באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף לו.
רש"י ד"ה לימא זעירי וכן נמי לענין חמץ וכו' עכ"ל לכאורה ק' לפירושו מאי משני לאפוקי מאביי ס"ס ליתני וכן נמי חמץ והוה שמעינן שפיר לאפוקי אביי ואי לאו פי' רש"י היה אפשר לומר דקושיית תלמודא אינו ר"ל ליתני נמי חמץ דלהא י"ל חדא מנייהו נקט ואין להק' דא"כ מנ"ל לזעירי לפלוג אימא דר' יוחנן נמי חדא מנייהו נקט דהא אין למדין מן הכללות די"ל כיון דשאור ונזיר מתרי קראי מחולקין נפקי ה"ל למחשב כולהו אבל לזעירי דחמץ ושאור תרוייהו מכל קא דריש א"ץ לחשוב כל מאי דאתי מכל אלא דקושיית תלמודא היא מאי אולמיה דנקט שאור וה"ה חמץ ולא קאמר איפכא חמץ וה"ה שאור ולזה משני שפיר דאי נקט חמץ היה מקום לטעות גבי שאור דס"ל כאביי אבל לפירש"י דקושיית תלמודא ליתני נמי חמץ א"כ מאי משני וי"ל דהכי משני כיון דשאור יש בו חידוש אחר לאפוקי אביי ולכך אין לחוש אם נקט שאור והניח חמץ משום דנקט מילתא דיש בה רבותא טפי ודוקא לפום מאי דס"ד דשאור וחמץ שוין בחידושייהו דלית בהו אלא חידוש היתר מצטרף לאיסור לכך פריך ליתני תרוייהו כיון דשוין הם ודו"ק:
תוס' ד"ה אין היתר וכו' דא"כ לפרוך אדר' אבהו נמי וכו' עכ"ל פי' לפרוך אדר' אבהו אמאי לא תני חמץ אבל ליכא למפרך אמאי לא תני שאור שהרי ר' יוחנן ס"ל בפרק הקומץ דכ"ו ע"ב דיש הקטרה פחות מכזית וא"כ ל"ל צירוף ואין לומר ס"ס אמאי לא דריש כל דגבי שאור להתיר מצטרף לאיסור כמו גבי נזיר די"ל כיון דס"ל לר' יוחנן יש קומץ פחות משני זתים ממילא דכל אתא לרבות מקצת אותו קומץ דהיינו פחות מכזית דבהכי תליא פלוגתייהו כדאיתא התם ואין להק' אמאי ק"ל לתוס' אימא אין ה"נ דקושיית תלמודא דפריך א"ה חמץ נמי קאי נמי אר' אבהו דא"כ מאי משני לאפוקי מאביי דתינח דזעירי דנקט שאור אבל ר' אבהו דנקט נזיר מה ענין אביי לגבי נזיר. וראיתי לתוס' פרק הקומץ רבה דכ"ו ע"ב ד"ה אין הקטרה וכו' שהקשו כמו שהקשו הכא דמר' יוחנן נמי תיקשי כמאן כר"א וכתבו עוד וז"ל ולא מצי למימר לאפוקי מאביי דהא ר"י קאי כאביי עכ"ל ע"ש ודבריהם תמוהין דאיך שייך כלל לתרוצי אר' יוחנן לאפוקי מאביי מה ענין אביי לגבי נזיר כדכתי' וראיתי להשע"ה ז"ל הל' חמץ דע"א ע"א שנתעורר בדבריהם וכתב דיש למחוק מ"ש דהא ר' יוחנן קאי כאביי ע"ש ואינו נראה דא"כ מה ענין ושייכות קושייתם התם בפ' הקומץ דבשמעתין הוא דשייך להקשות כן ועוד למה לא הקשו קושייתם אלא לבתר שכתבו דאביי קאי כר"י כמו שיע"ש אלא ודאי דהוצרכו להך הצעה כדי להקשות דהא ר' יוחנן קאי כאביי ומש"ה שייכא קושייתם התם וראיתי להח"ן ז"ל בחי בחידושיו שם שהגיה ועוד דהא וכו ור"ל ועוד אפי' את"ל דאביי פליג וכו' את"ד ע"ש ודבריו תמוהין דע"כ ר"ל אפי' את"ל דאביי פליג גבי נזיר וא"כ מאי דחייה היא זו דר' יוחנן קאי כאביי שהרי הא דר' יוחנן קאי כאביי היינו גבי הקטרה ואנן גבי נזיר קאמרינן לאפוקי מאביי וצ"ל דדבריו שלא בדקדוק ור"ל אפי' את"ל דשייך האי שנוייא לאפוקי מאביי אע"פ דאביי מיירי לעניין הקטרה מ"מ הא ר"י ס"ל כאביי ולאלימותא בעלמא הוא דמקשו וכל זה דוחק גדול בדבריהם. ומה שנ"ל לומר בכונתם והוא במאי דאיכא למידק בפשטא דשמעתין דקאמר לאפוקי מדאביי ואמאי לא קאמר לאפוקי מדר"י גופיה בר פלוגתיה דזעירי כיון דס"ל לר"י דיש הקטרה פחות מכזית ולפמ"ש התוס' בפרק כל המנחות דנ"ח ע"א ד"ה אביי וכו' דאפשר דר"י התם מודה לרבא דאין הקטרה פחות מכזית ע"ש א"ש מיהו התוספות פרק הקומץ לא ס"ל הכי אלא ס"ל דר"י קאי כאביי א"כ קשה בפשיטות ה"ל לתלמודא הכא לומר לאפוקי מר"י ומאי דכתיבנא נא לעיל דה"ה דהמ"ל ר"י ודאי זה דוחק גדול הוא ולכן נראה להגיה בדבריהם במקום ולא מ"ל צ"ל ועוד ל"ל למימר וכו' וכונתם לקושיא אחרת והיא הקושיא עצמה שהקשינו ולפ"ז מה שתירצו וז"ל וי"ל אפי' מ"ד וכו' צ"ל דלא קאי לתרוצי אלא קושייתם קמייתא בלבד ועוד נראה להגיה בע"א דהך קושיא ול"ל למימר לפי הגהתנו אין כאן מקומה אלא אחר סיום כל דבריהם ותחלה אכתוב שמ"ש התוס' התם וז"ל וצ"ע דממשרת קא דריש וכו' ראיתי להח"ן ז"ל שהגיה ועי"ל דממשרת וכו' ע"ש ויותר נ"ל להגיה ויש גורסין דממשרת וכו' והשתא אחר סיום כל דבריהם עד סוף הדיבור יש להגיה וכצ"ל אבל ק' ל"ל לאפוקי מאביי דהא ר"י קאי כאביי עכ"ל כנ"ל מיהו דברי המקובצת בזה צ"ע ע"ש:
והנה ראיתי לה' ברה"ז ז"ל שקיים הגי' וצ"ע דממשרת וכו' וכתב וז"ל נראה דהוא קושיא לדבריהם שלמעלה והוא דבפסחים מוכח דר"י דריש משרת לכ"ע וזעירי דוקא קאי כר"א דדריש כל וכיון דכאן מוכח דע"כ ר"י סבר כאביי וכו' א"כ ודאי דדריש כל וכו' א"כ קשה למה לא חשיב ר"י ג"כ תערובת חמץ וכו' גם מאי פריך המקשה וכו' עכ"ל ועיין מה שפי' בכונתו השע"ה ז"ל והוא דברי נביאות הן בדברי התוס' הן כדברי ה' ברה"ז ולולי דמסתפינא היה נראה דכונת ה' ברה"ז הוא הפי' עצמו שפי' ה' שע"ה בכונת התוס' דעל עיקר גירסתם דגרסי דר"י נפק"ל מוכל הוא דק"ל דבגמ' מוכח דממשרת קא קדריש כמו שהקשו התוס' הכא וזהו שכתב נראה דהוא קושיא לדבריהם שלמעלה דאינו ר"ל לדבריהם של מעלה שכתבו דר"י סבר כאביי ודריש כל אלא ר"ל לדבריהם שלמעלה דגרסי גבי ר"י גבי נזיר מוכל דריש והשע"ה השמיט לשון זה שכתב ה' ברה"ז דהוא קושיא לדבריהם של מעלה ע"ש. ומ"ש עוד ה' ברה"ז וז"ל וכיון דכאן מוכח דע"כ דר"י סבר כאביי וכו' נראה ט"ס נפל בו וכצ"ל אבל ק' דכיון כאן מוכח וכו' ודברי עצמו הוא ומדידיה קא מקשה ותדע שסיים בסוף דבריו וז"ל אכן המעיין ויש לו לב להבין יכול לדחות גם קושיא זו ולתרצה ודוק היטיב עכ"ל ובודאי דחס ליה למרן ז"ל לכתוב כדברים אלה על קושית התוס' אלא ודאי דקושיא שלו היא וכדכתי' ומפני שכונתי בתירוץ קושיא זו למ"ש השע"ה דנימא דר"י דריש מכי כל וכרבנן ע"ש לא כתבתיו וכה"ג הקשו התוס' הכא ד"ה כמאן וכו' לפי' רש"י גבי זעירי מאי פריך כמאן כר"א גם לרבנן יכול להיות דכי כל דרשי וכו' ואפשר דגם ה' ברה"ז ז"ל לזה התירוץ נתכוון ודו"ק: ודע שראיתי לתוס' בפסחים פרק אלו עוברין דמ"ד ע"א ד"ה לענין חמץ וכו' שהקשו כה"ג מר' יוחנן דדריש כל חלב לאיסור חצי שיעור ותירצו וז"ל ואומר ר"י דלא דריש אלא לאיסורא וכו' עכ"ל ולפי דעת ה' ברה"ז דבריהם קשים שהרי ר' יוחנן גופיה דריש כל לענין מלקות גבי יש הקטרה פחות מכזית אבל לפמ"ש ניחא דהתם מכי כל מיהו יש להבין בכונתם דמשמע מתוך לשונם דבקושייתם הוה ס"ד דר"י לענין מלקות נמי קאמר וזה אינו שהרי מדקאמר ר' יוחנן הכא כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ע"כ משמע דבעי שיעור למלקות ושו"ר להתוס' פ"ג דשבועות דכ"א ע"ב ד"ה כרבי שמעון וכו' שכתבו להדיא הכרח זה ע"ש וכ"כ עוד התוס' ישנים ריש פרק יה"ך ע"ש ותו היכי מקשו נדרוש כל דחמץ להתיר מצטרף לאיסור שהרי אדרבא כיון דר"י קאמר דחצי שיעור אסור אלמא דלא בעי שיעור וצ"ל דר"י לא בא לחדית דלא דריש אלא לאיסורא אלא מילתא מושאלת קאמר כלומר כיון דר' יוחנן לא דריש לאיסורא ה"נ גבי חמץ ולעולם דגם בקושייתם נמי ידעי שפיר דר' יוחנן דאסר חצי שיעור אינו אלא לאיסורא אלא דמ"מ הקשו משום דכל דחמץ ל"ל ותירצו דאפ"ה לא דרשינן מלקות מכל כיון דלא דריש אלא לאיסורא וכו' פי' וא"כ לא אשכחן מלקות מכל והילכך נוכל לומר דאפי' יתירא לא נדרוש מלקות ודו"ק:
ודע שהמתבאר מדברי התוספות דלדעת זעירי דקאמר שאור בל תקטירו ס"ל דמלקא נמי לקי וכן גבי חמץ נמי לוקה אבל לר' יוחנן ליכא אלא איסורא וכתבתי זה מפני שראיתי לה' המגיה שבס' מש"ל ז"ל פי"ג מה' שגגות דין ה' ד"ה אמנם וכו' שכתב וז"ל למאן דיליף איסור חלב מתיבת כל הדבר ברור דלאיסורא רבייה קרא ולא למלקות וכו' עכ"ל ובד"ה אך כתב בסיום דבריו וז"ל עלה בידינו וכו' לדעת הרשב"א כיון דרבי קרא לאסורא מילקא נמי לקי ולדעת ה"ה לאיסורא אתרבי ולא לעונש עכ"ל ע"ש ולפי הנראה מדברי התוס' שזו מחלוקת אמוראי נינהו ר' יוחנן וזעירי ועיין לחידושינו לעיל פ"ג דט"ו ריש ע"א ודו"ק:
ואגב ראיתי למהרש"א ז"ל שכתב על דבריהם וז"ל ק"ק אימא חצי שיעור שהוא בעין דוקא אוסר ר"י משא"כ חצי שיעור ע"י תערובת וכו' ע"ש דע דלפי חילוק זה נוחין לי דברי מרן כ"מ ז"ל פט"ו מה' מאכלות אסורות דין כ"ו שכתב משם הגהות מרדכי וז"ל מלשון הרמב"ם יש לדקדק וכו' ולא נקט חצי שיעור וכו' דנשמע מניה אפי' באיסור דרבנן וכו' יע"ש והוא תמוה שהרי בהדיא פסק הרמב"ם פ"ב מה' שביתת עשור דין ג' דחצי שיעור אסור מן התורה כר"י כמ"ש שם הכ"מ ז"ל אבל לפי דברי מהרש"א ניחא דהגהות מרדכי איירי בחצי שיעור ע"י תערובת כמו שיע"ש:
הן אמת שהר"ש במס' טבול יום פ"ב משנה ג' כתב לחילוק זה של מהרש"א בדרך שמא ושוב דחאו מהלכה מאותה שאמרו בפרק גיד הנשה דף צ"ח ע"א גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא דמשמע אפי' ע"י תערובת אסור מן התורה לרבי יוחנן ואין לפרש כונת מהרש"א אבל ע"י תערובת לא ר"ל תערובת דהיתר מצטרף לאיסור דקיימינן בה משום דהא מנ"ל דהיתר משלימו ונעשה שיעור שלם למלקות אבל לעולם דמודה ה' לענין דעדיין יש עליו תורת חצי שיעור לאיסורא בעלמא אפי' נתערב אמרינן נתבטל דודאי לישנא דמהרש"א דכתב ה"מ בעיניה לא משמע כן אלא משמע לאפוקי דליכא איסור בשום תערובת כלל לא שיש לדקדק על מהרש"א אמאי הוצרך לתערובת כלל והוצרך להקשות מכח דילמא דחצי שיעור שהוא בעין דוקא אוסר וכו' ואמאי לא הקשה בפשיטות דהא ע"כ ר' יוחנן דאסר חצי שיעור מכל חלב ס"ל אין היתר משלימו לשיעור למלקות כדקאמר הכא להדיא כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור אלמא דלא דריש מכל היתר מצטרף וא"כ מאי מקשו ואי משום דמ"מ כל דחמץ ל"ל א"כ לתירוצם נמי קשה כמו שהק' מהרש"א ובעיקר קושיא זו יש ליישב דכונת תירוצם ר"ל אצטריך לאיסורא ואפי' ע"י תערובת וכ"כ ה' לשון למודים הלכות פסח סי' קע"ה דף פ"ט ע"ג ד"ה שוב וכו' ע"ש אבל מ"מ עדיין ק' כמו שהקשינו דמ"מ היתר מצטרף לאיסור מנ"ל גבי נזיר דילמא אצטריך קרא אפי' נתערב ואיסור בעלמא י"ל משום דמשרת משמע שיעור מלקות והילכך בעי שיעור ודו"ק:
והנה בעיקר ראית הר"ש מהך פלגא דזיתא נראה דכונתו משום דהתם פריך ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכו' ומאי פריך דהא השתא מיהא שנתערב ליכא איסור תורה אלא משמע דאפי' נתערב עדיין יש בו איסור תורה של חצי שיעור ומיהו מפרכא קמייתא דפריך התם לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן דמשמע דהיכא דחצי שיעור אסור מדרבנן אסור נמי ע"י תערבות דאל"כ אמאי צריך שיעור לבטלו כשנתערב אלמא ליכא חי' בין בעיניה לע"י תערובת ליכא דאיה דנהי דרבנן לא רצו לחלק באיסור דידהו אבל התורה אימא לא קפדא לאסור אלא בעיניה דוקא אבל ממה דפריך ועוד האמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה ראיה היא דע"כ משמע דס"ל לתלמודא דלא מחלקינן בין בעיניה לע"י תערובת. ומכאן ק"ל על התוס' במסכת ע"ז פרק השוכר דס"ז ע"ב ד"ה ואידך וכו' והביאם השע"ה הל' חמץ ד"ע ע"ד שכתבו גבי ר"ש דאמר כל שהוא למכות ה"מ בעיניה אבל כשנתערב בעי שיעור מ"ש וכ"כ התוס' לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית וכו' ע"ש א"כ מנ"ל לתלמודא בפרק גיד הנשה דר"י דאסר ח"ש אפי' נתערב אימא דוקא שהוא בעין כי היכי דאמרינן הכי גבי ר"ש וצריך ליישב דס"ל לתוס' דהכי פריך משום דס"ל לתלמודא דאע"ג דח"ש אינו אינו אסור מן התורה לר"י אלא דוקא בעיניה מ"מ מדרבנן מיהא אסור ע"י תערובת ולכך פריך ועוד האמ' ר"י ח"ש אסור מן התורה פי' וכיון דכשהוא בעין איסור מן התורה א"כ דין הוא שלא תזלזל בתערובתו שאסורה מדרבנן כיון דעיקרו כשהיה בעין אסור מן התורה כנ"ל ליישב לדעת התוס' ולפי שיטה זו אשכחנא פתרי לדברי התוס' בפ"ק דבינה דף ד' ע"ב ד"ה ותנן וכו' שהביאו ראיה מהך דפלגא דזיתא דאין מבטלין איסור לכתחלה אף באיסור דרבנן היכא דעיקרו מן התורה דאי מבטלין אמאי לא הוסיף עליהן עד ששים כדי לבטל אותם אלא משמע כיון דעיקר איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית א"ד ע"ש וכתב על דבריהם ה' ר' חיים אבולעפייא בס' עץ חיים הביאו ה' בני שמואל למהר"ם עדאוי ז"ל וז"ל וליתא דהא דקאמר ליה אבוה לא תזלזל ולא א"ל שיוסיף ויבטל משום דסמך אועוד דח"ש אסור מן התורה עכ"ל ועיין מה שפי' בכונת דבריהם ה' בני שמואל ולפי דבריו צ"ל הא דהוצרכו התוספות להביא בדבריהם א"ל אבוה לא תזלזל וכו' היינו משום דמניה הוא דידעינן דמר בר ר' אשי קא מזלזל ולאו דינא הוא אמנם לפי הדרך שכתבנו ניחא שפיר ואין צורך לדבריו משום דפירכת ועוד גופה היינו נמי משום דעיקר איסורו מן התורה אלא דהתוס' פירכא קמייתא נקטו ואין להק' כיון דפירכא קמייתא נמי עיקרו מן התורה א"כ מה עדיפות יש בפירכת ועוד די"ל דעיקרו מן התורה דפירכא קמייתא היינו אי הוה כזית היה אסור מן התורה אבל פירכת ועוד הך חצי זית גופיה עיקרו אסור מן התורה אי הוה בעין נמצא לפ"ז דסברא זו שכתב מהרש"א דח"ש דאסור מן התורה דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת לא במחלוקת היא שנויה דלהר"ש אפי' ע"י תערובת אבל התוספות פרק השוכר ודפ"ק דביצה וכן הגהות מרדכי ס"ל מדרבנן הוא דאסור ע"י תערובת ושוב מצאתי דמחלוקת היא להדיא בין הרמב"ם והראב"ד פ"ה מה' נזירות דין ז' דלהרמב"ם דוקא בעיניה אסור מן התורה ולהראב"ד אפי' ע"י תערובת אסור מן התורה וכ"כ ה' לשון למודים הל' פסח סי' קע"ז דצ"ב ע"א ד"ה ומצאתי וכו' ע"ש ועיין להשע"ה ז"ל הל' חמץ דס"ח ריש ע"א וא"כ ע"כ לומר דלהרמב"ם דפרכת ועוד היינו משום דעיקרו אסור מן התורה ומדרבנן מיהא אסור ע"י תערובת וכ"כ הרמב"ם להדיא דמדברי סופרים אסור ע"י תערובת ע"ש והנראה שמכח פירכא זו הוא דיצא לו דמדברי סופרים אסור משום דאל"כ מאי פריך ועוד הא אמר ר"י וכו' שהרי השתא מיהא שנתערב ליכא לא איסור תורה ולא איסור דרבנן אלא ע"כ צ"ל דאיכא איסור דרבנן ולכך פריך דה"ל עיקרו דאורייתא ודו"ק:
ודע דלפי דברי התוספות דפרק השוכר שזכרנו שחילקו גבי ר"ש דאמר כל שהוא למכות בין בעיניה לע"י תערובת ניחא מה שהקשינו על דברי התוס' דפרק אלו עוברין דמשמע מדבריהם דהוה אסיק אדעתייהו דר"י דאסר ח"ש לענין מלקות נמי קאמר דכל איסורין שבתורה אין איסור מצטרף אלמא משמע דבעי שיעור די"ל דס"ל להתוס' דוקא כש כשהוא בעין הוא דאיכא מלקות אבל ע"י תערובת בעי שיעור כי היכי דאמרינן הכי לר"ש וה"ל ר"י ס"ל כר"ש והשתא א"ש דברי התוס' כפשטן ואין צורך למה שנדחקנו בפי' דבריהם אלא דלפ"ז תגדל קושית מהרש"א על דבריהם ועוד תקשי להו מה שהק' הת"י ריש פרק יה"ך דף ע"ד ע"א ד"ה ר' יוחנן וכו' דא"כ ה"ל ר'. יוחנן ור"ל פליגי בפלוגתא דר"ש ורבנן ועוד הקשו מהך דפרק גיד הנשה ע"ש אלא מ"מ עם סוגיית פסחים גופה מיהת דקאמר ר"י אין היתר מצטרף יש ליישב כדכתי' ועיין עוד לחידושינו לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית וכו' ע"ש ודו"ק: בא"ד ואפי' את"ל דרבנן דרשי וכל משרת וכו עכ"ל אין להקשות דאכתי תקשי ליה לחשוב דבש דהא כתיב וכל דבש לא תקטירו די"ל כיון דר יוחנן גופיה ס"ל דיש הקטרה פחות מכזית וק"ל:
בא"ד מ"מ מאי פריך לקמן וכו' עכ"ל עיין לחידושינו שם לקמן ודו"ק: ד"ה כמאן וכו' דא"כ מפרש זעירי לברייתא כמו שמפרש אביי וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים שהרי ס"ל יש הקטרה פחות מכזית כדאיתא התם ואיך שייך לומר דזעירי מפרש כמו אביי ודברי התוס' בפרק אלו עוברין דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכן במנחות דנ"ח ע"א מדוקדקים שפיר שהקשו לא כאביי ולא כרבא ע"ש:
ונראה דשיעור דבריהם דא"כ מפרש זעירי כמו אביי דהיינו לענין דמקצתו דקתני הברייתא היינו חצי זית ואפ"ה מפרש זעירי דר"ל חוץ מחצי זית דהיתר א"כ אימא דזעירי מפרש נמי דגם כונת אביי כן ומנ"ל לתלמודא הכא לומר דזעירי לאפוקי מאביי ומש"ה לא הוקשה להו אתלמודא התם מנ"ל דלאביי יש הקטרה פחות מכזית משום דאיכא למימר דסתמא דתלמודא התם לא ניחא ליה סברת זעירי אבל הכא גבי זעירי גופיה לכך הוק' להו מנ"ל לתלמודא דזעירי לאפוקי מאביי ודחיקא להו לומ' דלאו דוקא נקט אביי אלא כלומר לאפוקי הך סברא דיש הקטרה ומשום דקושטא הוא דתלמודא התם סבר כן גבי אביי לכך נקט הכא אביי דמ"מ כיון דאליבא דזעירי קיימינן לא ה"ל למנקט אביי ומיהו יש ליישב לדעת רש"י משום דא"כ ה"ל לאביי לבאר להדיא חצי זית חוץ מחצי זית דהיתר דהאמורא יש לו לבאר דבריו אבל לזעירי דברייתא דרכה לסתום ונראה דמה"ט לא הקשו קושיא זו התם בפסחים ובמנחות ודו"ק:
והנה בדברי התוס' התם שהק' זעירי לא כאביי ולא כרבא נראה משום דלאביי אפי' חצי זית ולרבא בעי כזית שלם מן האיסור אבל היתר מצטרף לאיסור לא דלפירש"י ע"כ דלרבא הא דקתני עירובו מניין לאו היינו היתר מצטרף לאיסור דא"כ. ה"ל לפרש גבי זעירי הכי אלא ר"ל כזית איסור נתערב לגמרי וקמ"ל דלא אמרינן נמוח אבל היתר מצטרף לאיסור לית ליה דמהי תיתי לן ונראה דעיקר קושית התוס' שהק' לא כאביי ולא כרבא ר"ל משום דדוחק הוא דהוי זעירי סברא שלישית אבל אין לפרש דר"ל ה"ל לתלמודא לומר לאפוקי מאביי ורבא דזה אינה קושיא והוא במאי דאיכא למידק בפשטא דשמעתין דמשני לאפוקי מאביי ומאי משני ס"ס ליתני נמי חמץ וממילא נמי דהוה שמעינן לאפוקי מאביי וצ"ל דהכי משני כיון דגבי שאור אית ביה חידוש אחר לאפוקי מאביי הילכך אין לחוש אם נקט שאור לבד דנקט מאי דאית ביה רבותא טפי ודוקא לפום ס"ד דשאור וחמץ שוים בחידושייהו הוא דפריך ליתני נמי חמץ וכבר כתבנו זה לעיל בגמ' והשתא לא מצי לומר לאפוקי מרבא דאמר אין היתר מצטרף לאיסור דא"כ ליכא חידוש גבי שאור אלא דהיתר מצטרף לאיסור כמו גבי חמץ ושוים הם וא"כ אכתי ליתני נמי חמץ וממילא נמי דהוה שמעינן לאפוקי רבא וע"כ דעיקר התירוץ לאפוקי מאביי דאמר יש הקטרה וכו' דהוי חידוש אחר ודו"ק נ"ל: ודע שראיתי למהרש"א בפרק אלו עוברין שהק' על דבריהם אימא דשפיר סבר זעירי כרבא דמקצת היינו כזית שלם מיהו ע"י צירוף היתר עמו ותריץ דהא מנ"ל לרבא אימא דכוליה איסור ומנ"ל דהיתר מצטרף לאיסור כלל א"ד ע"ש ויש להבין כונתו שהרי זעירי ס"ל הכי לפירש"י דכזית שלם ע"י היתר שעמו וא"כ תיקשי נמי לזעירי מנ"ל הא ונראה דכונתו דוקא גבי רבא משום דס"ל אין קומץ פחות משני זתים והילכך אימא דמקצתו דרבי קרא היינו חציו שהוא זית שלם אבל גבי זעירי לעולם דסבר דיש קומץ פחות משני זתים והילכך נימא דמקצתו דרבי קרא היינו חצי זית דוקא אלא משום דאין סברא למחייב חצי זית בלחוד הילכך אמרינן פול דרגא דע"י היתר שעמו דמצרפו חייב וזהו שדקדקו התוס' הכא למנקט גבי זעירי לפי' רש"י אין לי אלא כל זית וכו' הרי דנקטו זית אלמא דלא בעי בקומץ שני זיתים לזעירי. אבל ק"ל לפ"ז דזעירי ס"ל יש קומץ פחות משני זיתים. ואין הקטרה פחות מכזית א"כ תיקשי ליה מתני' דפרק הקומץ דכ"ו ע"ב דקתני הקטיר קומצה פעמיים כשירה ע"ש אלמא דמצי להקטיר הקומץ שני פעמים וכיון דהקומץ עצמו פחות משני זתים א"כ ע"כ יש הקטרה פחות מכזית שהרי בכל הקטרה והקטרה ליכא כזית שלם והתם בפרק הקומץ פליגי ריב"ל ור' יוחנן בפירושא דמתני' חד אמר פעמים ולא פעמי פעמים וחד אמר אפי' פעמי פעמים ומפרש התם דקמיפלגי דחד סבר יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחות מכזית וחד סבר אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחות מכזית ע"ש וא"כ לזעירי דתפס חבלא בתרי רישי יש קומץ ואין הקטרה כמאן מפרש למתני' וזו קושיא אלימתא היא בעיני וצ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש התוס' בפרק כל המנחות דשאני התם משים דהקטר הכל ולעולם אין הקטרה פחות מכזית. ואין להקשות אכתי מנ"ל לזעירי דמקצתו היינו היתר מצטרף אימא היינו שהקטיר מקצתו פעמים ומטעם שהקטיר הכל דהא כי היכי דע"כ לזעירי דמקצתו היינו ע"י ההיתר שמשלימו ה"נ נימא שמשלימו ע"י שהקטיר פעם אחרת והקטיר הכל אבל היתר מצטרף לאיסור מנ"ל די"ל דס"ל לזעירי דלגבי הקטיר קומנה פעמים כשירת לא צריך קרא אלא מסברא אמרינן דכשירה כיון שהקטיר הכל ודו"ק. ודע שמצאתי לתוספות פ"ג דכריתות די"ד ע"א ד"ה פקע וכו' שהק' משם רש"י פרק הקומץ אמאי אצטריך קרא למעט קומץ וכו' ותירצו דמיירי שחצייה העלה לגבי מזבח וכו' עש"ב וכ"כ ג"כ התוס' פ"ד דזבחים דמ"ב ע"ב ד"ה הקומץ וכו' ע"ש והשתא לזעירי לא שייך תירוץ זה שהרי אין הקטרה פחות מכזית וא"כ קושייתם במקומה עומדת לדעת זעירי וצ"ע:
בא"ד וא"ת לאביי וכו' מאי קאמר עירובו מניין וכו' א"ץ עירובו לצרף היתר לאיסור וכו' עכ"ל דע לפמ"ש התוס' פרק השוכר שזכרנו למעלה בדבור שלפני זה לחלק גבי ר"ש דאמר כל שהוא למכות דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת בעי צירוף ניחא קושית התוס' הכא דאין ה"נ דלאביי הא דקתני עירובו מניין היינו היתר מצטרף לאיסור משום כשנתערב בעינן שיעור ודוקא היכא שהוא בעין הוא דס"ל לאביי יש הקטרה פחות מכזית ושוב מצאתי שכ"כ להדיא התוס' לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית ליה צירוף וכו' גבי אביי גופיה ע"ש בס"ד ודו"ק. אלא שיש להבין בעיקר חילוק זה כיון דבעיניה חייב על כל שהוא א"כ אמאי צריך בתערובת כזית דממ"נ אם כשנתערב נתבטל אותו משהו א"כ איך ההיתר משלימו לכזית הא נתבטל אותו משהו ואי לא בטל א"כ יתחייב עליו ואמאי צריך כזית כיון דחייב בכל שהוא וי"ל לעולם לא בטל אלא דאמרינן דאינו חייב על משהו דכיון דנתערב תו לא אמרינן ח"ש אסור אלא בעינן שיעור איסור שלם או היתר משלימו והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי. להח"ן ז"ל בפרק כל המנחות שהק' על דברי הכ"מ וז"ל ק' אמאי צריך בתערובת כזית כיון דחייב על כל שהו משאור ודבש ונסתייע מדברי התוספות שפירשו עירובו מניין דלא תימא שיתבטל האיסור אגב ההיתר ע"ש ואשתמטיתיה לדברי התוס' דפרק השוכר שהם כדברי הכ"מ וכבר ה' שע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ע"ד הביא סמוכות מהם לדברי הכ"מ ע"ש:
מיהו קשה לדברי התוס' לקמן דל"ח ע"א שזכרנו שמחלקין חילוק זה גבי אביי גופיה א"כ היכי קאמר תלמודא הכא לאפוקי מאביי שהרי כיון דאביי גופיה מודה דהיתר מצטרף לאיסור ע"י תערובת ומ"מ קאמר יש הקטרה פחות מכזית אלא היכא שהוא בעין וצ"ל דס"ל כפירש"י באלו עוברין דזעירי דאמר היתר מצטרף היינו דאינן מעורבין אלא כל א' ניכר ומש"ה קאמר לאפוקי מאביי מיהו התוס' שם באלו עוברין דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' הוכיחו דזעירי מיירי ע"י תערובת ודחו פירש"י ע"ש ודו"ק אבל זה אינו ועיין לחידושינו לקמן דל"ח בתוס' שם ודו"ק:
בא"ד וי"ל דהוא יפרש עירובו מניין דהיינו מחוי וכו' עכ"ל וכ"כ התוס' בפרק כל המנחות דף נ"ח ע"א ד"ה חצי וכו' וסייעו דאצטריך קרא דלא אמרינן שיתבטל איסור אגב היתר אבל לרבא לא צריך להכי כיון דאיכא כזית פשיטא דלא בטל וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דלא תימא מנ"ל לרבא דאתא קרא להיתר מצטרף אימא דאתא קרא לא לאשמעינן דהיכא דיש כזית איסור מעורב בכזית היתר לא אמרינן שיתבטל האיסור אגב ההיתר ולזה כתבו כיון דכזית הוא פשיטא דלא בטל וכ"כ מהרש"א ז"ל בפרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' ע"ש ואע"ג דלאביי מחייב אחצי זית כמו כזית לרבא ואפ"ה אצטריך קרא לאשמעינן דלא יתבטל וא"כ כך לי חצי לאביי כמו כזית לרבא מ"מ כיון דאינו נו אלא חצי זית גרע. מיהו ראיתי להתוס' במס' ע"ז פרק השוכר דס"ז ע"ב ד"ה ואידך וכו' שכתבו גבי ר"ש וז"ל כיון דלר"ש כל שהוא למכות כמו כזית לרבנן א"כ כך לי כל שהוא כמו כזית לרבנן ובכזית לרבנן מחייב עליה אפי' שאינו בעיניה וא"כ ה"ה כל שהוא לר"ש וכו' את"ד ע"ש ולכאורה דלפי דבריהם א"כ תיקשי גבי אביי ורבא הכא מאי אולמיה דאצטריך קרא לאביי טפי מרבא ואמאי לא נימא דכך לי חצי זית כמו כזית ונראה דלא דמי דוקא גבי ר"ש דס"ל דבכל התורה כולה כל שהוא למכות ולכך נימא דחשיב הוא כמו כזית לרבנן אבל גבי אביי דלא אחשביה קרא אלא גבי שאור דוקא ולכך נימא לענין שיתבטל ה"א דגרע ומתבטל אגב היתר אבל כזית פשיטא דלא בטל ומיהו קשה דפרק אלו עוברין דמ"ד ע"ב גבי ר"ע דפריך תלמודא וכ"ת מיין לחודיה מאי למימרא ומשני הא קמ"ל אע"ג דתערובת ופירש"י שנבלע בפת ע"ש משמע אפי' גבי כזית שפיר אמרינן ה"א דבטל אגב התיר וכן קשה נמי למ"ש התוס' הכא בד"ה אין היתר וכו' וז"ל דאי איכא כזית מיין לחודיה קרא ל"ל וכו' וכ"כ נמי רש"י בפרק א"ע דמ"ג ע"ב ואפשר לחלק בין התנא לקרא דלגבי התנא מצינו לומר דאשמעינן אפי' דבר פשוט משא"כ קרא ושו"ר במקובצת שכתב בזה דברים נכונים בטעמן וז"ל ואי איכא כזית מיין לחודיה מאי למימרא דהא לא אצטריך למימר אע"ג דבליע בפת דא כ דה"ל לטעם כעיקר ובמסקנא מוקמינן ר' יוחנן כר"ע ור"ע נפיק ליה טעם כעיקר מגיעולי גוים דלאו חידוש הוא וא"כ ל"ל קרא דמשרת אי לא אתא להיתר מצטרף לאיסור עכ"ל והשתא נימא דוקא גבי קרא הוא דנקשה ל"ל משרת משום דכבר נפק"ל טעם כעיקר מגיעולי גויים אבל גבי ר"ע אין ה"נ דהיא גופה אתא לאשמעינן משום דנילף מגיעולי גוים או דנילף ממשרת לפום ס"ד דתלמודא התם דלית ליה ר"ע משרת אתא להיתר מצטרף לאיסור ועיין לחידושינו לקמן דף ל"ז ע"א בד"ה וכי תימא וכו' ודו"ק ועיין להשע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ריש ע"ד: ולענין פסקא עיין מ"ש מרן כ"מ ריש פ"ה מה' איסורי מזבח ועיין מ"ש עליו השע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ע"ב וג' ועיין לה' זרע יצחק ז"ל בנימוקיו להרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח ועיין ללח"מ פי"ג מה' מעשה הקרבנות דין י"ד שכתב על מ"ש רבינו ריש פ"ה מה' א מ דאסורין בכל שהוא לאו לעניין מלקות אלא איסורא בעלמא ע"ש ולפי דבריו צ"ל דמ"ש רבינו שנאמר כי כל שאור וכו' לא קאי אאיסורין בכל שהוא שהרי כלל הוא בכל התורה כולה ונפק"ל מכל חלב לרבות ח"ש כדקאמר רבי יוחנן ריש פרק וה"ך אלא קאי אעיקרא דדינא שכתב שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ומעיקרא כתב כולא מילתא ואח"כ מייתי קרא לעיקרא דדינא כ"כ ה' לשון למודים הל' פסח דצ"א ע"ב ד"ה ומיהו וכו' ע"ש:
תוס' ד"ה אין ה"נ וכו' והכי מפרש ליה לברייתא וכו' עכ"ל פי' אביי וק"ל:
ד"ה אמר רבא וכו' ולאו דוקא נקט לוקה דהא תרומת שום מדרבנן וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא ק"ל אלישנא דפסול דנקט דמשמע מדאורייתא כמ"ש התוס' וצ"ע ולעיקר קושיית התוס' ראיתי לה' המאירי שכתב דלוקה מדרבנן ע"ש וכה"ג ראיתי לתוס' פרק הנחנקין דף פ"ט ע"א ד"ה הכובש וכו' שכתבו דלוקה מדרבנן אלא דהתוס' עדיפא מינה מתרצו משום דדוחק הוא כ"כ לומר לוקה מדרבנן כמ"ש מהרש"א פרק תמיד נשחט דס"ב ע"ב ד"ה לימא וכו' שכתב וז"ל ודוחק הוא לומר דלוקה מדרבנן וכו' עכ"ל ע"ש ועיין לה' מש"ל פ"ה מה' נזירות דין ט"ו דעל מאי דכתב רבינו שם דלוקה פשיטא ליה מילתא דלוקה מן התורה עד שמכח זה סתר דברי הרמב"ם אהדדי ומיהו יש לחלק משום דלשון הרמב"ם לחוד להיות: