אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף כה:

דף כה.

תוס' ד"ה ר"ע וכו' ולא מייתי ר' ישמעאל קרא דרק ללמד אעשה אלא אמיעוטא שאינו צריך וכו' עכ"ל משמע דלר' ישמעאל קושטא הוא דרק לית ביה עשה כלל אלא למעוטי שאינו קרב דאם נאמר ממילא איכא עשה א"כ אכתי איך קאמר דאינו צריך אימא דאצטריך לרק משום דממילא איכא עשה א"ו דס"ל לר"ע דלר' ישמעאל ליכא עשה כלל. ונראה דאפי' לדידן נמי דרק אתא לעשה אינו אלא לבתר דאית לן ההילכתא ולכך אמרינן:

דאין למעוטי מהקרבה לבד ת"ל מהילכתא אלא. ע"כ אתא לעשה ולפ"ז איכא למעבד צריכותא נמי גבי הילכתא דאי מקרא הו"א אתא למעוטי מהקרבה אבל עשה ליכא לכך אצטריך הילכתא כדי ללמוד דקרא אתא לעשה ואין צורך למ"ש התוס' בדבור שלפני זה דאי מקרא הו"א יקריבנה עולה או שלמים וכו' דלפי דבריהם הו"ל צריכותא חדשה וה"ל לתלמודא לבאר אבל לפי מאי דכתיבנא לא הוצרך תלמודא לבאר דהיא היא דלעולם מיתורא שמעינן עשה ודו"ק:

בא"ד דטוב שתדרוש משפט תמורת אשם מהוא וכו' עכ"ל ובזה יש ליישב נמי תיבת לשון א"ץ דקאמר ר"ע דלכאורה כיון דהוא ע"כ אתא לאשם מוכרח דרק לא אתא לאשם אלא לחטאת דאל"כ תרי קראי ל"ל והיכי מצי דריש ליה ר' ישמעאל גם לאשם אלא משום דאיכא למימר דהוא אתא לכדר' הינא ולכך קאמך א"ץ דטוב שתדרוש לאשם גופיה וכו' מיהו ק"ל לפירושם הא דמייתי ר"ע לר' ישמעאל קרא דהוא דגבי אשם והוצרך לומר דלא נדרוש לדר' הו"ל לאתויי בפשיטות קרא דמפריסי הפרסה טמא דדריש מניה תלמודא פ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א דחמש חטאות המתות איכא לאו בהקרבתן ומשמע התם אי לאו דההילכתא דכל שבחטאת מתה באשם רועה קרא דמפריסי הפרסה מיירי נמי בתמורת אשם וא"כ לר' ישמעאל דלית ליה הני הילכתות אמאי הוצרך לכך וי"ל כיון דאצטריך מפריסי הפרסה לאשמעינן דאינן קריבין א"כ ממילא אימא דליכא לאו דלא קאמר התם תלמודא דאיכא לאו אלא משום דמההלכה כבר שמעינן דאינן קריבין וע"כ אצטריך קרא ללאו אבל כיון דליכא הילכתא א"כ אין ה"נ דליכא לאו וכיון דליכא לאו מ"ל רק מ"ל הך קרא דלא קאמר ר"ע אינו צריך אלא משום דהוא כתיב באשם גופיה אבל הך קרא דמפריסי הפרסה לא כתיב באשם גופיה אלא דרשא בעלמא וק"ל:

ד"ה ניתק וכו' והוייתו אשם ופסול מהכא משמע להכי אתא הוא וכו' כצ"ל והשאר נמחק:

בא"ד וקשה להאי גי' דל"ל קרא וכו' עכ"ל טפי הו"ל להלומי קושייתם כיון דקושיית המקשה ל"ל קרא הא הילכתא באשם רועה מאי משני אכתי הקושיא עצמה במקומה עומדת וק"ל:

בא"ד דאי מהילכתא ה"א בלא עקירה נמי כשר לעולה וכו' עכ"ל ואי לאו הלכה ה"א נמי דבלא עקירה כשר והוה מפרשינן לקרא בהויית לבסוף כמו שעתיד וכו' כאידך לישנא לכך אצטריך הלכה דמיתורא ע"כ שמעינן דבעי עקירה ולאידך לישנא נמי דאצטריך קרא דלא בעי עקירה אי לאו הלכה ה"א נמי דבעי עקירה ופי' בהוייתו היינו הויית אשם דמעיקרא ושו"ר להתוס' בפ"ג דתמורה דף י"ח ע"א ד"ה ניתק וכו' שכתבו בע"א והוא דללישנא דאצטריך קרא דלא בעי עקירה אי לאו הלכה לא הוה ידעינן מקרא אלא מה שבסופו להיות אחר עקירה יהיה בלא עקירה אבל לא ידעינן מה הויה יהא בסופו לכך אצטריך הילכתא לפרושי דהוייה היא עולה וכן נמי לאידך לישנא דאצטריך קרא דבעי עקירה אי לאו הלכה ה"א שיהא כשר לעולה אפי' ע"י עקירה:

ודע שראיתי להתוס' פ"ו דפסחים דף ע"ג ע"א ד"ה אשם וכו' שכתבו משם ר"ת בע"א לקיים הגי' דגרסי' ניתן אין וכו' ומאי דקאמר מ"ט אמר קרא הוא וכו' כלומר מ"ט כשר לעולה הלא הל"מ כל שבחטאת מתה באשם רועה אמר קרא הוא וכו' ואתא קרא ללמד על ההלכה דהכי גמרינן כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה עכ"ל ואיני מבין דבריהם דממ"נ נחזי אנן היכי נתקבלה ההלכה אם נתקבלה רועה היכי אתי קרא ללמד דנתקבלה עולה ואי נתקבלה עולה למאי אצטריך קרא ללמד דעולה היא ותו א"כ הילכתא ל"ל ותו מנ"ל להוכיח מקרא דנתקבלה עולה אימא לעולם רועה והוייה סוף דקאמר קרא היינו שרועה לכשיסתאב. גם עיקר הקושיא דפריך מ"ט כשר לעולה הלא הלכה רועה לא ידענא מאי קושיא שהרי ר' הונא עצמו קאמר שניתק לרעייה אלמא דבעי רעייה ואפ"ה קאמר אם שחטו כשר לעולה וא"כ א"ש עם ההילכתא דקתני רועה וי"ל דמשמע ליה לתלמודא דמשמעות ההילכתא דקתני רועה לאו היינו ניתוק רעייה בעלמא אלא לגמרי קתני דהיינו עד שיפול בה מום ואינה קריבה ועיין לתוס' פ"ק דמנחות ועיין לחידושינו פ"ק דזבחים דף א' ע"ב ד"ה הגה"ה וכו' ודו"ק. עוד כתבו התוס' פ"ו דפסחים וז"ל א"נ כי גמרינן דבאשם רועה למצוה עכ"ל לפ"ז ההלכה נתקבלה רועה והיינו למצוה לכתחלה וקרא דהוא דיקרב עולה היינו בדיעבד דאי הקריבו עולה כשר ועיין לחידושינו ריש פ"ג דמס' תמורה דף י"ז ע"ב ד"ה אי דעולה וכו' ודו"ק: עוד כתבו וז"ל א"נ דבאשם אזיל לנדבת צבור ולא ידעינן אי הוא עצמו או דמיו וגלי קרא דהוא עצמו ואי לאו הלכה הו"א הוא בהוייתו דמעיקרא יהא ולא יקרב עולה עכ"ל והנראה בפי' דבריהם דלפי א"נ הלזו המתרץ חדית ליה דמקרא דהוא ע"כ שמעינן דהלכה נתקבלה דבאשם אזיל לנדבת צבור דהיינו נתקבלה יקרב עולה מיהו לא ידעינן דהיא עצמו יקרב עולה או דמיו דהיינו תרעה עד שיפול מום ויביא בדמיו עולה וגלי קרא דהוא בהוייתו דלבסוף דהיינו הוא עצמו יקרב עולה ואי לאו הלכה ה"א דפירוש דקרא בהוייתו דמעיקרא ולא יקרב עולה קמ"ל הלכה דקרב עולה וק"ק דאכתי אימא דפי' דקרא לאו יקרב עולה אלא רועה והלכה נמי דקתני עולה היינו דמיו ותרעה וכו' א"נ נתקבלה רועה וי"ל דא"כ קרא והילכתא ל"ל אלא ע"כ אמרינן דאינו רועה אלא עולה ודו"ק:

ד"ה אמר מר וכו' הגה וצ"ל וכו' כצ"ל:

בא"ד א"נ שנפרש מקצת לחטאת ומקצת לעולה עכ"ל ק"ק דשם בפרק טרף בקלפי דף מ"א ע"א איתא להדיא אמר הכי אלו לחטאתי ואלו לעולתי ע"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה