באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף לה:
גמ' ומנ"ל דהכי הוא וכו' יש להבין דאי פריך אמירת פרט וכלל ופרט מנ"ל דכעין פרטא דיינינן הא כבר פריך לר"א מנ"ל ומשני ליה ואיך תכף פריך ומנ"ל דהכי הוא ולרבנן נמי כבר נפק"ל לעיל מקרא דמיין ושכר כדאמ' לעיל ואי אמירת כלל ופרט וכלל פריך וכן משמע מדברי התוס' ד"ה ומנ"ל וכו' א"כ היכי מתיישב הלשון דקאמ' ומנ"ל דהכי הוא משמע דמידה זו הוזכרה כבר וקפריך עלה מנ"ל והא לא הוזכרה כלל מידה זו ונראה דפריך משום דלעיל קאמר במאי קמפליגי נ"א דריש רבוי ומיעוט ורבנן דרשי כללי ופרטי ומשמע פשטא דתלמודא דר"ל רבנן ור"א פליגי גבי כל התורה כולה דרבנן דרשי לה בכללי ופרטי ואהא קפריך ומנ"ל דהכי הוא דרבנן ס"ל גבי כל התורה כולה במידת כללי ופרטי אימא דבעלמא דרשי במידת רבויי ומיעוטי ובמקום כלל ופרט וכלל דרשי ריבה ומיעט וריבה אבל מודו למידת פרט וכלל ופרט דוקא שהרי ר"א נמי דדריש כל התורה ברבוי ומיעוט מודה הוא למדת פרט וכלל ופרט אלא דלגבי נזיר לא דריש לה משום דמצי למדרשיה לפרט אחרון כר"א ן' עזריה אך כשאין לו מה לדרוש אז דורש פרט וכלל ופרט כמ"ש התוס' לעיל משם ר"י בד"ה ור"א וכו' אבל לרבנן דפליגי אדר"א בן עזריה במתני' ולא ס"ל כוותיה הילכך דרשי גבי נזיר פרט וכלל ופרט אבל בעלמא דרשי כל התורה בריבה ומיעט וריבה כמו ר"א וזה נמי כונת התוס' שכתבו ארבנן קאי דדרשינן לעיל כלל ופרט וכלל ר"ל דמסוגיא דלעיל משמע דרבנן דרשי כלל ופרט וכלל ולזה מייתי דתניא ונתת הכסף וכו' אלמא דאשכחן להו לרבנן דדרשי מידת כלל ופרט וה"ה דה"מ לאתויי הך ברייתא דכי יתן איש דמייתי לעיל דדרשי לה רבנן בפרק הזהב דף נ"ז ע"ב בכלל ופרט וכלל אלא דניחא ליה לאתויי ברייתא דונתת הכסף משום דפליג בה ר"א בפרק בכל מערבין דכ"ז ע"ב ודריש לה בריבה ומיעט וריבה ודמי לפלוגתא דלעיל דגבי נזיר דאפליגו רבנן ור"א וכ"כ במקובצת ע"ש:
רש"י ד"ה דתניא וכו' ואמעיטו להו דגים וכו' עכ"ל ובדבור שאחריו כתב ואפי' מצד א' כגון דגים וכו' עכ"ל והם דברים סותרין ועיין מה שאכתוב ליישב בהתוס' ד"ה מכדי וכו' ודו"ק:
שם ד"ה ומיעט וריבה וכו' ואית דמפרשי דהאי דאמר עולין וכו' כצ"ל ונמחק תיבת אפי' שבנתיים ודו"ק נ"ל:
תוס' ד"ה מכדי וכו' וי"ל דלפי מה שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא וכו' עכ"ל פי' אבל סוגיא דהכא סברא כמ"ד כללא בתרא דוקא והילכך מרבינן אפי' בחד צד ומיהו אין תירוץ זה מספיק שהרי בסוגיא דפרק בכל מערבין דף כ"ח ע"א משמע דאפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעינן דומה משני צדדין דקאמר מ"ט מאן דמרבי עופות קסבר כללא בתרא דוקא וכו' ואהני כללא קמא למעוטי כל דלא דמי משני צדדין ופירש"י ואמעיטנהו דגים דלא דמו אלא בחד צד אבל לפי ועי"ל שכתבו ניחא נמי הך דפרק בכל מערבין די"ל נמי דהך שני צדדין נמי דפרי מפרי וגידולי קרקע שוין הן וחשיבי כחד צד וכ"כ התוס' שם ד"ה אהני וכו' ע"ש וא"כ לפי הסוגיא דהכא נמי אמעיטו דגים מיהו רש"י בשמעתין בד"ה מכדי וכו' כתב אהני לאוסופי דאפי' מצד א' כגון דגים וכו' אלמא דס"ל דצד א' דקאמר הכא צד א' ממש קאמר ואתרבו דגים וא"כ מה יענה לסוגיא דפרק בכל מערבין דמשמע דבעינן שני צדדין ואמעיטו דגים ותו בדבור שלפניו הזכיר רש"י להך דפרק בכל מערבין שכתב וז"ל ואתרבו להו עופות ואמעיטו להו דגים כדמפ' במס' ערובין וכו' עכ"ל וא"כ נמצא דבריו סתרי אהדדי וגם הסוגיות סתרי אהדדי ונראה דס"ל לרש"י דע"כ סוגיא דהכא פליגא עם סוגיא דפרק בכל מערבין דלפי סוגיא דהכא דע"כ צד א' סגי ולכך כתב ואפי' מצד א' כגון דגים וכו' היינו לפי סוגיא דהכא ומאי דכתב בדבור שלפניו ואמעיטו להם דגים וכו' אינו אלא משום דלפי מאי דפריך המקשה כללא בתרא מאי אהני וכו' ע"כ דקס"ד דברייתא בעי שני צדדים ולמעוטי דגים כמו סוגית עירובין ולכך פי' כן בפשטא דגופא דברייתא כדי שמתוך כך יתבאר לך סברת המקשה ודו"ק נ"ל:
ד"ה איכא וכו' כמו ולקחת את המרצע וכו' עכ"ל פ"ק דקידושין דף כ"א ע"ב ולא ידענא מאי אולמיה להו טפי הך ולקחת את המרצע וצ"ע: שם גמ' שהרי אמרה תורה משרת עיין לחידושינו לעיל דכ"ה ע"א: שם חוץ מאיסורי נזיר וכו' התוס' בפרק אלו עוברין דף מ"ג ע"ב ד"ה חוץ וכו' כתבו וז"ל אע"ג דבחטאת נמי קאמר לקמן לר' יוחנן היתר מצטרף לאיסור הכא לא חשיב חטאת דבקדשים לא קמיירי עכ"ל וק"ק דא"כ מנ"ל לזעירי לפלוג אר' יוחנן אימא דר' יוחנן דלא חשיב שאור משום דבקדשים לא קמיירי דע"כ מה"ט לא קאמר נמי זעירו אף בחטאת ולפי מ"ש התוס' פרק הקומץ דכ"ו ע"ב דר"י ס"ל כאביי דיש הקטרה פחות מכזית ניחא דמש"ה פליג זעירי משום דר"י דס"ל הקטרה כדקאמר נמי תלמודא לאפוקי אביי וע"כ דה"ה דה"מ תלמודא לומר לאפוקי ר"י אבל לפמ"ש התוס' פרק כל המנחות דנ"ח ע"א ד"ה אביי וכו' דאפי' ר"י אפשר דס"ל כרבא דאין הקטרה פחות מכזית א"כ קשה מנ"ל לזעירי לפלוג ואף דנימא דהקטרת שאור לא מקרי קדשים דגוף הקרבן הוא דמקרי קדשים דוקא וכה"ג כתבו התוס' פרק איזהו מקומן דף ן' ע"ב ד"ה אלא וכו' ובפ"ב דיומא דכ"ג ע"ב ד"ה ילבש וכו' ע"ש מ"מ ס"ס כיון דהקטרת שאור היא על גבי המזבח אימא דבמידי דקרב על המזבח לא קמיירי כי היכא דאמרי' בקדשים לא קמיירי ודו"ק. ודרך אגב ראיתי למהרש"א פרק אלו עוברין דמ"ה ע"א ד"ה משום וכו' דאשתמטיה דברי התוס' פרק הקומץ שזכרנו ע"ש וכ"כ השע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ע"ד ע"ש: