באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף כו:
רש"י ד"ה ומועלין וכו' אבל כי לא מת וכו' עכ"ל אע"ג דהכא ע"כ איירי במת כמ"ש התוס' מ"מ דיפלו לנדבה חשיב כמו לא מת שהרי כיון דראוין להקרבה וכ"כ אורח מישור ז"ל:
תוס' ד"ה תניא וכו' כדפרישית וכו' עכ"ל היינו לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' דשם כתבו דהיכא שאמר לשאר נזירותי הוי כאלו אמר לקרבנות נזירותי וכתבו ג"כ דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא א' מהן ודלא כהרב אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל ר"ל לעיל ע"א ד"ה ולאפוקי מהאי תנא עכ"ל ע"ש:
ד"ה אבל וכו' דהך מיעוטא דבהמה כמו מיעוטא דממעט וכו' כצ"ל: בא"ד וי"ל דלא דמי דהתם לא חזי כלל לשום נסכים וכו' עכ"ל אבל התוס' בתמורה דף י"ט ע"ב ד"ה זאת אומרת וכו' כתבו דההיא דלדמי נסכים אתיא כר"ש וכו' ע"ש ובחידושינו שם הוק' לן על רבינו דפסק לשתיהם פ"ד מה' פסולי המוקדשין דין ט"ז וסוף פ"ג מה' מעילה דין י"ג וה"ל תרתי דסתרן וכשזכינו לכאן ניחא לן עפ"י תירוץ התוס' דהכא ועיין לחידושינו שם שכתבנו לחלק בע"א ודע שה' חק נתן ז"ל בחי בחידושיו שם הגיה קביעות דברי התוס' דהתם אמפריש נקבה לאשם ע"ש ואפריין נמטייה דכן הוא להדיא בדבריהם הכא ומה שיש לדקדק עליו כתבתי בחידושינו שם ודו"ק:
בא"ד ראוי לקרבן אחר הבא מן הבהמה וכו' כצ"ל:
בא"ד ופי' ר"ת וכו' אך לא ברר וכו' עכ"ל ק"ק דא"נ בירר בדעתו זו עולה וזו חטאת מ"מ לא קריבי כדינייהו דתלינן שמא לא ברר אלא הזכיר על אחת מהן חטאת והוו מעורבין וילכו לאיבוד דהא מספק נזיל לחומרא ויש לישב שיעור דבריהם אע"פי דאיכא למימר ברר מ"מ חיישי' אולי נתן לבו וכו' ונימא אך דלא ברר וכו' וק"ל:
בא"ד דילמא יפרש בלבו וכו' כצ"ל:
ד"ה אלא מעתה וכו' דבטמא נמי הילכתא כדמשמע בשלהי פרקין וכו' עכ"ל לקמן דף ל' ע"ב גבי בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור וכו' משמע דהלכתא נתקבלה בנזיר טמא ועיין לחידושינו לקמן שלהי פרקין מיהו לא על ההלכתא דילן מיירי אלא על הלכתא אחרת גבי האיש מגלח על נזירות אביו אלא דמשמע להו דה"ה נמי דלענין הלכתא דילן נמי גבי מעות סתומין יפלו לנדבה בנזיר טמא נמי נתקבלה כמו התם וכה"ג כתבו התוס' לקמן דף כ"ח ע"א ד"ה קתני מיהת וכו' ע"ש:
מיהו מהך מלתא גופא דקאמרי התוס' דאמרינן לעיל נזיר וכל דדמי ליה וכו' מוכח להדיא דבטמא נמי נתקבלה לפי פירש"י לעיל דפירש דנזיר טמא נמי מביא קינין וכו' אלא לשטיתייהו לעיל אזלי ד"ה מת וכו' דלא מפרשי כפירש"י אלא דרמי לנזיר שמביאין על דבר א' שתי קרבנות וכו' ע"ש: בא"ד ומת קודם הקרבה וכו' ולא יהבינן להו דין סתומין לענין זה שיקריב הכהן איזה שירצה וכו' עכ"ל פי' כגון אי לא מת אבל מת סתומין יפלו לנדבה ופתחו במת וסיימו בלא מת ואין לחוש וק"ל: