באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף לא.
מתני' שור שחור שיצא מביתי וכו' ראיתי לה' כ"מ פ"ד מה' נדרים דין ה' שהביא ראיה למה שפסק רבינו שם דיש שאלה בקדשי מזבח מפ"ב דתמורה ועוד הביא ראיה ממתני' דהכא דקתני הקדש טעות הוי הקדש לב"ה ומסתמא בקדשי מזבח משום דסתם מקדיש שור למזבח הוא וממילא דיש שאלה בקדשי מזבח את"ד ע"ש והיינו משום דקימ"ל אסור להקריש תמימיה לכתחילה לקדשי בדק הבית כדפסק רבינו פ"ה מה' ערכין דין ו' וק"ק עליו שהרי מוכרח הוא מתלמודא הכא דבקדשי מזבח מיירי שהרי מסיק טעמא דב"ש דיליף תחלת הקדש ותמורה אינה אלא בקדשי מזבח דקדשי בדק הבית אין עושין תמורה כדתנן בהדיא פ"ק דתמורה דף י"ג ע"א וכן פסק הרמב"ם פ"ק מה' תמורה דין י"ב וא"כ ע"כ תחילת הקדש דקאמר היינו קדשי מזבח ולכך יליף מסופו דהיינו מהתמורה הנתפסת בו:
תו ק"ק עליו שהרי ממתני' נמי לקמן עבר הדף מוכח נמי בהדיא דאיירי בק"מ דקתני היתה לו בהמה מופרשת וכו' דהיינו שהפרישה לקרבן נזירותו וקתני עלה אמרו ב"ה אי אתם מודים שהוא הקדש טעות וכו' אלמא דעל קדשי מזבח קאמרי ב"ה הקדש טעות הוי הקדש גם אעיקרא דדינא דיש שאלה בק"מ לא ידעתי אמאי הוצרך לידחק כולי האי ולהביא עצות מרחוק והלא לימוד ערוך הוא בהדיא פ"ג דשבועות דף כ"ר ע"ב דקאמר כי קתני מידי דלית ליה שאלה וכו' ופריך והרי הקדש פי' דאית ביה שאלה וקתני ובק"מ איירי ע"ש וכן איתא נמי בהדיא פרק יש נוחלין דף ק"ך ע"ב אמר ר' ששת לומר שיש שאלה בהקדש ואשחוטי חוץ קאי ע"ש ועוד התם פרק יש נוחלין מוכח נמי דב"ה דקאמר הכא הקדש טעות הוי הקדש מיירי בקדשי מזבח דפריך ולב"ש דאמרי אין שאלה בהקדש ומייתי מתני' דהכא ע"ש ועל הכל צ"ע ועיין להתוס' פ"ג דמס' כריתות דף י"ג ע"ב ד"ה ארבע חטאות וכו':
שם גמ' דילפינן תחלת הקדש וכו' עיין לה' ברכת הזבח ז"ל ריש פ"ק דערכין דף ב' ע"א בסוגית יורש סומך ומימר שכתב דלעולם סוף הקדש שקדש כבר עדיף כחו מתחילת הקדש וכו' וכתב עליו ה' בני שמואל עדאוי ז"ל דסוגיא דהכא הוי תיובתיה דילפינן תחלת הקדש מסוף הקרש ולפי דברי ה' ברה"ז ליכא למילף דסוף הקדש עדיף כחו מתחילת הקדש א"ר ע"ש ואחר המחילה לא דק ולא סיימו קמיה מאי דמסיק תלמודא וב"ה הני מילי תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מחתינן והיינו ממש סברת ה' ברה"ז דוקא תמורה משים שכבר איכא ההקדש והילכך בנקל הוי תמורה אפי' הטעות אבל אחותי הקדש בטעות דהיינו תחילת הקדש לא מחתינן ואדרבא אפריין אמטייה לה' ברה"ז שנתכוון אל האמת אליבא דהלכתא ודע מהכא משמע דכ"ע מודו דתמורה חלה בטעות וכדתנן פרק ב' דתמורה כמ"ש רש"י וכ"ה בירושלמי דמכילתין והזכירו ה' מש"ל פ"ד מה' נדרים דין ז' וסיים ועיין למרן כ"מ ע"ש ור"ל דה"ל למרן כ"מ להביא הירושלמי וכ"כ להדיא פ"ז מה' ערכין דין ל"ד ע"ש וק"ל:
רש"י ד"ה ה"ג וכו' ודאי דקאמר ראשון משום דר"ל תרי תלתא שחורין וכו' עכ"ל ק"ק לב"ש כי היכי דהיכא דאיכא תרי תלתא שחורין ה"נ אפי' לית ליה אלא זה שחור נימא נמי ראשון לשאר שוורין דמאי שנא וכסברת ב"ה ודו"ק:
תוס' ד"ה מי שנדר דאל"כ פשטא דמונה משעה שנדר אלא ע"כ פשטא דמתני' וכו' כצ"ל ה"ה דאיכא לאוכוחי ממאי דפריך תלמודא לקמן דף ל"ב ריש ע"א מני מתני' לא ר' יוסי וכו' ומאי פריך דהא ברייתא איירי בעבר כדקתני מי שנדר ועבר על נזירותו אבל מתני' ליכא ימים שעבר בהם דנימא שלא יעלו לו אלא הוצרכו לזה משום דתלמודא גופיה מנ"ל לפרש מתני' בעבר כדי להקשות ודו"ק:
בא"ד ומשום סיפא דקתני והתירו תני רישא ואסרו וכו' עכ"ל לא ידענא מאי אולמיה סיפא מרישא דהא סיפא נמי דקתני והתירו הם לא התירו כלום אלא שאמרו בלשון גרוע קבל הנזירות כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז וא"כ הוי כמו אסרו שאמרו בלשון טוב קבל ויש ליישב כיון דאם לא אמר החכם כלום אסור לשתות מספק א"כ ה"ל החכם הוא גורם ההיתר כשאמר לו לשון גרוע אבל האיסור בלא"ה היה אסור מספק אלא שהחכם החזיק לו קבלתו לאוסרו מדינא משום שאמר לו לשון טוב הוא ודו"ק: