אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף לה.

דף לד:

רש"י ד"ה כי יתן איש וכו' ואפי' דובין ואריות וכו' כגון עופות יצאו דובין ואריות וכו' עכ"ל אבל בפרק הזהב דף נ"ז ע"ב דרשינן לה לענין דבר המטלטל וגופו ממון יצאו שטרות וקרקעות וכו' כמ"ש התוס' ד"ה ור"א וכו' ולא ידעתי איך רש"י לקח דרך אחרת לעצמו וצ"ע ושו"ר לה' ק"א בס' מדות אהרן פ"א פסקא ח' גבי מפרט וכלל כיצד דף י"ז ע"ג שדרך בדרך זה משם הגר"ש ע"ש והשתא ניחא דרש"י נמי ס"ל כדעת הגר"ש ודו"ק: שם ד"ה אי אתה דן וכו' דעולה באה בחור וכו' ואשם בא זקן וכו' עכ"ל משמע מפירושו דעולה אינה באה זקינה ואשם אינו בא בחור אבל מדברי הרמב"ם פ"ק מה' מעשה הקרבנות נראה דשוין הם דגבי עולה פסק שם דין ח' דבאה בין מן הגדולים בין מן הקטנים וכן פסק גבי אשם דין ז' והיינו ן' ג' שנים בבקר ון' שתי שנים בצאן כדבואר שם דין י"א ושם באותו דין פסק דאידי ואידי בין אשם ועולה תרוייהו אין מקריבין אותו זקן דהיינו יותר מבן שלש שנים ע"ש אלמא משמע דאשם ועולה שוין הן ודו"ק:

תוס' ד"ה דבין הבינים וכו' והא לא שמעינן ליה מענבים דקרא עכ"ל פי' דענבים דקרא מיירי שאכל כזית גוף הענב שבין חרצן לוג עם החרצן והזג שעמו דכך הוא דרך אכילת הענבים אבל שיעור כזית מהאוכל שבין החרצן לזג לבד ה"א בטלה דעתו וכו' וק"ל:

שם גמ' וכל בהמה כלל לשמור חזר וכו' עיין להתוס' פ"ב דיומא דף כ"ד ע"א ד"ה אין וכו' שהעתיקו נוסחא אחרת ועיין למהרש"א שם:

שם ד"ה ור"א וכו' וריבה יותר מריבה ומיעט וכו' עכ"ל ר"ל לא מצינו שיחלוק ומרבה יותר מכעין הפרט מכח ריבה ומיעט אלא גם הוא מודה וע"כ הא דמודה היינו משום דהך כלל ופרט וכלל דדרשי רבנן דורשו ר"א לפרט וכלל ופרט ומפיל כלל הא' אבל לא שייך לומר דמודה לרבנן דדרשי הך מידה דכלל ופרט וכלל שהרי ר"א דריש כל התורה בריבה ומיעט וריבה. ודע שהריטב"א פ"ק דקידושין דף כ"א ע"ב סובר דמאן דדריש כלל ופרט וכלל וכן מאן דדריש ריבה ומיעט וריבה כל חד וחד פעם דריש הכי ופעם דריש הכי כפי מה שקבלו באותו מקום ע"ש ומדברי התוס' הכא נראה להוכיח דלא ס"ל הכי אלא מאן דדריש כלל ופרט וכלל לא דריש בשום דוכתא ריבה ומיעט וריבה וכן מאן דדריש ריבה ומיעט וריבה לא דרש בשום דוכתא כלל ופרט וכלל דאל"כ היכי מוכח דר"א דריש פרט וכלל ופרט אימא הא דלא חלק על רבנן משום דמודה לרבנן דדרשי מידת כלל ופרט וכלל ואע"ג דאיהו דריש כל התורה בריבה ומיעט וריבה פעם דריש הכי ופעם דריש הכי אבל מידת פרט וכלל ופרט לעולם דלא ס"ל אלא ודאי דלא ס"ל להתוס' כהריטב"א. וראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' עבדים דין ט' שרצה לדייק מדברי ה' עצמות יוסף בקידושין דלא ס"ל כסברת הריטב"א ע"ש ובמסקנת דבריו הזכיר דברי התוס' בפ' המפלת דף ל' ע"א ד"ה וש"מ וכו' דמוכח מדבריהם דלא ס"ל כהריטב"א יע"ש ונראה דגם מהתוספות דהכא ע"כ מוכח דלא ס"ל כהריטב"א כדכתי' ובעיקר סברת הריטב"א כונתי למה שהק' עליו ה' מש"ל מסוגיא דפ"ק דשבועות ומייתי לה סוף פ"ח דמס' בכורות דף כ"א ע"א כמ"ש בחידושי לבכורות ע"ש ודע שהרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין ב' פסק דעלין ולולבין מותר כרבנן דפליגי אר"א וע"כ משום דדרשי כללי ופרטי כמבואר בסוגיין וזה הפך המקומות דפסק רבינו כמ"ד דדריש רבוי ומיעוט כמו שהק' ה' עצמות יוסף ז"ל שהזכיר ה' מש"ל ז"ל ע"ש:

בא"ד א"נ אומר ר"י דע"כ אית ליה בעלמא פרט וכלל ופרט דאי הוה דריש במיעט וריבה ומיעט וכו' עכ"ל ק"ק אימא לא דריש לא הא ולא הא לא ריבה ומיעט וריבה ולא פרט וכלל ופרט דס"ל דמדות אלו לא ניתנו לידרש ולכך דריש מיעוט אחרון לכדר"א ן' עזריה וכן צ"ל לדעת הליכות עולם שבספר יבין שמועה כלל קכ"ט דף נ"א ע"ב שכתב דר' ישמעאל אינו דורש מידת פרט וכלל ופרט ע"ש וע"כ דאינו דורש נמי מידת ריבה ומיעט וריבה דהא ר' ישמעאל דורש כל התורה כולה בכללי ופרטי ולא במיעוטו ורבויי ודו"ק: ואגב ראיתי לה' יבין שמועה ז"ל שם בד"ה כתב הליכות עולם וכו' שכתב על הליכות עולם וז"ל לא דק היטיב בסוגית הגמ' דהא ליכא אלא תרי סברות ר"א ורבנן וכו' וא"ת דרבי ישמעאל בכל התורה דריש בכללי ופרטי אבל פרט וכלל ופרט דריש מיעט וריבה ומיעט וכו' עכ"ל והא דניחא ליה לה' דלא חשיב ר' ישמעאל למידה זו דמיעט וריבה ומיעט כמו שהק' לחשוב פרט וכלל ופרט נראה כיון דלא דריש כל התורה ברבוי ומיעוטי אלא חלוקה זו לבד מיעט וריבה ומיעט לא חש למחשבה כיון דלא דריש כל התורה בכה"ג ברבוי ומיעוטי אבל אי הוה דריש לחלוקה זו במדת פרט וכלל ופרט ה"ל למחשבה כיון דדריש כל התורה בכה"ג בכללי ופרטי כנ"ל בכונתו: עוד כתב וז"ל וא"ת דמפיק להו לדרשא אחריני כמו מי שדורשן התם האי לר"א ן' עזריה וכו' הא נמי ליתא דגמ' שאל התם ולר"א ן' עזריה וכו' משמע דאפי' לר"א ן' עזריה בעי דמהיכא נפיק ליה פרט וכלל ופרט וכו' עכ"ל לא ידעתי מאי מקשה דאין ה"נ דמהמקשה משמע הכי מ"מ למאי דמשני ליה בשנויא קמא סבר לה כר"א דר"ל דר"א ן' עזריה לא דריש מידת פרט וכלל ופרט גבי נזיר וה"נ ר' ישמעאל נמי לא דריש לה:

גם מ"ש עוד וז"ל ואין לתרץ וכו' ומאי דפריך גמ' לר"א בן עזריה פרטא מנ"ל היינו משום כיון דר"א בן עזריה אינו חולק עם רבנן וכו' עכ"ל אחר המחילה דבר תימא הוא דא"כ דזהו הכרח המקשה איך משני ליה בשנוייא קמא סבר לה כר"א וכו' פי' ולא דריש פרט וכלל ופרט שהרי כיון דע"כ מוכח ממתני' דר"א ן' עזריה אית ליה פרט וכלל ופרט מדלא פליג ארבנן אלא ודאי דאינו מוכרח כיון דדריש למחרצנים ועד זג לשתי חרצנים וזג ממילא דפליג ארבנן דדרשי ליה לפרט אחרון אלא המקשה בדרך שאלה קאמר: גם מ"ש עוד וז"ל הא לא אפשר וכו' א"כ לכתביה לגבי פרטה וכו' עכ"ל שנויא קמא דגמ' הוי חיובתיה וע"כ דלשנויא קמא לא תש לקושיא זו דלכתביה לגבי פרטי וא"כ ה"נ לר' ישמעאל וכן נמי לר"א ע"כ דלא חייש למאי דלא כתבי לגבי פרטי ומש"ה לא דריש פרט וכלל ופרט ומרבי אפי' עליון וצ"ע:

ומה שק"ל על הליכות עולם הוא דאי ר' ישמעאל דורש לפרט אחרון לכדר"א ן' עזריה וס"ל פרט וכלל ונעשה מוסיף ומרבה אפי' עלין קשה וה"ל סברא ג' א"כ מנ"ל לתלמודא דפריך ור"א פרט וכלל ופרט מנ"ל וכתבו התוס' הכא משם ר"י דפריך משום דאי הוה דריש ריבה ומיעט וריבה הוה דריש גבי נזיר הכי דהכי עדיף מלדרוש לכדר"א שהרי ר' ישמעאל יוכיח דדריש כל התורה בכללי ופרטי ואפ"ה גבי נזיר לא דריש פרט וכלל ופרט אלא דפרט אחרון לכדר"א ן' עזריה ה"נ לר"א אע"ג דדריש כל התורה בריבוי ומיעוט אפ"ה לא דריש גבי נזיר מיעט וריבה ומיעט אלא מיעוט אחרון לכדר"א ן' עזריה וצ"ע:

והנה בעיקר כונת הליכות עולם שכתב מפיק להו לדרשא אחרינא כמו שיש מי שדורשן התם נראה דכונתו דהוקשה לו קושית התוס' לעיל דף ל"ר ע"ב ד"ה מיין ושכר וכו' שהקשו דבפ"ק דף ד' דריש להו לאיסור יין של מצוה וכו' ע"ש ומכת קושיא זו ס"ל להליכות עולם דע"כ סוגיות פליגות דסוגיא דפ"ק לא דרשי להוי מיעוטי לפרטי וכללי וגם נמי הוקשה לו דפ"ק דרשינן מכל עד שידור מכולן וכן לכל איסורין שמצטרפין זה עם זה וע"כ דלא אתו לכללי ולזה כתב לדרשא אחרינא כמו שיש מי שדורשן התם ר"ל התם בהך מסכתא וקאי על פ"ק דנזיר כן אפשר לפרש כונתו אע"פ שדוחק קצת ומ"מ גם לפי' זה עדיין קשה עליו מה שהק' ה' יבין שמועה בד"ה ועוד היותר ק"ל וכו' ע"ש ודו"ק:

שם ד"ה רבא אמר וכו' והשתא שמעינן מכעין הפרט וכו' עכ"ל לא ידעתי כונתם כיון דכתיב בהדיא זכר תמים ולא ב"מ ל"ל כעין הפרט למעוטי ב"מ ובמקובצת כתב דכעין הפרט למעוטי טריפה והכי אמרינן מה הפרט מפורש דבר הכשר בבקר כשר בצאן דלגבי בקר לעיל מהאי קרא כתיב זכר תמים אף כל שכשר בבקר כשר בצאן למעוטי טריפה דממעטינן מן הבקר להוציא הטריפה ע"ש וקשה דטריפה נמי ל"ל כעין הפרט דהא מוי"ו דומן הצאן מוסיף על ענין ראשון ממעטינן טריפה כמ"ש הרא"ם פ' ויקרא בד"ה מן הצאן וכו' ותו קשה דהיכי הכא דרשינן למן דצאן לפרט וכלל שהרי פ"ו דבכורות דף מ"א ע"א דרשינן לה למעוטי זקן וחולה וכו' והביאו רש"י בחומש פ' ויקרא וכה"ג הקשו התוס' לעיל דף ל"ד ע"ב ד"ה מיין וכו' וצ"ע. תו יש להבין במ"ש התוספות וע"ק דרובע ונרבע נפק"ל מקרא אחרינא וכו' ולכאורה נראה דכונתם משום דפ"ו דבכורות דרשינן מן הבהמה להוציא רובע ונרבע והביאו רש"י בחומש ואע"ג דהך קרא גבי בקר והכא גבי צאן מ"מ מוי"ו דואם הצאן מוסיף על הראשון שמעינן לה כמ"ש הרא"ם שזכרנו ולפ"ז קשה דאמאי לא הקשו בפשטא דשמעתא דאיך הכא דריש למן הבהמה לפרט וכלל למעוטי חיה והא דרשינן להו פ"ו דבכורות למן הבהמה להוציא רובע ונרבע והיותר קשה בדברי רש"י שכתב רובע ונרבע ואתנן ומחיר וכו' וקשה דאתנן ומחיר כתיב להדיא פ' תצא לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך וכו' ואיך הוה ס"ד דכשרין לקרבן עד דנמעט להו מכעין הפרט ואף שיש ליישב גבי רובע ונרבע דאצטריך כעין הפרט למעוטי אפי' בדיעבד דאי מקרא מן הבהמה ה"א ה"מ לכתחילה אבל אי עבר והקריב כשר מ"מ גבי אתנן ומחיר א"א לומר כן דכתיב כי תועבת ה' וכו' אין סברא דכשר בדיעבד כיון דקרי להו תועבה ומיהו מצאתי בת"כ ריש פ' צו פ"א דף ס"ח ע"א סי' ח' ומייתי לה פ"ד דזבחים דף כ"ז ע"ב דקתני יכול שאני מרבה אף הרובע וכו' והאתנן והמחיר אם עלו לא ירדו ת"ל זאת וכו' ע"ש אלמא אע"ג דקרי ליה קרא לאתנן תועבה אפ"ה אמרינן דאי לאו מיעוטא דזאת ה"א דאם עלו לא ירדו וכשירין בדיעבד ומיהו מ"מ שמעינן מיהא דמהך קרא דזאת ממעטינן אפי' בדיעבד דפסול וכן נמי ממעטינן לרובע ונרבע וא"כ ל"ל הכא כעין הפרט וגדולה מזו משמע פרק יוצא דופן דף מ"א ע"א דקרא דמן בלחוד דדרשינן להוציא הרובע שמעינן מניה דאף בדיעבד אסור דפריך מהכא מקרא דזאת מהתם נפקא מן הבהמה להוציא הרובע וכו' והיינו כיון דנפק"ל ממן הבהמה דלא קדשי הוו חולין ופשיטא דאם עלו ירדו ומצריך להו ע"ש ועיין להרא"ם ריש פ' צו בפסוק זאת תורת העולה בד"ה וללמד וכו' בסוף דבריו ע"ש וא"כ שפיר הקשו התוס' על רש"י דמקרא אחרינא נפק"ל וכו' ומיהו מ"מ אכתי קשה על התוס' אמאי לא הקשו בפשטא דשמעתא דאיך דריש למן הבהמה לפרט למעוטי חיה והא דרשינן למעוטי רובע ונרבע ותו קשה למה הקשו לפי' י"מ דכללא לרבויי לחורש בשור וחמור דלא נעבדה עבירה בגופן ול"ל כללא לרבויי הא דרשינן להו מקרא אחרינא אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שלא נעבדה בהם עבירה בגופן כמ"ש התוס' בפרק כל הבשר דף קט"ו ע"א בד"ה חורש בשור וכו' ע"ש וצ"ע:

שם ד"ה ולילף וכו' ותירץ מהר"ף וכו' לרבויי שור המדבר וכו' כשר לקרבן עכ"ל וכן הגיה ה' א"מ ז"ל וכ"ה בקרבן אהרן בס' מדות אהרן פ"א פיסקא ז' גבי מכלל ופרט כיצד דף י"ז ע"א ע"ש:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה