקבר בארון של עץ אין לו רקב ובתוס' טרחו להעמידה ואין צורך בכך עכ"ל: שם גמ' אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות וכו' הרמב"ם פ"ז מהלכות נזירות דין ג' ופרק ג' מהלכות טומאת מת השמיט דין זה וכבר תמה עליו הלח"מ ז"ל בהלכות נזירות ע"ש:

שם גמ' הא מן העצם טמא ואף ע"ג דליכא בשר וכו' צריך טעם לפי סברת המק' מאי אולמיה עצם דיש בו רקב טפי מבשר ואפשר דהילכתא גמירי לה מיהו ראיתי בירושלמי משום דכתיב ורקב עצמות קנאה וכו' משמע דאין רקב אלא בעצמות ע"ש:

שם גמ' אמר רבא שקברו זה בפני עצמו וכו' הרמב"ם בפ' ז' מהל' נזירות דין ד' השמיט דין זה וכתב הכ"מ דמדיוקא דדברי רבינו שמעינן לה ע"ש. ונראה דאין צורך דבהדיא כתב רבינו דין זה פרק ד' מהלכות טומאת מת דין ג' וא"כ בהלכות נזירות סמך אהלכות טומאת מת וכה"ג כתב הלח"מ פ"ז מהלכות נזירות על מה שהקשה הכ"מ גבי בעיא דשער העומד ליגוז שהשמיטה נמי רבינו וכתב הלח"מ דסמך אמ"ש בהלכות טומאת מת ע"ש מיהו נראה דאין זה מחוור שהרי כמה דינים שהזכירם רבינו פ"ג מה' טומאת מת דין א ודין ה' ודין ו' וחזר וכתבם בפרק ז' מה' נזירות דין ב' ודין ד' והיינו טעמא משום דטומאה לחוד ותגלחת נזיר לחוד שהרי רביעת דם אעפ"י שנטמא באהל אין הנזיר מגלח עליו אלא בעי חצי לוג כמ"ש התוס' לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי לוג וכו' וכן פסק רבינו וא"כ הדין עם הרב כ"מ ז"ל ודלא כהלח"מ ודו"ק נ"ל:

ומ"מ אפשר ליישב קושית הכ"מ דס"ל לרבינו כפי' קמא דתוס' דבעיא דשער העומד ליגזז אמתניתין דאהלות קאי לענין טומאת חיבורין וא"כ אף ע"ג דנ"מ נמי לענין תגלחת נזיר מ"מ כיון דלאו בפירוש אתמר אין לחוש על שלא הזכירו רבינו כי כן דרכו של רבינו שאינו כותב אלא הדין שמוזכר בהדיא בתלמוד ומיהו אין זה מספיק כיון דרבה ב"ב חנה מבעיא ליה וע"כ דאיירי נמי לענין נזירות ועיין להרב חזון נחום ז"ל פ"ג דאהלות משנה ד' ד"ה כיצד וכו' ודו"ק:

ובמאי דקאמר עוד רבא והרקיבו ועמדו על מלא תרווד רקב וכתבו התוס' דלרבותא נקטיה וכו' הרמב"ם פ"ד מה' טומאת מת דין ג' השמיטו ונראה לישב עפ"י מ"ש הלח"מ ז"ל פ"ז מה' נזירות דרבינו ס"ל דלפי האמת ליכא בעיא גבי רקב העקב דודאי טמא ע"ש והשתא ניחא דלפי האמת ליכא רבותא ותלמודא דנקט ליה היינו לפי הס"ד דאיכא בעיא ולכך נקטה לרבותא אבל לפי האמת ליכא רבותא ולכך לא כתבה רבינו ודו"ק מיהו בעיקר דברי הלח"מ עיין מה שאכתוב עליו בסמוך גבי בעיא דעקב ודו"ק:

שם גמ' תנן התם כל שבמת טמא וכו' והשער והציפורן וכו' ועיין להרמב"ם פי"א מה' טומאת מת דין ג' שכתב וז"ל וכן נ"ל שאם נגע בצפרניו או בשניו נטמא וכו' (פי' שהטהור נגע בשערו לטומאה) והכ"מ ז"ל הביא ע"ז האי משנה וכתב שלמד כן ממנה דמשמע דה"ה לטהור שנגע בטומאה בשערו כיון דבמת חשיבי כגופו ה"ה דבחי חשיבי כגופו דמאי שנא עכ"ל ואין צורך לדבריו אלא בהדיא תנן פ"ה דזבין משנה ד' גבי זב חבורי טמא על הטהור וחיבורי טהור על הטמא טמא והביאו הרמב"ם סוף פ"ז מהלכות משכב דין י"א אלמא דהטמא והטהור שוין לענין טומאת זב וה"ה לענין טומאת מת ועיין לה' חזון נחום ז"ל בפ"ג דאהלות משנה ג' ד"ה ובשעת חיבורן וכו':

ודע שהרמב"ם פ"ג מה' טומאת מת דין י"ג כתב חוץ מן השנים והשער והציפורן הואיל וגזען מחליף וראיתי לה' שושנים לדוד פ"ג דאהלות משנה ג' שכתב עליו וז"ל לא די שדבריו סותרים דברי הגמרא דיהיב טעמא לשנים משום שלא נברא עמו אלא דבריו סותרים דברי עצמו פ"ה מה' עבדים דמשמע דשנים אין גזען מחליף את"ד ע"ש ואשתמיטי' דברי מרן כ"מ ז"ל פ"ג מה' טומאת מת שכתב דרבינו קצר ולא כתב טעם השנים מפני שלא נבראו עמו כיון דלא נ"מ מידי א"ד ע"ש:

שם גמ' מי אמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי וכו' אעפ"י דבפרק קמא דסנהדרין דף ט"ו ע"א מחלוקת תנאי היא בשער העומד ליגזז אי כגזוז דמי או לא גבי המקדיש עבדו אי מועלין בשערו וקאמר תלמודא וקי"ל דפליגי בשערו העומד ליגזז אי כגזוז דמי או לא וכן פליגי נמי תנאי התם גבי ענבים העומדים ליבצר אי כבצורות דמו או לא וכן בכמה דוכתי גבי כל העומד ליזרק וכל העומד ליפדות כדאית' בפרק מרובה דף ע"ו ע"ב נראה דשאני הכא גבי מת כיון דהשתא מיהא שהוא מת לא שייך ביה כגזוז דמי הילכך לא אמרי' כגזוז דמי אליבא דכ"ע ולפ"ז ע"כ דהבעיא היא למ"ד בעלמא כגזוז דמי דלמ"ד לא כגזוז דמי כל שכן הכא גבי מת ובזה נראה דהוי סיוע לרבינו שפסק בפ"ה מה' טוען דין ד' כמ"ד כל העומד ליבצר כבצור דמי ותפסו עליו עיין להראב"ד שם ולה' כ"מ ז"ל שם ובזה ניחא משום דסתמא דתלמודא הכא בעי אליביה והרמב"ם פסק נמי להאי בעיא פ"ג מה' טומאת מת דין י"ג ע"ש ועיין עוד בזה לה' שע"ה ז"ל הל' טוען דף מ"ד ריש ע"א ודו"ק:

ודע דיש להוכיח מהכא הא דאמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי וכן הא דאמרינן בכוליה דוכתא כל העומד ליזרק כזרוק וכל העומד ליפדות כפדוי וכיוצא דינא דאורייתא הוא ולא מדרבנן דאי מדרבנן אבל מדאורייתא לאו כגזוז דמי והוי טמא איך רבנן מקילין ואמרי כגזוז דמי והוי טהור ודו"ק נ"ל וכה"ג ראיתי לה' כ"מ ז"ל פי"ג מה' טומאת מת דין ב' ד"ה בד"א וכו' שכתב וז"ל דע"כ דאורייתא דאי מדרבנן וכו' איך יקילו חכמים לטהר מה שהוא טמא מן התורה וכו' עכ"ל ע"ש: שם גמ' ותפשוט ליה מדרבה ב"ב חנה וכו' אף ע"ג דרבה ב"ב חנה משמיה דד' יוחנן אמרה ור' יוחנן תלמיד חזקיה הוא כמ"ש הכ"מ ז"ל פ"ב מה' חגיגה דין ח' צ"ל הא דקאמ' ונפשוט לאו דוקא לחזקיה קאמר אלא לדידן קאמר ודוק:

שם גמ' טעמא משום דגזז הא לא גזז לא וכו'. משמע דכיון דאינו נעשה גלגלין ממילא הוי טמא דאי טהור ממילא הוי גלגלין וק"ק כיון דאי הוה טהור ממיל' נעשה גלגלין איך מבעיא ליה בסמוך גבי רקב העקב אי טהור או לא שהרי אי טהור ממילא נעשה גלגלין ואם כן היכי משכחת לה רקב דמטמא דכה"כ פריך תלמוד' לקמן עבר הדף גבי בעיא דפרשו וכיחו וניעו ואמאי הוצרך למפשט מדר' נתן אלא ע"כ אע"ג דטהור אינו נעשה גלגלין וה"ט כיון דחד גופא ולא דמי לשני מתים שקברם זה עם זה דהוו גלגלין משום דתרי גופי נינהו והילכך הו"ל תערובת ואע"ג דכל א' טמא ואם כן מאי פשיט ליה הכא מרבה ב"ב חנה אימא דאינו נעשה גלגלין משום דחד גופא ואפי' הכי טהור ומיהו להא י"ל לעולם דאי הוה טהור ממילא ע"כ נעשה גלגלין והא דלא פשיט ליה דא"כ רקב יה דא"כ רק דמטמא היכי משכחת לה משום דאיכא לשנויי כגון שנקבר בלא עקב ואע"ג דתני עולא לקמן מת שנקבר חסר אין לו רקב שאני עקב כיון דאין בו חיות כמ"ש התוס' ד"ה רקב הבא משני מתים וכו' הילכך לא חשיב חסר דלא גרע מהופשט עורו ונקבר דע"כ לא חשיב נקבר חסר פירוש רש"י לקמן גבי דמשני סך נשא ופי' רש"י והופשט עורו וכו' ע"ש ולכך פשיט מרבי נתן משום דלישנ' דשני מתים דנקט רבי נתן משמע שלמים ואכתי קשה שהרי פרשו של מת טהור הוא כדמוכח מהרמב"ם פרק שלישי מהלכות טומאת מת דין י"ב ואפילו הכי מבעיא ליה לחלמודא לקמן אי לא נעשה גלגלין אלמא דאפילו טהור אינו נעשה גלגלין ואם כן הכא נמי גבי שערו ומאי פשיט מרבה ב"ב חנה אימא אע"ג דאינו נעשה גלגלין לא הוי טמא וי"ל הא דפשיט מרבה בר בר חנה לא פשיט דהוי טמא אלא פשיט כיון דאינו נעשה גלגלין ממיל' ע"כ הוי חדא גופא כן דמי ולאו כגזוז דמי אלא דממילא דגבי שער הוי טמא משו' דשער דמחובר טמא כדקתני מתני' ובשעת חיבורן הכל טמא אבל גבי רקב אין הכי נמי דהוי טהור משום דרקב לא מטמא ואפי' מחובר וכן נמי גבי פרשו טהור ואע"ג דמחובר וכל חד כדיניה ודו"ק:

רש"י ד"ה ה"ד וכו' כגון דהרקיב חד אבר וכו' כי גמירי רקב כגון דאתי מכל גוף דמת וכו' עכ"ל. נראה דכונת רש"י דתרתי בעינן דהרקיב כל המת ובעינן נמי דההוא רקב דשקל מן העקב מעורב עם רקב שאר הגוף שעל פני כולו עד כלפי הראש בהא הוא דפשיטא ליה מר' נתן דהוי טמא ותלמודא דקאמר דהרקיב כוליה מת וקאתי דרך עקב ר"ל דרך עקב עד פני כולו ה"נ אבל היכא דליכא אלא חדא בהא מבעיא לן כגון דהרקיב אבר של עקב לחוד א"נ כגון דהרקיב כולי' מת ושקל מן העקב לחוד ותלמודא חדא מנייהו נקט. מיהו התוס' ס"ל דהבעיא היא דוקא היכא דהרקיב חד אבר של עקב אבל היכא דהרקיב כוליה בהא פשיטא לן נמי דאפילו שקל מן העקב לחודיה טמא כיון דהרקיב כוליה מת:

וק"ק לפירש"י דמבעיא ליה נמי בשל עקב לחודיה אף ע"ג דהרקיב כוליה מת אמאי לא נפשוט מרבי נתן דע"כ טמא דאי טהור א"כ רקב הבא משני מחים נמי דילמא בא מן העקב לחוד וטהור כי היכי דמ"הט הוא דפשיטא לן דמדר' נתן היכא דאתי מכל גוף המת דהוי טמא משום דדילמא זה התרווד אתא דרך עקב עם רקב פני כולו וצ"ל משום דאין סברא דרקב הגוף שיש בו חיות לא נשאר העקב שאין בו חיות נשאר שהרי אדרבא רקב העקב ימהר לרקוב טפי כמ"ש התוספות ד"ה רקב וכו' מיהו אכתי קשה דאי של עקב לחודיה לא מטמא א"כ איך אם הוא מעורב עם פני כולו כגון ההיא דר' נתן טמא שהרי כיון דליכא אלא שיעור מלא תרווד בין הכל א"כ ליכא שיעור רקב לחודיה אלא רקב העקב דאינו מטמא משלימו לשיעור מאי שנא מהא דאמרינן פ"ו דף ל"ה סוף ע"ב כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור וכן פסק הרמב"ם פ"ד מה' מאכלות אסורות דין י"ז ע"ש וצ"ע:

ולענין פסקא הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין לא כתב בעיא זו וכן לא כתב נמי שאר ההני בעיין דבסמוך וכתב הלח"מ ז"ל דס"ל לרבינו דליתנהו להני בעיין דודאי הוי רקב ואינו עושה גלגלין מדאמר ליה ר' שמואל בר אחא לר' פפא ואי ס"ד וכו' רקב היכי משכחת לה וכו' ואע"ג דשני ליה שנוייא דחיקא הוא וכו' את"ד ע"ש משמע דס"ל לה' דהבעיא דעקב הוי נמי לענין גלגלין ופירכת ר' שמואל נמי דאמר ואי ס"ד וכו' קאי נמי אבעיא דרקב של עקב ולא ידעתי דא"כ מאי משני תלמודא דאשקייה מי דקלים וסך נשא וכו' דאכתי לא משני מידי על בעיא דרקב ואי איכא לשנויי כגון שנקבר בלא עקב הו"ל לתלמודא לבאר. ותו בעיקר הקושיא מאי פריך שהרי כיון דלא מבעיא ליה אלא היכא דהרקיב חד אבר אבל נרקב כוליה מת איכא רקב א"כ היכי משכחת לה רקב היכא דארקיב כוליה מת מיהו להא י"ל דכוונת הלח"מ ז"ל כיון דלפי האמת גבי הנך בעיין לא הוו גלגלין ממילא דנפשטה ג"כ בעיא דעקב דלא הוי נמי גלגלין דלא גרע עקב מהנך וכן צ"ל נמי גבי ש"ז שהזכיר הרב במלתיה דאין כונתו דפירכת ר' שמואל לר' פפא קאי נמי עלה שהרי ודאי דאינה פירכא דהא משכחת לה כגון בתולה או אשה זקנה או שלא נבעלה סמוך למיתה עיין פירש"י לקמן ד"ה ש"ז וכו' אלא כונה ה' כיון דלפי האמת בהנך בעיין לא הוו גלגלין ה"ה נמי ש"ז דלא גרע מהנך:

מיהו ק' כיון דלא מבעיא ליה אלא היכא דהרקיב חד אבר לא שייך לומר דהבעיא לענין גלגלין שהרי כיון דלא הרקיב שאר גוף המת ומה שייך תו גלגלין אלא הבעיא היא לענין טמא או טהור ואם כן מהנך שאר בעיין דלא הוי טמא ליכא למפשט מידי לענין טמא או טהור שהרי עובר במעי אשה ופרשו יוכיח דפרש טהור ועובר טמא וצ"ע. ותו בעיקר תירוץ הלח"מ על שאר בעיין לא ידעתי מה תקן דאכתי ס"ס נהי דלא הוי ספק מ"מ הו"ל לרבינו לכתוב דבודאי לא הוי גלגלין שהרי כיון דמבעיא ליה לתלמודא אי הוו גלגלין והוצרך לפשוט דלא הוו גלגלין מדאמר ר"ש ר' שמואל לרב פפא ואי ס"ד וכו' א"כ הו"ל לרבינו לבאר דין זה וכן ה"ל לבאר נמי היכא דהרקיב כוליה מת דלא הוי דקב של עקב גלגלין כיון דתלמודא הוצרך למפשטה מר' נתן וצ"ע ועיין עוד מה שאכתוב בעבר הדף ודוק:

תוס' ד"ה איזהו מת וכו' ואפי' ליקח ארבע או חמש וכו' עכ"ל. וכן נראה נמי שכן דעת הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ג' ופ"ג מה' טומאת מת דין ד' דכתב סתם אין לו רקב משמע דאין לו רקב כלל אפי' ליקח ה' תרוודין וכו' ובזה ניחא הא דפריך תלמודא מתיב רב נתן רקב הבא משני מתים טמא ומאי פריך דילמא הא דקתני טמא כגון שלקח ד' או ה' תרוודין וכו' מיהו רש"י פרק המפלת דף כ"ז ע"ב משמע דלא ס"ל הכי ע"ש בתוס' בד"ה מלא תרווד וכו' ודו"ק:

ד"ה והא ליכא גידין וכו' וברייתא לא מיירי בהכי וכו' עכ"ל. ר"ל הא דלא הזכירה נמי הברייתא גידין לאפוקי נפל כי היכי דהזכיר עולא גידין משום הברייתא לא מיירי בהכי דלא נחתא למעט נפל וק"ל:

ד"ה שתי מתים וכו' גרסינן בכל הספרים גלגלין וכו' ובערוך פירש וכו' עפר הוא המעורב וכו' עכ"ל כצ"ל. ר"ל דהכא ובפרק המפלת גרסינן בכל הספרים גלגלין ובערוך פירש שני פירושים הא' מלשון מתגלגל ותערובת והוא כפירש"י הכא והשני קורטימ"א בלעז ר"ל לשון נגזר ובטול כלומר דבר העומד נגדו ומבטלו וכן פירש"י פרק המפלת דף כ"ו ע"ב וכ"ה במקובצת הכא. ומ"ש עוד וז"ל דלא גמירי רקב וכו' קאי אשני פירושים של הערוך וק"ל:

ד"ה ונרקבו וכו' וי"ל דלרבותא נקטיה וכו' עכ"ל. והרמב"ם פ"ד מה' טומאת מת דין ד' לא כתב לרבותא זו וכבר כתבנו בזה בדברי הגמ' וק"ל: ד"ה תנן התם וכו' ובהעור פליגי בה וכו' כצ"ל אפשר דכונו לתרץ הא דמבעיא ליה לקמן עורו מהו וכו' וכמו דברי המקובצת שם ע"ש ודו"ק: בא"ד פרק דם נדה וכו' עכ"ל שם דף נ"ה ע"א ועיין בפרק העור והרוטב דף קכ"ב ע"א דשם מבואר טפי ע"ש:

בא"ד דאורייתא הס"ד ואח"כ ד"ה חוץ וכו' מדרבנן הס"ד ואח"כ ד"ה ובשעת חיבורן וכו' מאהיל עליהם כמו נוגע וגו' כצ"ל:

ד"ה בעי חזקה וכו' ומיהו כפי' קמא מסתברא דקאי אמתני' וכו' עכ"ל. וכ"כ נמי במקובצת וז"ל ולא נהירא דא"כ מאי מייתי הך דאהלות הכא עכ"ל ד וק"ק אמאי לא פירשו דאתרוייהו מבעיא ליה לענין גלגלין מבעיא ליה ע"כ דממילא דמבעיא ליה נמי לענין טומאה מהך טעמא גופה דכגזוז דמי או לא וכן נמי לפירוש קמא ע"כ דממילא דמבעיא ליה נמי לענין גלגלין מהך טעמא גופה ותדע דפשיט ליה מדרבה ב"ב חנה דמיירי לענין גלגלין ומסיק נמי דרבה גופיה מבעיא ליה ודו"ק.

ד"ה רקב הבא משני מתים וכו' ולעיל אוקמוה רבא כגון שעומד וכו' עכ"ל הוקשה להו דמאי פריך ואי ס"ד וכו' דילמא מיירי כגון דחזינן שבא דרך גוייה ולא דרך עקב ואהא כתבו ולעיל אוקמוה שעומד על מלא תרווד וא"כ כיון שלא נשאר שיעור תרווד לבד ע"כ דלא ידעינן אי נשאר מהגוייה או נשאר מהעקב ואין להקשות מהא דכתבו התוס' לעיל ד"ה ונרקבו וכו' דלרבותא נקט מלא תרווד רקב דאפי' שמא דרך עקב כדפשטינן הכא וכו' וא"כ כיון דלא נקט לה לעיל אלא לרבותא אחר פשיטות דהכא היכי מכריח הכא הפשטן מינה י"ל דודאי ברייתא דקתני רקב הבא משני מתים טמא סתמא משמע דאפי' לא נשאר אלא מלא תרווד רקב ומשום הכי פשיט מינה שפיר אלא משום. דמ"מ למאי נ"מ נקיט לה כלל רבא לעיל במלתיה ולכך הוצרכו התוס' לומר לרבותא נקטיה וכו' ודו"ק:

בא"ד כלומר יש בו מן העקב וכו' עכ"ל כיון דרקב העקב לחוד לא מטמא א"כ ה"ה נמי היכא דהוי מעורב עם שאר הגוף כיון דליכא אלא שיעור תרווד רקב לבד א"כ אין הטהור משלימו לשיעור. עוד אפשר לומר דהוקשה להו דלא מסתבר כלל דרקב הגוף שיש בו חיות אכלו עש וזהו הרקב נשאר מן העקב לבדו אע"פ שאין בו חיות ואדרבא ימהר לירקב כיון שאין לו חיות ולכך כתבו כלומר שמא יש בו מן העקב וכן צ"ל סברא זו לישב בה פירש"י כמו שכתבתי בפירש"י ע"ש:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה