אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף מ.

דף לט:

והקתני מנין לרבות כל המעבירין וכו' אע"ג דפלוגתא דר' יאשיה ור' יהונתן מ"מ פריך משום דסתמא דמתני' סברא הכי דקתני נזיר שגילח בין בזוג או שספסף וכו' ומיהו קשה מאי פריך אימא הא דקאמר מר ובתער אסתירה קאי דאינו סותר אלא אם גילח בתער ומה גם לפי דברי התוס' שכתבו דקאי ארישא א"כ כ"ש דנימא דקאי אסיפא וצ"ל דס"ל לתלמודא דסתירה נמי אינו צריך תער דוקא ומיהו בירושלמי איתא דאינו סותר אלא בתער בלבד ע"ש:

שם פשיטא וכו' פי' דהא קראי כתיבי כפירש"י ותוס' ואף למאי דכתבו התוס' סוף פ' החולץ דף ן' ע"א ד"ה שוה וכו' דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש ע"ש מ"מ פריך הכא פשיטא משום דלישנא דתגלחת מצוה משמע דאיכא חידוש וק"ל:

שם מ"ד משום עבורי שער ואפי' סך נשא וכו' פי' אע"ג דכתיב וגילח וסם לא מקרי גילוח ה"א דלאו דוקא קאמר קרא גילוח דלא קפיד קרא אלא אהעברת שער וסם מעביר השער קמ"ל דלא סגי אלא בתגלחת כדקתני תגלחתן מצוה וק"ק דלקמן בעבר הדף גבי ופאת זקנם לא יגלחו קתני יכול ליקטו במלקט ורהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו וכו' ואמאי לא אמרינן דקרא משום עבורי שער ואפילו מלקט ורהיטני כדקאמר הכא גבי סם וי"ל דשאני התם גבי פיאה מדשני למכתב גבי כהנים לא יגלחו וגבי ישראל לא תשחית משמע דדוקא קאמר קרא ובזה ניחא נמי הא דפריך לקמן בעבר הדף גבי מצורע וממאי דילמא אפי' מלקט ורהיטני נמי וכו' ומאי פריך דהא כתיב במצורע וגילח אלא פריך משום דה"א משום עבורי שער וכו' כדקאמ' הכא וברייתא הכא דא דאשמעינן דוקא תער לפי המסקנא דלקמן דמשני אי ס"ד וכו' מיהו ק"ל שראיתי לתוס' ריש פ"ק דשבועות דף ב' ע"ב ד"ה וחייב וכו' שכתבו וז"ל מלקט ורהיטני לא אפשר במצורע דגלוח כתיב ביה וכו' עכ"ל משמע מלשון גילוח קא ממעטי וזה אינו שהרי אימא משום עבורי שער וכו' כדקאמ' הכא להדיא וכדפריך נמי לקמן וממאי וכו' ובפשיטו' ה"ל להבי' ראיה מהמסקנ' דלקמן דמשני אי ס"ד וכו' וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן בעבר הדף גבי דפריך ממאי וכו' ע"ש ועיין לקמן פ"ח דס"א ריש ע"א ולחידושינו שם ודוק:

שם ותגלחתן מצוה וכו' כתב התי"ט סוף נגעים פרק י"ד משנה ד' משום דבנזיר אין התגלחת מעכבת להכי קתני מצוה ומש"ה פרכינן בגמ' דנזיר פשיטא ומשני מ"ד וכו' ואף ע"ג דבמצורע מעכב וכו' את"ד ע"ש ור"ל אע"ג דמצורע מעכב מ"מ נקט לשון מצוה ולא עיכובא משום נזיר וכן א"ש הא דפריך פשיטא דאנזיר פריך אבל מצודע איכא חידוש דעכובא הוא ואדרבא ה"ל למפרך היכי קתני לישנא דמצוה א"ו דקתני מצוה משום נזיר ועלה פריך פשיטא וק"ק אכתי מאי פריך פשיטא שהרי כיון דפלוגתא היא דאיכא למ"ד לקמן במתני' דמ"ו ע"א דעיכובא הוא לכך קתני. מצוה לאפוקי אותו מ"ד וליכא למימר דפריך פשיטא משום דכבר קתני לה מתני' בשמעתין לקמן דמ"ו וכה"ג ראיתי לה' שע"ה הל' חמץ דף פ"ד ע"ג ד"ה שוב וכו' משם הרמב"ן ע"ש דא"כ לא ה"ל למפרך פשי' אלא ה"ל למפרך תנינא כדרך התלמוד בכ"מ ולא דמי להך דהרמב"ן דהתם א"ש קצת דפריך משום דשמעינן לה מדיוקא דרישא ועוד דהכא איכא למימר דאגב דבעי למתני מצורע ולקיים תני נמי נזיר ועוד דילמא הוצרך לחזור ולשנותה כדי לסתום דה"ל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם דבתרי סדרי יש סדר למשנה לדעת רבינו כמ"ש הכ"מ ז"ל ריש פ"ט מה' רוצח דין א' א"ו דפריך פשיטא משום עצם הדבר כפירש"י ותוס' דבכלהו קראי נזיר וכו' וי"ל דאי הא דקתני מצוה נחית לדייק דאינו עיכובא לא ה"ל לכלול מצורע בהדי נזיר במלת מצוה כיון דמצורע עיכובא אבל אי לא נחית לדייק אלא לאפוקי רשות ניחא משום דתרוייהו נמי מצוה ולא רשות ואגב נזיר לא קתני עיכובא במצורע ומיהו אין להכרח לפ"ז דע"כ דתגלחת מצורע עיכבוא דאי אינה עיכובא הדרא קושיא לדוכתה מאי פריך פשיטא דילמא קתני מצוה לדייק דאינו עיכובא לאפוקי מ"ד עיכובא די"ל דאיכא למימר אמצורע פריך פשיט' משום דלא אשכחן תנאי דפליגי כמו גבי נזיר והנה מבואר מדברי התי"ט דבמצורע כיון דעיכובא לא מצי פריך פשיטא מיהו ראיתי למרן הכ"מ ז"ל פ"ח מהל' נזירות דין ו' שהק' דאמאי לא משני דקמ"ל אע"ג דאין תגלחת מעכבת אינה רשות אלא מצוה איכא והכי נקיט לה הרמב"ם אע"פ שאין התגלחת מעכבת מצוה וכו' ותריץ דמ"מ מפורש הוא בקרא ע"ש משמע מדבריו דאי הוה תגלחת מעכבת הוה א"ש פרכא דתלמודא דפריך פשיטא וזה דלא כתי"ט וי"ל דאיכא למימר כוונת הכ"מ ר"ל אפילו דאינה מעכבת לא א"ש נמי פרכא דתלמודא מיהו ה' מש"ל ז"ל תירץ על קושית הכ"מ דפירכת תלמוד' משו' מצורע דמעכב ע"ש וזה ודאי דלא כדעת התי"ט ז"ל ונראה דאשתמיטו מניה דברי התי"ט ומיהו צריך להבין היכי פריך פשיטא אמצורע כיון דעיכובא ואדרבא קתני מצוה וכמ"ש לדעת התי"ט וי"ל דהכי פריך כיון דעיכובא הוא ממילא פשיטא דהוי מצוה מיהו בעיקר קושית הכ"מ ז"ל דקמ"ל אע"פ דאינה מעכבת מצוה איכא נראה דל"ק לפי דברי התוס' ד"ה נשא וכו' שהקשו דהא שמעינן לה מסיפא דקתני וכולן שגילחו שלא בתער לא עשו ולא כלום וכו' וה"נ מסיפא שמעי' דתגלחת מצוה דאי אינה מצוה אלא רשות לאיזה תכלית קתני ולא עשו ולא כלום שהרי דל תגלחת מהכא כיון דאינה מצוה אלא ע"כ הכי קתני לא קיימו מצות גילוח והכי נקיט לה הרמב"ם אלמא דתגלחת מצוה והכא לא שייך תירוץ התוס' שכתבו דה"א שלא כעין תער דס"ס ע"כ שמעינן דתגלחת מצוה כעין תער והנראה דאשתמיטו דברי התוס' הללו מה' כ"מ וה' מש"ל ז"ל ודו"ק:

ודע שראיתי לה' א"מ ז"ל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם דשייכי לה' נזירות דמ"ג ע"ג שנתחבט בכוונת התי"ט והניחו בתימא ע"ש ואחר המחילה כוונתו כדכתי' גם ס"ל בפשיטות דקושיית תלמודא דפריך פשיטא אינה אנזיר אלא אמצורע ע"ש ואשתמטיה דברי מר"ן כ"מ ז"ל דס"ל דאנזיר פריך גם מה שרצה להוכיח מהכא דתגלחת מצורע מעכבת אינו מוכרח וכדכתי' ועיין עוד לחידושינו קמן דמ"ד ע"ד במשנה ודוק:

רש"י ד"ה והכתיב וכו' דמשמע בתער הוא דמחייב וכו' עכ"ל ואע"ג דאתא לתגלחת אחרונה מ"מ טפי ה"ל לאוקמיה דאתא לגופיה מיהו קשה מאי פריך דהא כתיב נמי לא יעבור דמשמע כל המעבירין וע"כ דאתא לתגלחת אחרונה ותו לפי מאי דמשני לעבור בשני לאוין א"כ מנ"ל למדרש תגלחת אחרונה כיון דאצטריך תער לעבור אתער בשני לאוין וצ"ע ועוד קשה מאי משני לעבור בתרי לאוי דהא קי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי כדאיתא פרק כ"ש דכ"ד סוף ע"א וא"כ ה"נ נימא דתער אתא לומר דוקא תער הוא דחייב ולא שאר המעבירין כסברת המקשה מיהו להא י"ל כיון דאי אמרינן לעבור בחרי לאוי חייב נמי אשאר מעבירין חשיב דרשא ודו"ק:

ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וכו' לישנא אחרינא וכו' דאיכ' למי דק וכו' הא לאחר מלאת מגלח בכל דבר וכו' עכ"ל לא ידענא מאי משני לפ"ז לעבור עליו בתרי לאוין מה בכך ס"ס איכא למידק עד מלאת בתרי לאוי הא לאחר מלאת בכל דבר ומה שסיים רש"י וז"ל לעולם אימא לך וכו' והא דכתיב בסמוך לא יעבור משמע לא יעבור תער עכ"ל דבריו צריכין ביאור ונראה דכונת רש"י דלפי לישנא אחרינא לא גרסינן לעבור עליו בתרי לאוי אלא הגי' היא כמו מאי דנקיט רש"י דהיינו כה"ג לעולם אימא לך וכו' והא דכתיב בסמוך וכו' ור"ל דהמקשה ס"ל דר' מודה לת"ק דידיה דלא יעבור משמע שאר המעבירין ולכך פריך א"כ כיון דסמך לא יעבור לעד מלאת משמ' דאחר מלאת מגלח כשאר המעבירין ומשני דאינו כן דלא יעבור לא משמע כלל שאר המעבירין אלא לא יעבור תער משמע ולא ס"ל לר' כת"ק דידיה אלא בתער דוקא מחייב ולכך דייקינן הא לאחר מלאת בתער ויש להגיה בדברי רש"י וכצ"ל דאיכא למידק מיניה דעד מלאת הוא דלא יעבור הא לאחר מלאת וכו' עכ"ל נ"ל ודברי ה' א"מ ז"ל בזה אינם מובנים לי ע"ש ומיהו אכתי קשה דילמא דה"ק קרא הא לאחר מלאת אפילו בתער נמי וכה"ג פריך תלמודא לקמן בעבר הדף גבי מצורע וממאי דילמא וכו' ולא שייך הכא שנויא דתלמודא ועיין מה שאכתוב לקמן דף מ"א ע"א ברש"י ד"ה ראשו מה ת"ל וכו' ודוק: ד"ה תנ"ה וכו' כדאמר ר' חסדא ובתער דוקא ואמרי לה כדאוקימנא אליבא דר' חסדא וכו' עכ"ל משום דבברייתא לא קתני בהדיא כעין תער אלא דמייתי תנ"ה לענין דקתני כלישנא דר' חסדא ובתער דוקא ומפרשינן לה כעין תער כמו דמפרשינן לר' חסדא דהא קתני תלש מירט ספסף אלמא כעין תער קתני וק"ל:

תוס' ד"ה אמר וכו' דס"ל לגמ' דאין לנו לומר דר' יסבור כר' יהונתן אלא אסיר וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ יסבור כר' יהונתן מה בכך שהרי לר' יהונתן גופיה תיקשי ליה נמי ותו כיון דכתבו דר' סבר תער אתא לגופיה דמשמע דוקא בתער מחייב דהיינו כר' יהונתן א"כ איך חזרו וכתבו דאין לנו לומר דיסבור כר' יהונתן מדקאמר אינו צריך וכו' ונמצא דדבריהם סתרי להדדי ותו כיון דכתבו מדקאמר אינו צריך משמע דלא אתא לאפלוגי על ת"ק דידיה דמחייב שאר המעבירין א"כ לא ידענא מה היא פרכא דתלמודא לפ"ז דפריך דלא יעבור משמע שאר המעבירין נמי שהרי כיון דקושטא הוא דר' הכי ס"ל דמחייב אשאר מעבירין ונראה להגיה בדבריהם וכצ"ל דס"ל לגמ' דיש לנו לומר דר' יסבור כר' יהונתן דלא אסר שאר המעבירין אי נמי מדקאמר אינו צריך וכו' עכ"ל וכונתם תרי פרושים הם ותחלה פירשו דמשמע ליה לגמ' דר' ס"ל כר' יהונתן דבתער דוקא מחייב ופריך דלא יעבור משמע שאר המעבירין נמי וה"ה דה"מ למפרך נמי לר' יהונתן ושוב כתבו א"נ וכו' ר"ל אדרבא להפך דמשמע ליה דר' מודה לת"ק דמחייב שאר המעבירין נמי ופריך דהיכי מחייב שאר המעבירין והכתיב תער משמע בתער הוא דמחייב וזה כפירש"י לפי לישנא קמא וה"ה נמי דה"מ למפרך לת"ק דר' גופיה ודו"ק כנ"ל לפ' בדוחק:

בא"ד ומשני לעבור עליו בתרי לאוי וכו' דהלאו קאי אתער וקאי נמי אשאר מעבירין וכאלו כתיב תער לא יעבור ולא יעבור דאותו לשון וכו' כצ"ל וק"ק בשלמא לפי' שני שכתבו דר' מודה לת"ק דמחייב שאר מעבירין משני שפיר לעבור בתרי לאוי כיון דלא יעבור היינו שאר מעבירין א"כ איכא תרי לאויי את עד לחודיה חד משום תער לא יעבור וחד משום לא יעבור דמעבירין וכפירש"י ללישנא קמא אבל לפירושם קמא דר' ס"ל דוקא תער הוא דמחייב וקרא דלא יעבור לאו היינו שאר מעבירין א"כ היכי מצינן לחייב אתער לחודיה תרי לאוי דהא כיון דלא כתיב אלא לאו אחד תער לא יעבור ואולי דחסר מדבריהם נמי דלפי קמא לא גרסינן לעבור בתרי לאוי אלא הגי' היא דמשני דלא יעבור משמע תער ולא שאר מעבירין ע"ד דברי רש"י גבי לישנא אחרינא ודו"ק מיהו קשה דלפי פי' שני דר' מודה דחייב בשאר המעבירין א כ היכי דייק רבי אחר מלאת דוקא תער אדרבא איכא למידק לאחר מלאת בכל דבר וכמו דפריך תלמודא לפי לישנא אחרינא דרש"י וצ"ע: ד"ה לסתור וכו' וכולן הלכה בנזיר שלא מצינו בהם טעם עכ"ל דבריהם תמוהים שהרי מקראי ילפינן כמו שהקשינו לקמן דמ"ב ע"א בתוס' ר"ה אמר מר וכו' ע"ש וכמו כן ק"ל על התי"ט פ' י"ד דנגעים משנה ד' ד"ה לא עשו וכו' שכתב וז"ל וכמו כן נמי עיכובא דתער לא מצינו בו טעם מנא לן עכ"ל לא ידענא מאי קאמר שהרי בכולהו דרשינן עיכובא בתער כדמסיק בשלמא גבי נזיר וכו' וגבי לויים וכו' אלא מצורע וכו' והזכיר' ה' עצמו ד"ה וכולן וכו ע"ש וצ"ע:

ד"ה ובתער וכו' פי' דקאי ארישא וכו' עכ"ל ולפ"ז ע"כ דלא גרסינן בברייתא דמייתי תנ"ה נזיר שתלש מירט ספסף כל שהוא אינו סותר וכו' דא"כ ע"כ משמע ובתער קאי אסתירה אלא ה"ג נזיר שתלש וכו' כל שהוא חייב ואינו סותר וכו' וכן משמע מדברי התוס' ד"ה נזיר שתלש ועיין במקובצת דמייתי לשתי הגרסאות הללו ע"ש:

בא"ד דלא שיירו כדי לכוף וכו' עכ"ל אבל אי שיירו כדי לכוף אינו סותר וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם ריש פ"ו מה' נזירות דין א' וה' לח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"א תמה דזה הפך הסוגיא לעיל דבעי מלתחת רבי או מלעיל רבי וקאמר דנ"מ לנזיר שגלחוהו ושיירו בו כדי לכוף ראשו אי מלתחת רבי מאי דאקדיש שקליה וסותר נזירותו אלמא אי מלתחת רבי אפי' הניחו לו כדי לכוף סותר וא"כ כיון דאסיקנא מלתחת רבי א"כ אפילו הניחו בו כדי לכוף סותר וכתב ואולי יש לתת טעם לרבינו דר' חסדא פליג על פשיטותא דלעיל ואית ליה מלעיל רבי ולא מלתחת רבי ונקטינן כוותיה זה נוכל להלין בעד רבינו והוא דוחק גדול את"ד עש"ב נראה מלשונו דדברי רבינו הוא דנתיישבו אבל דברי התוס' אינם מתיישבין והיינו כיון דתוס' מפרשי דר' חסדא דאמר כעין תער לא קאי ארישא א"כ מהיכא תיתי דנימא דר' חסדא פליג אפשיטותא דלעיל ולע"ד נראה דנוכל נמי ליישב ג"כ דברי התוס' בדוחק והוא דמה שהוצרכו לומר דלא שיירו בו כדי לכוף ולא כתבו דאפי שיירו בו כדי לכוף סותר לאו היינו משום דס"ל לקושטא דמילתא דאי שיירו בו כדי לכוף אינו סותר אלא משום דאיכא למדחי דחייה בעלמא דר' חסדא פליג אפשיטותא דלעיל וס"ל דאי שיירו בו כדי לכוף אינו סותר ולכך לא הקשו אלא מלא שיירו בו כדי לכוף דבהא ודאי סותר הן אמת דעיקר דברי ה' לח"מ ז"ל תמוהין הם בעיני דהיכי שייך לומר דר' חסדא פליג אפשיטות דלעיל שהרי פשיטותא דלעיל מלתחת רבי הוא מכח מציאות מסקרתא וכד צבעין סבייא דקניהון וכו' ואיך ר' חסדא יכחיש המציאות ולולי דברי ה' ז"ל היה אפשר לומר קרוב לדבריו והוא דר' חסדא פליג אסוגי' דלעיל וס"ל דאין לחלק אם השיער קדוש או לא אלי אפילו מלתחת רבי אינו סותר כיון דאיכא בידו לכוף ואפילו אותו השיעור שצמח אחרי כן אינו קדוש וכן ראיתי לה' המאירי שכ"כ וז"ל ומ"מ לרוב הפוסקים כל שנשתייר כדי לכוף אינו סותר ונראה לדעתם דסוגיא זו דרך דחייה נאמרה ואין אנו מחלקין בשער בין במה שהיה שם בשעת הנדר למה שצמח אחרי כן וכו' עכת"ד ע"ש ואפשר דגם הלח"מ לזה נתכוון אלא שאין לשונו מדוקדק ועיין לחידושינו לעיל דף ט"ל ד"ה סתם נזירו' וכו' וכו' ודוק:

ד"ה נשא וכו' שלא כעין תער וכו' עכ"ל משום דאשכחן נמי בהך ברייתא דלעיל גבי אינו סותר אלא ברוב ראשו וקתני בתער וע"כ דר"ל כעין תער וכן נמי ר' חסדא דקאמר בתער מפרשינן ליה כעין תער ועיין לה' ק"א פ' מצורע פרשה ב' פ"ב ברייתא ו' דק"ן ע"ב גבי ברייתא זו דג' מגלחין דהובאה שם ע"ש מיהו ק"ק דתקשי להפך דסיפא שלא בתער ל"ל דהא שמעינן מרישא דקתני דת דתגלחתן מצוה לאשמעינן דתער מעכב וזל דאי מרישא ה"א לא אמעט אלא סך נשא דלא מקרי תגלחת אלא השחתה אבל מספרים דאקרו תגלחת שפיר דמי ולכך קתני סיפא תער דוקא למעוטי מספרים ודו"ק:

ודע דמדברי התוס' הכא מבואר דס"ל דסם חשיב כעין תער וכ"ה דעת הלח"מ פ"ה מהלכות נזירות דין י"ב ודלא כה' א"מ וה' לשון למודים כמו שאכתו' לקמן דמ"ב ע"א גבי לא יחוף באדמה וכו' ודוק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה