אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף מא.

דף מ:

גמ' ל"ל למכתב ראשו ול"ל למכתב זקנו וכו' ק"ק דהא אצטריך זקנו למדחי ל"ת ועשה דמראשו לא שמעינן אלא לאו גרידא כמ"ש התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי וכו' ועוד דאצטריך ראשו לגלויי אזקנו לחד תירוצא דתוס' לעיל ד"ה ומאי טעמייהו וכו' כמו שהקשינו לעיל ע"ש:

רש"י ד"ה ותו אי ס"ד וכו' דבתער לא משתרי כלל מדלא כתיב תער וכו' ה"נ במצורע וקא מוקים ללא תעשה דפאת זקנם לא יגלחו בתער וכו' עכ"ל ק"ק דהא כיון דכתיב זקנו יתירא ע"כ להתיר תער דהא מה"ט הוא דמסיק ש"מ תער דוקא משום דכתיב זקנו וא"כ אימא אפי' תער וכו' קאמר קרא וי"ל דה"ק אי ס"ד כי עביד במלקט ורהטני שפיר דמי לא ה"ל לקרא גופיה להתיר נמי תער הפך הלאו דפאת זקנם לא יגלחו דאין דרך המקרא לכתוב הכי כיון דאפשר לקיים שניהם למעבד במלקט ורהטני ולקיים הלאו דבתער אסור דהכי עדיף טפי אלא ע"כ כונת הקרא משום דלא מהני אלא תער דוקא ולכך לא הוי אפשר לקיים שניהם וכה"ג פריך תלמודא לקמן דנ"א ע"א דפריך ומי כתב קרא הכי והאמ' ר"ל כל מקום וכו' ע"ש בפירש"י ואכתי ק"ק לישנא דתלמודא דקאמר מדלא כתיב תער משמע דאי כתיב תער שפיר הוה אמרינן אפי' תער ואמאי מה לי אי כתיב תער להדיא מ"ל אי כתיב זקנו להתיר תער ומדברי התוס' ד"ה ותו וכו' משמע דמחלקי בין אי הוה כתיב תער דהוי בהדיא לזקנו דאינו בהדיא ולא ידעתי מאי שנא כיון דאין דרך התורה לכתוב וכו' ולולי דבריהם היה אפשר לפ' בדוחק דלאו דוקא קאמר מדלא כתיב תער אלא כלומר מדלא כתיב זקנו להיתר התער ור"ל כיון אי לא היתר קרא תער ה"א דאסור משום הלאו דלא יגלחו א"כ השתא דכתיב תער לא אמרינן להתיר אפילו תער דאין דרך הקרא לכתוב הכי ודו"ק:

בא"ד ור"א אית ליה ג"ש וקסבר וכו' וה"נ מפרש במסכת מכות וכו' עכ"ל נראה להגיה דאין כאן מקומו אלא לעיל בד"ה ת"ל גבי ישר' וכו' דמסיק טעמא דרבנן משום איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ואהא כתב דטעמא דר"א וכו' וכדאיתא במס' מכות ודו"ק נ"ל:

ד"ה ראשו מה ת"ל וכו' ור"א סבר לה כרבי יהונתן וכו' דגבי נזיר לא מחייב אלא בתער וכו' עכ"ל ק"ק בין לר"א בין לרבי יהונתן מנ"ל דתגלחת נזיר אינה אלא בתער דבאם אינו ענין כת"ק דר' לא מצית אמרת שהרי כיון דלדידהו דוקא תער א"כ אצטריך לגופיה וכרבי דילף מדסמכיה לעד מלאת א"כ תיקשי להו קושית תלמודא דפריך וממאי דילמא דה"ק הא לאחר מלאת אפילו בתער נמי ולא שייך שנויא דתלמודא שהרי לשנויא קמא דעביד ק"ו מנזיר היינו דאיסורא הוא ואפ"ה אסיר כל המעבירין כפירש"י ולר"א ס"ל בנזיר דוקא תער וכן נמי לפי' התוס' דעביד ק"ו מתגלחת נזיר דדחי לאו דהקפה א"כ לא שייך הך שנויא דהא אנן בתגלחת נזיר גופה קא בעינן מנ"ל ושנויא דמשני נמי כדר"ל דמוטב לקיים שניהם התם משום דקושטא הוא דהלאו דפאת זקנם איתיה בעלמא ולכך אמרינן מוטב לקיים שניהם אבל גבי תער לא יעבור אימא דה"ק קרא הא לאחר מלאת ליתיה לעיקר הלאו כלל וכעת צ"ע:

תוספות ד"ה ופריך וכו' וק"ק אמאי לא מסיק נמי הכא לשנויא דלעיל. וכו' עכ"ל לפירש"י ניחא משום דק"ו דלעיל היינו משום דנזיר מחייב בשאר מעבירין אבל ה"א ס"ל דוקא תער וק"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה