באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף לט.
גמ' כמאן מתרגמינן מפורצנין ועד עיצורין וכו' עיין להרא"ם פ' נשא ועיין מ"ש עליו ה' תועפות רא"ם להר"י גאטיניו ז"ל ועיין עוד להרב זרע יצחק ז"ל בליקוטיו למסכת ע"ז דף ל"ד ע"א:
תוס' ד"ה סתם נזירות וכו' וטעמא דסותר שלשים משום דבעינן בשעת תגלחת של מצוה יהא שערו גדול כפי מה שראוי ליגדל כדי סתם נזירות דהיינו וכו' כצ"ל וכ"ה בדבריהם לקמן דמ"ד ע"א ד"ה חומר בטומאה וכו' ע"ש: בא"ד שהרי אם גלחוהו בעשרים יום או יותר וכו' כצ"ל ר"ל דאי מיירי בתוך מלאת משמע דה"ק דהיכא דגילח ביום עשרים מונה עוד עשרה ימים כדי שיהיו שלשים ויסתור אותם ואחר כך מונה עוד שלשים יום אחרים לנזירותו ואהא הוקשה להו למה יסתור הכל גם העשרה ימים שמנה כבר ולמה יחזור עוד וימנה אותם ותירצו דה"ק סותר לכשיהיו שערותיו שיעור שלשים ואז סותר ולעולם דלא ימנה אלא עשרים יום אחרים עם אותן העשרה ימים שנשארו וק"ל:
בא"ד והילכך בנזירות של ס' יום יגלחנו ביום שלשים אינו סותר כלום וכו' עכ"ל הלח"מ פ"ו מהלכות נזירות דין ב' הביא סיוע לדברי התוס' מתלמודא לקמן דמ"ד סוף ע"א דפריך ויין יסתור שלשים ק"ו מתגלחת ומשני מידי הוא טעמא דסותר משום דבעינן גידול שער וכו' ואי בנזירות מרובה אע"פ דאיכא גידול שער סותר מאי משני ותמה על רבינו דסובר דאפי בנזירות מרובה סותר שלשים ואין עולין מן המנין ע"ש ולע"ד נראה אדרבא נהפוך הוא דעל התוס' יש לתמוה כיון דבנזירות מרובה אם גילח ביום שלשים אינו סותר משום דאיכא עדיין גידול שער של שלשים האחרים א"כ איך קאמר תלמודא דאי מלתחת רבי סותר נזירותו משום מאי דאקדיש שקליה שהרי הא איכא נמי כדי גידול שער ששיירו בו כדי לכוף ראשו ואי משום דאינו קדוש הא שער נמי של השלשים האחרים נמי אינם קדושים וא"כ מה לי שער של עכשיו ששיירו לו כדי לכוף מה לי שער של אחרי כן של השלשים האחרים אבל אי אמרינן דלעולם סותר כדברי רבינו ניחא דאיכא למימר דע"י שסותר הוי כאילו קבל נזירות מחדש ומתקדש ע"י כן השער של אחרי כן אבל אותו שער ששיירו בו כדי לכוף דקאמר תלמודא אינו קדוש אי מלתחת רבי ולכך סותר מיהו לקמן דף מ' ע"א ד"ה ובתער וכו' כתבנו לצדד דרבינו לא ס"ל כסוגיא דהכא אלא ס"ל דהכא דשיירו בו כדי לכוף אפילו אינו קדוש אינו סותר כיון דאיכא גידול שער ולפ"ז תפול עליו קושית הלח"מ דאמאי סותר שלשים בנזירות מרובה וצ"ע ועיין לחדושינו לקמן דמ"ד ע"א ודו"ק:
ודע שראיתי בספר הזוהר הקדוש פרשת אחרי מות דע"ט ע"א שכתב וז"ל תנא כד בעיא אתתא לאתדכאה בעיא לספרא ההוא שערא דרבו ביומא דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון עכ"ל ע"ש משמע דס"ל דשער מלעיל רבי הפך פשיטותא דתלמודא ולכך כתב בעיא לספרא ההוא שערא דגדל ביומא דאיהי מסאבא דהיינו אותו שער שגדל לבד דאי ס"ל מלתחת רבי הכי הל"ל בעיא לספרא ראשה דהיינו דמגלחת כל שער ראשה כיון דמלתחת רבי ודוחק לומר דאין ה"נ דזהו כונתו וה"ק כיון דבעיא לגלחא מה שגדל ביומא דמסאבא ממילא בעיא לגלח ראשה כולו ועיין להרב טירת כסף ז"ל פרשת נשא דרכ"ב סוף ע"ג שנתעורר בו ע"ש וצ"ע:
בא"ד ואם גילחוהו אחר שכלו ימיו לגידול שיער וכו' כצ"ל פי' אחר מלאת וק"ל:
בא"ד סותר לכ"ע מדרבנן כדמוכח בגמרא עכ"ל כצ"ל ועיין לה' א"מ ז"ל: