אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף לא:

דף לא.

גמ' אביי אמר וכו' ואמר להון אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור וכו' לפי ל"א שפי' רש"י במתני' דאותו שחור שיצא תחילה אחר הלבן הוי הקדש צ"ל דה"ק לא אמרי שחור שיצא א' קודם הלבן אלא אמרי שחור שיצא ראשון אחר הלבן וק"ק לאביי נמי תיקשי ליה משמע דוקא משום שאמר אי הוה ידענא וכו' שגילה דעתו דניחא ליה אבל אי לא אמר כן לא הוי הקדש ומאי שנא מהך דהוו מהלכין בדרך דמשמע הקדש טעות הוי הקדש שלא גילה דעתו ואמר אותו שלא נמצא כדבריו אילו הוה ידענא דלאו הכי לא הוה אמינא הכי אלא הכי כי היכי דדייק למפרך הכי לרב פפא דאמר הקדש בכונה וצ"ל דאין ה"נ דלאביי הך מתני' איירי נמי בהכי שאח"כ אמר אי הוה ידענא וכו' ועיין במקובצת מיהו ק' לפירש"י איך קאמרי ב"ש כולן נזירין משום הקדש טעות ופי' רש"י ואע"פ שכולן טועין שהיו סוברים שאינו כמו שאומרים וכו' דאיך כתב דמה שהיו סוברין שאינו כמו שאומרים חשיב טעות שהרי כיון שאמר הריני נזיר אם זה ראובן והם סוברים שאינו כמו שאומרין אלא אינו ראובן א"כ כשנמצא שאינו ראובן הרי לא נתכוון כלל לנזירות ולא הוי הקדש טעות דהקדש טעות לא הוי אלא שנתכוון מיהא לנזירות אבל סבור שהוא פלוני כמו שור שחור וכו' וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן דף ל"ב ע"ב ודו"ק:

ודע שהרמב"ם פ"ו מה' ערכין דין ל"ד לא הזכיר האי אוקמתא דאמר אי הוה ידענא וכו' וגם העתיק המשנה כצורתה שיעלה ושתעלה וכו' ואע"ג דתלמודא הוצרך להגיה תני שעלה שעלתה נראה משום דס"ל דתירוץ אביי אינו מוכרח דבלא"ה איכא לתירוצי דלא דמי לתמורה דעד דמטי חצי היום וכו' כמ"ש התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ת"ש וכו' ולענין דינא נמי איכא נפקותא כיון דפסק דאינו הקדש כב"ה ודו"ק:

שם גמ' ואמר אי הוה ידענא דלבן נפק וכו' פי' והשתא לא חיישינן למה שלא נתקיים דבורו שאמר שחור משום דאזלינן בתר המחשבה שאמר אלו הוה ידענא וכו' וא"ת א"כ אמאי אמרינן לעיל ריש פ"ב דף ט' ע"א דלב"ש אין שאלה בהקדש וכו' ואמאי לא אזלינן בתר המחשבה שאומר אדעתא דהכי לא נדרתי כבר הקשו התוס' פרק יש נוחלין דף ק"ך ע"ב ד"ה דתנן וכו' ותירצו משם ר"ת וז"ל כיון דאמרי ב"ש מחשבתו מבטלת אמירתו למהוי הקדש כ"ש שתבטל אמירתו את מחשבתו שאומר אדעתא דהכי לא נדר עכ"ל ר"ל כ"ש שתבטל אמירתו את מחשבתו היכא דהוי אמירתו להחמיר למהוי הקדש אבל אי המחשבה להחמיר למהוי הקדש מבטלת אמירתו ודו"ק:

שם אמר ר' חסדא אוכמא בחוורא לקייא וכו' הא דלא קאמר בפשיטות דשור לבן עדיף מהשחור בלא תערובת רבותא קמ"ל דאפי' איכא לבנים טובא לא בטל גריעותו ומגרע הלבנים מיהו ק' מאי פריך לר' חסדא ממתני' אימא דפי' רב חסדא איפכא ממאי דפירש"י והתוס' אלא ה"ק אוכמא בחוורא כתם שחור בלשון לבן וחוורא באוכמא שור לבן שנמצא בין השחורים שו"ר שהקשו כן התוס' בפרק מי שאחזו דף ס"ח ע"א ד"ה דאמר ר' חסדא וכו' ע"ש מה שתירצו אבל לפירש"י ותוס' הכא ק' וצ"ע:

שם קס"ד כי מקדיש בעין רעה מקדיש וכו' לפי ל"א שפירש"י במתני' דאותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הוי הקדש צ"ל דגרסינן קס"ד כי מקדיש בעין יפה מקדיש וכו' ואלא מאי בעין רעה מקדיש דינר של זהב וכו' ואלא מאי בעין יפה מקדיש חבית של שמן וכו' ובאמת שיש לתמוה על רש"י דכולי האי לא ה"ל למשתק ואף דנשמט כל זה מפי' רש"י בדפוס וכן משמע מפירש"י ד"ה תנן שור שחור שכתב ה"ג כי מקדיש בעין רעה וכו' משמע דאיכא גי' אחרת והיא הגי' דכתיבנא לפום ל"א ודו"ק:

והנה לפי פי' ל"א דכתב רש"י במתני' ולפי הגי' דכתיבנא נתיישבו לי דברי רבינו פרק ו' מה' ערכין דין ל"ד שכתב וז"ל הקדש טעות אינו הקדש כיצד וכו' חבית של יין וכו' ועלה של שמן בין שהיין יקר מן השמן באותו מקום או השמן יקר מן היין אינו הקדש עכ"ל מדכתב בין שהיין יקר מן השמן משמע דבא לשלול מאי שאמרו בגמ' בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ולכך כתב דאפי' באותו מקום שהשמן גרע כלומר ובעין רעה מקדיש אפ"ה אינו הקדש משום דהקדש טעות אינו הקדש וכ"כ נמי בפי' המשנה וכ"ה לשון התי"ט ד"ה חבית וכו' וז"ל מסיק בגמ' במקום שהיין ביוקר מן השמן ואפ"ה קאמרי ב"ה דאינו הקדש וכו' עכ"ל וקשה דרבינו עצמו פסק פרק ט"ז מה' מעשה הקרבנות דין ח' כהך סתם משנה דבעין יפה מקדיש וכן פסק נמי להדיא פ"ד מה' ערכין דין ט"ו דהמקדיש בעין יפה מקדיש ע"ש ובשלמא מהך חלוקא דדינר של כסף שכתב רבינו פ' ו' מה' ערכין איכא למימר דנקט רבינו הלשון שאמרו ב"ה הקדש טעות אינו הקדש וב"ה גופייהו לדברי ב"ש קאמרי כמו שאכתוב בסמוך אבל חלוקת יין ושמן דנקט בין שהיין יקר וכו' קשה אבל לפי הגי' דכתי' יתיישב דכן היא נמי גירסת רבינו ודו"ק ומיהו איכא למידק על התי"ט ז"ל איך כתב הך לישנא סתם שהרי אינו מתיישב אלא לפי הגי' דכתי' והוא לא הזכירה כלל וצ"ע ודע שאחר כמה ימים ראיתי בס' ברית יעקב שהביא גי' זו דכתי' משם רש"י ישן ע"ש ושמחתי:

שם קס"ד כי מקדיש בעין רעה מקדיש וכו' ואע"ג דבמסקנא קאי הכי דע"כ דבעין רעה מקדיש מכח הך בבא דדינר של כסף וכו' מ"מ נקט לישנא דקס"ד כלפי מאי דדחי ליה ואלא מאי בעין יפה מקדיש וכו' וק"ק להאי גירסא דמשמע דאפי' ב"ה דפליגי אב"ש לא פליגי אלא משום דס"ל דהקדש טעות אינו הקדש אבל במאי דס"ל לב"ש מקדיש בעין רעה מקדיש מודו לו וא"כ קשה הילכתא אהילכתא דסתם משנה פרק י"ג דמסכת מנחות דף ק"ח ע"ב ס"ל בעין יפה מקדיש דקתני האומר א' מכבשי הקדש הגדול שבהם הקדש ודייק עלה בגמ' אלמא בעין יפה מקדיש ע"ש וצ"ל דב"ה הכא לדברי ב"ש הוא דקאמרי דאפי' לדידכו דבעין רעה מקדיש מ"מ הקדש טעות הוא ואכתי ק"ל למ"ש התוס' דף ל"ג ע"ב ד"ה אלא מאי וכו' והשתא נראה שיש לעשות צריכותא וכו' דדינר של זהב אצטריך לאשמעינן דבעין רעה מקדיש וכו' עכ"ל וקשה כיון דלא קימ"ל הכי וכי טעמא דב"ש אצטריך לאשמעינן דכה"ג פריך תלמודא בכמה דוכתי וי"ל דלא פריך הכי אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש ולא נ"מ לב"ה אבל יש לו לתנא לפרש סברת ב"ש ובמה פליגי אב"ה עיין להתוס' פ"ק דסוכה דף ט' ע"ב ד"ה ואם עשאה וכו' ועיין לה' אורח מישור ז"ל לעיל ריש פ"ב על דף ט' ע"א ד"ה שוב וכו' ע"ש באורך: שם גמ' ואלא מאי בעין יפה מקדיש וכו' דינר של זהב וכו' אע"ג דבפ"ב דקידושין דף מ"א ע"ב גבי התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא של זהב אמרינן איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא וא"כ אימא דמתני' נמי איירי כגון דניחא ליה בכספא דבכ"הג מוקי לה בסמוך גבי חבית של יין בגלילא שנו וכו' י"ל דוקא התם גבי אשה הוא דא מר דאמרינן הכי ומטעמא כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף ולא ניחא לה למטרח למכור הזהב ולקנות בו כסף ועיין להתוס' שם ד"ה איכא וכו' אבל לשאר אינשי ודאי הזהב עדיף להו וכן הכא גבי הקדש וק"ל:

שם בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא וכו' ה"ה נמי אף דהוו שקולים הוה ניחא אלא קושטא קאמר ודו"ק:

שם אמר לך ר' חסדא כי אמרי בתורא דקרמנאי וכו' ופירש"י אבל למשכיה אוכמא עדיף מחוורא והא דלא כתב אבל למשכיה אוכמא עדיף כדקאמר ר' חסדא אוכמא למשכיה וכו' משום דמשמע ליה דמתני' דאיירי בקדשי מזבח ע"כ לענין בשר הראוי למזבח קתני דשחור עדיף ולא ניחא ליה לפרש דלבשרא שקולים הם וכי הדרי נינהו משום דמשמע ליה דדומיא דדינר של כסף וחבית של יין דעל הגרוע קתני הקדש ומפירושו משמע דאינו מפרש כפי' התוס' דקרמנאי שם מלכות שמה קרמונא דא"כ משמע באותה מדינה עצמה של קרמונא קמחלק בין לרדייא בין לבשריה וזה אינו דא"כ אמאי צריך כלל לומר דקרמנאי שהרי באידך מילתא דר' חסדא דמחלק בין אוכמא לחוורא משמע וראי דלא איירי בקרמנאי אלא נראה לפרש קרמנאי הוא לשון חרישה אלא שלא ידעתי משמעותו מאיזה לשון הוא וצריך חיפוש:

שם גמ' והאמר ר' חסדא אוכמא בחוורא לקייא וכו' ופירש"י דמשמע בין למשכא בין לרדייא הוי אוכמא גרוע וק"ק הא כבר תירץ לעיל בתורא דקרמנאי וצ"ל דמקשה אחרינא הוא ולא שמיע ליה הך שנוייא אבל ק' דא"כ הו"ל למפרך ממתניתין גופה דע"כ דלבשרא אוכם עדיף כפירש"י לעיל ומשמע נמי מילתא דרב חסדא בין לרדייא בין לבשרא אוכמא גרוע וי"ל דניחא ליה טפי למפרך ר' חסדא דידיה אדידיה י"ל משום דלא שמיע ליה אידך מילתא דרב חסדא ועי"ל דהמקשה חד הוא וכשהקשה בישיבה הקשה ממתני' וגם הקשה נמי דרב חסדא דידיה אדידיה ועל שניהם השיבו לו תירוץ א' בתורא דקרמנאי וסתמא דתלמודא חילקן הכא בשתי קושיות משום יגדיל תורה ויאדיר ועיין לתוס' דף ל"ג ע"ב שלא פירשו כפירש"י וראיתי לה' אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל משום דק"ל מאי פריך הא כבר תירץ לעיל כי אמרי בתורא דקרמנאי עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר דגם לפי' התוס' נמי תיקשי להו הכי ואם נאמר דחדית ליה דבקורמנאי הלבן עדיף מהשחור לכל דבר א"כ העיקר חסר ונראה דלא רצו בפירש"י משום דהתירוץ פשוט טפי כיון דר' חסדא גופיה באידך מילתא קא מחלק להדיא בין לרדייא בין למשכא א"כ גילה דעתו דמילתא קמייתא לעניין רדייא קאמר וילמוד סתום מן המפורש ודו"ק:

ולענין פסקא לא ראיתי להרמב"ם בחיבור שהביא הני תרי מימרות דר' חסדא ולא ידעתי למה שהרי מילתא קמייתא דלבן עדיף משחור איכא נפקותא לענין מוכר ומקדיש בעין יפה וכו' ואידך מילתא נמי איכא נפקותא לענין מקח וממכר כגון אם אמר לו תן לו שור למשכא ונתן לו חוורא הוי מקח טעות כמ"ש התוס' ומיהו גבי מילתא קמייתא איכא למימר כיון דאינו אלא במלכות קרמנאי כמ"ש התוס' והאידנא לית לן הך מלכות לכך לא כתבה אבל אידך מילתא לא ידעתי אמאי השמיטה וכן נמי אידך מילתא דר' חסדא דאמר חוורא באוכמא לקייא דהיינו דכי איכא כתמים חוורין בתורא אוכמא כפי"רשי כיון דאיכא נפקותא לענין מקח וממכר וכה"ג אמרינן ריש פ"ג דקמא דף כ"ז ע"א גבי כד וחבית דקאמר היינו כד היינו חבית למאי נ"מ למקח וממכר וכן בפרק לולב הגזול דף ל"ד ע"א גבי פתוכתא ופתורא קאמר למאי נ"מ למקח ולממכר ואותן נמי וגם כל הנך דמייתי בפרק לולב הגזול לא הביאם הרמב"ם בחיבור ואפשר דגבי כל הנך האידנא לית לן הנך שמות אבל מ"מ מילתא דר' חסדא דאמר אוכמא למשכיה סומקא לבשריה וכו' הא ודאי ה"ל להביאה וכעת צ"ע:

רש"י ד"ה מי שנדר בנזיר וכו' ושתה יין ונטמא למתים וכו' עכ"ל וכ"כ נמי בברייתא דמייתי בסמוך דף ל"ב ע"א ד"ה אא"כ וכו' וז"ל ונטמא למתים ושתה יין וכו' עכ"ל אבל הרע"ב נקט שתה יין לבד וכן הרמב"ם פ"ד מה' נזירות דין י"ג וכתב התי"ט דבדוקא נקטו משום דטומאה סותרת הכל אבל יין אינו סותר כדתנן לקמן דף מ"ד ע"א ולא נתעורר בדברי רש"י הללו דאיך כתב טומאה וראיתי לה' שושנים לדוד ז"ל שישב וז"ל ואפשר דרש"י בטומאת מת שאין הנזיר מגלח עליה קאמר כדלקמן דף נ"ד ע"א והראיה שלא הזכיר או שגילח את"ד ונכון:

ד"ה אמרו להם ב"ש וכו' כלומר לא לכך מקודש וכו' עכ"ל אבל הרע"ב פי' לא השבט קדשו בתמיה ע"ש והוא תמוה ועיין לתי"ט שכתב ויש לפרש ע"ש ועיין לה' קול הרמ"ז ז"ל שפי' ג"כ באופן אחר ודבריהם תמוהים שהרי הרע"ב סיים וז"ל כלומר גזירת הכתוב וכו' השבט מקדשן וכו' עכ"ל אלמא דהשבט מקדשן וכבר ראיתי לה' שושנים לדוד שנתעורר בדבריהם ע"ש ועיין במקובצת שכתב ג"כ כדברי הרע"ב משם הרא"ש ע"ש:

תוס' ד"ה אמרו להם וכו' דהתם הנדר חל רגע א' כיון דמיפר בלא חרטה ופתח אבל הכא וכו' עכ"ל כצ"ל נ"ל אע"ג דגבי חכם משום דמעקר עקר אמרינן דעוקר הנדר מעיקרו כאלו לא חל כלל מעולם אפי' רגע א' כמ"ש התוס' דף ל"ב ע"כ ד"ה ואם לאו וכו' מ"מ גבי בעל אע"ג דמעקר עקר כיון דמפר בלא חרטה ופתח חל רגע א' קודם שיעקור הנדר דמה"ט הוא דאמרינן מיגז גייז לחד מ"ד משום דמפר בלא חרטה ופתח כמ"ש התוס' לעיל פ"ד דף כ"א ע"ב ד"ה בעל וכו' וא"כ למ"ד מעקר עקר חות דרגא דלא הוי מכאן ולהבא אבל מ"מ חל רגע א' ודו"ק:

והנה מדברי התוס' הכא מבואר להדיא דאף לר"א הקפר צריך כפרה על חט היין מ"מ אינו מביא קרבן אלא א"כ נזר בנזירות ולכך הכא במתני' משום דלא חל הנזירות אפי' רגע א' לכך אמרינן תצא ותרעה בעדר אע"ג דמ"מ חוטא הוא שצער עצמו מן היין וכן משמע נמי מדברי התוס' לעיל פ"ג דף י"ט ע"א ר ד"ה המצער וכו' ע"ש ועיין מה שאכתוב לקמן דף ל"ב ע"א בגמ' דקאמר לב"ה נמי וכו' ודו"ק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה