אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף לח.

דף לז:

תוספות ד"ה דלית ליה וכו' ושפיר מקרי חידוש שחילק הכתוב וכו' עכ"ל דליכא למימר דהחידוש הוא משום דבעלמא פגם מועט נמי שרי דהא מנ"ל אימא היא גופא נילף מגיעולי גוים דפגם מועט אסור אלא החידוש שחילק הכתוב וכו' דלא מסתבר לחלק ואין ה"נ דממילא בעלמא פגם מועט נמי שרי ולא ילפינן מגיעולי גוים דאסור משום דחידוש הוא ואין להקשות א"כ מנ"ל דאיכא חילוק גבי גיעולי גוים אימא דאפי' פגם מרובה אסר רחמנא כי היכי דבעלמא ליכא חילוק ואפילו פגם מועט שרי וי"ל כיון דקי"ל לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא אם כן גלי קרא דאיכא חילוק אבל גבי נבלה לא חילקה ומחידוש לא ילפינן ואין להק' ל"ל קרא בנבלה כיון דמחידוש לא ילפינן ממילא ידענא דמותר די"ל דה"א לאידך גיסא דאסור לגמרי ועיין מ"ש לעיל בחידושינו בתוס' ד"ה דלאו וכו' ודו"ק:

בא"ד היינו כשהוא בעיניה אבל כשהוא מעורב לא עכ"ל והא דפריך תלמודא ור"ש דלית ליה צירוף מכל אשר יעשה מאי דריש ביה אף על גב דהיכא כשהוא מעורב צריך כזית י"ל דפריך משום דע"כ לר"ש נמי צריך לשנויי כי אצטריך קרא לבזה אח"ז דאל"כ תיקשי ליה כיון דס"ל דמשרת להיתר מצטרף השתא י"ל וכו' איסור ואיסור מבעיא כדפריך לר"ע ואמטו להכי פריך דבזה אחר זה שאינו מעורב ל"ל צירוף:

ועוד נראה דוקא כשהוא מעורב בהיתר הוא דאמרינן לר"ש בעי כזית משום דאמרינן בטל אגב היתר אבל אם נתערב באיסור אחר חשיב בעין וחייב בכל שהו וכן משמע בפ"ד דמעילה דף ו"ח ע"א גבי מתני' דקתני הערלה וכלאי הכרם ר"ש אומר אין מצטרפין ופריך תלמוד' ומי צריך ר"ש לצרופי והתניא כל שהוא למכות ומשני תני אין צריכין לצרף אלמא אפילו נתערבו קאמר אין צריכין לצרף וע"כ משום דהוי תערובת איסור עם איסור דליכא למימר דמשמע ליה נמי דמיירי בזה אח"ז משום דאי בבת אחת מאי אצטריך לאשמועינן מתניתין דמצטרפין דהשתא היתר מצטרף איסור ואיסור מבעיא כדפריך תלמודא הכא אלא ע"כ אצטריך לאשמעינן אפי' בזה אחר זה דאכתי מאי פריך דתלמודא הכא לא פריך אלא לר"ע דס"ל היתר מצטרף אבל מתניתין התם דילמא רבנן היא דלא ס"ל היתר מצטרף אבל איסור ואיסור מצטרף ולעולם דוקא במעורבין א"ו דהיכא דהוי איסור עם איסור חשיב בעין וחייב בכל שהוא. ובזה יש ליישב מה שראיתי לה' השע"ה ז"ל הלכות חמץ דף ע' ע"ד ד"ה ודע וכו' שהק' מהא דאמרי' פר' ג' דשבועות דכ"א ע"ב ת"ש ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין וכו' ואי ס"ד כר"ש ס"ל ל"ל לצרף וכו' ומאי פריך שהרי ר"ש גופיה ס"ל דוקא בעיניה קאמר אבל כשנתערב מודה דהיתר מצטרף וכו' את"ד והיא קושיא רבתי בדעות והשתא אפשר ליישב דתלמוד' פריך משום דבהך ר"ע דמייתי קתני רישא כל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואם כן מדפליג ר"ע בסיפא מכלל דברישא מודה דמצטרפי רפי כל איסורי נזיר זה עם זה ומשו"ה פריך דאי ס"ד ר"ע כר"ש ס"ל ל"ל לצרף פי' ל"ל לצרף בתערובת איסור עם איסור וארישא סמיך והא דלא פריך בפשיטות מרישא דקתני ואין חייב עד שיאכל מן הענבים כזית דמשמע נמי דר"ע מודה אלמא דבעי כזית ולית ליה כל שהוא י"ל דניחא ליה טפי למפרך מרישא דרישא ודו"ק נ"ל:

מיהו ראיתי לתוס' פ"ד דמעילה ד"ה תני וכו' שנראה מדבריהם דאפילו בתערובת איסור עם איסור ס"ל לר"ש דבעי כזית שכתבו וז"ל אבל התם מיירי בתערובת כגון ערלה וכלאי הכרם שנתערבו יחד ובכה"ג לא אמר ר"ש כל שהוא למכות וכו' עכ"ל הרי משמע דאפילו תערובת ערלה וכלאי הכרם שהוא איסור עם איסור שנתערבו יחד אפ"ה ס"ל בעי כזית אלא דקשה לפ"ז מאי פריך תלמודא התם לר"ש גבי ערלה וכלאי הכרם דקא' אין מצטרפין דהא כיון דהוי איסור עם איסור והתוס' עצמן שם הרגישו בזה וכתבו בסוף דבריהם וז"ל אבל הכא מיירי בלא נתערבו דהא לא קתני עולין בא' ומאה עכ"ל ולא ידעתי מאי ראיה היא ושו"ר שדבריהם מבוארים במס' ע"ז פרק השוכר את הפועל דס"ז ע"ב ד"ה ואידך וכו' ודס"ח ע"ב ד"ה ור"ש וכו' והוא דוקא בתערובת היתר שיש לאיסור להתבטל הוא דאמ' לר"ש בעי כזית אבל בתערובת איסור עם איסור חשיב בעין ומחייב ר"ש אפילו כל שהוא והשתא נתבארו דברי התוס' דפ"ד דמעילה שכתבו אבל הכא מיירי בלא נתערבו ר"ל בלא נתערבו בהיתר אלא נתערבו זה בזה לבד וע"ז הביאו ראיה שפיר דהא לא קתני עולין בא' ומאה דהוה משמע דמיירי בנתערבו בהיתר וכן מ"ש נמי לעיל שנתערבו יחד צ"ל נתערבו בהיתר נמצא דחילוק התוס' שכתבו דר"ש דוקא בעין אבל ע"י תערובת בעי כזית היינו דוקא בתערובת היתר אבל איסור עם איסור שנתערב חשיב בעין וחייב כל שהוא ודוק ומה שיש להק' לדברי התוס' מפרק גיד הנשה דצ"ח ע"א גבי דפריך ועוד דאמ' ר' יוחנן ח"ש אסור מן התורה ומאי פריך אימא דוקא בעין הוא דקאמר כפו לר"ש עיין לחידושינו לעיל דל"ו ע"א ד"ה אין היתר וכו' ודו"ק: ודע שראיתי לתוס' דפ"ג דשבועות דף כ"א ע"ב ד"ה כרבי שמעון וכו' שהכריחו בס"ד דאי ר' יוחנן דס"ל ח"ש אסור מן התורה איכא מלקות כר"ש דאמר כל שהוא למכות איך קאמר באלו עוברין דבכל התורה אין היתר מצטרף לאיסור ל"ל צירוף א"ר ע"ש וכ"כ עוד הת"י במסכת יומא פרק יה"ך דמ"ד ד"ה ר' יוחנן וכו' ע"ש ולפי דברי התוס' הכא אינה הוכחה דדילמא דע"י תערובת בעי שיעור ולכך קאמר אין היתר מצטרף וכו' כי היכי דאמרינן הכי לר"ש אבל ה"ל להוכיח מהך ברייתא דקתני לימד על איסורי נזיר שמצטרפין ומוקי לה תלמודא כר"ע דקאמ' לר"ע השתא י"ל וכו' אלמא דלר"י ס"ל גבי איסורי נזיר דבעי צירוף אע"ג דלא חשיב תערובת כדכתי' ועוד דמסיק איסור לאיסור אפילו בזה אח"ז אלמא אפילו בדליכא תערובת אלא בזה אח"ז קאמ' בעי צירוף ואם כן אי ס"ל לר' יוחנן ח"ש איכא מלקות ל"צ צירוף ודו"ק ועיין עוד בחידושינו לעיל דף ל"ו ע"א ד"ה אין היתר וכו':

בא"ד בברייתא וכו' מצריך קרא לעירובו עכ"ל ר"ל דס"ל לתוס' הא דקתני דאצטריך קרא לעירובו פירוש עירובו ר"ל היתר מצטרף לאיסור וא"כ כיון דכבר דריש מקצתו מנין דהיינו חצי זית ל"ל צירוף אלא ע"כ דיש לחלק בין בעיניה לע"י תערובת מיהו התוס' שם פרק כל המנחות דף נ"ח ע"א ד"ה חצי וכו' פירשו דלאביי הא דמצריך קרא עירובו ר"ל אפילו אותו ח"ש נתערב שאינו בעין חייב ולא אמרי' דבטל אגב היתר וכ"כ התוס' לעיל דף ל"ו ע"א ד"ה כמאן וכו' בסוף דבריהם ע"ש ולפ"ז לא בעינן היתר מצטרף לאיסור אלא דכל שהוא חייב אפילו מעורב ולפ"ז נמי דה"ה נמי דלר"ש אמרינן דמשרת אצטריך למחייב כל שהוא אפילו נתערב ולא להיתר מצטרף ואין להק' דא"כ מנ"ל לר' יוחנן דמשרת להיתר מצטרף דילמא אצטריך אפילו נתערב ואפילו כל שהוא די"ל משרת משמע דאתא למלקות וכיון דקי"ל לדידן דבעי כזית למלקות דלא כר"ש הילכך ע"כ דלהיתר מצטרף אתא קרא ודו"ק:

מיהו ק"ק לדברי התוס' הכא דלא קאמר אביי גבי הקטרה מקצתו מנין אלא היכא דבעיניה אבל היכא דנתערב ס"ל היתר מצטרף לאיסור אם כן היכי קאמר תלמודא לעיל דף ל"ו ע"א דזעירי דאמר אף שאור בל תקטירו לאפוקי מאביי דאמר יש הקטרה פחות מכזית וכו' דהיכי שמעינן ממילתא דזעירי דאמ' היתר מצטרף לאיסור לאפוקי אביי שהרי כיון דאביי גופיה דאמר יש הקטרה פחות מכזית מודה דהיתר מצטרף לאיסור ולא קאמר יש הקטרה פחות מכזית אלא היכא שהוא בעין וצ"ע. וליכא למימר דתוס' הכא ס"ל כפירש"י בא"ע דהיתר מצטרף לאיסור ר"ל כל א' ניכר ולכך כיון דבניכר קאמר דהיתר מצטרף ובעי שיעור משמע דלית ליה הקטרה פחות מכזית אפילו בעין אבל אביי ס"ל דהיתר מצטרף לאיסור דוקא מעורבין יחד משום דהכי משמע לישנא דעירובו מנין דקתני דזה אינו חדא דמשמע דהיתר מצטרף דקאמרי גבי אביי היינו נמי היתר מצטרף דקאמרינן ג"כ לר"ש ולר' יוחנן ולזעירי ועוד דרש"י גופיה דפי' כן משום דס"ל דמקצתו דקתני היינו חצי זית איסור וחצי זית היתר ולכך הוכרח לומר שאינן מעורבין יחד דא"כ היינו עירובו כמ"ש התוס' פרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' אבל לדברי התוס' הכא דמקצתו היינו כל שהוא ועירובו היתר מצטרף לאיסור מהיכא תיתי נפרש כל א' ניכר ומה גם דהוי היפך ממאי דמשמע גבי חטאת דקאמר עד שיבלע בבשרה כמו שדחו התוס' שם ודו"ק: ד"ה אפילו אוכלין וכו' דמשרת משמע מפת. ומיין וכו' עכ"ל ולר"א נמי ע"כ דמשמעות מעות משרת היינו שריית אובל כגון פת ויין אלא דלר' יוחנן ה"ה אוכל עם אוכל ולר"א דוקא יין פי' יין עם אוכל אבל לא אוכל עם אוכל וז"ל המקובצת ולר"א משקין אין כגון יין ומים וכן נמי שריית פת ביין דהוי דרך שתיה וכו' עכ"ל וק"ל:

שם גמ' אמר ר' אבהו אמר ר"א כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף חוץ מרביעי' נזיר וכו' ק"ק דאימא מדרבנן נשמע לר"ע ולימא מכאן אתה דן לכל רביעיות שבתורה כדפריך תלמודא לעיל לר"י ולא שייך שנויא דמשני לעיל משו' דחטאת ונזיר שני כתובין שהרי חטאת אצטריך דאפילו אוכל עם אוכל מצטרף משום דבנזיר דוקא משקין ונזיר נמי אצטריך דאי מחטאת ה"א אפי' אוכל כמו חטאת לכך אצטריך לאשמעינן משקין אין וכו' ועוד משום דחולין מקדשים לא ילפינן כדקאמר לעיל ולא ידעתי אמאי לא פריך לה תלמודא כדפריך לעיל לר"י וזה קושיא אלימתא היא בעיני ואפשר ליישב משום דאיכא מימר הא דקאמר אין היתר מצטרף היינו לענין מלקות ולכך לא מצי למימר ומכאן אתה דן דהא אין מזהירין מן הדין אבל ברייתא דלעיל דקתני ומכאן אתה דן לענין איסור בעלמא ולא למלקות אבל לעיל דפריך לר' יוחנן היינו משום דלר' יוחנן ע"כ הך ק"ו הוי גלוי מילתא בעלמא משום דבלא הך ק"ו איכא איסורא דאורייתא משום דר"י ס"ל ח"ש אסור מן התו' וכיון דאיכא אסורא דאורייתא ה"ל לענין מלקות גלוי מילתא בעלמא ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות חמץ דף ס"ח ע"א ד"ה ואפשר וכו' אבל לר"א הכא איכא למימר דלא ס"ל ח"ש אסור מן התורה כר' יוחנן אלא ס"ל כר"ל דפליג עליה וס"ל דאינו אסור מן התורה כדאיתא פרק יה"ך דף ע"ד ע"א ואם כן הוי ק"ו גמור ואין מזהירין מן הדין ואין להק' דא"כ אמאי לא קאמר איכא בין ר' יוחנן לר"א ח"ש די"ל דאם כן אמאי אשמעינן ה"א האי דינא דח"ש אינו אסור מן התורה גבי רביעית אלא ודאי נחית לאשמעינן משקין אין וכו' כדמסיק ודו"ק נ"ל:

מיהו כתי אין זה מספיק לדברי הר"ש בפר' ב' דמסכת טבול יום משנה ג' דס"ל דהך ק"ו הברייתא דקתני ומכאן אתה דן הוי לענין מלקות נמי וגלוי מילתא הוא עש"ב אם כן אמאי לא קאמר הכא ר"א ומכאן אתה דן כיון דאינו אלא גלוי מילתא ואפשר ליישב ע"פ מאי דכתיבנא לעיל בגמרא גבי דקאמר משום דחמיר איסוריה וכו' דתלמודא ה"ה דה"מ לשנויי דר' יוחנן אליבא דר' יהודה דפליג ארבי אלא דבלא"ה משני שפיר ע"ש אם כן הכא גבי ר"א דאליבא דרבי יהודה דפליג ארבי אלא דבלא"ה משני שפיר ע"ש א"כ הכא גבי ר"א דאליבא דרבי יהודה דפליג א"ר קאמר ודו"ק ועוד יש מי שיישב דלר"א ודאי דנזיר הוי חידוש ומחידוש לא ילפינן כיון דמחלק הכתוב בין אוכל למשקין וכמ"ש התוס' דהיכא דגלי גלי אם כן מה שמחלק הכתוב הוי חידוש וכה"ג כתבו התוספות ד"ה דלית וכו' ולפ"ז ה"ה דה"מ תלמודא ריש פ"ק דנדרים דף ד' ע"א לומר דנזיר חידוש מטעמא דר"א הכא אלא כיון דרבי יוחנן פליג עליה לא נקט ליה ועיין עוד בזה לחידושינו לקמן בתוס' ד"ה ואינו חייב וכו' ודו"ק:

שם גמ' חמש סומקתא נזיר וכו' נראה לתת סימן בזה והוא קרא דכתיב בתהלים מזמור ע"ח ושחרו אל וכו' והנה נראה סופי תיבות של הוי חמש סומקתא אותיות ושחר"ו דהיינו שהודו מקדש פסח נזיר ומתו ואיכא למידק בהא דנקט שהורו לשון רבים אמאי לא נקט שהורה לשון יחיד כמו כל הנך דנקט לשון יחיד בשלמא גבי ומתו דנקט לשון רבים משום דברייתא דמייתי עלה שנויה בלשון רבים דקתני שני מתים אבל גבי הוראה ברייתא נמי דמייתי שנויא בלשון יחיד דקתני אל יורה לכך נראה להגיה שהורה לשון יחיד ולפ"ז יש לתת ג"כ הסי' בזה קרא דכתיב בשיר השירים שחורה אני ונאוה דסופי תיבות של חמש הסומקתא הם אותיות שחו"רה דהיינו מק"דש פס"ח ומת"ו נזי"ר שהו"רה וכן נמי אותיות חרו"שה דכתיב בירמיה סי' י"ז חרושה על לוח לבם וכו' והנה הסדר דנקט בהני חמש סומקתא נראה בדוקא נקט והוא כהתחיל בנזיר משום דמאי דמייתי עלה רביעית יין לנזיר היינו משנתנו דריש פרקין ולכך התחיל בה ונראה דמה"ט נמי התחיל לפ' הסומקתא קודם החיורתא משום כיון מש דמשנתנו היא התחיל בה ואחר דנקט נזיר נקט פסח חזר למנקט על סדר הפרשיות דפסח הוא קודם לכל הנך דכתיב בפרש' בא ואחר כך נקט שהורו במקדש דכתיב בפ' שמיני ואחר כך נקט ומתו שהוא בפ' אמור דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא והא דנקט שהורו קודם בקדש אף על גב דבקרא הקדים מקדש להוראה בדכתיב בבואכם אל אהל מועד ואח"כ ולהבדיל ולהורות וכו' י"ל דניחא ליה להסמיך הוראה עם עושה פסח משום דתרווייהו מימרא דרבי יהודה אמר שמואל כדמייתי הכא גבי עושה פסח וכן בפ"ו דמסכת עירובין דס"ד ע"א מייתי להך דשתה רביעית אל יורה משמיה דר' יהודה אמר שמואל ע"ש וכן נמי ניחא ליה להסמיך מקדש עם ומתו משום דתרוייהו מילתא דתנאי נינהו ולכך נקט מימרא דאמוראי בהדי הדדי ומילתא דתנאי בהדי הדדי מיהו איכא למידק גבי הא דנקט עושה פסח דטפי ה"ל למינקט כוסות כמו לישנא דנקיט ליה ר' יהודה אמר שמואל דמייתי דקאמר ד' כוסות הללו וכו' ולכן נראה דהני סימנין דנקט סימני הלכות הם ונקט להו לסימנא בעלמא דנזיר ועושה פסח לשון משנה פרק כיצד חולין דף פ' ע"ב דקתני נזיר ועושה פסח הציץ מרצה וכו' וכן שהורו במקדש ומתו לשון ברייתא בת"כ גבי בני אהרן דנחלקו ר"א ור"ש ר"א אומר מפני שהורו הלכה בפני רבן מתו ור"ש אומר מפני שנכנסו למקדש שתויי יין מתו וכ"כ רש"י בחומש פרשת שמיני בפסוק ותצא אש מלפני ה' וכו' והשתא ניחא דנקט שהורו לשון רבים ואין צורך להגיה שהורה ודו"ק נ"ל: שם גמרא חמש חיוורתא וכו' גם בזה נראה לתת סי' תעתר"ו מן השמים וכו' והוא כסופי תיבות של הני חמש חיוורתא הם אותיות תעת"רו דהיינו חל"ת מצור"ע בשב"ת נזי"ר שנפסל"ו גם נראה בזה לתת טעם נמי לסדר הזה דנקט והוא התחיל בחלה משום דדיני חלה קודמים בפרשה בפ' ויקרא ופ' צו ואח"כ נקט נזיר משום דניחא ליה להסמיך שמן עם שמן ואח"כ התחיל למנקט מאי דמחוור יותר על שם הסי' דקרי להו חיוורתא ולכך נקט מצורע שהוא רביעית מים חיים דמחוורין יותר משאר המשקין ואחר כך נקט שנפסלו דהיינו שאר המשקין דמחוורי טפי מן שאר השופכין דהיינו מים עכורים וסרוחים כדפי' רש"י פרק המוציא דף ע"ז ע"ב כנ"ל:

שם גמ' ושאר כל המשקין טמאין פוסלין וכו' תיבת ושאר אינה מיושבת דלאפוקי מאי נקט לה גם בסדר המשנה פ"ד דמעילה דף י"ז ע"ב ליתא ולכן נראה למוחקה והכי נקיט לה רש"י ושו"ר להרע"ב פרק בתרא דמקוואות משנה ז' דכתב דוקא ז' משקין ע"ש והשתא ניחא דקתני ושאר המשקין וכו' וק"ל:

רש"י ד"ה כל רביעיות וכו' כגון רביעית דם וכו' עכ"ל ה"ה נמי כל הנך עשר רביעיו' דחשיב בסמוך וחדא מנייהו ואחרונה שבסומקתא נקט והנה התוס' ד"ה אמר ר' אבהו וכו' כתבו וז"ל ואית דגרסי כל רביעיות ואיכא לפ' כגון ד' יין של ערלה וכו' עכ"ל ויש לתמוה דהוצרכו להביא עצות מרחוק ומי סני להו כל הני עשר רביעיות דבשמעתין עצמה ונראה משום דמשמע דר' אבהו ברביעיות של איסור מיירי אבל דשמעתין לאו ענין איסור הוא אלא ענין טומאה וטהרה וכיוצא והך דשתה רביעית אל יורה וכן נכנס למקדש וכו' אע"ג דענין איסור הוא מ"מ אין האיסור בגוף שתיית היין עצמו דודאי מותר אלא אם שחה אל יורה וכן אל יכנס למקדש ואיכא למידק בשמעתין אמאי לא חשיב נמי הנך רביעיות דשל ערלה ושל כלאי הכרם והוו להו שנים עשר וי"ל כיון דדמו לרביעית יין של נזיר דכולהו הוי האיסור בגוף שתיית היין עצמו ולכך חשיב להו כחדא וניחא ליה למנקט נזיר טפי משום דמשנתינו היא דקתני רביעית יין לנזיר ודו"ק. ולענין אכילת דם משמע מסוגיא דיבמות פרק חרש דף קי"ד ריש ע"ב דבעי רביעית דקאמר אבל דם ער דאיכא רביעית וכו' ע"ש. מיהו הרמב"ם פ"ו מה' מ"א דין א' כתב כזית וכ"כ גם כן בדין ד' ע"ש ואולי דיש לחלק דהיכא דאכל דרך אכילה כגון שקדשו הוי בכזית אבל שתהו ברביעית ולא הוצרך הרמב"ם לבאר וא"כ ק' אמאי לא חשיב הכא רביעית דם לענין שתיה ואפשר ליישב כיון דצריך לבאר לענין שתיה לא הוי מילתא פסיקתא ולא קחשיב אלא מילתא פסיקתא ועיין מוצל מאש שבספר ר' יוסף סימן ד' ודו"ק:

ד"ה ד' כוסות הללו וכו' בין כולן רביעית וכו' עכ"ל וכך פירש"י בערבי פסחים דף ק"ח ע"ב אבל רשב"ם ותוס' שם פירשו דכל כוס וכוס בעי רביעית ע"ש:

ד"ה ועל כל נפשות מת וכו' משני מתים רביעית וכו' עכ"ל ואין להקשות אימא אפכא שתי רביעיות ממת אחד די"ל דפשטיה דקרא משמע דסיפיה מפרש לרישיה וכה"ג כתבו התוס' פרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' ועי"ל כיון דלרביעית קרי ליה נפש כדקא' רביעית דם נתתי בכם וכו' מסתמא רביעית סגי וק"ל:

בא"ד והא דקנסיב לה הש"ס אליבא דר"ע וכו' ולדברי הכל ברביעית וכו' עכ"ל והא דמשני תלמודא גבי מרביעית נוטלין לידים בפלוגתא לא קמיירי אף על גב דהתם נמי לדברי הכל בעי רביעית אלא דפליגי מ"ס לאחד ואפילו לשנים ומ"ס אחד ולא שנים י"ל משום דלמ"ד ואפילו לשנים נהי דמתחילה בעי בכלי רביעית מ"מ לגבי שני מיהא אין כאן רביעית גמורה אלא שיורי רביעית וכ"כ ה' המאירי וז"ל ולא מנאוה בכלל אלו מפני שכיון שהכשירו אף לשנים אין כאן רביעית גמורה לאחר עכ"ל ומ"ש לא מנאוה בכלל אלו וכו' ר"ל מאי דמשני בפלוגתא לא קמיירי ואכתי קשה דא"כ היכי קאמר בפלוגתא לא קמיירי דמשמע דמתרץ מכח סברת רבי יוסי דפליג אדרבא עיקר התירוץ מסברת רבנן דאמרי אפילו לשנים ולגבי שני ליכא רביעית אבל לר' יוסי אדרבא בעי רביעית לכל א' וא' ותו מאי משני כלל ס"ס כיון דלגבי א' מיהא בעי רביעית לכ"ע א"כ ה"ל למחשבה ונראה דקושיא מתרצת חברתה דאי לא פליג ר' יוסי לגבי שני א"כ ה"ל לר"א לחשוב דבעי רביעית לגבי ראשון אבל כיון דלגבי שני איכא פלוגתא לכך לא רצה למחשבא אפילו לגבי ראשון כיון דלגבי שני איכא פלוגתא ושם פלוגתא לא קחשיב ועוד נראה כיון דלגבי שני איכא פלוגתא אם כן לגבי ראשון לא הוי מילתא פסיקתא דצריך לבאר דוקא לאחד כדי להוציא עצמו מפלוגתא דלגבי שני ולכך מילתא פסיקתא הוא דקחשיב ודו"ק:

מיהו ק"ק לפירש"י דס"ל דגם בסומקתא נמי בפלוגת' לא קא קמיירי א"כ מה יענה בקושיית התוס' דהיכי חשיב רביעית יין לנזיר והיינו למשנה ראשונה כמ"ש התוספות וצ"ע ונראה דס"ל לרש"י דהלכתא כמשנה ראשונה וכן פסק הרמב"ם פ' ס' מהלכות נזירות דין ב' וה"ט נ"ל כיון דמשנה אחרונה ר"ע היא וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ואם כן לא חשיבא דר"ע פלוגתא ע"ד דאמרינן ב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכה"ג כתב הכ"מ ז"ל פ"ק מהלכות ביאת מקדש דין ב' שכתב משם הרשב"א שהקשה דאיך חשיב הכא רביעית דמקדש דהא איכא ר' יהודה דפליג דס"ל דחייב אפילו פחות מרביעית ותירץ וז"ל דפלוגתא דרבי יהודה לאו פלוגתא משום דכבר פסק רב הלכה כר"א ולפום כן לא חש לה ר"א דעשר רביעיות דבתר רב הוה ודמיא להא דא דאמרינן ב"ש במקום ב"ה אינה משנה את"ד ע"ש וה"נ כיון דכבר פסיקא לן בכמה דוכתי הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ה"ל כמאן דאפסיקא הלכתא בהדיא כמשנה ראשונה והילכך לא חשיבא פלוגתא ולא דמי למחלוקת דעביט ורביעית מים ופיילי של חרס דאף על גב דממ"נ הילכתא כחד מנייהו ואם כן אי הילכתא כמ"ד בעי רביעית אם כן אידך דלא כהלכת' ולא חשיבא פלוגתא וה"ל למחשבה ואי ס"ל הילכתא כאידך מ"ד דלא בעי רביעית אם כן אמאי הוצרך לשנויי בפלוגתא לא קמיירי ת"ל דלא חשיב לרביעית משום דלאו הלכתא היא מ"מ י"ל כיון דלא אפסיקא הלכתא בהדיא כחד מנייהו חשיבא פלוגתא ומיהו איכא למידק דהיכי מצינן למפסק הלכתא כמשנה ראשונה דהא משמע לישנא דמשנה ראשונה גופה חזרה להורות כמשנה אחרונה דהיינו ר"ע. וראיתי לה' ראשון לציון בחידושיו לפ"ק דסוכה דף ן' ע"א מהספר שכתב וז"ל הגם דקי"ל כמשנה אחרונה ה"מ כגון ההיא דמי שחציו עבד וחציו ן' חורין דחזרו ב"ה להורות כב"ש משא"כ הכא ליכא חזרה וכו' את"ד ע"ש ולפי זה נראה כמו שראיתי מי שכתב דאף על גב דקתני משנה ראשונה אומרת אינו ר"ל מכלל דאיכא אחרונה וחזרו בהם ממשנה ראשונה אלא ה"ק בראשונה היו שונין זאת הסברא מוסכמת בלי חולק ואחר כך בא ר"ע וחלק ואז היו שונין סברא זו במחלוקת ת"ק ור"ע וכן משמע מפי' רש"י לעיל במתניתין וז"ל בד"ה במשנה ראשונה היו שונין וכו' בא ר"ע ואמר וכו' עכ"ל ע"ש את"ד ודו"ק:

והנה ראיתי לתוס' פ"ק דסוכה דף ו' ע"א ד"ה גפן שהביאו מחלוקת ר"ע וראב"ע בבריית' דר"ע מחייב בשתיה כזית ורב"ע עד שישתה רביעית ואח"כ כתבו וז"ל והשתא סוגיא דשמעתין כראב"ע ואין לחוש בכך דה"נ ההיא דעשר רביעיות דפרק ג' מינין כותיה וכו' עכ"ל ויש לפ' כונתם דר"ל אע"ג דהויא סוגיא דשמעתין דלא כהלכתא אין לחוש בכך ולפי זה ס"ל לתוס' דהלכתא כר"ע ויש לפ' נמי לאידך רך גיסא דר"ל אע"ג דהויא סוגיא דשמעתין כראב"ע ואם כן הלכתא כותיה אין לחוש בכך אע"ג דקי"מל הלכתא כר"ע מחבירו וכן נמי איהו משנה אחרונה מ"מ הכא ס"ל לתלמודא דהלכתא כראב"ע ולפי זה ס"ל לתוס' דהלכתא כראב"ע והיינו משום דלא קתני מתני חזרו וכו' וכדכתי'. מיהו התוס' עצמן שם בסוף דבריהם הביאו הירושלמי דקאמר משנה א' וכו' חזרו לומר וכו' ע"ש אם כן משמע מהירושלמי דמשנה א' עצמה חזרה בה ודלא כפי' רש"י ומעתה צריך לפרש כוונת התוספות כמו הצד הראשון וכן משמע מדבריהם פ"ק דעירובין דף ד' ע"א ד"ה גפן וכו' שהקשו בשם הגה"ה וז"ל וקשה דשמעתין אתיא דלא כמשנה אחרונה וכו' עכ"ל ואם כן לזה כיוונו פ"ק דסוכה שכתבו ואין לחוש בכך וכו' דר"ל אין לחוש דסוגייא דלא כהלכתא דלא כמשנה אחרונה ודו"ק:

ד"ה חמש חוורתא וכו' אי משום מצורע חוץ הוא וכו' עכ"ל והתם במסכת מנחות פרק שתי מדות דף פ"ח ריש ע"ב כתב רש"י וז"ל והלא בחוץ היו כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה עכ"ל וכתב עליו ה' מש"ל ז"ל פרק יו"ד מהלכות טומאת צרעת דין ב' ד"ה וראיתי וכו' בסוף דבריו וז"ל והדברים תמוהים דדוקא הכפרה היא בשער נקנור אבל הטהרה היא בכל מקום ונוהגת אף בזמן הזה וכמבואר וצ"ע עכ"ל ודע דהתם פריך תלמודא נמי ואי נזיר לחם נזיר שחיטת איל הוא דקדיש וכו' ע"ש ומדלא פריך נמי לחם נזיר חוץ הוא כמו דפריך גבי מצורע משמע דמעשה הלחם דנזיר היתה בפנים וק"ל שהרי הרמב"ם פסק פ"ט מהלכות מעשה הקרבנות דין כ"ד דמעשה הלחם חוץ לעזרה ושו"ר לה' ברה"ז ז"ל שנתעורר בזה ורמזו ה' מש"ל ז"ל ע"ש: ודע שראיתי להר' שע"ה ז"ל הלכות חמץ דע"ז עד שכתב בתוך דבריו וז"ל אכן כפי מ"ש ניחא כיון דלחמו תודה לישהן ועריכתן בפנים ש"ד וכו' עכ"ל הוא תמוה שכ"כ בפשיטות ואשתמטיה דברי הרמב"ם שזכרנו שכתב דלחמי תודה נמי מעשה הלחם חוץ לעזרה ובזה ניחא נמי מה שהק' ה' עצמו בהלכות א"מ דמ"ג ע"ד על הרא"ש דפרק כל שעה וז"ל דאי ס"ל כהנים זריזין וכו' אם כן בחלות תודה וכו' וצ"ע עכ"ל והשתא ניחא כיון דחוץ לעזרה לא שייך לומר כהנים זריזין שהרי נעשין אפילו ע"י נשים כמ"ש ה' ברה"ז דף ע"ו ע"ב ועיין לחידושינו בקונט' ענין מצוה הבאה בעבירה סוף מס' סוכה ד"ה ודע שים מקום וכו' ודו"ק:

בא"ד ואית דגרסי וכו' והך דמחצה דברבוכה אית בה כדי רביעית וכו' עכ"ל לא ידעתי אמאי דקדק למנקט מחצה דברבוכה שהרי כיון דמחצה דחלות ורקיקין נמי אית בה כדי רביעית בין שניהם שהרי רביעית דשמן דנזיר דחשיב היינו נמי לחלות ורקיקין בין שניהן ואע"ג דרש"י בדבור שאח"ז כתב וז"ל רביעית שמן לנזיר לרקיקי' נזיר עכ"ל ע"כ דלאו דוקא דאין כוונתו לשלול חלות דנזיר שהרי קושטא הוא דרביעי' שמן דנזיר לרקיקי ולחלות כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהלכות מעשה הקרבנות דין כ"ג וכן משמע בפרק שתי מדות דע"ח ע"א וכדמשמע נמי מהתוס' הכא וליכא למימר דס"ל לרש"י דהך מחצה דחלות ורקיקין ורביעית דנזיר חשיב להו בחדא כיון דאידי ואידי רביעית המתחלק לשני מינין דמי הכריחו לזה כלל אימא דקושטא הוא דחשיבי תרתי כיון דחדא דתודה וחדא דנזיר ומהיכא תיתי דנימא דחשיבי חדא ואולי דתיבת דברבוכה דכתב רש"י טעות היא ולעולם דרביעית דקאמר תלמודא קאי בין ארביעית דרבוכה בין ארביעית דחלות ורקיקין וחשיב להו חדא כיון דאידי ואידי של תודה הם וכן משמע נמי מהתוס' הכא מיהו ראיתי להרב המאירי שדקדק נמי למנקט רביעית של רבוכה ע"ש ואפשר דטעות נמי נפל גם בדבריו וצ"ע:

בא"ד וטעות הוא ואינו כן וכו' אלא רביעית שמן לג' מינים שבתורה וכו' עכ"ל לפי מה שדקדק רש"י למנקט בדברי אית דגרסי רביעית דרבוכה א"ש הא דכתב טעות ואינו כן דהיינו דאינו כן דרביעית לרבוכה לחוד אלא רביעית בין שלשתן אך לפי מה שהגהנו בדברי רש"י תיבת דרבוכה א"כ לא ידענא מהו הטעות שהרי מה בכך אם מתחלק מ"מ רביעית הוא דומיא דרביעית שמן דנזיר דמתחלק נמי ועוד ק' דבפרק שתי מדות דף פ"ט ע"א לא באמר הכי אלא קאמר חצי לוג שמן לתודה וכו' ע"ש לכן נראה להגיה דברי רש"י ולכוונו ע"פ הסוגיא התם וכצ"ל אלא רביעית שמן לנזיר וחצי לוג לג' מינין מצה שבתורה חלה ורקיק ורבוכה וכו עכ"ל וס"ל לרש"י דחצי לוג לג' מינין דקאמר ר"א ן' עזריה נ"ל מתחלק בשוה לג' מינין ופליג אר"ע בהא דס"ל לר"ש דפליג נמי לענין דינא ואם כן לדידיה ליכא רביעית בשום מין א' ולכך כתב שהוא טעות שהרי כיון דבפלוגתא לא קמיירי כדאמר תלמודא בהדיא אבל אין לומר דכוונת רש"י דכתב טעות הוא משום דמשמע ליה מדקאמר ליה בהאי לישנא איני שומע לך ושתק ליה ר"ע משמע שחזר בו ר"ע והודה לו דא"כ כולי האי לא ה"ל לרש"י למשתק וה"ל לבאר ותו מאי פסקא דחזר בו עד שנאמר שהוא טעות ותו דאיך כתב רש"י דבהדיא אמרינן וכו' ובר מן דין דבהדיא אמרינן סוף מסכת נרה דע"ג ע"א קראי לר"ע הלכתא לר"א ן' עזריה ע"ש משמע דפליגי וכ"כ התוס' שם דע"ב ע"ב ע"ש א"ו דכונת רש"י כדכתי' ור"ל דבההיא דר"א ן' עזריה פליג ואמר איני שומע לך וכו' מיהו רש"י פרק שתי מדות ד"ה הלכה וכו' משמע מפי' דר"א לא פליג אר"ע לענין דינא אלא בא לומר דלאו מקרא אתי אלא הל"מ ולעולם דמודה לכ"ע דחציו לרבוכה וכן משמע נמי מפירש"י סוף מס' נדה דע"ב ע"א ד"ה איני שומע לך וכו' ע"ש והשתא ניחא שיטת אית דגרסי וכ"ה נמי גירסת התוס' הכא ד"ה חלה וכו' ודו"ק. ומיהו איכא למידק לפי אית דגרסי אמאי לא חשיב נמי רביעית דחביתי כ"ג וה"ל י"א ויש ליישב כיון דנפישי די"ב רביעית הן לי"ב חלות כדאיתא התם דפ"ח ריש ע"ב לא פסיקא ליה למחשבה וכה"ג ראיתי להח"ן ז"ל שם ד"ה רביעית וכו' ע"ש:

ודע שראיתי לה' שע"ה הלכות חמץ דפ"ג ע"ב ד"ה האמנם וכו' שהביא דברי ר' יונה דס"ל חוציהו חציו לרבוכה וחלה ומצה דהיינו רביעית לרקיקין לחוד ודבריו תמוהין דהפך הסוגיא דפרק שתי מדות דקאמר להדיא חציו לרקיקין ולחלות וחציו לרבוכה וכבר תמה עליו ה' שע"ה ז"ל וכתב ולומר דר' יונה היה גורס הכי לא יתכן משו' דדרשא דקראי לא משמע הכי את"ד ע"ש ואפשר לומר דאין ה"נ דר' יונה לא היה גורס הכי בדברי ר"ע משום דקראי לא משמע הכי מ"מ היה גורס בדברי ר"א ן' עזריה הכי דבהא נמי פליג ר"א אר"ע דמחצה לאו לרבוכה אלא לרקיקין כיון דלא נפיק ליה מקראי אלא דס"ל דהכי נתקבלה ההילכתא ודו"ק:

ואגב ראיתי מה שהקשה עוד השע"ה על רבינו יונה דס"ל דרקיקי תודה חשיבי מצה עשירה שהרי לאחר אפייה היה מושחן ולאחר אפייה אינה נקראת מצה עשירה את"ד ע"ש ולא ידעתי אמאי לא הקשה לפי' רש"י בסוגיא דפסחים התם. דל"ח ע"ב שמשמע מפירושו התם דקושית תלמודא התם דפריך ות"ל דה"ל מצה עשירה קאי נמי ארקיקי נזיר ע"ש ותשכח אלמא אע"ג דלאחר אפייה מושחן חשיב לה מצה עשירה ולעיקר הקושיא לא ידענא מאי קושיא. שהרי כבר כתב ה' עצמו דלדעת התוס' לק"מ דס"ל דקודם אפייה טעונות שמן בכלי ולכך חשיב מצה עשירה וא"כ ר' יונה ורש"י נמי הכי ס"ל ודו"ק: ד"ה כל משקין טמאין מצטרפין לטמא משקין אחרים וכו' עכ"ל ק"ק דלעיל גבי ר"א דאמר כל רביעיות וכו' פירש"י כגון ד' דם וכו' אין היתר מצטרף לאיסור וכו' אלמא דלענין טומאה נמי קאמר אין היתר מצטרף לאיסו' ונראה דטעות נפל וכצ"ל לטמא שם משקין וכו' ונ"ל לטמא הגויה וכו' וכן נמי בסדר המשנה פ"ד דמעילה די"ז ע"ב לא קתני אלא מצטרפין זה עם זה משמע משקין טמאין עם משקין טמאין וק"ל:

ד"ה בפלוגתא לא קמיירי דהא קפליג עלייהו ר' יוסי ואמר לא' וכו' כצ"ל דהכי משמע במשנה התם דרבי יוסי הוא דס"ל לא' ולא לשנים ע"ש וק"ל: ד"ה והאיכא מקוה וכו' דהא קתני עלה ר"א בר צדוק בפרקין כל המעורב וכו' כצ"ל:

בא"ד כדתנן שהמשיכה מטהרת ברביעית ברביא והמשכה וכו' עכ"ל הכי איתא סוף פ"ק דתמורה דף י"ב ריש ע"ב:

תוספות ד"ה בר מההיא וכו' בסוף הדבור דאיכא למימר דה"ה וכו' כצ"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה