אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף מד:

דף מד.

מתני' תגלחת טומאה כיצד וכו' נראה דקתני כיצד דאקרא קאי ועיין לתוס' ריש פרק כיצד מברכין דל"ה ע"א ד"ה כיצד וכו':

שם ומביא קרבנותיו וכו' והם עולה וחטאת ואשם כמפורש בקרא ועיין להמש"ל זל פ"ו מהל' נזירות דין י"א שתמה על דברי מהר"י אבוהב ומהר"י בן חביב שהביא הב"י בטור א"ח סי' א' באיזה נזיר מיירי וכו' ע"ש ולע"ד צידוד זה הוא דחוק דמהי תיתי דבנזיר טהור מיירי ובודאי דבטמא דאיכא אשם הוא דמיירי ובפשיטות ה"ל להר' להקשות דבנזיר נמי איכא חטאת בין טמא בין טהור ואין צורך לצידוד וק"ל:

שם במשנה ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו וכו' משמע דתגלחת לחת מצורע מעכבת דאינו טהור עד שיגלח ומכאן ק"ל על הראב"ד בהשגות פרק י"א מה' טומאת צרעת דין ד' שלא השיג על הרמב"ם ממתניתין הכא לפי גירסתו שבהרמב"ם דתגלחתו דמצורע אינה מעכבת אלא השיג עליו מהתוספתא גם הכ"מ לא הזכיר מתניתין דהכא גם התי"ט סוף פרק בתרא דנגעים פרק י"ד משנה ד' ד"ה ותגלחתן וכו' הוצרך ללמוד מהתוספתא והוכיח נמי מדברי התוס' פ"ג דמועד קטן ע"ש וכן נמי ה' מש"ל פ"ח מה' נזירות דין ו' הוצרך ללמוד מהתוספתא שהביא הר"ש ע"ש ולא הזכירו שמשנה ערוכה היא הכא והיותר תימא שראיתי בס' בית יעקב סי' קי"ג דף פ"ה ע"ב שקיים הגי' שבהרמב"ם דאין תגלחת מצורע מעכבת ע"ש וכן ראיתי לה' לח"מ זל פרק עשירי מה' נזירות דין ט' שצדד לפ' כן לדעת הרמב"ם ע"ש ותימא דהפך משנה ערוכה הכא ועיין עוד לה' א"מ זל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם השייכים למס' נזיר דמ"ג ע"ג וצ"ע:

ואגב ראיתי לבאר דברי הכ"מ שזכרנו שכתב דכונת רבינו אין א' מעכבת חבירתה וזהו שכתב אין מעכבות זו את זו עכ"ל ע"ש ולכאורה דר"ל אם לא עשה אלא א' מהם סגי דזהו פי' אין מעכבות זו את זו דומיא דתנן ריש פ"ד דמנחות דהמתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו ופי' הרע"ב וז"ל כגון ד' מתנות של חטאת אינן מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כפר ע"ש ולפ"ז פי' התוס' דקתני מעכבין ר"ל צריך שיעשה א' מהן וא"כ משמע דאם לא עשה התגלחת ועשה חדא מהנך סגי וזה הפך משנתנו דקתני תגלחתו מעכבת ועוד דדברי ה' מש"ל ז"ל שזכרנו אין להם מובן לפ"ז והוא שהשיג על מרן כ"מ פ"ח מה' נזירות דין ו' וז"ל דגבי מצורע לא שייך תירוץ זה דאף ע"ג שאין תגלחת מעכבת וכו' דהא קלל דתגלחת מצורע מעכבת וכו' והביא ראיה מדברי מרן הללו דפרק י"א מה' טומאת צרעת את"ד ע"ש והשתא מאי ראיה מייתי מדברי מרן שהרי אכתי שייך הא תירוצא דאף ע"ג שאין תגלחת מעכבת וכו' כגון דעשה חדא מהנך אלא נראה דכונת מרן אין מעכבין זו את זו לענין דאין צריך שיהו כולן אצלו בבת א' אלא דיוכל לעשות מה שמזדמן לו עכשיו היום והשאר ביומא אחרינא דומיא למ"ש הרמב"ם פ"ב מה' מעשה הקרבנות דין י"ב דאין הנסכים והזבח מעכבי' זה את זה אלא אדם מביא קרבנו היום ונסכיו אחר ג' ימים וכו' ע"ש וכן נמי לענין הקדימה דאין הסדר מעכב אלא איזה שירצה יקדים דומיא למאי דתנן פ"ד דמנחו' משנה ד' התמידין אין מעכבין את המוספין וכתב הרע"ב וזל אין מעכבין זה את זה דאי בעי מקריב ברישא ואי בעי מקריב מוספין בריש' וכו' ולפ"ז פי' התוספתא דקתני מעכבין אחיא כפשטא דר ל דבעי שיעשה כולן דכלהו מעכבין אלא שק"ל לפי' מאי דקתני עוד התוספתא ושאר מעשיו אינם מעכבין ע"כ ר"ל דחדא סגי דהא דבר והופכו קתני ואלו רבינו כתב ושאר מעשיו מעכבין וע"כ דר"ל מעכבין זה את זה דהא דבר והופכו נמי קאמר משמע דכ"ש דבעי כולן וכמו כן ק' נמי לפי מה שצדדנו דאין מעכבין זו את זו דקאמר רבינו ר"ל דחדא מיהא סגי והתוספתא דקתני מעכבין ע"כ ר"ל צריך שיעשה אחת א"כ מאי דקתני התוספתא ושאר מעשיו אין מעכבין ר"ל דאפי' אחת אינו צריך דהוי דבר והופכו ואלו רבינו כתב ושאר מעשיו מעכבין וע"כ דר"ל צריך שיעשה כולן דדבר והופכו נמי וכעת צ"ע: שם במתניתין ואינו מביא וכו' פרש"י וכן אם לא טבל עד לח' אינו יכול להביא קרבנותיו עד הט' וכן פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות נזירות דין י"ג וכתב התי"ט וזל דהיינו הך בבא עכ"ל וה' א"מ ז"ל כתב אל הלא מפורש בגמ' הא דטבל בז' וכו' ע"ש ואפשר דלא רצה התי"ט להביא מהגמ' משום דאיכא לדחות דתלמודא דחיה בעלמא קאמר אבל מתניתין משמע להרמב"ם כפירש"י:

רש"י ד"ה א"ל אין ביניהם כלום לענין הבאת קרבן ך עכ"ל ר"ל לענין הבאת קרבן היכא דגלח בח' דמביא קרבנו בו ביום אבל ודאי דאיכא ביניהן לענין הבאת קרבנו דוה בעי קרבנו הערב שמש וזה לא בעי הערב שמש כדקתני סיפא וק"ל:

ד"ה ונזיר אינו מביא וכו' ואינו צריך הערב שמש לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה הראשונה וכו' עכ"ל ק"ק כיון דהך טבילה הא' לא מהני לענין טבילה שניה אלא דצריך טבילה שניה אע"פ שטהור ועומד בטבילה ראשונה א"כ לענין הערב שמש נמי אימא דצריך הערב שמש בטבילה שניה ואע"פ שטהור ועומד בטבילה א' ודו"ק:

ד"ה קבלה מניה וכו' ואינו צריך הערב שמש דשמיני ואינו צריך וכו' כצ"ל ר"ל דודאי נזיר בעי הערב שמש כפירש"י במתניתין וע"כ דמתני' מיירי שטבל כבר בז' אלא דאינו צריך הערב שמש של יום הח' לפי שכבר העריב שמשו שטבל בז' אבל אי לא קבלה ס"ל דצריך העריב שמש של הח' ואע"ג דכבר טבל והעריב שמשו משום דס"ל לרבי טרפון דיום התגלחת אינו מביא בו ביום קרבן עד למחר והיינו הערב שמש כלומר דבעינן הערב שמש של יום התגלחת ודו"ק:

תוס' ד"ה ומגלח וכו' וא"כ הוי טבול יום בח' ואינו מביא וכו' כצ"ל והשאר נמחק:

ד"ה אלמא וכו' דלא יוכל לשלוח קרבנות אין שוחטין וזורקין וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל כיון דלא יכול לשלוח קרבנות משים דהוי ט"י לכך אין שוחטין וזורקין עליו פסח וק"ק דאיך תליא הא דשוחטין וזורקין פסח על ט"י דזב באי כזב דמי או לאו כזב דמי שהרי אפי' לאו כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו כיון דט"י הוא ולא מצי להביא כפרתו עד למחר משום דבעי הערב שמש אין שוחטין וזורקין עליו שהרי אפי' הערב שמשו ואינו אלא מחוסר כפרה אין שוחטין וזורקין עליו עד שמביא קינו בידו ומוסרו לכהן ומשמע שחזקה דב"ד של כהנים מקריבין וכו' כדאיתא פרק האשה בפסחים דף ץ' ע"ב וכן נמי קאמר התם גבי זבה ה"מ טמא שרץ דחזי לאורתא אבל זבה דעד למחר דמתייא כפרה אין שוחטין וכו' יע"ש וי"ל התם בפסח טהור איירי ולכך כיון דלא מתייא כפרה אינה אוכלת דאכתי חשיבא טמאה ואסור לאכול אבל הכא מיירי בפסח הבא בטומאה דקי"ל דטמא מותר לאכול ממנו אבל זב אסור לאכול ממנו ולכך אי לאו ט"י כזב דמי אע"פ דעדיין מחוסר כפרה כיון דאינו כזב אלא טומאה אחריתי מותר לאכול ממנו ולכך שוחטין וכו' והכי איתא בפ"ב דכריתות דבפסח הבא בטומאה מיירי והכי נקטו לה להדיא התוס' בפ"ב דזבחים דף י ע"ב ד"ה קסבר בסוף דבריהם משם הר"ר חיים ע"ש:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה