באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף לד.
רש"י ד"ה מני וכו' ור' יהודא דבר פלוגתיה וכו' דסליק מניה עכ"ל והשאר נמחק וכונתו לתרץ קושית התוס' ד"ה והתניא וכו' ודו"ק: שם ד"ה ראה את הכוי וכו' הקדש בטעות דהוי הקדש וה"ה לנזיר בטעות עכ"ל הא ודאי דבהדיא אית להו לב"ש דנזיר טעות הוי נזיר כמתני' לעיל גבי היו מהלכין בדרך וכו' אלא משום דקושטא הוא דנזיר טעות גופיה מהקדש הוא דילפינן ליה דגבי הקדש הוא דגלי קרא אפי' בטעות כדאיתא ריש פרקין דף ל"א ע"א דילפינן מתמורה ע"ש וכ"ה להדיא בהרע"ב לעיל בהך משנה דהיו מהלכין בדרך דקאמר ב"ה כולן נזירין כתב וז"ל דכי היכי בהקדש בטעות הוי הקדש ה"נ נזירות בטעות הוי נזירות עכ"ל:
שם ד"ה אמר ר' ששת וכו' וחזר ואמר כל נזיריות המתחלקות על כוי וכו' כצ"ל ר"ל כל נזירות שיש עדיין להתחלק על הכוי ולהתפס בו כגון וכו' ולפירש"י נראה דברייתא דקתני ט' נזיריות לא קאי לפרושי מתני' כמו ברייתא דט' נזירים דקאי אמתני' כנראה מפירש"י דהא ע"כ מתני' איירי בגברי טובא דקתני א' מכם נזיר שאין א' מכם נזיר אלא ברייתא מילתא באפי נפשה קתני ומיירי בחר גברא ומתני' ה"ה נמי דה"מ למנקט המצאה זו עצמה בגברי כגון שאחד אמר הריני נזיר בין שזו חיה בין שזו אינה חיה ואידך אמר בין שזו בהמה בין שזו אינה בהמה וכן הג' בין שזו חיה ובהמה בין וכו' ודו"ק. מיהו קשה אמאי הוצרך לחזור ולומר האי לישנא נזירות הכל עלי דלאיזה ענין חזר ואמר האי לישנא כיון שמפרש ואזיל הריני נזיר בין שזו חיה ובין שזה אינה חיה וכו' ותו קשה איפכא כיון דאמר נזירות הכל עלי ור"ל כל החלוקות הנתפסים בכוי א"כ האי לישנא לחור סגי ואנא ידענא דאיכא ט' ספיקות בכוי ואמאי הוצרך לבאר ולפרט הריני נזיר שזה חיה וכו' כדמשמע מתוך פירש"י ולולי פירש"י נראה דאין ה"נ דלא אמר אלא נזירות הכל עלי ותו לא כדנקט תלמודא א"נ דאין ה"נ דלא אמר האי לישנא נזירות הכל עלי אלא פירש הט' חלוקות להדיא ותלמודא נקט המכוון אבל אי הוה אמר נזירות הכל עלי בלחוד ה"א דעשרה נזירות קבל עליו דהא איכא נמי חלוקה אחרת שאין כלכם נזירים כמ"ש התוס' או שניכם נזירין כמו שאכתוב בתוס' ודו"ק:
והנה התוספות פירשו ראה ט' בני אדם שתפסו עצמן בכוי ואמר הרי עלי כל דין נזירות כולכם וק"ק דא"כ מאי קמ"ל ברייתא דמילתא דפשיטא היא כיון דקבל עליו בההיא ט' נזירות בשלמא ברייתא דט' נזירין מילתא אגב אורחיה קמ"ל דבכוי יש בו ספקות הרבה כמ"ש התוס' ד"ה תני חדא וכו' אבל מאי דקתני ט' נזירות מילתא דפשיטא הוא כיון דע"כ דקאי אט' נזירין שתפסו בכוי א"כ ממילא שמעינן דיש בו ספקות הרבה וא"כ לענין דמאי מקבל ט' נזירות מילתא דפשיטא היא וצ"ע:
שם ד"ה לישנא אחרינא וכו' ובא הג' ואמר הריני נזיר אם כדברי א' מכם וכו' ובא הששי וכו' ובא ט' ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי א' מכם וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לישנא לקח דרך אחר לעצמו חוץ ממתני' ואמאי לא פי' בפשיטות כדקתני מתני' דאחר שהזירו כל הששה בה"ז ואמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר והשמיני אמר שאין א' מכם נזיר והט' אמר שכולכם נזירין ונראה דהוכרח לפרש הכי משום דלא קאמר תלמודא משכחת לה כדתנן וכו' כדנקט בסמוך גבי בשלמא שית משכחת לה כדתנן וכו' משמע דס"ל לתלמודא דאיכא נמי המצאה אחרת חוץ ממתני' וע"כ דה"ה דה"מ למנקט לה וחדא מנייהו קתני ודו"ק:
בא"ד ואמר לנו המורה וכו' ודייקא נמי וכו' התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ראה את הכוי וכו' הקשו וא"ת איכפל תנא לאשמועינן כב"ש ולא כב"ה וכו' ע"ש ועדיפא ה"ל להקשות טפי דאיך יסתום דלא כהלכתא ותו דגבי מתני' דלעיל דהיו מהלכין בדרך וכו' קתני מחלוקת ב"ש וב"ה וא"כ איך יסתום הכא אחר המחלוקת דמשמע הלכה כסתם דקימ"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וק"ל: בא"ד דקא בעי תלמודא מני וכו' כצ"ל:
בא"ד דאלו לכ"ה דהוי נזיר גמור וכו' עכ"ל משמע דהוי נזיר ודאי ולא נזיר ספק ודלא כר' שמעון דס"ל נזיר ספק וכן משמע נמי מדלא כתב וכולה ר' שמעון אליבא דב"ה והכי נקטו התוס' אלא משמע דס"ל לרש"י דב"ה הוו סברא שלישית וג"כ מחלוקת בדבר דלר' יהודא אינו נזיר כלל ולר' שמעון נזיר ספק ולב"ה נזיר ודאי אבל דעת התוס' אינו כן אלא דלב"ה נמי הוי נזיר ספק כר' שמעון וכ"כ ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' בד"ה תו אמרינן וכו' בסוף דבריו וז"ל שו"ר לרש"י בסוף פ"ה דנזיר עלה דמתני' דכוי דכתב רב"ה ס"ל דספק נזירות הוי נזיר ודאי והתוס' שם כתבו דאפשר דב"ה אתו כר' שמעון וכו' עכ"ל ע"ש ודלא כהרב לח"מ ז"ל בפ"ב מה' נזירות דין ח' שסובר בפשיטות דאליבא דרש"י נמי לב"ה הוי נזיר מספק כר' שמעון וכדברי התוס' ז"ל וז"ל וכתב שם רש"י תרי לישני וכו' וללישנא בתרא כב"ה נמי מתוקמה וכר' שמעון דספק נזיר להחמיר וכן כתבו התוס' שם וכו' עכ"ל ע"ש ואחר המחילה אגב שיטפיה לא דק בדברי רש"י אלא דכונת רש"י הוי נזיר ודאי לב"ה ונראה דהכריחו רש"י לזה ולעשות ג' מחלוקת בדבר משום דהכי משמע פשטא דמתני' דקתני כולן נזירין משמע דנזירין ודאי ותו דלפי' התוס' כולן נזירין הוי לצדדין דלגבי שלשה הראשונים הוו נזירין ספק ולגבי ג' אחרונים הוו נזירין ודאי וכן נמי לפי' הי"מ דכולן נזירין מספק הוצרכו לידחק בכונת הנודר דאם יש אחד מכם נזיר שמא ר"ל שיודע בעצמו שהוא ודאי נזיר והילכך הוצרך רש"י לפי' דלב"ה הוי נזיר ודאי דלא כר"ש ודו"ק:
ודע שהרמב"ם בפי' המשנה וכן בחיבור פ"ב מה' נזירות דין ח' מפרש מתני' בע"א וס"ל מתני' מותקמה כב"ה ואפי' אליבא דר' יודא ומפרש דסיפא דמתניתין דקתני הריני נזיר שא' מכם נזיר לא קאי ארישא אלא מילתא באפי נפשה כמ"ש הלח"מ ז"ל עש"ב ומה שהק' עליו וז"ל ותו קשה לפי פירושו דמילתא באפי נפשה ולא קאי אדלעיל וכו' א"כ דאי הוא קאי וכו' מאי האי דאמרו שם בגמרא וכו' עד סוף הלשון ע"ש דבריו סתומין ונראה דכונת קושיתו משום דסובר דט' נזירין וט' נזיריות דתרי ברייתות מיירי כולן בכוי וא"כ היכי אפשר לפרשן וגם היכי מתפרש תלמודא שהרי כיון דבכוי ליכא אלא ששה כדקתני מתני' וע"ז תירץ דהנך ברייתות לא איירי כולן בכוי אלא כמו מתני' ששה דכוי ושלשה דהנך שראו אנשים וכו' וט"ס נפל בתירוצו וכצ"ל וי"ל דהוא מפרש דחד אמר ט' נזירין וחד אמר ט' נזירות היינו כמו מתני' ופירשו בגמ' וכו' עכ"ל והם דברים פשוטים: מיהו הא ק"ל לפי' רבינו דחלוקה אחרת היא ולא קאי אכוי אלא כגון שראו שני אנשים באים כנגדו א"כ מאי פריך תלמודא כלל אבל תלת היכי משכחת לה שהרי משכחת לה שפיר בחד גברא כמו הששה דכוי עצמן וכגון שאותו גברא עצמו שראה את הכוי ראה נמי שני אנשים באים כנגדו אחד נזיר וכו' ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והריני נזיר אם אחד מכם אינו נזיר ואמאי הוצרך לידחק כגון דאמר נזירות ט' הכל עלי וכמ"ש הלח"מ וצל"ע: ודע שיש טעות דק בדברי רבינו בפירוש המשנה במה שסיים וז"ל וזהו ענין אומרם כולכם נזירין וכו' ע"ש דתיבת כולכם טעות היא וצריך להיות כולן וכן נמי צריך להגיה שאמרו כל אחד חלק וכו' ע"ש:
שם במשנה ראה את הכוי וכו' וז"ל התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ראה את הכוי וכו' ודינו כחיה לכסוי וכו' כבהמה לאסור חלבו וכו' עכ"ל דע"כ לאו על גוף הכוי קאמר דא"א שהוא חיה ובהמה אלא על הדין שבו קאמר לענין כסוי וחלב ובזה נוחין לי דברי התי"ט שהביא פי' הרע"ב שפי' שהכוי ספק בהמה ס' חיה ספק בריה וכתב עליו וז"ל לכאורה משמע ששלש ספיקות בדבר וליתא וכו' ע"ש ואיכא למידק עליו דארבע ספקות בדבר דהא איכא ספק בהמה וחיה אלא משום דס"ל דאינו על גוף הכוי קאמר כמ"ש התוס' ודו"ק:
בא"ד דאע"ג דכוי ספק חיה אותו שאומר חיה וכו' כצ"ל:
בא"ד גם זה אומר אמת לכך ג' אחרונים וכו' כצ"ל:
בא"ד דשמא ר"ל אם יש א' מכם שיודע בעצמו וכו' והרי אין אחד מהם יודע וכו' עכ"ל פי' וכיון דאין א' מהם יודע א"כ לא אמר כלום ואינו נזיר כלל וכיון דאיכא לאסתפוקי נמי דשמא ר"ל יש א' מכם שודאי נזיר שנתכוון אל האמת והוי נזיר ודאי מפני שהאמת אתו מש"ה נזיר מספק וכמבואר בדבריהם בסמוך גבי הג' שאמר כולכם נזירין וראיתי להתי"ט שכתב וז"ל אפשר לי לומר דבלא"ה ספיקא הוי וכו' עד ועכשיו ספק כל התשעה שוים הם עכ"ל הא ודאי כשנתכוון לומר שאחד נזיר ודאי מפני שחושב בודאי נזיר הוא א"א לפרש שכונתו שא' מהם נתכוון אל האמת דא"כ הוי נזיר ודאי שאמת הוא כדבריו שא' נתכוון לאמת כמ"ש התוס' ואם כונתו ר"ל שא' מהם נזיר ודאי לענין שיעשה דין נזירות ודאי ולא ספק א"כ אינו נזיר כלל שהרי כל א' עושה דין נזירות ספק ואינו כדבריו ולא אמר כלום כמ"ש התוס' ואע"ג דראשונים האחד שאמר שזה חיה נתכוון לומר שזה ודאי חיה ונזיר מספק התם שאני משום שמא כדבריו שהוא חיה ודאי אבל הכא ודאי אינו כדבריו שאמר ודאי נזיר אלא ספק נזיר וא"כ אין בדבריו כלום אלא כונת ה' שהספק השני שיש לאסתפוקי בדבריו היינו שנפרש דבריו שחושב שבודאי נזיר ויעשה דין נזירות ודאי ולא ספק וא"כ לא אמר כלום ואינו נזיר כלל ומשום דשמא כונתו שא' מכם שנתכוון אל האמת והוי נזיר ודאי לכך הוי נזיר מספק ולא נחית ה' אלא לאפוקי שאינו מצד הנודר אלא מצד המדיר ולפ"ז אינו דומה ממש לראשונים דהתם נתחייבהו מספק שמא כדבריו שהוא חיה ודאי אבל הכא נתחייבהו מספק משום שיש שני פירושים בכונתו אלא דומה לראשונים לענין שהוא מצד המדיר דכמו חיה שנתכוון לומר שודאי חיה וה"נ נתכוון לומר שודאי נזיר וכו' וא"ת אמאי לא נשאול אותו מה כונתו וי"ל כגון שאומר שדעתו מהשיהיה משמעות לשונו א"נ כגון ששכח מה היה בדעתו וכה"ג כתבו התוס' פ"ג דשבועות דף ך' ע"א ד"ה לישנא וכו' ע"ש:
בא"ד וצ"ע אמאי לא תני תו שאין כולכם נזירין וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל דלא תני שניכם נזירין כדקתני לעיל משום כיון דתני כולכם נזירין ה"ה שניכם נזירין דהוי דומה לה ואע"ג דלעיל קתני לה מ"מ אין צורך כ"כ אבל אין כולכם נזירין לא קתני כלל מילתא דדמי לה ועיין להתי"ט ז"ל: לעיל בא"ד כלומר שכולם ספק נזירין וכו' עכ"ל דאי ודאי נזירין קאמר לא אמר כלום כמ"ש התוס' בסמוך ומיהו לעיל דף ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה ששה וכו' גבי שניכם נזירין וכולכם נזירין כתבו התוס' דנזירין ודאי קאמר משום דסבור שכל אחד סבור לומר אמת וי"ל לא דמי התם משום דספקו יכול להתברר וא"כ שייך שאומר במה שסובר שכל א' דומה בעיניו שאומר אמת אבל הכא דאין ספקו שייך שיתברר ולכך אין בדבריו כלום וק"ל:
תוס' ד"ה אלא ר' יהודא וכו' אלא נשנית לתנא דפ"ב דלעיל וכו' הילכך מתניתין דהכא אתיא כוותיה עכ"ל לא ידענא מה תיקנו ס"ס תיקשי אמתני' דלעיל גופא מני וכבר תלמודא פריך עלה לעיל דף י"ג ע"א מני ומשני ר' יהודא דכרי וא"כ לר' אשי תיקשי ליה בין מתני' הכא ובין מתני' לעיל מני ולולי דבריהם נראה דאין ה"נ לרב אשי ע"כ מתני' דלעיל והכא ר"מ היא דהכי קימ"ל סתם משנה ר"מ א"נ ר' יוסי היא דאשכחן ליה פ"ג דקידושין דף ס"ד ע"ב דס"ל דלא מחית נפשיה לספקא ע"ש מיהו זה אינו דמאן לימא לן דר' יוסי לית ליה דגבי נזירות בעי הפלאה כר' טרפון משום דגלי קרא כי יפליא בשלמא ר' יהודא דכרי דקאמר תלמודא הכא אליביה דלא חייש להפלאה היינו מדקאמר גנב משמע אבל אי הוה קמן הוי נזיר אלמא דלא חייש להפלאה אלא נראה כתירוץ א' וק"ל: