אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף כו.

דף כה:

רש"י ד"ה שהפרישו וכו' כגון מצורעים חייבי חטאת ועולה הן וכו' כצ"ל: בא"ד אם רצה להוסיף עליהן וכו' עכ"ל לפי פירש"י לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה לא נהנין וכו' דמשמע דס"ל דכל מעה ומעה הוא דיכול להביא איזה שירצה אבל בכל המעות לא וכמ"ש ה' זרע יצחק זצ"ל הנדפס עם ספר בני יוסף ז"ל והבאתי דבריו לעיל בתוס' בד"ה יפלו וכו' ע"ש צ"ל הא דכתב רש"י הכא אם רצה להוסיף עליהן ר"ל להוסיף על כל מעה ומעה אבל בכל המעות לא וק"ל:

שם גמ' תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה וכו' תמהני מהרמב"ם פ"ה מהלכות פיסולי המוקדשין דין י"ב שכתב וז"ל לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם ומת יפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה שהרי כולן ראוין לבא עולה עכ"ל דאיך כתב טעמא דיפלו לנדבה גבי חייבי קינין מפני שראויין לבא כולן עולה דא"כ מאי פריך תלמודא ותו ליכא וכו' והוצרך לשנויי דהלכה נתקבלה נמי גבי קינין וכה"ג הקשו התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' וז"ל וא"ת לישני מפני שראוין לבא בכולן עולה וכו' וא"כ לרבינו דקושטא הוא דמהאי טעמא הוא דיפלו לנדבה משום דראוין לבא כולן עולה א"כ מאי פריך תלמודא ואמאי אצטריך ההילכתא והתוס' לעיל תירצו שני תירוצים חדא דבמת לא שייך ועור תירצו דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא בכולן עולה וכ"כ התוס' בשמעתין ד"ה אמר מר וכו' ורבינו ע"כ לית ליה שום אחד מהני שני תירוצים הללו שהרי כתב להדיא ומת אלמא אפי' דמת אמרינן ממליך ומכאן דרך אגב אני תמיה על הכ"מ ז"ל פ"ד מה' מעילה דין ג' ד"ה אמר וכו' שייחס תירוץ זה של התוס' לדעת רבינו לחד תירוצא ע"ש וצ"ע ותירוץ ב' נמי של התוס' דהיכא דאמר לקרבנות צרעתי אינו יכול להביא בכולן עולה לא שייך ג"כ לדעת רבינו שהרי כתב להדיא בדין י"א אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכול להביא בכולן חטאת או עולה ונראה דס"ל לרבינו ע"כ דסוגיא דהכא אתייא דלא כרב חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים וכו' שהרי לר' חסדא ע"כ דאפי' אמר אלו דמי חטאתי יכול להביא עולה מפני שאין הקינין אתפרשות וכו' וכיון דיכול להביא בכולן עולה א"כ ע"כ דאליביה לא פריך מידי תלמודא ולא אצטריך הלכה גבי קינין אלא דיפלו לנדבה מהך טעמא מפני שראוין להביא כולן עולה ולכך כתב רבינו האי טעמא דל דלשטיתי' אזיל דפסק כותיה דין י"א שאין הקינין מתפרשות וכו' א"נ דס"ל לרבינו במאי דקאמר תלמודא ולאפוקי מהאי דתניא וכו' אינו כפירש"י ותוס' אלא כפי' ר"ת הובא במקובצת וז"ל ולאפוקי הא דתניא דהאי תנא פליג אמתני' ולית ליה הלכה בחייבי קינין עכ"ל ע"ש ופסק רבינו כהאי תנא ומעתה ק"ל על ה' כ"מ ז"ל פ"ד מה' מעילה דין ד' שעל מ"ש שם רבינו וז"ל אחד מחייבי קינין שהפריש מעות וכו' ואם מת יפלו לנדבה וכו' כתב ה' ז"ל וז"ל ואם מת יפלו לנדבה טעמא מפרש פ"ד דנזיר דהלכה בחייבי קינין נמי עכ"ל משמע דס"ל למרן דטעם רבינו משום ההלכה דבחייבי קינין נמי נתקבלה והוא היפך דברי רבינו פ"ד מהלכות פיסולי המוקדשין דע"כ מוכח דס"ל דלא אצטריך ההלכה גבי חייבי קינין וכדכתי' וצ"ע. ואכתי עדיין איכא למידק על רבינו שהרי ע"כ צ"ל מדאצטריך הלכה בנזיר ע"כ דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא כולן עולה דע"כ דבהא הוא דאצטריך ההלכה דיפלו לנדבה כמ"ש התוס' א"כ פ"ט דנזירות דין ג' איך כתב סתם וז"ל המפריש מעות לנזירותו ומת אם היו סתומים יפלו לנדבה וכו' וה"ל לבאר דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי דאינו יכול להביא בכולן עולה ויבאר נמי דאפ"ה יפלו לנדבה וי"ל דסמך על מה שכתב שם באותו פרק דין ו' ז"ל האומר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביאו בחציין עולה ובחציין שלמים ע"ש משמע כשאמר והשאר לנזירותי דלא מצי להביא כולן עולה או שלמים וכן משמע נמי מדברי רבינו פ"ד מה' מעילה דין ג' כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ד"ה א אמר וכו' ע"ש ובפ"ט מה' נזירות דין ז' כתב רבינו וז"ל אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי דמי עולה יביאו עולה והשאר יפלו לנדבה ע"ש א"כ הרי ביאר ג"כ דיפלו לנדבה אע"פי שאמר והשאר לנזירותי שאין יכול להביא אחד מהן וע"כ משום דההלכה היא בנזיר דאל"כ מ"ש אמר אלו לעולתי מאמר אלו לחטאתי אלא ע"כ משום דההלכה לא נתקבלה היכא דאמר אלו לחטאתי דאז אין החטאת מעורבת: בהן כמ"ש התוס':

ואכתי יש לגמגם אמאי. כתב יפלו לנדבה סתם ולא הזכיר כלל שההלכה נתקבלה כדרך רבינו בכמה מקומות פ"ח מה' נזירות דין ט"ו ופ"ב דין י"ג ופ"ד מה' פיסולי המוקדשין דין א' וכן בכמה דוכתי. עוד הוק' אצלי בדברי רבינו דאיך פסק פ"ג מה פיסולי המוקדשין גבי מחוייבי קינין אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכול להביא בכולן חטאת או עולה מפני שאין הקינון מתפרשות וכו' משמע דאפי' אמר דקאמר היינו אפי' אמר בשעת הפרשה מדלא ביאר דוקא אחר הפרשה ועוד מדכתב שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן ולא כתב נמי בשעת הפרשה ויש לתמוה שהרי במסכת יומא פרק טרף בקלפי דף מ"א ע"א אמרינן להדיא אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ולא מדמי עולתו משמע דאין יכול להביא כולן חטאת וכ"כ התוס' ד"ה אמר מר וכו' והתם פריך תלמודא מהך דר' חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא בשעת לקיחה וכו' ומשני שכבר אמר בשעת הפרשה וכו' ופירש"י דהפרשה במעות בשעת לקיחת העופות ע"ש אלמא דרב חסדא גופיה דאמר אין הקינין מתפרשות וכו' ס"ל דה"ה נמי מתפרשות בשעת הפרשה דהיכא דבשעת הפרשה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי אינו יכול להביא מכולן אחת מהן היפך דברי רבינו וע"כ צ"ל הא דקתני ברייתא ושאר חייבי קינין וכו' רצה להביא וכו' דוקא שאמר לצרעתי אבל אמר לקרבנות צרעתי לא יכול להביא וכמ"ש התוס' ודברי רבינו צ"ע:

ואחר זמן יש מי שהשיב לי דאי כונת רבינו דאמר אפי' אמר וכו' היינו אפי' אמר בשעת הפרשה א"כ בדין שאחריו שכתב לפיכך אם אם הפריש מעות לקינין סתם ומת וכו' אמאי כתב סתם כיון דאפי' אמר בשעת הפרשה אלו לחטאתי ואלו לעולתי ראויין להביא כולן עולה אלא ודאי הא דכתב סתם משום דבעי' שלא יאמר בשעת הפרשה אבל אמר בשעת הפרשה נקבעו וא"כ מ"ש רבינו שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים ע"כ דכונתו דשעת הפרשה נמי הוי כשעת לקיחה כפירש"י ודו"ק ועיין לה' שיח יצחק ז"ל שם: רש"י ד"ה אמר ר' אשי וכו' וה"ד סתומים וכו' ולא הוציא בשפתיו כלום עכ"ל לכאורה משמע דכל שהוציא בשפתיו שום דבר ואפי' אמר לנזירותי חשיב מפורשין כמו לחובתי ולפ"ז צ"ל לרש"י כמו התיררץ הראשון שכתבו התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' שהק' וא"ת לישני מפני שראוי להביא בכולן עולה ותירצו כשמת לא שייך ממלך אבל תירוצם השני דההלכה איירי כגון שאמר לקרבנות נזירותי דלא יכול להביא בכולן קרבן א' לא שייך לפירש"י הכא שהרי ע"כ ההלכה לא נתקבלה אלא בסתומין דוקא שלא הוציא בשפתיו כלום ובהא ודאי יכול להביא מה שירצה כדקתני הך רישא דמפני שראוי להביא בכולן שלמים ומיהו בלא"ה קושיית התוס' לעיל אינה קושיא לשיטת רש"י דס"ל דוקא דבכל מעה ומעה יכול להביא שלמים ולא בכל המעות כמ"ש על דבריהם ה' זרע יצחק הנדפס עם ס' בני יוסף ז"ל והזכרתיו בחידושינו לעיל ע"ש:

מיהו ק"ל מהך ברייתא דמייתי תניא כותיה דרבא דקתני אלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי השאר יפלו לנדבה אלמא אפי' אמר והשאר לשאר נזירותי דמשמע באומר לקרבנות נזירות כמו שדקדקו התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו בסוף דבריהם ע"ש אפ"ה הוו סתומים והילכך יפלו לנדבה ואפי' נאמר דרש"י לא גריס אלא והשאר לנזירותי וכן משמע שכן גירסת הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דין ו' ודין ז' מ"מ עדיין קשה דמשמע מהא היכא דאמר לנזירותי הוו סתומים ויפלו לנדבה ולפירש"י דוקא היכא שלא הוציא בשפתיו כלום הוא דהוו סתומים וא"כ לא הו"ל לברייתא למתני אלא אלו לעולתי ותו לא ור"ל דאחר שהפריש מעות סתם לנזירותו אחר כך אמר מעות אלו יש מהן לעולתי א"נ שהפריש קצת מן הצבור ואמר אלו לעולתי דמי עולה יקרבו עולה והשאר יפלו לנדבה והנה הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דין ד' כתב וז"ל כיצד הם המעות הסתומין וכו' עד לא אמר כלום וכתב הכ"מ וז"ל ויש לתמוה. על מ"ש רבינו דאומר לקרבנותי לא אמר כלום דנהי דלא הוו כמפורשין להוו כסתומין ע"ש מה שיישב. וקושיית ה' איני מכיר דאיך עלה על דעתו דפירוש לא אמר כלום דכתב רבינו דר"ל אפי' סתומין לא להוו שהרי רבינו כתב כיצד הם המעות הסתומין ועלה קאמר כגון וכו' ועיין לה' אורח מישור ז"ל בנימוקיו ללשונות הרמב"ם בסוף הספר דף מ"ב ע"א שהגיה בדברי רבינו ולא אמר כלום בוי"ו וכמ"ש רש"י ולא הוציא בשפתיו כלום ע"ש ופי' זה נתיישב קצת בדברי רבינו כיון דרבינו פסק נמי בדין ז' להך ברייתא דקתני והשאר לנזירותי יפלו לנדבה א"כ י"ל דכוונת רבינו תרתי קאמר או לא אמר כלום או דאמר לנזירותי ועד שיאמר לחובתי הוא דהוו כמפורשין אבל פירש"י אינו מתיישב וצ"ע:

תוס' ד"ה מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה וכו' שני קרבנות כמו נזיר וכו' עכ"ל הא ודאי דנזיר מביא ג' קרבנות חטאת ועולה ושלמים אלא ר"ל דבכל דוכתא מביא קרבן אחד על דבר אחד אבל נזיר וחייבי. קינין מביאין על דבר אחד יותר מקרבן אחד וק"ל:

ד"ה ולאפוקי וכו' יחול על בהמה זר וכל מה שיש במעות אלו לקדושת עולה יחול על בהמה האחרת וצ"ע וכו' כצ"ל:

בא"ד ועוד יש לחלק וכו' בני חד בקתא לכך וכו' עכ"ל ר"ל דעל דבר אחד באין אבל מחוייב חטאת מחלב ועולה נדורה שני דברים הם כמ"ש בדבור שלאח"ז לענין דילכו לים המלח ולא לנדבה ודו"ק. ושו"ר בש"מ שכתב כן וז"ל ולא דמי להא דאמרינן לעיל רצה להביא חטאת בהמה יביא וכו' דהתם בני חדא בקתא נינהו דשניהם על דבר אחד באו עכ"ל ע"ש:

בא"ד וכשמפרש מעות לשתיהן וכו' כצ"ל ולענין פסקא עיין למרן כ"מ ז"ל פ"ה מה' פיסולי המוקדשין דין י"ג שהקשה על רבינו ועל התוספתא למה אם רצה להביא עולה לא יביא מ"ש ממ"ש בסמוך שאפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי וכו' ע"ש והוא כעין קושיית התוס' הכא שהק' וצ"ע מ"ש וכו' וה' לח"מ ז"ל הביא שני התירוצים של התוס' הכא על קושיית מרן וכתב ונסתלקה הקושיא שהק' ה' כ"מ וכו' ע"ש ואין דבריו מבוררין שהרי תירוץ א' של התוס' אינו מספיק לדברי רבינו דא"כ חטאת נמי לא יביא כיון דאמר לחובתי ורבינו כ' חטאת יביא לפי הגהת הכ"מ בדברי רבינו ותו כיון דרבינו כתב אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי וכו' א"כ כ"ש כשאמר לחובתי לבד דאם רצה להביא בכולן עולה יביא והתי' השני נמי משום דלאו בני חד בקתא נינהו וכו' אינו מועיל נמי ליישב דברי רבינו משום דא"כ חטאת בהמה נמי לא יביא ולומר דכונת ה' לח"מ אינו אלא ליישב התוספתא ע"פ תירוץ השני של התוס' כל זה הו"ל לבאר ולעיקר קושיית הכ"מ לא ידעתי מאי קושיא שהרי שאני התם כדמבאר רבינו הטעם להדיא שאין הקינין מתפרשות וכו' אבל הכא במי שמחוייב חטאת בקרבן בהמה איירי רבינו ואין להק' דא"כ מאי מקשים התוס' וצ"ע מ"ש וכו' אימא שאני התם משום דאין הקינין מתפרשות וכו' י"ל משום דס"ל להתוס' דה"ה נמי דהפרשה במעות הוי כשעת לקיחה כמ"ש לעיל ד"ה אמר מר דלא כרבינו ועיין מה שאכתוב בס"ד בגמ' וק"ל:

עוד כתב הלח"מ ז"ל לישב גי' רבינו דרצה להביא חטאת יביא רצה להביא עולה יביא והיינו כיון שמת אולי לחטאת נתכוון ולכך ילכו לים המלח את"ד ע"ש ואע"ג דגבי הפריש מעות לקינין סתם ומת כתב רבינו בדין י"ב יפלו לנדבה מפני שראוין להביא כולן עולה ולא אמרינן כיון שמת אולי שדעתו היה להביא כולן חטאת שאני התם כיון דאפי' אמר חטאתי להדיא יכול לשנות ולהביא עולה כדביאר רבינו שם דין י"א מפני שאין הקינין מתפרשות וכו' וכ"ת אכתי ס"ס שמא אין דעתו לשנות אלא להביא חטאת ונזיל לחומרא משום חולין בעזרה י"ל מסתמא דעתו כפי מה שתקנו חכמים וכדכתי' לעיל דף כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה יפלו משם ה' זרע יצחק זצ"ל אבל הכא שפי' בלשונו לחטאת אינו יכול לשנות ולהביא עולה מידי דהוה אלו אמר לקרבנות נזירותי וכמ"ש התוס' ולכך ילכו לים המלח וזה פשוט: תוס' ד"ה הא דאמרת וכו' כולן ילכו לים המלח ולא היינו דין דמפורשין דמתני' וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפרש כמו מפורשין דמתני' דהכי משמע דאמפירשין דמתני' קאי וכן נראה מפי' רש"י משום דלא א"ש לישנא דמתני' דקתני דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יקרבו עולה שהרי כיון דמעורבין הן מנא ידעינן איזהו דמי חטאת ואיזהו דמי עולה ולפירש"י צ"ל דלאו דוקא נמי חטאת ועולה ממש אלא שיעור דמי עולה ושיעור דמי חטאת ועוד נראה דהכרח התוס' משום דע"כ דלאיכא דאמרי אמר לחובתי הרי הן כמפורשין לאו הך המפורשין כמפורשין דמתני' שהרי לישנא דברייתא דקתני מי שהיה מ חוייב חטאת וכו' ואמר תרי אלו לחובתי וכו' מת ילכו כולם לים המלח משמע דעל כל המעות כולן קתני ילכו לים המלח אלמא דהיכא דאמר לחובתי ילכו כולן לים המלח ולפירש"י צריך לדחוק דלאו דוקא אלא אשיעור דמי חטאת דוקא קתני:

והנה התוס' לעיל במתני' דף כ"ד ע"א ד"ה ה"ג היו לה וכו' כתבו בסוף דבריהם וז"ל מפורשין שפי' אלו דמים לחטאת ואלו לעולה וכו' עכ"ל והיינו לשטיתייהו דהכא שכתבו דמפורשין דמתני' מבוררין הן דמים אלו לחטאת וכו' אבל רש"י במתני' בד"ה מעות סתומים וכו' כתב וז"ל שלא פי' אלו לחטאת ואלו לעולה וכו' ע"ש ונראה דלאו דוקא דהא לפי פירושו הכא דהוו כמו מפורשין דמתני' א"כ אפי' אמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי מפורשין הן ללישנא קמא ולאיכא דאמרי אפי' אמר לחובתי מפורשין הן אלא רש"י פי' לפי הס"ד דלישנא קמא דקאמר לא תימא וכו' ועיין לתוס' י"ט ז"ל לעיל במשנה ד"ה סתומים וכו' שכתב על הרע"ב לאו דוקא ע"ש. ונראה דהרע"ב ס"ל כפי' התוס' ועיין לרש"י בפרק בתרא דכריתות דף כ"ז ע"ב ד"ה בזמן שהן סתומין וכו' שפי' נמי שלא פי' אלו לחטאת וכו' וסיים וז"ל והכי מפרש פ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו עכ"ל והוא מגומגם דבשמעתון לא מפרש הכי אלא אדרבא משמע כפירוש התוס':

מיהו יש לתמוה על הרמב"ם בזה דפסק פ"ט מה' נזירות דין ד' כלישנא בתרא דלחובתי הרי הן מפורשין ומשמע דס"ל כפירש"י דהוו כמו מפורשין דמתני' כמ"ש שם הלח"מ ז"ל ואלו פ"ה מה' פסולי המוקדשין דין י"ג פסק להך ברייתא דמי שהיה מחוייב חטאת ואמר אלו לחובתי וכו' מת והניח המעות ילכו לים המלח וכו' משמע דכל המעות כולן ילכו לים המלח וקשה כיון דלחובתי הוי כמו מפורשין דמתני' א"כ דוקא רמי חטאת הוא דילכו לים המלח וכן ק"ל על הלח"מ פ"ה מה' פיסולי המוקדשין שכ' לדעת רבינו וז"ל דכשאמר לחובתי סתם ודאי דהדבר מסופק אם הוא לעולה או לחטאת וכו' עכ"ל וק' דאיך לא הרגיש שזה היפך מה שפסק רבינו פ"ט מה' נזירות דלחובתי הרי הם כמפורשין:

עוד ק"ל על רבינו בפ"ד מס' מעילה דין ד' כתב | וז"ל אחד ממחייבי קינין ש שהפריש מעות ואמר אלו לחובתי אם מת יפלו לנדבה כמו שביארנו בנזירות עכ"ל וקשה דאיך פסק בלחובתי יפלו לנדבה והלא מפורשין הן והיותר קשה דאיך סיים כמו שביארנו בנזירות אדרבא נהפוך הוא דבהלכות נזירות מבואר דלחובתי הוו כמפורשין ולא אמרינן יפלו לנדבה עוד ק"ל על רבינו דתקשה ליה קושיית התוס' בד"ה הג"ה איכא דאמרי וכו' שהקשו היכי קאמר תלמודא ולאפוקי מהאי תנא שהרי כיון דההוא תנא איירי שאמר לחובתי ובנזירות נמי היכא דאמר לחובתי לא נתקבלה ההלכה שיפלו לנדבה והתוס' תירצו דסיפא דברייתא דקתני סתומים מפקא דמשמע סתומים אחריני אפי' לא אמר לחובתי אלא אמר. לקרבנותי וכו' וא"כ איך רבינו כשהביא להך ברייתא פ"ה מה' פיסולי המוקדשין לא הזכיר אלא דאמר לחובתי ה"ל לבאר דאפי' לא אמר לחובתי אלא לקרבנותי וכו' דכה"ג בנזיר יפלו לנדבה אפ"ה ילכו לים המלח ועלה בדעתי לישב כ"ז והוא דרבינו גריס בדברי רב אשי לחובתי בתרי ווי"ן דהוי לשון רבים דדוקא היכא דאמר לחובותי בלשון רבים הוא דהוו כמפורשין משום כיון דנקט האי לישנא בלשון רבים חשיבי מפורשין טפי אבל לחובתי לשון יחיד לא הוו כמפורשין אלא הוי כמו שאמר לקרבנותי או לנזירותי דהוו סתומים ודו"ק בלשון רבינו בפ"ט מה' נזירות נקט לחובותי בתרי ווי"ן לשון רבים ובפ"ה מהלכות פסולי המקדשין ובפ"ד מה' מעילה נקט חובתי לשון יחיד ואין להשגיח על לשון הכ"מ והלח"מ ז"ל שהעתיקו דברי ר' אשי לחובתי לשון יחיד משום דלא נחתי להכי כלל ולכך בפ"ד מה' מעילה פסק דלחובתי הוי כסתומין ויפלו לנדבה כמו בנזיר. וניחא נמי הא דסיים פ"ד מה' מעילה כמו שביארנו בה' נזירות דכוונתו משום דפ"ט מה' נזירות דין ד' ביאר רבינו כיצד המעות הסתומין כגון שהפריש מעות ואמר אלו לקרבנותי כמו שבאר שם הכ"מ ז"ל וכן נמי שם דין ז' כתב רבינו אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי השאר יפלו לנדבה וכיון דס"ל דלחובתי לשון יחיד הוי נמי סתומין כמו קרבנותי או נזירותי לכך כתב כמו שביארנו בה' נזירות ובפ"ה מה' פיסולי המוקדשין דפסק לחובתי ילכו לים המלח דכה"ג בנזיר ושאר קינין יפלו לנדבה משום דהלכה יפלו לנדבה לא נתקבלה אלא על מעשה אחד ולא על תרי מעשים כפירש"י ותוס': ושוב אחרי כתבי הדרי בי דמה שהקשינו על רבינו פ"ד מה' מעילה דין ד' דפסק לחובתי יפלו לנדבה ואמאי והלא לחובתי הוו מפורשין כדכתב פ"ט מה' נזירות אינה קושיא דרבינו לשטתיה אזיל דפסק פ"ה בה' פיסולי המוקדשין דין י"א דכל חייבי קינין חשיב סתומין ואפי' אמר להדיא אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכול ליקח בכל או חטאת או עולה מפני שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים וכו' ע"ש ומעתה נפל היסוד והדרא קושיא לדוכתא על רבינו דאיך כתב פ"ה מה' פיסולי המוקדשין דין י"ג דילכו כלם לים המלח ואמאי הו"ל לומר כמו מפורשין דמתני' ועוד אמאי לא באר אפי' לא אמר לחובתי אלא לקרבנותי בנזיר נמי לא אמרי' יפלו לנדבה משום דהוו כמפורשין וכמו שהק' התוס'. גם קשה מ"ש פ"ד מה' מעילה דין ד' כמו שביארנו בנזירות אדרבא בהל' נזירות מבואר דלחובתי לא אמרי' יפלו לנדבה משום דמפורשין הן אלא הו"ל לומר כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין וצ"ע. ומה שיש לעמוד עוד אעיקרא דפסקא דהרמ"בם בפ"ה מה' פיסולי המוקדשין שאין הקינין מתפרשות וכו' ובדין שאחריו נמי כבר כתבנו בחי בחידושינו בגמ' ודו"ק:

ד"ה הגה"ה יש לתת טעם וכו' יותר משאר קרבנות וכו' אבל לחובתי משמע חטאת שהחטאת באה חובה עכ"ל כצ"ל ודבור זה אין כאן מקומו אלא בדבור שאח"ז אחר תיבות שלא פי' חטאת בהם וק"ל:

ד"ה הג"הה איכא דאמרי וכו' ואם מת בלא הלכה נתקבלה בנזיר וכו' כצ"ל א"נ יש להגיה שהרי אינו יכול להביא וכו' ור"ל כיון דמת לא שייך למימר נמלך ולכך אצטריך ההלכה וכמ"ש התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' לחד תירוצא ע"ש:

בא"ד וכיון דההוא תנא איירי כגון דאמר לחובתי ומ"ה מסיים וכו' כצ"ל: בא"ד בשלמא לפי' א' ניחא אלא לפי' ב' מאי וכו' כצ"ל ור"ל לישנא קמא ולישנא בתרא וק"ל:

בא"ד והא ברישא בסתומין קיימי וכו' אלא ודאי אתא למימר סתומים אחריני וכו' עכ"ל וללישנא קמא דלחובתי היינו דאמר לקרבנות נזירותי הא דנקט סתומים אתי למימר נמי סתומין אחריני אפי' לא אמר לקרבנות צרעתי אלא אמר לצרעתי גרידא שלא הזכיר קרבות א"נ שלא הוציא בשפתיו כלום וקמ"ל דאע"פי דבכ"הג יכול להביא בכולן עולה אפ"ה ילכו לים המלח משום כיון דמת לא שייך למימר ממלך כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

ד"ה אמר רבא וכו' אם נפלו דמי חטאת מביניהן שהפריש קצת מן הצבור ואמר אלו לחטאתי והשאר וכו' עכ"ל כצ"ל נראה דפי' הברייתא נמי דמייתי תניא דקתני אלו לחטאתי והשאר וכו' בהכי נמי מתפרשה שהפריש קצת מן הצבור וכו' מפרש"י ד"ה תניא כותיה וכו' שכתב וז"ל כיון דאמר אלו לחטאתי כמו שאבדו ונפרדו וכו' משמע לאו שהפרידן ממש אלא הפרידן והפילן בלשונו ואמר יש מאלו לחטאתי ולפ"ז הא דקתני דמי חטאת ילכו לים המלח ר"ל שיעור דמי חטאת אבל לפי' התוס' א"ש דמי חטאת ממש וכן נמי דברי רבא הם דומיא דברייתא ממש ויש לייחס פירוש זה לרבינו פ"ט מה' נזירות דין ו' ועיין להלח"מ ז"ל ודו"ק:

בא"ד להביא כל דבר הבא ממותר אשם ומותר חטאת וכו' כצ"ל וצ"ל הא דאמר רבא אם נפלו דמי חטאת וכו' היכא דהיו דמי אשם מעורבין עמהן כגון נזיר שמא יפלו נמי לנדבה אף שנפלו דמי חטאת מביניהן שהרי כיון דמותר אשם נמי בא לנדבה ודוקא אם נפלו דמי חטאת ודמי אשם מביניהן היו כמפורשין וק"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה