באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף מה:
מתניתין ומשלח תחת הדוד וכו' נקט ומשלח אע"ג דקרא כתב ונתן משום דדרכו של אש להיות משתלח כדכתיב פרשת משפטים ושלח את בעירו וגו' וק"ל:
שם גמ' נוטל שער נזרו ת"ר ואח"כ נוטל את הרוטב וכו' נראה דנקט נוטל שער ראש נזרו קודם דמייתי ת"ר לפרושי הברייתא דקתני ואחר כך דר"ל ואחר שנוטל שער ראשו א"נ נקט לה להודיענו דמתני' חסורי מחסרא דאחר שנוטל שער ראשו נוטל את הרוטב כדקתני בברייתא וזהו כונת התוס' ד"ה נוטל שער ראשו וז"ל כדאמ' בברייתא והוא נוטל וכו' עכ"ל ר"ל נקט תלמודא נוטל שער ראשו קודם ת"ר לפרושי דמתני' נמי כמו הבריי' וחסורי מחסרא ודו"ק:
שם מזבחו יהא תחתיו וכו' ק"ק מנ"ל רוטב אימא זבחי ממש דהיינו בשר ושו"ר במקובצת שהרגיש בזה וז"ל דמן הזבח עצמו א"א לשרוף כל זמן שהוא ראוי לאכילה הרא"ש בפי' עכ"ל:
שם זבח לרבות חטאת ואשם וכו' ראיתי לחוס פ"ג דמס' זבחים דנ"ה ע"א ד"ה שאם גילח וכו' שהקשו וז"ל תימא דצריך קרא בנזיר המשלח שערו תחת הדור של חטאת ת"ל מהך היקשא עכ"ל וכונתם אסוגיא דהכא דילפינן מקרא דזבח דמשלח שערו תחת הדור של חטאת ול"ל קרא ת"ל מהך היקשא דאמר התם דהוקשו חטאת ושלמי דנזיר להדדי לענין דאם גילח על א' משלשתן יצא ה"נ נילף מהך היקשא לענין דמשלח תחת הדור של חטאת כמו בשלמים וק"ק דהא אצטריך קרא בשביל האשם של נזיר טמא דלית ביה היקשא כדקאמר לרבות חטאת ואשם ותלמודא ודאי אגב דנקט אשם נקט נמי חטאת כיון דקושטא הוא דשמעינן נמי חטאת מזבח וה"ה נמי מהך היקשא וכה"ג כתבו התוס' לקמן דמ"ח ע"א ד"ה ולאמו וכו' ע"ש ותדע דאל"כ מנ"ל למילף גם האשם דנזיר טמא דהא כיון דקרא מיירי בנזיר טהור וא"כ לא נרבי אלא חטאת דטהור דוקא א"ו משום דחטאת דטהור אית לן היקשא וע"כ דזבח אתא לאשם דטמא והכי משמע זבח יתירא כלומר זבח אחר ומאי ניהו אשם ונראה דכונתם משום דלישנא דתלמודא דקאמר ואם שלח תחת הדוד של חטאת יצא מ"ט וכו' משמע דאחטאת לחוד קבעי מ"ט אלא המתרץ שני ליה אתרוייהו אחטאת ואשם ומיהו ראיתי לה' א"מ ז"ל שהעתיק הגי' ואם שלח תחת הדוד של חטאת ואשם יצא מ"ט וכו' והשתא ניחא דאגב דנקט אשם נקט נמי חטאת ואע"ג דלר' יהודה דאית ליה טמאין כאן וכאן לא היו משלחין וכן נמי לחכמי' דהכל לא היו משלחין חוץ מן טהור שבמקדש א"כ קרא דזבח ע"כ לא אתא אלא לחטאת של טהור וא"כ ת"ל מהך היקשא י"ל דאצטריך לרוטב ולא חיישי להך פירכא לימא קרא מרוטב וכו' א"נ ר' יהודה וחכמים מודו דבדיעבד אם שלח הטמא תחת דוד האשם יצא ואהכי אצטריך קרא וכן משמע מהרמב"ם פרק ששי מהלכות נזירות דין י"ד ע"ש ומיהו מצאתי פ"י דמנחות דצ"א ריש ע"ב דמוכח התם דחטאת נמי מזבח הוא דשמעינן דפריך ות"ל תרוייהו מזבח דאמר מר חטאת ואשם מניין ת"ל זבח ופירש"י דאמר מר גבי נזיר וכו' ע"ש אלמא דתרוייהו מזבח ואפשר דגם התוס' דזבחים נתכוונו על אותה סוגיא וס"ל כפיר"שי שם ודלא כדברי התוס' התם ד"ה דאמר מר וכו' ודו"ק:
רש"י ד"ה מ"ט וכו' שהטהור וכו' ואם טמא וכו' עכ"ל איכא למידק אמאי דקדק למנקט לצדדין ולא קאמר נמי חטאת ואשם של טמא וראיתי להר' בית דוד ז"ל על המשניות שכתב וז"ל דחטאת נזיר טמא לא מצי מרבי מזבח דהא עוף הוא ואינו בר זביחה אלא מליקה ומסתמא נמי בהדיה אשם מבשל ליה עכ"ל ע"ש ועיין לתוס' בפרק תמיד נשחט דס"ב ע"א ד"ה ערל וכו' שכתבו בס"ד וז"ל ותירץ ר"י דהכא מיירי בעופות וכו' עכ"ל וקיימי אברייתא דקתני זבחים אלמא דעוף נקרא זבח מיהו ע"כ דלישנא דקרא לחוד ולישנא דברייתא לחוד ועיין להרב שע"ה ז"ל ריש הלכות חגיגה דס"ג ע"ב: שם גמ' ר' יהודה אומר טהורין כאן וכאן וכו' הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ג' פסק כר"י ותמה הכ"מ זל למה הניח סתם משנ' דאתי כח כחכמי' וכתב הלח"מ זל דבעינן תגלחת הטומאה רבנן ורבי יהודה כנגד ר"מ ובעינן תגלחת הטהרה ר"מ ורבי יהודה כנגד חכמים את"ד ז"ל ע"ש והנה הצד הא' שכ' דבעינן הטומאה רבנן ור"י נגד ר"מ אינו צריך לזה דבלא"ה קי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י כדאית' פ' מי שהוציאוהו דף מ"ו ע"ב וכן נמי הלכה כחכמים לגבי ר"מ דיחיד ורבים הלכה כרבים ובר מן דין הלכה כסתם משנה אלא נקט הכי לרווחא דמילתא אגב הצד השני מיהו על צד השני יש לתמוה דמה בכך אי ר"מ ור"י נגד חכמים שהרי חכמים נמי רבים נינהו כל כמה דלא אמר תלמוד' בהדיא מאן חכמים ר' פלוני וזה פשוט וכ"כ הרב יד מלאכי זל ריש סי' תרס"א ע"ש ותו ק' דהא קי"ל הלכה כסתם משנה אפי' לגבי רבים ואפשר לומר כיון דר"מ פליג כסיפא לא חשיב סתם גמור אלא חשיב כמו רבים וכ"כ התוס' פרק החולץ דמ"ב ע"ב ד"ה סתם וכו' ולפי זה ע"כ דקושית הכ"מ זל היינו משו' דקי"ל הלכה כרבי' ולזה כתב הלח"מ דר"י ור"מ נמי הוו תרי וה"ל רבים נגד רבים מיהו אין זה מספיק דאכתי צריך טעם למה פסק כותייהו טפי נגד סתם משנה דאתי כחכמים וכ"ת דס"ל לרבי דמסתבר טעמייהו טפי א"כ אמאי הוצרך הלח"מ לומר משום דהוי תרי בלא"ה פסקינן כיחיד אף לגבי רבים היכא דמסתבר טעמיה מיהו לזה י"ל כיון דהסתם אליבא דרבים לא פסקינן כיחיד אפילו מסתבר טעמיה כמ"ש ה' שע"ה זל הל' מעשר דל"ב ריש ע"א משם ה' ח"ה ע"ש. מיהו קש' אדרבא נראה דטעמא דחכמים מסתבר טפי דיהבי טעמא מפני שנעשה כמצותו ובלא"ה מדברי הכ"מ זל שם דין ה' ד"ה ואם וכו' משמ' דלא ס"ל כמו רבים אלא סתם גמור וכמו שאכתוב לקמן דף הסמוך לזה. וראיתי להלח"מ פ"ו מהלכות נזירות דין י"ד שכתב עוד טעם אחר לרבינו מהך דסוף תמורה דלא מוקי תרוייהו בנזיר טהור וכאן במדינה כאן במקדש ע"ש גם טעם זה אינו מספיק דאיכא למימר משום דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקי מתניתין אליבא דרבנן דוקא ועוד במתניתין התם פליג רבי יהודה בסיפא משמע דמודה ברישא דקתני שער נזיר יקבר ולכך הוכרח לאוקמה בטמא וכבר כתב הלח"מ עצמו דאינו כ"כ הכרח ואדרבא יש להוכיח דהלכה כחכמים למאי דמשני התם כאן בשק כאן בשער ע"ש משמע דלפי הך שנויא אין צריכין לומר כאן בטהור כאן בטמא אלא איכא לאוקמיה מתני' דקתני יקבר בכל גוונא בין בטהור בין בטמא דהכי משמע פשטא דתלמודא וכן פיר' רש"י להדיא ד"ה כאן וכאן וכו' וז"ל ואידי ואידי בטהור או בטמא עכ"ל וע"כ בטהור כגון במדינה ואליבא דחכמים דס"ל יקבר א"כ משמע דהילכתא כחכמים ומ"מ גם זה נמי אינו מוכרח דתלמודא לא נחית לפסק הלכה אלא דניחא ליה לאוקי למתניתין בכל גוונא והנכון נראה כמ"ש התי"ט ז"ל שהרמב"ם בחיבורו תפס הנוסחא שבספרים דגרסינן במשנה ואם גילח במדינה היה משלח את"ד ע"ש ונראה דטעם רבינו שחזר בחיבורו ותפס הך גי' משום דלגי' שלפנינו אינו מתיישב בד"א דקתני דקאי אלפני פניו ודוק:
ודע דעל טעם הלח"מ משום דהו"ל תרי וכו' ק"ל מהך דפסק רבינו פ"ו מה' דעות דין י"ז עד היכן תוכחה עד האאת דהיינו כרב והתם ה"ל שמואל ור' יוחנן תרי לגבי רב וה"ל לפסוק כשמואל ומיהו אין להק' מהא דפסק רבינו פ"ר מה' בכורות. דין ט' גבי הלוקח בהמה מישראל וכו' דפסק כר"י כמ"ש שם הכ"מ זל ואע"ג דהתם פליגי רב ושמואל פ"ג דבכורות דכ"א ע"ב וה"ל רב ושמואל תרי לגבי ר' יוחנן די"ל דס"ל לרבינו הלכה כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל תרווייהו ועיין להר' יד מלאכי ז"ל סימן קנ"ב ועיין לחידושינו פ"ג דערכין די"ו ע"ב ודו"ק:
ודע שראיתי להרב חזון נחום זל בסוף תמורה שהק' על פיר' רש"י שם שזכרנו שכתב אידי ואידי בטהור וז"ל וק"ק דשער נזיר טהור שריפה בעי כדכתי' על האש אשר תחת זבח השלמים וכמ"ש רש"י לעיל בסמוך עכ"ל ואחר המחילה לק"מ דרש"י שנה משנתו אליבא דחכמים וכגון שגילח במדינה ומשום דפשטא דתלמודא הכי משמע וכרכתי' ולפ"ז ה"ה דה"מ תלמודא לשנויי אידי ואידי בטהור ואידי ואידי בשער וכאן במקדש כאן במדינה ודו"ק ועיין עוד לתי' שם:
ודרך אגב ראיתי לה' שע"ה ז"ל הל' עכו"ם דף ט' ע"א שעל מאי דפריך לעיל דף כ"ט ע"א למ"ד כדי לחנכו הא קעביד הקפה כתב וז"ל וע"י גוי לא מצי לשנויי משום דגילוח הנזיר בעזרת נשים וכו' ע"ש וק"ק עליו דהא כיון דקי"ל אם גילח במדינה יצא וכן פסק הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ג' א"כ אטו משום דלכתחלה בעינן עזרה מבטלין מצות חינוך כיון דמהני אם גילח במדינה וא"א בעינן אחר וגדולה מזו הקשו הר"ן ור"י פ"ב דנדרים די"ט ע"ב גבי ספיקו חמור מודאו ממאי דקי"ל אם גילח בדיעבד יצא ואף לתירוץ הר"ן שכתב ה"מ דיעבד וכו' מ"מ משום מצות חינוך מגלח במדינה וע"י גוי ואפילו לכתחל' דהכי עדיף טפי ממאי דמשני אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן כיון דאפשר בתקנתא ע"י גוי ובמדינה. לעיקר קושיתו נראה דל"ק משום דפשטא דמתני' משמע דהוי נזיר גמור לגמרי כי היכי דנזיר גמור משלח עז ישראל ה"נ מדיר בנו בנזיר וכה"ג כתבו התוס' לעיל דכ"ט ע"א ד"ה משום וכו' ועיין עוד שם מ"ש בסוף דבריהם ועיין לחידושינו שם ודו"ק:
תוס' ד"ה ולא במי שמחוסר הבאה וכו' שהרי שלמים נאכלים לבעלים בכל העיר וכו' ודוד שלמים בעיר וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל כיון דשלמים נאכלים בכל העיר לבעלים מסתמא דהדוד נמי הוא בעיר דכל א' מבשל בביתו מיהו ק' דא"כ השתא נמי דמגלח בעזרת נשים מחוסר הבאה לירושלים ליתנם תחת הדוד וצ"ל דאין ה"נ דהיה מגלח בירושלים אצל הדוד וכ"כ התוס' בהדיא לקמן ד"ה לא היה משלח וכו' דהדוד היה בירושלים ופשטיה דקרא משמע דבירושלים הוא מגלח ע"ש מיהו תימא דבהדיא תנן פ"ב דמדות משנה ה' דלשכת הנזירים היתה בעזרת נשים ששם הנזירים מגלחין שעדן ושם מבשלין שלמיהם וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין ג' ועיין להרא"ם זל פר' נשא ד"ה לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה וכו' וצ"ע:
ד"ה לא היה וכו' לא היה משלח תחת הדוד וכו' כצ"ל ומ"ש בתחילת דבריהם דאהני פשטיה דקרא דמשמע בירושלים הא מגלח לא ידעתי מה ענין הגילוח דבירושלים למאי דקתני מתניתין אם גילח בגבולין לא היה משלח תחת הדוד ומאי הא בהא תליא איכא ועוד דכבר כתבו התוס' בדבור שלפני זה שיש לו רשות לגלח במקום שירצה דמשמע דלכתחילה מצי לגלח במדינה אם ירצה כמו בירושלים ואולי יש להגיה נמי בדבריהם דבירושלים הוא משלח מיהו ק' אמאו הוצרכו לפשטיה דקרא כיון דקא מכריחין ואזלי משום דמחוסר הבאה ואולי דכונתם דלא תימא היכא דרוצה לגלח במדינה יבשל נמי שם השלמים במדינה ומשלח שם ולזה כתבו פשטיה דקרא דהבשול היה בירושלים ושם משלח ואכתי ק' דא"כ אימא כי היכי דלענין הגילוח מצי לגלח במדינה ולא אהני פשטיה דקרא ה"נ נימא גבי בישול דמצי לבשל במדינה ולכן נראה למחוק הך קביעות שקבעו גבי לא היה משלח תחת הדוד אלא דקיימי אמ"ש בדבור שלפניו שיש לו רשות וכו' והכל דבור אחד ומשמע להו פשטא דלישנא דמתניתין דקתני אם גילח במדינה משמע מצוה מן המובחר שיגלח בירושלים אלא שיש לו רשות במקום שירצה ואהא כתבו משום דאהני פשטיה דקרא דבירושל' הוא מגלח דהיינו מצוה לגלח ואח"כ כתבו טעם למאי דקתני ואם גילח במדינה לא היה משלח משו' דמחוסר הבאה ומילתא אחריתי היא ודו"ק נ"ל:
ד"ה ר"מ אומר וכו' אבל קש' מנ"ל דנקבה וצ"ע עכ"ל וכן בסמוך ד"ה מפני ששערו נקבר כתבו לא אתפרש מנ"ל עכ"ל ובשלהי מסכת תמורה דל"ד ע"א גבי מאי דקאמר כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור פירש"י וז"ל שער נזיר טהור שריפה כתיבה ביה שיער נזיר טמא לא כתיב ביה שריפה עכ"ל ע"ש משמע כיון דלא כתיב ביה שריפה מסתמא דהוי בקבורה וכן נמי כל הנך דחשיב במתניתין התם דנקברים ע"כ מה"ט הוא משום דלא כתיב בהו שריפה מסתמא דהוי בקבורה ואף ע"ג דלר"מ טמא שגילח במקדש משלח תחת הדוד אלמא דקרא דתחת האש מיירי נמי בטמא והיינו משום דכתיב זבח לרבות אשם דהיינו נזיר טמא דמביא אשם מ"מ מסתמא לא מיירי אלא כשגלח במקדש דעדיף טפי כי היכי דלרבנן גבי נזיר טהו' אינו משלח אלא כשגלח במקדש מפני שנעשה במצותו אלא עיקר קושיתם משום דלישנא דר"מ דקא יהיב טעמא מפני ששערו נקבר משמע דמצי' לפרושי דקרא תחת האש בטמא שגלח במדינה נמי אלא משום דפסיקא ליה מאיזה טעם דשערו נקבר ומש"ה כתבו לא אתפרש מנ"ל מיהו מה שנקטו בדבריהם וכן שלהי תמורה לא א"ש לפ"ז ואולי דט"ס הוא וצ"ע: ד"ה נוטל שער ראשו ואח"כ נוטל מן הרוטב כדא' בברייתא כדמפרש ואזיל עכ"ל כצ"ל וקביעותם אמתני' קאי ונכתב כאן שלא במקומו ועיין עוד מה שאכתוב בגמרא וק"ל:
ד"ה מנ"ל וכו' מיתור דזבח וכו' יתן מזבחו עכ"ל הס"ד ואח"כ ד"ה א"כ וכו' והשאר נמחק:
ד"ה ואח"ך הותר וכו' לכאו' נר' דהאי תנא וכו' עיין מה שאכתוב לקמן דף הסמוך ע"א בגמ' ודו"ק:
שם במשנה או שולקן וכו' פירש"י שאינו מבושל יפה אבל בפ"ב דביצה די"ו ע"ב כתב אפכא שלוק מבושל הרבה ע"ש וכ"כ נמי פרק כל שעה דט"ל ע"א במשנה ע"ש וכ"כ נמי התוספות הכא וכ"ה נמי במקובצת וכ"כ הר"ן ריש פ"ו דנדרים דמ"ט ע"א ועיין לתוס' שם ועיין לתוס' בפרק כ"ש דט"ל ע"ב ועיין לה' מחזיק ברכה ז"ל י"ד סי' נ"ב באורך:
שם וחלת מצה א' מן הסל ורקיק מצה א' וכו' רקיק מצה א' הוי נמי מן הסל כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ח מה' נזירות דין א' אלא מתניתין לישנא דקרא נקט דכתיב וחלת מצה א' מן הסל ורקיק מצה א ונתן וגו'. ודע דחלות ורקיקי נזיר הם עשרה עשרה וכתב הרמב"ם דמושח העשרים ברביעית שמן ע"ש ושלא בדקדוק הוא אלא דעשרה רקיקים הם במשיחה אחר אפייה ועשרה חלות הם בבלילת הסולת קודם אפייה וקרא מפורש הוא דכתיב וסל מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וגו' וכ"כ הרב מש"ל ז"ל ועיין לה' לח"מ פ"ט מה' מעשה הקרבנות דין כ"ג. ודע שמעשה הלחם בין לחם תודה בין לחם נזיר הוא חוץ לעזרה כמ"ש הרמב"ם דין כ"ד ע"ש ונשמט מה שע"ה ז"ל הל' חמץ דע"ז ע"ד שכתב בפשיטות דמעשה לחם תודה דהוי בפנים ועיין לחי' לעיל דף ל"ח ע"א בפירש"י ד"ה חמש וכו' ודו"ק:
שם ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין וכו' משמע מיד הותר אבל הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ה' כתב לערב הוא דהותר ועיין להתי"ט לקמן פ"ח משנה ב' ד"ה ושותה שתמה עליו מנ"ל זה ועוד ק"ל דתלמודא לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב קאמר בהדיא לאלתר שריא בחמר' ודוחק לומר דר"ל לאלתר אחר הערב ועיין להרב א"מ ז"ל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם השייכים לה' נזיר דמ"א ע"ד שרצה ליישב ע"פ מאי דפסק הרמב"ם בהל' נזירות דלא אמרינן מקצת היום ככולו עש"ב ומיהו הרמב"ם בה' אבילות פ"י דין ה' כתב מקצת היום ככולו ועיין ללח"מ פ"ד מהלכות נזירות דין ד' וכעת לא נתיישבתי בענין זה לאפס הפנאי ועיין להתוס' פ"ו דמס' עירובין דס"ג ע"ב ד"ה מיד וכו' ודוק: