אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף כה.

דף כד:

בא"ד דלא משמע הכל קרבנותיו וכו' כצ"ל:

שם גמ' התורה אמרה מותר נדר יהיה נדבה וכו' דר' דמתיבת ולכל מפיק לה דיתירה היא אלא לרבות אפי' מותר נדר יהיה נדבת וא"ת א"כ לכל נדריהם למאי אתא כבר דרשינן לה בת"כ לרבות הגוים שנודרין מכל דבר אפי' יין ולבונה עצים ע"ש. ומכאן ק"ל על התוס' פ"ק דר"ה דף ה' ע"א ד"ה התורה אמרה וכו' שכתבו משם הר"א משולם דלא שייך לומר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקין מודים בו דבהדיא כתיב וכו' עכ"ל ע"ש שהרי הכא אינו בהדיא אלא דרשת חכמים מדכתיב לכל וקאמר והתורה אמרה וצ"ע. ועיין עוד לחידושינו שם וכמו כן קשה מהא דאמרינן לקמן פרק ג' מינין דף ל"ה ע"ב שהרי אמרה תורה משרת וכו' והיינו מיתורא כפירש"י ותוס' שם ע"ש ופריך עלה התם דף ל"ז ע"א ממאי דהאי משרת להתיר מצטרף דילמא ליתן טעם כעיקר וכו' ויותר קשה דנקט שהרי אמרה תורה דלשון שהרי מוכח דדייק טפי ועיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' ס"ד וצ"ע:

תוס' ד"ה מפורשין וכו' דהכל נקרא מותר חטאת וכו' בין תמורת חטאת בין הא דהכא דמפרש וכו' כצ"ל:

ד"ה ואמאי וכו' ה"א תנהוג בתמורת אשם דין אשם כדין תמורה וכו' כצ"ל: בא"ד ה"א דדין תמורת אשם אשם כדין וכו' כצ"ל:

בא"ד ותמורת אשם לשם אשם אלא וכו' כצ"ל:

בא"ד ואי מקרא וכו' אבל יקריבנה עולה ושלמים וכו' עכ"ל דע דבפ"ב דמס' בכורות דף ט"ז ע"א איתא כה"ג ומסיק דאי מקרא ה"א לרעייה וכו' ע"ש והיינו משום דהתם קאי אקרא דטמא דלא שייך לפרשו הקרבה אבל הכא גבי קרא דרק ניחא טפי לפרשו הקרבה דמסתמא חות דרגא קאמר קרא דאינו קרב אשם אלא קרבן אחר ודו"ק. ודע שיש עוד הפרש אחר בין הסוגיא התם לדהכא דהכא ליכא לפרושי דמאן דפריך אשם נמי הילכתא גמירי לה הוי קושיית פשיטא דהכי משמע פשטא דתלמודא דמתחלה קאמר ל"ל קרא ועלה קאמר אשם נמי וכו' כלומר אשם נמי ל"ל קרא אבל ההילכתא לא הוי הפך הקרא משום דקרא נמי איכא לפרשו כמו ההילכתא או רועה לרש"י או עולה לר"ח אבל בסוגיא התם ע"כ דלפי' ר"ת דבאשם עולה הא דפריך התם אשם נמי וכו' היינו קושיית הכחשה משום דקרא דטמא לא שייך לפרשו אלא או רעיה או מיתה היפך ההלכה דבאשם עולה גם לפי המסקנא דהכא ודהתם ע"כ דיש חילוק דלמאי דמשני הכא דאצטריך קרא לעשה ה"ל קרא דרק איירי בין באשם בין בחטאת כמבואר בדברי התוס' וה"ק קרא דיקריבם בדינייהו הא כדאיתיה והא כדאיתיה יתיה דחטאת מתה ואשם עולה לר"ת ורועה לפירש"י אבל התם ע"כ דלא איירי קרא דטמא אלא דוקא בחמש חטאות ולא באשם וכדדייק התם תלמודא דאמר אלא לעולם בחמש חטאות מתות וכו' משום דלא שייך לומר דאיירי נמי באשם דהא לפי' ר"ת הלכה אשם עולה וקרא דטמא ע"כ או מיתה או רעייה קאמר ולרש"י נמי לא שייך לומר דקרא איירי בתרוייהו דא"כ דפי' טמא ישתנה דלגבי חטאת הוי מיתה ולגבי אשם הוי רועה וזה ודאי לא יתכן. מיהו ק"ק לפירש"י אמאי לא מוקי ליה התם לקרא באשם דוקא ואי מקרא הו"א מתה קמ"ל הילכתא רועה ואי מהילכתא לאו ליכא לכך אצטריך קרא ללאו ויש ליישב דאין ה"נ אלא משום דפשטא דטמא משמע טפי דאסור באכילה דהיינו מתה ואע"ג דקאמר התם דאי מקרא הו"א לרעייה לכך אצטריך הלכה לגלויי מתה י"ל אין ה"נ דהוה טעינן מ"מ לא ניחא ליה לתלמודא לעשותו אמת ודו"ק. ודע שראיתי לה' חק נתן ז"ל במסכת תמורה פ"ג דף ך' ע"ב בד"ה בדמיהן וכו' שהק' על ר"ת מהך סוגיא דפ"ב דבכורות שזכרנו דאמאי לא פריך התם עדיפא מינה קושיית הכחשה וכו' וכתב דאין ה"נ אלא אגב וכו' ע"ש באורך ואחר המחילה מכת"ר לא ירדתי לסוף דעתו דאיך יתכן דקושיית תלמודא התם בפ"ב דבכורות אינה קושיית הכחשה לפי' ר"ת שהרי כיון דקושטא הוא דקרא והילכתא סותרים דקרא קאמר טמא וע"כ או רעיה או מתה והילכתא קתני עולה א"כ היכי שייך לומר דקושיית תלמודא התם היא קושיית פשיטא ובודאי דקושטא הוא דקושיית הכחשה היא גם התוס' בהך סוגיא עצמה הביאו לדברי ר"ת הללו ע"ש וזה פשוט ודע עוד שיש להקשות על ה' ז"ל מדברי עצמו פ"ג ל דתמורה דף י"ז ע"ב ד"ה אי דעולה וכו' ועיין לחידושינו שם ודו"ק:

בא"ד קמ"ל הילכתא חטאת מתה וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דקרא אצטריך נמי לחטאת ואצטריך הילכתא לגלויי דפי' דקרא למתה דלא תימה עולה או שלמים וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר אלא אי מהילכתא וכו' מלשון לא משמע דחזר משנוייא דמשני קרא לאשם הוא דאתא אלא דאצטריך נמי לחטאת וק"ק אמאי לא כתבו בפשיטות דאי מקרא לא הוה ידענא מניינא כמה הוי לכך אצטריך הילכתא לומר שהם חמש וכה"ג ק"ל אסוגיא דפ"ב דבכורות שזכרנו לעיל דקאמר דאי מקרא הו"א רועה קמ"ל הילכתא למיתה ואמאי לא קאמר בפשיטות דאצטריך הילכתא משום מניינא וי"ל דמסתמא דכל החמש חטאות שקולים הם דהכל נקרא מותר חטאת כמ"ש התוס' לעיל ד"ה מפורשין וכו' ומקרא לחוד סגי משום דאי מנייהו מפקת אבל קשה ל"ל הילכתא לגלויי דפי' דקרא מתה בלא"ה ת"ל דשמעינן לה מאידך הילכתא דקתני כל שבחטאת מתה וכו' אלמא ע"כ דפי' דקרא מתה ועלה קאי ההילכתא דכל שבחטאת מתה ונהי דהגופא דההילכתא שבחמש חטאות מתות לא תקשה ל"ל תפוק ליה מאידך הילכתא דכל שבחטאת מתה וכו' משום דלשון כל שבחטאת מתה וכו' אינו מתיישב עד דכבר תני במקום אחר דאין חמש החטאות מתות מ"מ לא ליכתוב אלא הקרא ואידך ההילכתא וע"כ דקאי אקרא ומינה נשמע בפי' דקרא מתה אבל ההילכתא דחמש חטאות מתות לא אצטריך וכן ק קשה נמי אסוגיא דפ"ב דבכורות דקאמר דאי מקרא הוה אמינא רועה קמ"ל הילכתא למיתה ות"ל דמאידך הילכתא דקתני כל שבחטאת מתה ע"כ שמעינן דפי' דקרא מתה וזו קושיא אלימתא היא בעיני ולפי חומר הנושא אפשר לומר דקאי לישנא דבכל שבחטאת מתה אינו מלישנא דההילכתא אלא לישנא דתלמודא דנקט לה בקיצור בדרך כלל לפי האמת דחמש חטאות מתות אבל ההילכתא נתקבלה בפי' ארבעה אשמות רועות וכו' ותדע שהרי לפי' ר"ת דהלכה עולה ע"כ צ"ל נמי הא דקתני רועה לישנא דתלמודא הוא לפי האמת דתקנו רבנן רעיה כמ"ש התוס' בפ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א ד"ה כל וכו' וכן מצינו נמי בכמה דוכתי דתלמודא משנה לשון המשניות והברייתות כדי לקצר כמ"ש ס' יד מלאכי ז"ל סי' צ"ח ע"ש. ובזה ניחא נמי מה שיש לדקדק עוד בפשטא דתלמודא מאי פריך לפירש"י תמות אשם נמי הילכתא גמירי לה וכו' אימא דפירושו דקרא יקריבנה עולה או שלמים והלכה דקתני רועה לפירש"י היינו חוץ מתמורת אשם דגלי בה קרא דקריבה ואע"ג דקתני כל שבחטאת וכו' הרי קי"ל אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר חוץ וכן נמי לר"ת דהלכה עולה קשה אימא דקרא קאמר לא תקרב כלל והלכה דקתני עולה היינו חוץ מתמורת אשם אבל לפי מאי דכתיבנא ניחא דהלכה נתקבלה בפי' תמורת אשם וכו' ותדע שהרי בפ"ב דתמורה דף ט"ז ע"ב איכא מ"ד דאחת מחמש חטאות הוא דנתקבלה הילכתא למיתה ע"ש וא"כ תק"ל מאידך הילכתא דקתני כל שבחטאת וכו' דהיכי מתיישבה תיבת כל על דבר אחד אלא ודאי דתיבת כל אינו לישנא דההילכתא אלא לישנא דתלמודא לפי האמת דתקנו רבנן חמש ובזה ניחא מה שהק' ה' שע"ה ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות דף מ"ו ריש ע"ב משם הר"ר אפרים פשיל ע"ש ודו"ק ועיין עוד לחידושינו פ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א ודו"ק: שם גמ' ל"ל קרא הילכתא גמירי לה ולד חטאת למיתה וכו' אין להקשות אימא דאי מהילכתא ה"א ימותו בכ"מ קמ"ל קרא רק דימותו בבית הבחירה דכה"ג קאמר תלמודא גבי ולדי קדשים וא"ב ה"נ נימא הכי וה"ק קרא ולד עולה ושלמים יעלם לבית הבחירה ויקרבו אבל ולד חטאת ותמורת אשם יעלם לבית הבחירה וימותו שם די"ל כיון דרק משמע דקאי אקרא דכתיב בתריה דכתיב ועשית עולותיך וכו' למעט מהקרבה כ"ש דקאי נמי אקרא דכתיב ביה בגופיה ובאת אל המקום וכו' דממעט נמי דלא בעי בית הבחירה וק"ל: שם גמ' אשם נמי הילכתא וכו' מכאן ק"ל על . התי"ט בפ"ג דמסכת חמורה משנה ג' ד"ה תמורת אשם וכו' שכתב הא דהילכתא רועה אינה הלכה למשה מסיני אלא קבלה קבלו וכו' ע"ש דא"צ היכי פריך הכא מינה אקרא דאיסור תורה אדרבא הך קבלה עצמה אינה אלא מכח האי קרא וכה"ג פריך נמי תלמודא בפ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א וכן בסמוך נמי פריך מיניה אר"ע ל"ל קרא וכו' וכה"ג פריך נמי פ"ג דתמורה דף י"ח ע"א ע"ש. גם מה שהכריח ה' ז"ל מדר"א פלט וכו' ע"ש לא ידעתי מהיכן פשיטא ליה לה' ז"ל כלל זה דלא מצו ליפלגו תנאי בקבלת ההילכתא והרי התוס' במס' יומא פרק יו"הך דף ע"ט ע"ב ד"ה לומר לך וכו' הקשו בסיף דבריהם וז"ל תימא אמאי לא קאמר דבהל"מ פליגי מ"ס הכי גמירי ומ"ס הכי גמירי וכו' עכ"ל ותו תלמוד ערוך הוא בפ"ק דעירובין דף ט"ו ע"ב ובמסכת חולין דף כ"ח ע"ב דפליגי בקבלת ההילכתא ע"ש ובשמעתין נמי לעיל ע"א דמשני ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ר"ל אמר לכל נדריהם וכו' משמע דר' יוחנן ור"ל פליגי בקבלת ההילכתא וכן לקמן דף כ"ח ע"ב גבי האיש מדיר בנו בנזיר משמע דר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא פליגי בקבלת ההילכתא וגדולה מזו משמע מדברי התוס' לקמן דף ל' ע"ב ד"ה ת"ש וכו' דתלמודא מבעיא ליה אי פליגי בקבלת ההילכתא או לא ע"ש משמע דאפי' צד דוחק ליכא מדקמבעיא ליה ועיין לחידושינו פ"ק דקמא דף ט"ו ע"א גבי חצי נזק צרורות הילכתא וכו' ע"ש. גם מ"ש עוד דההילכתא נתקבלה באשם לא תקרב ע"ש ק"ל עליו דא"כ ל"ל הילכתא תיפוק ליה מקרא דרק דשמעי' דלא תקרב דליכא למימר דאי מקרא ה"א דאינה קריבה אשם אבל יקריבנה עולה או שלמים אם ירצה כמ"ש התוס' דהא גם ההילכתא נמי איכא לפרושה הכי ואם נאמר דמכח יתורא ע"כ שמעינן דפי' ההילכתא לא תקרב כלל אלא רועה א"כ אמאי הוצרך תלמודא לומר דקרא אצטריך לעשה דבלא"ה איכא למימר נמי אי לאו קרא ה"א דהילכתא לא תקרב אשם לא עולה או שלמים לכך אצטריך קרא דמייתורא שמעינן לא תקרב כלל אלא רועה ויש ליישב דאין ה"נ אלא האמת משני דאיכא עשה. אבל קשה לפי' ר"ת דהילכתא עולה מנ"ל דעולה דילמא שלמים דהא כיון דלא קתני אלא לא תקרב אימא לא תקרב אשם אלא שלמים וצ"ע ועיין לפי' רש"י פ"ג דתמורה דף י"ח ע"ב ד"ה ימותו ולה' חק נתן ז"ל שם ועיין לחידושינו פ"כ דבכורות דף ט"ז ע"א ודו"ק:

שם גמ' אלא אי מהילכתא וכו' לא לחייב עלה ולא כלום וכו' קמ"ל קרא וכו' קאים ליה בעשה וכו' דע דבפ"ב דמסכת בכורות דף ט"ז ע"א מייתי תלמודא קרא אחרינא דיליף מניה חמש חטאות מתות ומסיק דאצטריך קרא ללאו דאי מהילכתא הו"א היכא דעבר והקריב איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל קרא דאיכא לאו ע"ש ולפ"ז הא דנקט תלמודא הכא לא לחייב ולא כלום לאו דוקא ולא כלום דהא איסורא מיהא איכא מכח ההילכתא כדקאמר התם אלא כלומר ליכא חיוב עשה ואע"ג דקושטא הוא דאיכא לאו מקרא דהתם מ"מ קאמר לא לחייב ולא כלום כלפי ההילכתא לחוד אין בה לא איסור עשה ולא איסור לאו קמ"ל קרא דרק לעשה ואין ה"נ דאיכא כמי איסור לאו מקרא דהתם. מיהו פ"ג דזבחים דף ל"ד ע"א מצאתי דקאמר האי לישנא אינו עובר ולא כלום ומשמע דאפי' איסורא ליכא דמסיק ההוא למצוה ופירש"י וחיה רשות וכו' ע"ש ותשכח וצ"ע. וק"ק דמשמע מהכא דההילכתא לא חשיב מעשה גמור כמו קרא ולכך אצטריך קרא לעשה ואלו בפ"ז דפסחים דף פ"ב ע"ב פריך התם תלמודא השתא דאמרת כל פסולי הקדש בשריפה גמרא גמירי לה באש ישרף ל"ל וכו' ומאי פריך דילמא דאצטריך באש ישרף לעשה וצ"ל דעדיפא משני ליה התם. ועוד יש מי שהשיב לי דלעולם ההילכתא חשיב עשה גמור כמו קרא והכא דמשני אצטריך רק לעשה היינו כיון דלאו הבא מכלל עשה הוא חמור יותר מעשה אע"ג דאינו אלא עשה היינו לענין דאין לוקין עליו אבל מ"מ חמיר הוא ועבר על לאו מקרי ונראה להביא סעד לזה מדברי הרא"ם ז"ל פ' תצא ד"ה מוצא וכו' וז"ל אבל רש"י כתב וכו' וא"ל פי' דהשמר עשה אינו לענין שאין לוקין עליו כמו עשה אבל לעולם ל"ת הוא עכ"ל ע"ש וא"כ אף אנו נמי נוכל לומר דמאי דאמרי' לאו הבא מכלל עשה עשה הוי נמי דכותה דאינו אלא לענין שאין לוקין עליו אבל לעולם ל"ת הוא כנ"ל אבל קשה דאי חשיב לא תעשה א"כ נדחה מפני עשה כדקי"ל אתי עשה ודחי לא תעשה ובהדיא פריך תלמודא בפרק תמיד נשחט דף כ"ט ע"א על לאו הבא מכלל עשה מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה ע"ש אלמא משמע דהוי עשה גמור ואינו נדחה מפני עשה וכן משמע נמי מסוגיא דפ"ט דמנחות דף פ"ד ע"א דפריך לאכלה ולא לשריפה וכן סוף פ"ק דבכורות פריך נמי הכי לאכלה ולא לשריפה ועיין לחידושינו שם שו"ר שזה פלוגתא ישנה היא אם לאו הכא מכלל עשה אי חשיב עשה גמור ואינו נדחה מפני עשה או הוי לאו ונדחה מפני עשה עיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' שב"ע אות ל' עיין בס' מחנה ראובן בחידושיו שם לפסחים דף ך' ע"ד מהספר ומעתה נ"ל דלעולם הרא"ם ז"ל בפלוגתא לא קמיירי דלא אמרה למלתיה אלא לגבי השמר משום דמ"מ לשון השמר מיהא דמשמע לאו כתוב בתורה והילכך חשיב לאו אבל גבי לאו הבא מכלל עשה דאין כתוב כלל בתורה לשון לאו בהא לא איירי הרב ז"ל ודו"ק ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות תפלין מה שהקשה לדברי הרא"ם ע"ש: והנה לענין פסקא נקטינן דחמש חטאות המתות אם עבר והקריב איכא ג' איסורין איסור ההילכתא ואיסור הנאה דכתיב רק ואיסור לאו מקרא דמייתי תלמודא פ"ב דבכורות ותמהני מהרמב"ם פ"ד מה' פסולי המוקדשין דין א' שהשמיט להו אלא כתב וז"ל חמש חטאות ימותו ודברים אלו מפי משה רבינו נשמעו עכ"ל ובשלמא הא דהשמיט הלאו איכא למימר דלפי מאי דמסיק בפ"ב דבכורות ואב"א לאקושי וכו' אין ה"נ דליכא חיוב לאו כיון דקרא אצטריך לדרשא להיקשא ממילא ליכא חיוב לאו וכה"ג כתבו התוס' פ"ק דחגיגה דף יו"ד ע"ב ד"ה ויחוגו לי וכו' דאתא לאו בחנם כדי ללמוד וכו' ועיין בס' בני שמואל למהר"ם עדאוי נר"ו בחידושיו שם ועיין לחידושינו פ"ג דמעילה דף י"ג ע"א ע"ש וכן נמי איסור ההילכתא לא הוצרך רבינו לבארו כיון דכתב מפי משה רבינו נשמעו ממילא דהעובר עליו ליכא איסור אבל העשה דרק לא ידעתי למה השמיטו וכן נמי גבי כל שבחטאת מתה באשם רועה משמע משמעתין דאיכא נמי עשה דרק ונדמש וכדמשמע מדברי התוס' ורבינו בפ"ד מהלכה פיסולי המוקדשין דין י"ד השמיטו ולא ידעתי למה וצ"ע:.

שם גמ' קאים ליה בעשה וכו' עיין לה' עצמות יוסף ז"ל פ"ב דקידושין דף מ"א ע"ב שהביא עשה מיתור קרא אחרינא ע"ש והוא היפך הסוגיא הכא וכבר נתעורר בו הרב זרע יצחק זצ"ל בד"ה נפק"ל מדריב"ק וכו' בסוף דבריו ע"ש:

רש"י ד"ה אשם שניתק וכו' שהקדים ושחטו וכו' כצ"ל:

ד"ה ע"א וכו' כשר לזרוק דמו וכו' אפי' לכתחלה וכו' עכ"ל נראה מפירושו דהחילוק שיש בין האי לישנא ללישנא קמא הוא דלפי לישנא קמא נקט שחטו בדיעבד וה"ה נמי דזרקו בדיעבד אלא עבודה קמייתא נקט ולישנא דמתני' ריש מסכת זבחים נקט וע"ש להתוס' אבל לכתחלה אסור לזרוק דמו כמו שאר קדשי קדשים ולפ"ז חידוש ר' הונא אתא לאשמעינן דאי לא ניתק אפי' בדיעבד לא מהני אבל גבי ניתק ליכא חידוש משום דכל הקדשים נמי דינם הכי אסור לכתחלה אבל לא ניתק חידוש משום דבשאר קדשי קדשים בדיעבד מהני כמ"ש רש"י ריש מסכת זבחים דף ב' ע"א ד"ה אבל בקדושתייהו וכו' וזהו שסיים רש"י לעיל וז"ל וקמ"ל דטעמא דניתק הא לא ניתק וכו' ר"ל עיקר חידוש ר' הונא הא לא ניתק לא אבל לפי האי לישנא אדרבא חידוש ר' הונא גבי ניתק דאפי' לכתחלה מותר ולאפוקי שאר קדשי קדשים אבל לא ניתק אה"נ דלכתחילה הוא דלא דחות דרגא אבל בדיעבד מותר והוי כמו שאר הקדשים ולא הוי חידוש ודו"ק ויש עוד חילוק אחר דללישנא קמא פי' ניתק היינו שיצא ממש לרעות דהיינו דמסר לרועה אבל לפי האי לישנא באמירת גזבר בעלמא שאומר ינתק לרעייה סגי וז"ל ה' המאירי ניתק י"מ שנמסר לרועה וי"מ משהוציא הגזבר בשפתיו שילך לרעייה עכ"ל ע"ש:. בא"ד ע"א וכו' ר"ל דלפי האי לישנא הוי חידוש ר' הונא בין גבי ניתק בין גבי לא ניתק דבניתק שרי לכתחלה לזרוק דמו משא"כ שאר קדשי הקדשים וגבי לא ניתק יש בו חידוש לגבי קדשים קלים | כגון פסח דאפי' לא ניתק וכו' וק"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה