אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף מ:

דף מ.

גמרא א"ל רבא בר רב משרשיא לרבא האי תנא מעיקרא אמר וכו' והדר אמר וכו' הלשון מגומגם שהרי התנא לא אמר דנילף מדינא אלא תלמודא הוא דשקיל וטרי למילף מדינא ואח"כ נדחה משום דאית ביה פרכא וא"כ אטו שקלא וטריא דתלמודא נעשית סתירה בדברי התנא ותו ק' ג"כ דמנ"ל לפי המסקנא דהך ברייתא דקתני ג' מגלחין אתיא כר"א דהא שפיר אתיא נמי כרבנן דיליף מזקנו כיון דלא קתני בהדיא דילף מנזיר נמי דבריית' קמיית' דקתני ללמדו ממצורע א"א ע"כ לא אתיא כר"א דיליף מראשו משום דס"ל לרבות שאר המעבירין ולר"א ע"כ דוקא תער כפירש"י וכן נמי לר"א ע"כ לבתר דכתיב תער לא יעבור בנזיר הוא דמצי למילף במצורע ועיין לה' א"מ ז"ל שדבריו בזה תמוהים ע"ש אבל ברייתא דלעיל משמע דאע"פ דלא כתיב תער לא יעבור גבי נזיר הוה פשיטא לן במצורע אבל בריית' בתריתא שפי' מצי אתיא נמי כרבנן ותו ק"ק כיון דתלמודא לא אשכח ילפותא במצורע אלא משו' דיליף מדינא איך לא השגיח בברייתא דלעיל דע"כ לא מצי יליף מדינא וא"כ אמאי לא פריך להך ברייתא מצורע בתער מנ"ל. ונראה דעיקר קושיית תלמודא היינו כיון דע"כ האי תנא מעיקרא אמ' ללמדו ממצורע א"א דמשמע דפשיטא ליה מלתא דמצורע הוי בתער בלא נזיר ומשמע דתלמודא נמי ידע ביה שום טעמא מדלא פריך אליביה והיינו מזקנו כדמסיק א"כ אמאי הוצרך תלמודא גבי ברייתא בתרייתא למהדר ולחפש אחר טעם אחר שאידך תנא מכחיש בו ומה גם דאותו טעם אית ביה פרכא ומי הכריחו לזה כלל ואמאי לא סגי ליה בהך טעמא דזקנו לחוד ואהא משני דמה שהוצרכתי לטעם אחר אינו אלא אליבא דר"א דע"כ לית ליה טעמא דזקנו וכיון דאית ביה פרכא ע"כ צריך לחפש אחר טעם אחר והיינו דמסיק ור"א מ"ט וכו' נמצא דמאי דקאמ' והדר אמ' וכו' ר"ל תלמודא וכן נמי מ"ש התוס' ד"ה והאי תנא וכו' וז"ל ובהך ברייתא בעי למילף וכו' ר"ל בעי למילף תלמודא בהך ברייתא וכו' ודוק נ"ל אף על פי שהוא דוחק מיהו מלישנא דתוס' לקמן דמ"א ע"א ד"ה ור"א וכו' לא משמע הכי ע"ש בסוף דבריהם וצ"ע:

שם גמ' ממאי דילמא לעולם אפי' ליקט במלקט ורהיטני נמי וכו' ולעיל נמי קאמ' גבי מצורע מ"ד משום עבורי שיער ואפי' סך נשא וכו' ואף על גב דבמצורע כתיב וגילח דמשמע אבל מלקט ורהטני לא כדקתני בברייתא יכול אפילו ליקטו במלקט ת"ל לא יגלחו כבר כתבנו לעיל ישוב לזה ע"ש. וראיתי לה' זרע יצחק ז"ל ריש פ"ק דשבועות דף ב' ע"ב ד"ה חייב וכו' שהקשה מהכא על דברי התוס' שם שכתבו דמלקט ורהטני לא אפש' במצורע דגילוח כתיב ביה ע"ש וכן הקשה ה' שע"ה ז"ל הל' עכו"ם די"א ע"א ע"ש. ואפש' דנתכונו להיישוב דכתיב' ומש"ה לא הוק' להו כ"א על התוס' אע"ג דדברי התוס' הם דברי ברייתא דקתני מלקט ורהטני אמעט מלא יגלחו וא"כ ה"ל לאקשויי בדברי הגמ' גופה עה הברייתא אלא משום דאיכא ליישב כדכתי' וה' שע"ה תירץ דהכא א"ש דאיכא למימר דנקט קרא גלוח לאו לחייובי תער ולמעט מלקט ורהיטני אלא למשרי תער ולעולם מלקט ורהיטני נמי שרי אלא דנקט קרא גילוח שהוא תער טפי ממלקט משום דתער יש בו חידוש דסד"א שלא יעבור אלאו דהשחתה קמ"ל דשרי אבל גבי ראשו דאיכא חידוש במלקט ורהיטני. נמי כמו תער דבתרוייהו קעבר אלאו דהקפה ליכא למימר דנקט גילוח בשביל חידוש התער דהא פשיטא כיון דמראשו שמעינן מלקט ורהיטני נמי ואמאי נקט קרא חידוש התער טפי ממלקט ורהיטני אלא ע"כ נקט גילוח לחיובי תער דוקא ולא מלקט ורהיטני אח"ד עש"ב ובזה א"ש נמי הברייתא דקתני ת"ל לא יגלחו ואין להקש' דא"כ נקט גילוח בשביל חידוש התער ל"ל זקנו למשרי תער די"ל דאי לאו זקנו ה"א. דע"כ דגילוח דקרא מספרים דוקא אבל תער ומלקט לא אבל לבתר דכתיב זקנו למשרי תער איכא למימר אפילו מלקט נמי ונקט גילוח משום חידוש התער וזה פשוט. אמנם אין תירוץ זה מספיק לסוגיא דלעיל דקאמר מ"ד משום עבורי שער ואפי' סך נשא וכו' גם אינו מספיק נמי למה שהק' עוד ה' זרע יצחק לדברי רש"י הכא ד"ה ותו וכו' שכתב וז"ל לגלח במלקט ורהיטני ולהוי מקיים וגלח וכו' עכ"ל והשתא לא שייך תירוץ ה' שהרי רש"י לפום דלא משתרי תער איירי עד שאני תמיה על ה' שע"ה איך לא סיימו קמיה דברי רש"י הללו וה' זרע יצחק ז"ל סיים ויש ליישב ע"ש ונראה דהישוב הוא דתלמודא דנקט הכא מלקט ורהיטני לאו דוקא אלא סמך אמספרים ושטפא דלישנא גבי פרכא דבסמוך לר"א נקט והשתא מתיישבין נמי דברי רש"י די"ל דרש"י נקט לישנא דתלמודא ותלמודא גופיה לאו דוקא ומיהו סוגיא דלעיל עדיין אינה מתיישבת וכעת צ"ע:

רש"י ד"ה ואינו חייב על הקפת הראש עד שילקטנו בתער עכ"ל אבל התוס' ד"ה דתנן כתבו לגבי פיאת זקן תניא ובפ"ב דמכות דכ"א ע"א משמע כדברי התוס' דמייתי עלה הך מתניתין קרא דופאת זקנם לא יגלחו ולא תשחית וכו' דמיירי בהשחתת זקן מיהו רש"י ס"ל דה"ה נמי דמתניתין מיירי נמי בהקפה כמו השחתה ובתער דוקא הוא דאסור לרבנן דר"א וכ"ה דעת הרמב"ם פי"ב מהל' עכו"ם דין ו' כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ע"ש ומיהו קשה דמסוגיא לקמן דף מ"א ע"ב דקאמר ואכתי בתער מנ"ל וכו' ע"כ מוכח דבהקפה אסו' אף במספרים כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ואי כתב וכו' וכבר נתעורר בזה ה' א"מ ז"ל וכתב וז"ל בשלמא הרמב"ם פסק כתוספתא או כת"כ הובא בתוס' ריש פ"ק דשבועות וגם כאן ד"ה ואי כתב וכו' אבל סוגיא דהכא א"א לפרש כן ע"כ נ"ל להגיה בכל המקומות של רש"י השחתת זקן במקום הקפת הראש עכ"ל ואחר המחילה מכת"ר דבריו תמוהין במ"ש בשלמא הרמב"ם פסק כתוספתא או כת"כ וכו' שהרי כיון דסוגיא דתלמודא דידן מוכח דאפילו במספרים אסור איך שבק סוגיא דתלמודא ופסק כתוספתא ואדרבא התוס' לקמן ד"ה השתא הוצרכו לפרש כעין תער להסכימה עם תלמוד דידן:

גם מ"ש דפסק כת"כ איני מבין דבריו אדרבא הת"כ קתני שהראש אסור במספרים ולמאי שדחו התוס' נמי דלאו בהקפת הראש מיירי אלא בנזיר א"כ נמצא דהת"כ לא מיירי מידי בהקפת הראש אלא בנזיר והיכי מייתי ה' סיוע מינה להקפת הראש ודבריו צ"ע:

ולעיקר הקושיא ראיתי להריטב"א ז"ל בחידושי מכות שיישב קושית התוס' שהקשו סוגיא דהכא עם התוספתא דקתני עד שיקיפנו בתער וכתב וז"ל ונראה דלא קשה לפום מאי דכתי' דהקפה בתער מהשחתה בהקשה יליף לה ומ"ה אי לא כתיב ראשו הא ודאי דגלוח מצורע בכל דבר אבל בתר דכתיב זקנו ולמדנו ממנו דגלוח מצורע בתער דוקא ממילא ידעינן דבעלמא נמי בין הקפה ובין זקן לא נאסרו אלא בתער וכו' א"ד ע"ש והשתא ניחא דעת רש"י והרמב"ם אלא שעיקר דברי הריטב"א הללו אינם מובנים אצלי ולא ידעתי מה ענין זקנו דגבי מצורע לגבי היקש הקפה להשחתה דמאי בהא תליא איכא וראיתי לה' שע"ה הל' עכו"ם דף י"א ע"א מ"ש ליישב לדעת הרמב"ם ע"ש ויש להעמיס דבריו בכונת הריטב"א אלא שקצר ודו"ק נ"ל:

ודע דפירש"י בסוגיא דס"ל דהקפה נמי דוקא בתער נראה דאשתמיטו מה' שע"ה מדלא הזכירו על דל שפתיו וכתב מרן כ"מ ז"ל פי"ב מהל' עכו"ם דין ו' על דברי רבינו פלוגתא דר"א ורבנן ופסק כרבנן עכ"ל נראה דאשתמיטיה דברי התוס' מדלא הזכירם דע"כ דמפרשי להך פלוגתא דוקא בהשחתת זקן ולא בהקפ' וכמ"ש בהדיא הא דתנן וכו':

ודע שראיתי לה' המאירי בשיטתו למכלתין שכתב וז"ל ומ"מ לדעתינו אע"פ שלביאור הסוגיא אתה צריך לפרש כן לענין פסק אינה אלא אין איסורה אלא בתער כשל זקן וכו' עכ"ל נראה דכוונתו לומר דסוגיא זו ע"כ דלא כהילכתא שהרי כיון דאיכא הקשה הקפה להשחתה למעט נשים כדאיתא פ"ק דקדושין דל"ה ע"ב א"כ ע"כ דהקפה נמי דוקא בתער כמו השחתה דהא קי"ל אין היקש למחצה וזה שרמז בסוף דבריו אלא בתער כשל זקן וכו' פי' דלפינן מזקן וא"כ זהו דעת רבינו ואי קשיא א"כ תיקשי ליה קושית תלמודא הכא ל"ל זקנו הא לא קשיא דאיכא לשנויי דאצטריך דדחי ל"ת ועשה דמראשו לא שמעי' אלא ל"ת גרידא כמ"ש התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי וכו' ע"ש א"נ דאיכא לשנויי משום שיש בראש משא"כ בזקן וכו' כמו שאכתוב בתוס' ד"ה השתא וכו' ודוק נ"ל:

רש"י ד"ה ר' אלעזר וכו' ואמרינן מ"ט דרבנן דלא מחייבי בהקפה אלא בתער עכ"ל ק"ק דא"כ מאי משני ע"י דמייתי דתניא זקנו מה ת"ל וכו' ותו זהו הא דפריך בתר הכי ומנ"ל דבתער וכו' לכן נראה להגיה בדברי רש"י הכי מ"ט דרבנן דלא מהני במצורע אלא תער עכ"ל וע"ז מייתי שפיר זקנו מה ת"ל וכו' פי' מאי דאסרינן גבי הקפה שרינן גבי מצורע והדר פריך וגבי הקפה גופה מנ"ל דבתער וכו' וכך פירשו התוס' ודוק:

ד"ה אי ס"ד וכו' ולא לכתוב זקנו ואמינא כי מגלח בתער שפיר דמי דמייתינן לה מדינא עכ"ל כצ"ל ודו"ק:

ד"ה לא כ"ש שבכל דבר מותר לגלח ואפילו בתער עכ"ל ק"ק דהא כיון דכתיב ופאת זקנם לא יגלחו ה"א דתער אסור כדקתני לפי שנאמ' ופאת זקנם לא יגלחו וכו' וצ"ע:

תוס' ד"ה אין קרבנו וכו' דהיינו מזקנו או מראשו דבסמוך וכו' כצ"ל: בא"ד וליתי נזיר במה הצד וכו' עכ"ל לשון מה הצד לאו דוקא דנהי דאיכא למפרך מה ללוים שכן טעונים תנופה בגופם ונימא מצורע יוכיח מ"מ לגבי מצורע מיהא ליכא שום פרכא דנימא לוים יוכיחו וחזר הדין וכו' ולכן נראה להגיה במה מצינו במקום מה הצר ונ"ל במ"מ ממצורע ודוק: בא"ד שכן אינו בשאלה או שכן כל גופו וכו' עכ"ל וברייתא לעיל דף ל"ט ע"ב דקתני שאין דנין קל מחמור וכו' ופירשו רש"י ותוס' שמצורע טעון תגלחת כל גופו תאמר בנזיר וכו' ה"ה דאיכא לפרושי נמי שהנזיר ישנו בשאלה מיהו ק"ק דמאי מקשו התוס' ודקרי לה מאי קרי לה שהרי כיון דקתני בהדיא בבריתא לעיל ללמוד לנזיר ממצורע א"א וכו' ועוד דתקשי להו גבי לוים לילף ממצורע ולא שייך תירוצם ושו"ר לה' א"מ ז"ל שנתעורר בזה ותריץ דאצט' תער יתירא משום דאי ילפינן ממצורע ה"א דנילף נמי לענין דדחי לאו דפאת זקנם ע"ש וק"ל עליו דא"כ אדילפינן בעלמא אתי עשה ודחי ל"ת מגדילין כדמסיק לקמן אדרבא נילף מלויים לחומרא דלא אתי עשה ודחי ל"ת וכה"ג הקשו התוס' במס' זבחים פרק דם חטאת דצ"ז ע"ב ד"ה ניתי עשה וכו' בסוף דבריהם ע"ש וקושיא זו תחול נמי בלא"ה על דברי רבי נו בחיי וה' ן' עזרא שהביא ה' ז"ל דס"ל בפשיטות דגבי לוים העברת תער על כל בשרם חוץ מהפאות ע"ש ולעיקר קושית ה' א"מ נראה דל"ק דלשון העבירו לא משמע שהוא תגלחת אלא משום דכתיב בהדיא תער וכ"ת לא לכתוב לא תעבירו ולא תער אלא נכתוב וגלחו כל בשרם י"ל לשתוק ולכתוב לא אמרינן כמ"ש הרא"ם פ' משפטים ד"ה ת"ל כי ימכר וכו' ועיין בחידושינו בכלל זה ריש פ"ק דקדושין דף ד' ע"א ואין להקשות דא"כ היכי קאמר לעיל ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל תער וכו' דהא ע"כ לכתוב תער משום דלא יעבור לחוד לא משמע תגלחת די"ל דהתם הכי פריך לכתוב ומשחית לא יעבור כמ"ש התוס' לעיל כמו שהגהנו בדבריהם ע"ש והכי עדיף לכתוב טפי מתער ומפרשינן כעין תער וק"ל: ד"ה מ"ט דרבנן וכו' ואע"פ שאין עשה דוחה וכו' הכא דחי כדאמ' בריש יבמות וכו' עכ"ל ראיתי להר' ק"א פ' מצורע פ"ב פ' ב' דף ק"ן ע"ב ברייתא ד' שהעתיק הנוסחא וז"ל הכא דחי דלכך כתיב קרא א"נ מפני שהוא לאו ועשה דאינו שוה בכל וכו' עכ"ל משמע דשני תירוצין הם ותירוץ הא' משום דשאני הכא דגלי קרא ואחר המחילה נראה דזה אינו דא"כ אינו מספיק דאימא דנילף מהכא לדעלמא דדחי ותו דלפי א"נ א"כ ל"ל קרא לכן נר' עיקר כמו הנוסחא שהיא קמן דחד תירוצא הוא ונ"ל משום דגלי קרא הוא דשמעינן דדחי היכא דקילי מיהו הראב"ד סוף פ"ז דנזירות דין ט"ו מיאן בסברא זאת ע"ש ועיין להרב מש"ל ז"ל פ"ח מה' טומאת צרעת דין ג' שהקש' וז"ל אך לטעמא דהראב"ד ל"ל קרא ת"ל דעשה ול"ת דנזיר קילי דישנו בשאלה וכו' ותריץ דעשה דתגלחת דימי הסגרו לא חשיב עשה ואינו אלא הכנה וכו' ע"ש ולא ידעתי מה יענה לגבי ראשו דאיירי בתגלחת מצוה שהוא עשה גמור ואפ"ה אצטריך ראשו למדחי ל"ת ועשה דנזיר ולזה י"ל דברייתא דדרשה והתגלח ס"ל דראשו אתא להקפה מיהו קשה תרי קראי והתגלח וראשו לרבות אפילו נזיר ל"ל תו מאי מקשו התוס' לקמן דמ"א ע"ב ד"ה ואי כתב וכו' וז"ל ואי קשיא לרבנן היכא דהוא נזיר ומצורע מנ"ל לרבנן דדחי וכו' עכ"ל ע"ש ומאי קושיא אימא מוהתגלח כדדרשינן בת"כ וכעת צ"ע ועיין לחידושינו לקמן דמ"ד ע"א ודוק:

בא"ד וא"ת דילמא אתי למשרי לאו גרידא וכו' עכ"ל ויש לתמוה על הרא"ם פ' מצורע ד"ה את כל שערו וכו' דמשמע מלשונו דקושטא הוא דזקנו למדחי ל"ת גרידא הוא דאתא וז"ל זקנו ל"ל וכו' מראשו שמעינן דאפילו עשה ול"ת דנזיר נדחה כ"ש ל"ת גרידא וכו' עכ"ל ע"ש ועוד דתלמוד ערוך הוא להדיא לקמן פרק שני נזירין דף נ"ח ע"א דזקנו למדחי ל"ת ועשה הוא דאתא דקאמר והאי תנא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה מנ"ל נפק"ל מזקנו וכו' ע"ש:

בא"ד וי"ל דאיכא למימר קרא סתמא כתיב וכו' עכ"ל אע"ג דבכמה דוכתי אמרינן דלוקי קרא במסתבר ואף ע"ג דהוי סתמא שאני הכא כיון דע"כ דרישיה דקרא וגלח את כל שערו בכהן מצורע נמי א"כ סיפיה דקרא נמי ראשו וזקנו מסתמא דאיירי נמי ביה ועליה קאי ולא אמרינן האי כדאיתיה והאי כדאיתיה וק"ל:

בא"ד ועי"ל והוא העיקר וכו' דנפק"ל מראשו וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי פריך לקמן דף מ"א ע"א ל"ל למכתב ראשו וכו' דהא אצט' לגלויי אזקנו ותו לפי מאי דמשני תלמודא לקמן דף מ"א ע"ב ואכתי בתער מנ"ל וכו' אין תירוצם מספיק כמו שאכתוב שם וצ"ע:

ד"ה הא כיצד וכו' והאי שרא רחמנא במצורע כהן נמי ובקדושין וכו' כצ"ל פי' בקדושין ילפי' בג"ש פאה פאה ליתן את האמור בכהנים בישר' ושל ישראל בכהנים דלא יתחייב אלא בגילוח שיש בו השחתה וכן פירש"י שם בקדושין דף ל"ה ע"ב וק"ק כיון דליתן של זה בזה היינו כאילו כתיב השחתה וגילוח כאן וכאן א"כ אימא דה"ק קרא דחייב בין במלקט בין במספרים ומנ"ל לומר דוקא גילוח שיש בו השחתה קאמר קרא ודוקא תער אדרבא הכי מסתבר דלחומרא דרשינן ויש ליישב דא"כ ה"ל לכתוב ופאת זקנם לא יעבירו וכן לא תעביר פאת זקנך דהוה משמע כל המעבירין ומדכתב השחתה וגילוח משמע דגילוח שיש בו השחתה קאמר קרא ואין לומר דאי הוה כתיב לא יעבירו הוה משמע אפילו סם נמי דמעביר הוא לכך כתיב לא יגלחו למעוטי סם דלא מקרי גילוח כדאמ' לעיל מ"ד משו' עבורי שיער ואפי' סך נשא קמ"ל דוקא תגלחת וכו' אלמא דסם מעביר מקרי גילוח לא מקרי די"ל דהא השתא סם נמי בכלל ודו"ק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה