אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף לב:

דף לב.

גמ' אמר רבא שטפוהו רבנן לר"א וכו' כתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל ומאמר חכמים כשחרב ב"ה אינו נזיר וכו' נמשכו בזה המאמר אחר דעת ר"א וכו' עכ"ל ע"ש ודבריו תמוהים דר"א קאמר אפי' בנולד א"ץ הפרה אבל רבנן דקאמרי אינו נזיר דוקא משחרב ב"ה דהוי עבר ולכך א"ץ הפרה אבל בנולד ס"ל דהוי נזיר דהיינו דצריך הפרה וכבר נתעורר בו הלח"מ ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ב' ועור כתב דרבינו בחיבור אינו מפרש כן דא"כ מתני' הוי כר"א דחכמים נמי סברי כמותו וכיון דלא קימ"ל כר"א איך פסק כמתני' את"ד ע"ש ולע"ד אפשר לומר דכונת רבינו בפי' המשנה דכתב נמשכו אחר דעת ר"א אינו ר"ל דסברי כר"א ממש לגמרי אלא ר"ל לקחו סברת ר"א דאמר גבי נולד א"ץ הפרה וסברוה גבי עבר דהיינו משחרב ב"ה אבל בנולד פליגי דר"א א"ץ הפרה ורבנן צריך הפרה ולכך הוי נזיר וזהו פי' שטפוהו דאמר תלמודא ודו"ק:

ומ"ש עוד הלח"מ וז"ל ונראה דרבינו לית ליה טעמא דהר"ן אלא טעמא משום דהוי כאילו פי' בהדיא וכו' וזה דלא כהרב ב"י וכו' עכ"ל נראה דהלח"מ סובר דע"כ דהר"ן לא ס"ל ה"ה נמי ההוכחה מהניא כאילו פי' להדיא אלא ס"ל דההוכחה לא מהניא לא דוקא עד שיפרש להדיא משום דסובר דכונת הר"ן שהוק' לו מאי שנא גבי אשתו קתני מתני' שאמר בפי' שגנבה כיסי ומאי שנא גבי אביו לא קתני מתניתין שאמר בפי' בשעת הנדר שלא גנב הוי נדר ואהא תירץ דגנב אביו שאמר אח"ך לא נתכונתי על אבי לכך א"ץ שיאמר בפי' בשעת הנדר כיון דקאמר שלא היה דעתו מעולם על אביו אבל גבי אשתו שאמר אח"כ נתכונתי להדירה אלא על דעת שגנבה כיסי לכך צריך שיאמר בפי' בשעת הנדר כיון דלהדירה נתכוון והשתא אי ס"ל להר"ן ז"ל דההוכחה מהניא מאי קשיא ליה כלל דודאי גבי אביו אינו צריך שיפרש כיון דאיכא הוכחה דמסתמ' אינו אוסר על אביו ואמאי הוצרך לחלק בין נתכוון ללא נתכוון ועיין למהרימ"ט ח"ב סי' כ"ז דף כ"א ריש ע"ג שרצה לפ' הכי כונת הר"ן והוק' לו קושיא זו על הר"ן ע"ש והילכך מכח קושיא זו ס"ל להלח"מ דלהר"ן ההוכחה לא מהניא ולכך כתב דרבינו לית ליה טעמא דהר"ן דמתני' דלא קתני גבי אביו שאמר בפי' טעמא הוא משום דלא נתכוון לנזירות אלא טעמא דמתני' דלא תני שאמר בפי' משום כיון דאיכא הוכחה הוי כאילו פי' בהדיא והוי דומיא דגנבה כיסי שאמר בהדיא וכן הכא נמי גבי נגנבה בהמתו איירי באופן דאיכא הוכחה ולפי דברי הר"ן דהטעם הוא משום שאמר לא נתכונתי אבל ההוכחה לא מהניא ק"ק א"כ מאי ארייא אביו דקתני אפי' אחר נמי לא חל הנדר כיון דאמר לא נתכונתי עליו וכבר נתעורר עליו בקושיא זו מהרימ"ט ז"ל ויש לתמוה על הלח"מ שלא הרגיש בזה ואפשר משום דאיכא למימר אין ה"נ אלא אורחא דמילתא דקתני דמסתמא על אביו הוא דשכיח שיאמר לא נתכונתי עליו ועיין עור לה' מחנה אפרים ז"ל בנימוקיו להרמב"ם פ"ב מה' נזירות שרצה לתרץ על קושית הלח"מ וז"ל נ"ב ל"ק דכל גבי נפשיה נאמן לומר סבור הייתי כן אבל לאחריני לא וצריך הוכחה עכ"ל ע"ש:

ומיהו ה' מהרימ"ט פי' כונת הר"ן בע"א ולעולם דס"ל דהוכחה מהניא ע"ש באורך ואפשר דכ"ה נמי דעת הכ"מ ז"ל ולכך כתב דרבינו אית ליה טעמא דהר"ן ועוד נראה דכונת הר"ן שכתב וטעמא דמילתא וכו' כונתו לומר אמאי הוי מוטעה בעקר הנדר ולזה כתב מפני שלא נתכוון על אביו ושוב כתב ומש"ה וכו' ר"ל ומש"ה דהטעם הוא דהוי מוטעת משום שלא נתכוין על אביו הילכך גבי גנבה את כיסי דנתכוין להדיר הילכך בעינן עד שיפרש הוא דהוי מוטעה ואין ה"נ דה"ה דההוכחה הוי כמו פירש אלא נקט לישנא דמתני' דקתני פירש אבל גבי אביו דלא נתכוון הילכך לא צריך לא פירוש ולא הוכחה ודו"ק:

ועוד נראה דכונת הר"ן שכתב גבי אביו משום ך שלא היה דעתו מעולם על אביו אינו ר"ל מפני שאמר כן אלא ר"ל כיון דאיכא הוכחה זו דמסתמא שלא היה דעתו על אביו לכך א"ץ שיאמר בפי' וכן נמי מ"ש גבי גנבה כיסי כיון דלהדיר אשתו נתכוון וכו' אינו ר"ל מפני שאמר להדיא נתכונתי אלא ר"ל כיון דליכא הוכחה דילמא להדיר אשתו נתכוין לכך צריך שיאמר בפי' ואין ה"נ דאם איכא הוכחה נמי מהני וא"כ גבי נגנבה בהמתו נמי איירי כגון דאיכא הוכחה וכמ"ש הלח מ וא"כ נמצא קושית מהרימ"ט עצמה שהק' על הר ן הוא תירוץ הר"ן גופיה ולפ"ז אין ה"נ דגם להר"ן אביו דקתני בדקדוק דוקא אביו משום דאיכא הוכחה וה' מהרימ"ט הקשה דגבי נגנבה בהמתו אין הדבר מוכיח כ"כ מי ליכא מי שנודר ע"מ לקנות בהמה מן השוק דמסתמא לא אמר ה"ז לנזירותי דהא הפריש בהמתו סתמא קתני את"ק ע"ש ונראה דרש"י במתני' הרגיש בזה שכתב וז"ל בד"ה והלך להביא בהמתו שהפריש לנזירותו וכו' עכ"ל הר"י שפירשה דאיירי שהפריש לנזירותו וכן נמי ההיא דמשחרב הבית אינו נזיר איכא הוכחה נמי דמסתמא ודאי אילו ידע שחרב לא היה נוזר שיהא כל ימיו מקולקל דלא מצי להביא קרבן ויהא כל ימיו אסור ביין ובתגלחת ומיהו לדעת התוס' ניחא שפירשו גבי נגנבה בהמתו אינו נזיר ומתיר לו החכם וה"ה דכונתם נמי על ההיא דסיפא ג"כ דמשחרב ב"ה וכו' דמאי שנא אלא שראיתי למהרימ"ט שהביא דברי התוס' שכתבו גבי נגנבה בהמתו דמתיר לו החכם ואח"כ כתב וז"ל ובסיפא דמשחרב ב"ה אינו נזיר פי' שם התוס' דנזירות בטעות ולא חל מעיקרא נדר זה והשתא קשה לטעמו של הר"ן וכו' עכ"ל כנראה דסובר דגבי סיפא דמשחרב ב"ה שינו התוס' טעמם וס"ל דאינו צריך שאלה ומש"ה הקשה מינה על הר"ן ולא ידעתי מנ"ל זה בכונת דבריהם ותו דא"כ מאי שנא נגנבה מהך דחרב ב"ה וצ"ע:

עוד ראיתי לה" מהרימ"ט ז"ל בתחילת דבריו דף כ"א סוף ע"ב שהביא מתני' דקונם אשתי שגנבה את כיסי וכו' וכתב וז"ל ומרישא דמתני' משמע דוקא לפי שאמר גנבה את כיסי הא אם לא אמר כלום אע"פ שאח"כ אמר לא אמרתי אלא על דעת שגנבה כיסי חל הנדר שפיר וכן משמע מדברי התוס' שכתבו אין לפ' אם גנבה דהא פשיטא שלא חל הנדר וכן מוכח מדברי הר"ן וכו' עכ"ל ודבריו סתומים במ"ש וכן משמע מדברי התוס' וכו' דמהיכן משמע מדבריהם דוקא פי' אבל אם אח"כ אמר לא מהני ותחילה צריך לבאר כונת התוס' ולכאורה דכונתם אין לפרש אם לשון תנאי אלא לפי שגנבה שהוא נתינת טעם וצ"ל משום דלשון אם גנבה כיון דהוי לשון תנאי הילכך פשיטא וכו' אבל אי אמר לפי שגנבה איכא למימר דאינו אלא סניף בעלמ' ובין הכי ובין הכי נתכוון להדירה וא"כ צריך להבין כונת ה' מהיכן משמע מדבריהם. דוקא פי' וכו' שהרי לא נגעו ולא פגעו בדיוק זה כל ואפשר דכונתו דלא תימא דאימא מתני' גופא דקתני שגנבה כיסי אינו ר"ל שאמר כן בשעת הנדר אלא מתני' נקטה המכוון שאח"כ אמר לא אמרתי אלא על דעת שגנבה כיסי ולכך מייתי ראייה מהתוס' דע"כ אינם מפרשים הכי דא"כ לא מקשו מידי וזה דוחק מאד בכונתו דמשמע דמביא ראייה מהתוס' דמדייקינן דוקא פי' וכו' לא לאפוקי פי' אחר במתני' ונראה דכונתו כיון דהתוס' הקשו קושית פשיטא ולא ניחא להו דליתני מתני' מילתא דפשיטא א"כ ע"כ דס"ל דמתני' דוקא קתני לפי שפי' בשעת הנדר גנבה כיסי דאל"כ אכתי תיקשי להו פשיטא כיון דאפי' אח"כ אמר מהני כ"ש כשאמר בשעת הנדר כנ"ל כונתו וקצר ה': כל זה לשיטת ה' שהבין כונת התוספות ששללו שאמר אם וכו' ונראה משום שהרב גורס בדברי התוס' אין לפרש אם גנבה וכו' וכ"ה מועתק בלשונו אבל הנוסחא שבידינו בדברי התוס' היא אין לפרש שפירש אם גנבה וכו' וא"כ בפשיטות יש לפרש כונתם ששללו דלא תימא דאיירי שפי' כן בשעת הנדר דא"כ פשיטא כיון דבטל הטעם שבשבילו נדר אלא מתני' נקטה המכוון ולעולם דמיירי שלא פי' בשעת הנדר אלא שאח"ך אמר על דעת שגנבה כיסי נדרתי ותיבת אם דנקטו לאו דוקא לא שיטפא דלישנא דרישא דמתני' נקטו דקתני אם שתיתי וכו' וא"כ אדרבה ס"ל להתוס' סברת מהרימ"ט והפך דברי הר"ן כנ"ל:

ודע שאחר כמה ימים ראיתי לה' מחנה אפרים ז"ל בהל' נדרים סי' ו' דף יו"ד ע"ג ד"ה אמנם וכו' שכתב וז"ל והייתי יכול לומר אילולי דברי הר"ן דכל היכא דטעין תנאי היה בלבי ואדעתא דהכי נדרתי ה"נ דשרי ואע"פ שלא פי' בשעת נדרו וכן נראה מדברי הרשב"א בתשו' וכו' ומתני' דהכתה את בני דאצטריך לפרושי איירי בסתם דלא טעין מידי ואע"פ כן כל שאמר שהכתה את בני או שגנבה כיסי הוי כאילו פי' מעיקרא ואמר אם הכתה דהוה ס"ד לומר דלשון זה אינו תנאי ואפשר דדברים אחרים ג"כ היו בינה לבינו ופי' אחד מהם קמ"ל דלשון זה הוי כאלו התנה וכו' עכ"ל ומעתה זהו כונת התוס' שכתבו אין לפרש שפי' אם וכו' ר"ל אלא קמ"ל מתני' אפי' לא פי' אם אלא אמר כמו הלשון דקתני מתני' הוי כאילו התנה ופי' אם ונראה דלאו דוקא אם אלא ה"ה נמי הוי כאילו אמר לפי שגנבה וכו' דלשון אם ולשון לפי כי הדדי נינהו ומ"מ הוצרך ה' מחנה אפרים ז"ל לומר דאיירי בסתם דלא טעין מידי אח"כ משום דאי טעין אח"כ אכתי מאי קמ"ל מתני' שהרי כיון דאפי' לא פי' כלום בשעת הנדר מהני כ"ש כשפי' הכתה את בני ובא לפרש דבריו אדעתא דהכי נדרתי לזה הוצרך לומר דקמ"ל אפי' לא טעין אח"כ מידי אמנם ה' מהרימ"ט ס"ל דמתני' איירי בדטעין אח"כ אדעתא דהכי נדרתי לכך כתב וכן משמע מהתוס' דוקא פי' וכו' דאל"כ מה תירצו אכתי קשה פשיטא וכו' וכמו שפירשנו כונתו ודו"ק:

עוד ראיתי להלח"מ שהק' לדעת רבינו אמאי קאמ' בגמ' שטפוהו רבנן לר"א אימא דה"ז נזיר היינו בלא שאלה אבל אם בא לישאל מפירין לו ותירץ דאי דרישא בהתיר חכם סגי א"כ התיר נחום המדי נמי סגי את"ד ע"ש באורך ותירוצו תמוה דאימא דנחום המדי התיר בלא שאלה כלל וזהו טעותו וכמו שכן דקושטא דהכי הוא לפי דברי רבינו בפי' המשנה שהביא הלח"מ גופיה וראיתי למהרימ"ט שהקשה קושיא זו של הלח"מ ותירוצו מדוייק בזה והוא דע"כ טעות נחום המדי משמע ליה לתלמודא דנזיר דקאמר היינו אין לו התרה כלל דאי בהתרת חכם סגי דילמא הוא התירן את"ד ר"ל מנ"ל לחכמים לחלוק עליו דילמא הוא נמי התירם התרת חכם ומיהו אחר המחילה אינו נוח לי דילמא שמיע להו לחכמים שנחום התירם בלא התרת חכם כלל ועיין כיוצא בזה. בחידושינו לפ"ב דקידושין דף ל"ה ע"ב ד"ה כל מצוה וכו' ודו"ק: עוד תירץ מהרימ"ט וז"ל א"נ היו אפשר להתירן בשאלה ומדקאמר וכשבא הדבר לפני חכמים משמע שלא היה להם תיקון את"ד ע"ש פי' משום דא"כ ה"ל למתני' לבאר ולהודיענו דחכמים התירום אלא משמע שאסרום ולא התירום ואחר מחילה רבה תמהני עליו איך יתכן לומר דמתני' דקתני נזיר דר"ל אין להם תיקון שהרי הא ודאי דיש להם תקון בתנאי נולד כדקאמר רבא להדיא פותחין בתנאי נולד וא"כ אמאי אסרום ולא התירום בתנאי נולד אלא ע"כ צ"ל דמאי דקתני נזיר אינו אלא לאפוקי נחום משום דקים להו לחכמים דהתירם נחום בלא תנאי נולד ולכך קאמרי ליה דהוי נזיר פי' עד דאיכא תנאי נולד וא"כ ה"נ נימא דר"ל עד דאיכא שאלה:

ואפשר עוד לומר הא דלא קתני מתני' דהתירום בתנאי נולד משום דלא מיירי מתניתין שבאו הנזירין עצמן לפני חכמים אלא בני אדם אחרים סיפרו לחכמים מעשה דנחום ואמרו חכמים דנחום טעה בענין פותחין בנולד אבל אין ה"נ אם באו הנזירין עצמן לפני חכמים היו מתירין להם בתנאי נולד וא"ל ה"ה נימא דהיו מתירין להם בשאלה . ובזה ניחא מאי דאיכא למידק אמאי רבא קבע דבריו בשמעתין הכא ולא במסכת נדרים שהרי הא דאין פותחין בנולד דמייתי הכא אינו אלא אגב גררא ועיקרה במסכ' נדרים ומה גם דנדרים קודמת למסכת נזיר כמ"ש רש"י אלא י"ל משום דאיכא נפקותא לענין פירושא דמתניתין דידן דיש תנא פי' מתני' לפי דברי רבא דר"ל שבאו בני אדם אחרים ולא אותן הנזירין עצמן כפשטא דמתני' וחריף. ומיהו בלא"ה יש ליישב לפי הגי' שהעתיקו התוס' לעיל אמר רבא שטפוהו רבנן וכו' וכ"ה במקובצת וא"כ אגב נקט לאידך מילתא דרבא הכא איך שיהיה נמצא דהדרא קושיא על רבינו אמאי קאמר שטפוהו רבנן לר"א נוקמא כר"א ומאי דקתני נזיר ר"ל וצריך שאלה דהתירוצים של הלח"מ ומהרימ"ט אינם מתיישבין כדכתי':

עוד איכא למידק על רבינו דבפ"ו מה' שבועות דין י"ב פסק דאין פותחין בנולד והשמיט למימרא דרבא דאמר פותחין בתנאי נולד ולא ידעתי למה כיון דמימרא מפורשת בלי חולק ושמעתי שהרב ב"י י"ד סי' רכ"א נתעורר בזה והניח בצ"ע וכעת לא היה בידי ולישב כל זה נלע"ד דרבינו מפני שהוק' לו האי קושיא בפשטא דשמעתא דאמאי שטפוהו רבנן לר"א דנימא דנזיר דקאמר ר"ל צריך שאלה כמו שהק' הלח"מ וה' מהרימ"ט ולכך מכח קושיא זו ס"ל כמו א"נ שכתב מהרימ"ט ז"ל משום דמשמע ליה לתלמודא דמתני' משמע שאין להם תיקון והוק' לו ע"ז מהך דרבא דאמר פותחין בתנאי נולד אלמא דיש להם תיקון כמו שהקשינו ומכח קושיא זו ס"ל לרבינו דע"כ חדא רבא וחדא רבה ופליגי אהדדי דמ"ד שטפוהו רבנן לר"א ע"כ דס"ל דמתני' משמע דאין להם תיקון ולכך קאמר שטפוהו וכו' וע"כ דלא ס"ל פותחין בתנאי נולד אבל מאן דאמר פותחין בתנאי נולד ס"ל דמתני' דקתני נזיר ר"ל וצריך תנאי נולד וא"כ ה"נ דר"ל וצריך שאלה ואתייא כר"א ולא אמרינן שטפוהו וגורס רבינו דרבא הוא דאמר שטפוהו ופסק כותיה דבתראה הוא והילכך השמיט הך דינא דפותחין בתנאי נולד משום דלא קי"ל הכי ובזה א"ש טפי הא דמייתי תלמודא למימרא דרבא דפותחין בתנאי נולד הכא ולא במסכת נדרים משום דקאי אבר פלוגתיה דאמר שטפוהו וכו' כנ"ל נכון לדעת רבינו והוא כפתור ופרח ואין לחוש על המסדר רבה בתר רבא אע"פ דרבה קדמון דכה"ג כתב התי"ט פ"ק דמכות משנה ז' ד"ה ר"ש אומר וכו' משם התוס' ע"ש ואע"ג דמדברי התוס' לעיל סוף פ"ד דף ל' ע"ב ד"ה בעי רבא משמע דראוי להקדים הקדמון כמ"ש בחידושינו שם היינו משום דהיכא דאיכא לשנויי משנינן וכן משמע מתוך לשון התוס' פ"ק דבכורות דף ג' ע"א ד"ה ר' חסדא שכתבו וז"ל אפי' גי' רבא לפי שהוא בתר ר' חסדא וכו' עכ"ל משמע דלרבותא בעלמא אמר וכו' שדבריהם תמוהין בזה עיין לחידושינו שם ודו"ק:

עוד ראיתי למהרימ"ט שהק' על דברי התוספות שכתבו גבי נגנבה בהמתו דמתיר לו החכם וז"ל וק"ק דאטו אם עד שלא נגנבה אמאי נזיר אמאי אין מתירין לו הא גניבה מילתא דשכיחא היא טפי מעניות דא דאמרינן דשכיחא ובגמ' אמרינן שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתייהו ותנן פותחין בנולד איכא למימר דאסיפא קאי דתנן וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירין מן הגולה ומצאו ב"ה שהוא חרב אמר להם כחום אלו הייתם יודעים שחרב הייתם נוזרין אמרו לאו והתירן נחום וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב ב"ה ה"ז נזיר דהא ודאי נולד הוא דלא סבירא דעתיה שיחרב ב"ה בזמן זה ואי קשיא נוקמה כר"א ומאי נזיר דקאמר מר שצריך התרת חכם וי"ל דמשמע ליה מטעותו של נחום המדי היה שלא היה להם התרה כלל דאי בהתרת חכם סגי דילמא הוא התירן א"נ היה אפשר להתירן ומדקאמר כשבא הדבר לפני חכמים משמע שלא היה להם תיקון וכו' עכ"ל כצ"ל ודבריו סתומין במ"ש וז"ל ובגמ' אמרי' שטפוהו וכו' איכא למימר דאסיפא קאי וכו' עוד איכא למידק בדברי ה' דאיך הקשה סתם הך קושיא דנוקמא כר"א וכו' שהרי אינה קושיא אלא לדעת רבינו אבל לדעת התוס' שהזכיר ה' גופיה כיון שכתבו אינו נזיר וצריך החכם מתיר לו אינה קושיא וה"ל לבאר לומר בשלמא לפי' התוס' ניחא כמו שביאר הכי הלח"מ ז"ל שלא הקשה אלא לדעת רבינו ואחר העיון נראה כונת ה' שכתב ובגמ' אמרינן שטפוהו וכו' הרגיש דלא תימא דבלא דברי התוס' תיקשי לך בפשטא דשמעתא דע"כ מדאמ' שטפוהו רבנן לר"א ותנן פותחין בנולד משמע דנזיר דקתני מתני' מטעם דאין פותחין בנולד ואין לו שאלה כלל ואמאי הוי נולד הא גניבה מילתא דשכיחא וכו' ולזה כתב דאי לאו דברי התוס' איכא למימר דבגמרא דאמרינן שטפוהו אסיפא קאי דהא ודאי נולד הוא אבל רישא גבי נגנבה בהמתו דקתני נזיר אין ה"נ דר"ל דצריך שאלת חכם משום דלא הוי נולד ולכך על התוס' הוא דחלה הקושיא ושוב כתב ואי קשיא נוקמא כר"א וכו' ר"ל דאי איכא לפרושי דנזיר דקתני גבי נגנבה בהמתו ר"ל שצריך התרת חכם דלא כדתוס' א"כ עוד היום תיקשי דנוקמא כר"א ומאי נזיר דקאמר דצריך התרת חכם כמו דנזיר דקאמר גבי נגנבה בהמתו ולזה תירץ דמשמע ליה וכו' א"נ וכו' אבל נזיר דגבי בהמתו ע"כ דר"ל דצריך שאלה משום דגניבה שכיחא ולא הוי נולד ולכך על התוס' הוא דתחול הקושיא ולפ"ז צ"ל הא דקתני מתני' וזו טעות טעה נחים וכו' מלת וזו אינה נמשכת למאי דקתני גבי נגנבה בהמתו ה"ז נזיר דההיא לאו מטעם נולד אלא תחלת הענין הוא ע"ד דאמרינן בעלמא את זו דרש ר' פלוני וכו' עיין בסנהדרין פרק הנשרפין דף ע"ח סוף ע"א גבי את זו דרש ר' נחמיא וכו' ובאמת שזה דוחק עצום ועוד דכולי האי ה"ל לבאר ואיך שיהיה נמצא שהרב ז"ל הניח דברי התוס' בקושיא ונראה דל"ק ואשתמיט מניה דברי התוס' דף ל ב ע"א ד"ה מי שנדר וכו' שכתבו בסוף דבריהם וז"ל אבל בנגנבה וכן חורבן נולד דלא שכיח וכו עכ"ל הרי דס"ל להדיא דגניבה חשיב לא שכיח כמו חורבן ולא כמו עניות דאמרינן שכיחא ודו"ק:

רש"י ד"ה שטפוהו וכו' מדקחזינן דלא פליגי עלייהו וכו' דנדרים מקמיה נזיר נשנית וכו' עכ"ל ק"ק דנהי דליכא למימר דילמא איפכא הכא אודיי אודי להו ושם בנדרים חזר ואפליג עלייהו משום דנדרים נשנית קודם אבל מ"מ אימא כיון דכבר פליג בנדרים לא הוצרך לחזור ולפלוג הכא ולעולם דלא חזר בו הכא תו איכא למידק דילמא רבינו הקדוש לא הביא דברי ר"א הכא כי היכי דלהוי מחלוקת בנדרים ואח"ך סתם הכא דקימ"ל הלכה כסתם דודאי דהכא חשיב סתם דמה שחולק נחום לא חשיב מחלוקת כיון דמשוה ליה טועה וכ"ת בלא"ה כיון דקימ"ל יחיד ורבים הלכה כרבים וגם ר"א שמותי הוא ע"כ שמעינן הלכה כחכמים ולא צריכינן לסתם דהכא י"ל דאיכא למימר דהוצרך למסתם הכא לאשמעי' מעי' אי משכחת תנא אחריתי דסבר כר"א ומסתבר נמי טעמיה אפ"ה לית ליה הלכתא כותיה וכה"ג אמרינן סוף פרק בתרא דיבמות דף קכ"ב ע"א ולולי פירש"י נראה לפי' דתלמודא דייק מלישנא דטעה דקתני מתני' אטו מי שסובר כר"א חשבינן ליה טועה וכי ר"א גופיה מי אמרינן עליו טועה אלא ע"כ הטעות הוא מפני שר"א עצמו חזר בו ונחום טעה וסבר דלא חזר בו ודו"ק ועיין להתוס' פ"ז דברכות דף מ"ז ע"א ד"ה ואמר רב הונא וכו' שכתבו מסברא דנפשייהו כמו שנויא דסוף פרק בתרא דיבמות שזכרנו ע"ש ותימא שלא הזכירוהו וצ"ע:

שם גמ' מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר וכו' וה"ה נמי דקשה דמשמע הא נתקיימו דבריו לא הוי נזיר ואדרבא הוי נזיר וק"ק דמאי פריך לפי פירש"י לעיל דף ל"א ע"ב דק"ק הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני וכו' ע"ש שהרי כיון דקאמר הריני נזיר אם אינו כדברי א"כ שפיר קתני אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו דהיינו אם אינו כדבריו והיכי ר' יודא מגיה המשנה נה אדרבא אינה מתיישבת לפי אותה הגהה ושו"ר לה מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' שנתעורר בזה על פירש"י דלעיל וכן הקשה ג"כ על רבינו בפי' המשנה ובחיבור דמפרש נמי כפירש"י דלעיל ע"ש וכתב משם מהרימ"ט דאין ה"נ דר' יודא אינו מגיה אלא מפרש ע"ש באורך והוא דחוק דא"כ בפשיטות ה"ל לר' יודא לומר מאי לא נתקיימו דבריו דבריו הראשונים וכמו שהרגיש בזה מהרימ"ט עצמו ותו דאכתי קשה לאביי אמאי הוצרך לשנויי בע"א ולא משני כר' יודא שהוא תירוץ פשוט ואתו דברי ב"ה כפשטן וה' מש"ל ז"ל העלה במסקנת דבריו דרבינו גורס גירסא אחרת אביי אמר כגון דאמר לאו פלוני ומאי לא נתקיימו דבריו וכו' וס"ל לרבינו דרב יהודא ואביי פליגי בפי' דמתני' דר' יודא מפרש דנחית לנזירות דהיינו כפי' התוס' ואביי מפרש דלא נחית לנזירות דהיינו כפירש"י ופליגי נמי לענין דינא דלר' יודא מודו ב"ה דבאסמכתא גמורה דאינו נזיר ולאביי הוי נזיר את"ד ע"ש באורך ובאמת שגם זה דוחק עצום הוא בפשט השמועה דכולי האי ה"ל לתלמודא לבאר ולולי דברי ה' נראה דאין צורך לדבריו אלא גם לפי הגי' שכתב לדעת רבינו לעולם דלא פליגי ר' יודא ואביי בפי' דמתני' וגם לא פליגי לענין דינא אלא בין ר' יודא בין לאביי פירושא דמתני' דלא נחית לנזירות כפירש"י וכן נמי בין לר' יודא בין לאביי הוי נזיר לב"ה אפי' באסמכתא גמורה אלא דמה שהוצרך ר' יודא להגיה המשנה משום דס"ל דהנודר לא אמר להדיא תחילה אינו ראובן אלא זהו המכוון מדבריו שאמר הריני נזיר אם זה פלוני כלומר דודאי אינו פלוני וכן נראה מפירש"י לעיל דף ל"א ע"ב שכתב וז"ל הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני וכו' עכ"ל משמע שזהו מכוון דבריו שאינו איש פלוני ולכך לא ניחא ליה לר' יודא לפרש לא נתקיימו דבריו הראשונים שהרי כיון שלא אמר מידי תחילה דדחיקא ליה לפרש דר"ל לא נתקיימה שפיטתו ששפט בדעתו שאינו פלוני משום דדבריו משמע דברים ממש ומש"ה הוצרך להגיה ובא אביי אחריו לומר איירי כגון דאמר בפירוש מתחילה לאו פלוני וא"כ שפיר איכא לפרושי לא נתקיימו דבריו הראשונים וא"ץ להגיה המשנה ודו"ק כנ"ל נכון:

ומיהו זה אינו שוה לי ליישב לפירש"י לעיל שהרי כיון דרש"י גורס בדברי אביי כמו הגי' שהיא קמן כמו שגילה דעתו הכא א"כ קשה כיון דס"ס דלאביי ע"כ דמתני' איירי כגון דאמר א"נ לאו פלוני וכו' א"כ לא הוה צריך להכי אלא בפשיטות ה"ל לשנויי כגון דאמר תחילה לאו פלוני ומאי לא נתקיימו דבריו דבריו הראשונים אלא אחרונים דלפ"ז א"ש טפי דברי ב"ה כפשטן ומה שנראה לע"ד ליישב לפירש"י הוא דלעולם מתני' איירי שאמר תחילה לאו פלוני בין לר' יודא בין לאביי אלא דמה שהוצרך ר' יודא להגיה המשנה משום דמשמע ליה פשטא דמתני' דקתני לא נתקיימו דבריו קאי אדבריו שנזכרו במשנה דהיינו הריני נזיר אם זה פלוני לא על דבריו הראשונים שאמר תחילה לאו פלוני כיון שאינו מפורש במתניתין וה"ל העיקר חסר במתני' ולכך הוצרך להגיה מי שנתקיימו דבריו ובא אביי אחריו לשנויי דמתני' מיירי כגון דאמר א"נ לאו פלוני וכו' ר"ל דהשתא שפיר איכא לפרושי דלא נתקיימו דבריו הראשונים דקאי שפיר אדבריו שנזכרו במשנה וה"ק אפי' לא נתקיימו דבריו הראשוני' דהיינו שאמ' הריני נזיר שזה פלוני שהזכירה מתני' וגם לפי' התוס' נמי דחזרה הוי א"ש דלעולם דבריו הא' דקתני קאי אדבריו המוזכרים במשנה שאמר הריני נזיר שזה פלוני ומעתה אינו מוכרח לומר דרבינו גורס גי' אחרת כמ"ש ה' מש"ל ז"ל לא לעולם דאית ליה הגי' כמו שהיא לפנינו וס"ל כפירש"י כדכתי' א"נ דאית ליה כגי' התוס' דלא גרסי תיבת נמי ומעתה רבינו פירשה למתני' כתירוץ ר' יודא ולא כתירוץ אביי מדלא העתיק דברי אביי. ובזה ניחא דברי מרן כ"מ ז"ל שהביא שנוייא דר' יודא על דברי רבינו דלפי דברי המש"ל ז"ל אדרבא רבינו פסק כאביי נמצא דרבינו מצי אתי בין לגי' רש"י בין לגי' התוס' ומיהו מכח הכרח אחר ע"כ דרבינו לית ליה גי' התוס' כמו שאכתוב בסמוך דף ל"ג ע"א ברש"י ד"ה אביי וכו' מיהו הא ק"ל לדעת רבינו ולפירש"י לעיל דבלא נתכוון לנזירות א"כ מ"ט דב"ש דאמרי כולן נזירין דהא לא הוי הקדש טעות כיון שלא נתכוון כלל לנזירות וכן הק' מהרימ"ט ח"ב סי' כ"ה ע"ש והיותר ק"ל דברי רש"י לעיל כמ"ש בחידושינו לעיל דף ל"א ע"ב גבי אביי אמר וכו' ע"ש וצ"ע: ודע שראיתי בס' סם חיי סי' ג' דף ג' ע"ג ד"ה נחזור וכו' שכתב שאין דברי הרמב"ם בחיבור כמו שהביא מהרימ"ט אלא אדרבא דמפרש כפי' התוס' ודייק כן מדכתב הרמב"ם ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן דמלת זו מורה באצבע שהוא האומר ראובן דאל"כ מילת זו אינה מדוייקת דהל"ל ואמר הראשון וכו' את"ד ע"ש ואחר המחילה אינו נראה דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לומר כלל תיבת ואמר זו דמיותרת היא כיון דאיירי בשהאומר ראובן והכי הל"ל ואמר חבירו ראובן הוא והריני נזיר אם יהיה ראובן אלא ודאי ואמר זו קאי אאידך שאמר שמעון הוא ועוד דאי ס"ל להרמב"ם כפי' התוספות אמאי כתב לדברי הנוזרין שאמרו הריני נזיר וכו' אחר שאחד אמר שמעון וחבירו אמר ראובן בפשיטות ה"ל לומר מתחילה תכף כשאמר האחד שזה שמעון אמר והריני נזיר שזה שמעון וחבירו כשאמר שזה ראובן אמר והריני נזיר שזה ראובן אלא ודאי דהרמב"ם בתחילה כתב מה שנחלקו על אותו אחד שבא כנגדן ואח"כ כתב מה שנזרו משום שכל א' רוצה לאמת דבריו שאינו כדברי חבירו וזה פשוט:

עוד כתב ה' וז"ל גם מדבריו בפי' המשנה ברור מללו שכוותו אינו כמ"ש מהרימ"ט דאם איתא מה צורך להרמב"ם לפרש דמ"ש ב"ה כל מי שלא נתקיים דבריו דר"ל שלא יתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות הוא המחייבו בנזירות כיון דלפי פירושו א"ש ומרווח דכל שלא נתקיימו דבריו שהיה אומר שהוא ראובן והרי הוא שמעון הרי הוא נזיר א"ו דהאמת יורה דרכו דגם הרמב"ם מפרש המשנה כמו שפירשוה שאר המפרשי' דהיינו שהאומר שהוא ראובן קבל עליה נזירות אם הוא ראובן וכיון שכן לא א"ש מאמר ב"ה שכל שלא נתקיימו דבריו הרי הוא נזיר והוצרך לידחק ולפרש דר"ל יתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות וכו' עכ"ל כונת ה' ר"ל דאי כדברי מהרימ"ט מה לו להרמב"ם למנקט לשון זה כלל שלא יתקיים דבר שיצילהו מן הנזירות ואמאי לא נקט לשון ברור ומרווח שלא נתקיימו דבריו הראשונים כיון דאיירי שאמר תחילה אינו פלוני ואח"כ אמר הריני נזיר אם הוא פלוני וא"כ אדבריו שאמר תחילה קאי שלא נתקיימו דבריו אבל אי מפרש כפי' התוס' דלא איירי שאמר תחילה מידי לכך הוצרך לידחק לבאר מאי שלא נתקיימו דבריו ר"ל דבר שיצילהו מן הנזירות כלומר שלא נתקיים מדבריו ענין שיצילהו מן הנזירות אלא נתקיימו דבריו שיתחייב בהם בנזירות ואין ה"נ דגם לפי' זה עדיין קשה על הרמב"ם דאמאי הוצרך ר' יהודא להגיה המשנה וכן נמי לפי הדרך שכתב מהרימ"ט דר' יהודא אינו מגיה אלא מפרש ה"נ איכא למימר גם לדרך ה' ז"ל אלא מפני שהוא דוחק כנ"ל כונתו ומ"מ לע"ד נראה דודאי דדוחק לומר דמלת דבר דנקט הרמב"ם ר"ל ענין אלא אדרבא פשט דברי הרמב"ם דבר ממש שיצילהו מן הנזירות דהיינו דבריו הדא הראשונים אלא להתוס' ביאור נקט לשון זה שיצילהו מן הנזירות משום דקושטא הכי הוא דדבריו הא' מצילין אותו מן הנזירות וכן ה' המש"ל ז"ל הבין נמי בפשיטות בדעת רבינו כמו שהבין מהרימ"ט ז"ל פשוט בכונת רבינו ונראה שה' סם חיי לא ראה דברי ה' מש"ל מדלא הזכירו על דל שפתיו:

עוד כתב ה' סם חיי וז"ל ובודאי שיש טעות בדברי הרמב"ם בפי' המשנה וכו' וכן ראיתי להתי"ט שהגיה וגם מדבריו יראה המעיין דלא ס"ל לה' פירושו של מהרימ"ט דלפי דעתו פירושו של הרמב"ם ותירוץ התלמוד הכל הולך למקום אחד וה' בעל תי"ט כתב שהוא פי' אחר עכ"ל כונת ה' דלא ס"ל לתי"ט פי' של מהרימ"ט במה שפי' בדברי הגמ' לדעת רבינו אבל פי' של מהרימ"ט בדעת רבינו הא ודאי לא מכרעא דאין ה"נ דגם התי"ט ס"ל הכי וק"ל:

תוס' ד"ה ששה וכו' בסוף הדבור אלא משום הרביעי וכו' כצ"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה